קידום מערכת יחסים מדיניים, כלכליים ואחרים עם המשטרים הערביים באזור, הוא חשוב ביותר. מערכת היחסים עם מדינות ערב, שהתפתחה מאז חתימת הסכם אוסלו, בימי ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל, ידעה עליות ומורדות.
עליית המדרגה ביחסים עם איחוד האמירויות וכינון יחסים דיפלומטיים גלויים, המבוססת על שנים ארוכות של טיפוח קשרים חשאיים בעיקר במישורים הביטחוניים, היא חשובה. כינון יחסים מבוססי אינטרסים - זו הדרך הנכונה. אך הרקע והעיתוי הפוליטיים מדאיגים אותי.
נתניהו עשה שימוש ב״סיפוח״ כספין לצרכים פוליטיים, תוך כדי מערכות הבחירות בשנה האחרונה. התוצאה: שפל ביחסים עם ממלכת ירדן, כולל אי הארכת חוזי החכירה של מובלעות נהריים וצופר.
כלומר, שילמנו מחירים מדיניים בשל שיקולים ואינטרסים פוליטיים - אישיים של הנאשם נתניהו, וזו אינה הדוגמא היחידה, לצערי.
העיתוי והאופן שבו הכריז הנאשם נתניהו על ״הסכם שלום״, גורם לי להמתין לאותיות הקטנות של ה״הסכם״, ובעיקר ליישומו, כדי לוודא ששיקולים פוליטיים פנימיים בישראל ובארה״ב, לא גורמים לנו לשלם שוב מחיר מדיני מיותר.
בכל מקרה, שום הסכם מסוג זה, לא יכול לכסות על כשלונו של נתניהו בטיפול במשבר הקורונה, בקריסת המשק, ובוודאי שלא על אובדן האמון בו ובממשלתו המנותקת, ועל השחיתות והסתבכויותיו הפליליות.
הציבור בישראל תמיד חלם על שלום, במציאות הקשה הקיימת, רוב הציבור בישראל מבין שדחוף יותר לומר לנתניהו שלום. שבת שלום!