תופעת החילון ועזיבת הדת בחברה הדתית־לאומית היא נושא שנדון רבות בשנים האחרונות. עם זאת, בשבועות האחרונים עלה הדיון מחדש ביתר שאת, לאחר שהרב שמואל אליהו טען כי מרבית המחקרים מצביעים על אחוז גבוה של דתל"שים בציונות הדתית. מנגד, בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' חשו כי אין הלימה בין הנתונים שהוצגו לבין המציאות בשטח. שאלנו את הרב דב ביגון (80), ראש ישיבת מכון מאיר - בית מדרש להעמקת היהדות המבוסס על דרכו של הרב קוק ומיועד בעיקר לחוזרים בתשובה: איך מחזירים בתשובה את הדתל"שים? "זה המקצוע שלי", מחייך הרב ביגון. "מי בא למכון מאיר? חוץ מאלו שלא היו דתיים, הרבה דתל"שים, בחורים שעזבו את המסורת ובאו לבסוף לכאן. אני שואל אותם בריאיון: 'למה באתם לכאן?'. הם עונים לי: 'אנחנו מחפשים את עצמנו, האכילו אותנו את הדת בצורה לא נכונה והקאנו'. איך אמר לי פעם תלמיד: 'איך אני מכיר את השבת? מהאוזניים. אבא שלי היה מושך אותי מהאוזניים לבוא לבית הכנסת, וכשהתבגרתי אמרתי שמבחינתי אין שבת וקיום מצוות'. ''נכון שזהו סיפור קיצוני, אבל העיקרון נכון. אפשר לקחת נוער ולהאכיל אותו בצורה לא נכונה, בלי אמונה והזדהות. משום כך הוא כן עם עצמו, לא יכול להיות צבוע, ואז הוא מתרחק". הפתרון, לדברי הרב ביגון, הוא בנייה מחדש והקשבה. "מניסיוני, בגילאי העשרים, בעיקר אחרי צבא, מתחיל האדם לחשוב על החיים שלו ועל הערכים שלו, ושואל את עצמו: מה יש לי בעולם החילוני, ומה יש לי במכון מאיר. אצלנו בונים אותו מחדש. קודם כול מקשיבים לו, מה הצרכים הנפשיים והרוחניים שלו. לכן השיעורים נעשים בדיאלוג ולא בהרצאות, וכל תלמיד כאן מקבל רב חונך והקבצות קטנות. נוצר דיאלוג ושיח בין התלמידים ועם רבנים גדולים שבאים לפה". מה הרב חושב על תופעת דתיי הרצף? "זה חוסר יציבות שקיים אצל הרבה אנשים", קובע הרב ביגון. "חולשה שצריך לחזק אותה. איך אומר דוד המלך: 'כמוץ אשר תדפנו רוח'. פעם כך ופעם כך. אנחנו שואפים שיהיו כעץ שתול על פלגי מים. ואיך נהפכים לעץ שתול? על ידי שאדם לומד במקום שליבו חפץ. בזה התמחינו במכון מאיר". תשובה מאהבה זה 21 שנים ברציפות מתקיים בעשרת ימי תשובה כנס 'תשובה מאהבה' של מכון מאיר בבנייני האומה, ונוכחים בו אלפי משתתפים המגיעים מכל רחבי הארץ. הכינוס נמשך יום שלם. בבוקר מתקיימים שיעורים נפרדים לנשים ולגברים מפי מיטב המרצים של מכון מאיר ובהשתתפות הרב שלמה משה עמאר, הרב שמואל אליהו, הרב קשתיאל, הרב חגי לונדין ורבנים נוספים. אפשר לומר שזה אחד מהאירועים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם, הנותן מענה לצמא האדיר בימים אלו לשמוע דברים המרוממים את רוח האמונה. "ייסדנו את הכנס כי זה מה שעם ישראל צריך, למלא מצברים. ובמיוחד כשמדובר בכנס בירושלים, במקום שמקרין על כל העולם. הכנס מחזק את כל מי שמשתתף בו. אנחנו מאמינים שכל דבר טוב משפיע. תשובת הרבים בירושלים מחזקת את עם ישראל, ולא בכדי אנשים מגיעים מקריית שמונה ועד אילת. בעבר מסרו שיעורים הרבנים הראשים והרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שאת השיעור האחרון שלו בכנס, שהיה מלא אמונה למרות מצבו הרפואי, נקרין גם בכנס הקרוב. לצערי, עקב הקורונה, השנה נקיים את הכנס במדיה - בערוץ מאיר ובערוץ 20, כדי שיהיה הד ציבורי לאירוע". מה מיוחד בחזרה בתשובה דרך מכון מאיר? "מכון מאיר זה מותג של תשובה ברוח ציונית על פי דרכו של מרן הרב קוק זצ"ל. 47 שנים המקום קיים, אבל מכון מאיר זה לא עוד מוסד. בין הפרויקטים שלנו אפשר למצוא את המדרשה לבנות מכון אורה, ערוץ מאיר לילדים, אתר שיעורי תורה שבו צופים ב־3-2 מיליון שיעורים בשנה, ועלון השבת 'באהבה ובאמונה'. יש תשובה חרדית, ויש תשובה ציונית - מכון מאיר. ''איך אמר פעם מנכ"ל משרד החינוך: 'זו אוניית הדגל של הציבור הציוני־דתי בלתת ביטוי לנושא הדתי במדינת ישראל'. זו בעיה לאומית, בעיה ציבורית רחבה, כולל מאבקים פוליטיים, איזה מקום היהדות תופסת במדינה - האם המדינה היא יהודית, ואם כן איזה יהודית - חרדית או לאומית? או שמא בכלל מדינת כל יושביה". מבחינתו, הדגל היום הוא החזרה בתשובה של עם ישראל. "אם הרצי"ה קוק היה חי, הוא היה רואה בשיבה ליהדות את הדגל. הוא אמר שמדינת ישראל צריכה תיקון בשיבה לחינוך ולמשפט היהודי, אלו הדברים הכי חשובים. לא יהדות של המפלגה שלי, אלא לשוב לריבונו של עולם. החסידים יגידו שתשובה זה בתנאי שתהיה ברסלב או חב"דניק, או קוקניק. זה לא נקרא תשובה, אלא אינטרסים". מה ההבדל העקרוני בין מכון מאיר לבין ברסלב וחב"ד? "החיבור לתחייה הלאומית. אנחנו רואים בתחייה הלאומית תשובה. רואים בתשובה מהלך היסטורי וצפוי מראש. השלב הראשון היה קיבוץ גלויות, והשלב השני - שיבה לשורשים. איזו תשובה? מאהבה. גלות, מה שמאפיין אותה הוא היראה. ארץ ישראל - מאפיינת אותה האהבה. לכן התשובה היום בעם ישראל היא מהלך של כלל האומה. "לעומת זאת, בציבור החרדי מתייחסים לתשובה כמהלך פרטי שקשור לנפש האדם - מתחזק, חוזר לדת. גם התנועה החסידית באה לתת מענה למצוקות אישיות של אנשים בגלות. מצוקות מידתיות, נפשיות וגם כלכליות. השליחות של הבעל שם טוב הייתה לחזק את עם ישראל, לכן זכה לשם טוב". בסוף מצוקות הפרט חשובות מאוד. כמו למשל המצב הכלכלי והנפשי בקורונה. "לא צריך לבטל את הפרט, הפרט זה אנחנו. אבל צריך לתת קומה נוספת. מי שחי רק את הפרטיות נמצא במצוקה. אני כבר התבגרתי, אבל כשהייתי נער היו אנשים אידיאליסטים. מה זה אידיאליסט? אדם כללי. מה שעניין אותנו היה ההתיישבות ולתרום לכלל ישראל. מה קרה מאז? הכול השתנה. במקום הכלל בא הפרט, כמו בקיבוץ, הפרטה. נכון שזה מה שמעניין ולא צריך לבטל - אבל צריך להעלות אותו. כל הקשיים, גם הפרטיים וגם הלאומיים, הם חלק מתהליך שמביא אותנו לשלב נוסף בתחיית עם ישראל והעולם כולו. אם מצליחים להסביר זאת, וזה מה שאנחנו עושים במכון מאיר - אפשר להתמודד עם הקשיים הפרטיים בצורה אחרת". בפועל הציבור המזרחי־מסורתי הולך ברובו לחסידות. למה? "הציבור הספרדי יותר שורשי ומחובר למסורת באופן טבעי", אומר הרב נחרצות. "לא צריך ללמד אותו, הוא ינק מבית אבא. המציאות של הספרדיות והלאומיות היא כל כך טבעית, שההתנתקות מהצד הלאומי לא שייכת אליהם. אני חי בתוך ציבור כזה, ולכולם יש גישה לאומית, מדינת ישראל חשובה להם והם גאים בה, הם הולכים לצבא ורואים בו ערך. השאלה היא על הציבור האשכנזי, שהתרחק מהכלליות והלאומיות. ''חשוב לומר, התשובה לא מצטמצמת לאם הפכת דתי או לא. אדרבה, הרב קוק אומר שדימוי כזה של בעל תשובה מרחיק את העם מיהדות. 'אני חוזר בתשובה ולכן, בשם החסידות, אני מנתק מגע מהצבא, מהמדינה ומהמשפחה'. זה דבר שמרחיק את הציבור הכללי, שאוהב את המדינה ורואה בה ובתחייה ערך מקודש". הרב נגד ניתוק מהמשפחה בתהליך התשובה. "בוודאי. אני כבעל תשובה רק התחברתי יותר למשפחה שלי. באים לכאן הורים לא דתיים בימי הורים ואומרים לי: חל אצל הילד שלי שינוי גדול, הוא הפסיק להתחצף אליי. 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'. זה הביטוי של תשובה מאהבה. אנחנו נגד חילול שם שמיים ומריבות. אם יש בעיות, אנחנו מדריכים כיצד לגשת. קודם כול לכבד, והכול בסבלנות אין קץ. דוגמה אישית במידות, בלי כעסים ובלי אנטי". שנינו מאותו הכפר הרב דב ביגון כבר בן 80. את שנות ילדותו עשה בקיבוץ משמר השרון. בשירותו הצבאי שימש כקצין בנח"ל וקצין בבה"ד 1, תפקיד שבמסגרתו פיקד בין היתר גם על חבר ילדות ובן כיתתו, אהוד ברק. "שנינו מאותו הכפר, אבל כל כך שונים זה מזה. באמת אנחנו באים מאותו המקום, אבל דרכנו התפצלה על רקע אידיאולוגי. אני התקרבתי לשורשים והוא לא התקרב". הרב מאמין בקירוב לבבות גם בנוגע לאהוד ברק. "היה לנו שיח סביב ההתנתקות וכשאמו נפטרה. הוא בחור טוב. כמה פעמים אמרתי לו: אהוד, אני מזמין אותך לישיבה. ולא רק אני אמרתי, הוא בא לבקר גם במרכז הרב בתור רמטכ"ל, והרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר לו: אני מברך אותך שתחזור ללמוד בישיבה של דב ביגון", צוחק הרב. היום ברק הוא סמל לאנטי בנימין נתניהו. "הוא אנטי ביביסט כי ביבי מייצג את הציבור המסורתי הדתי והלאומי. מבחינה ציבורית, היום אהוד ברק הוא סמל להפרדת דת ומדינה. הוא לא אומר זאת במפורש, אבל פועל בכיוון של להפריד את הדת מהמדינה, כמו שהיה כשכיהן כראש ממשלה. אמרתי לו: אהוד, הכי חשוב זה השורשים. אם אין שורשים, תראה לאן אנחנו מגיעים. לעץ יש שורשים, במקום שיש שורשים - הענפים מתאחדים, ובמקום שאין - השורשים לא מתאחדים". גם בציונות הדתית נראה שאין אחדות ויש מחלוקות. "במשפחה תמיד יש קשיים", מחייך הרב. "כלל גדול בחברה הוא שאין תלונות על השכנים. עם הרחוקים לא מתחככים. מי שחי איתי יחד - איתו יש לי חילוקי דעות. אני בציבור שלנו קרוב ל־60 שנה, מאז שבאתי מהקיבוץ, ואני רואה את ההתפתחות. בעבר הייתה ישיבה אחת - מרכז הרב, וכרם ביבנה החלה לקום. כל מרכז הרב הייתה חמישית ממכון מאיר, בסך הכול כמה עשרות תלמידים. מה קרה בציבור הדתי־לאומי? מאות מוסדות: ישיבות, אולפנות, תלמודי תורה, קהילות וגרעינים שהולכים ומתפתחים. בתוך הגיוון יש מחלוקת. אם כולם היו 'יס־מנים', הדבר לא היה מתפתח. ''אני רואה מכנה משותף, למרות כל הדעות וההשקפות: כל הגוונים מכבדים את התחייה הלאומית ורואים ערך מקודש בה, במדינה ובצבא. הציבור הדתי־לאומי זו מתנה מהקב"ה, שהרב זצ"ל נתן לה את הגושפנקה הרוחנית. אם נצייר מדינת ישראל בלי ציבור דתי־לאומי - יש רק או חרדי או ליברלי עד הסוף - איך היינו חיים?". הרב מתעקש לראות גם במחלוקות חלק מבורך מהתמונה הגדולה. "אני הייתי קיבוצניק, והיו בשעתו מחלוקות, הקיבוץ המאוחד, עין חרוד א' ועין חרוד ב'. היו מחלוקות ומשפחות נפרדו. מה התוצאה הסופית? שני קיבוצים ויישוב ארץ ישראל. ישיבת מרכז הרב והר המור, בלי עין הרע, שתי ישיבות ענקיות, ולכל אחד ענפים שמתפתחים עוד ועוד. לא כדאי להסתכל רק על העכשוויות. צריך להסתכל בפרספקטיבה, לטווח רחוק. בחשבון הכללי, כל פילוג ומריבה מולידים דברים טובים ומאזנים את החברה". אפרופו פילוג ואיחוד, הרב תומך במהלך האחדות שיזם הרב זלמן מלמד? "השאלה על מה מתאחדים. חבר הכנסת אברהם ורדיגר דיבר איתי בעבר על אחדות כזאת. שאלתי אותו למה, והוא אמר לי: 'אתה יודע כמה כסף אפשר לקבל'?. עניתי לו, והוא נהנה מהתשובה: 'תקבל הרבה כסף, אבל כשתתחיל החלוקה - יתחיל הפירוד'. לא על זה מתאחדים, אלא על האידיאל של הציבור הדתי והחרדי להשיב את עם ישראל בתשובה". מפלגה זה צמצום הרב ביגון עצמו מקפיד להתרחק מאור הזרקורים, אינו חותם על עצומות ומתנער מעמדה פוליטית ציבורית. "קמפיין ההדתה דילג עלינו, כי אנחנו צנועים. תוקפים את מי שנמצא בחזית, ואנחנו לא הולכים לחזית, לא מפלגתית ולא בהזדהות ציבורית. אני אישית לא חתום על מודעות כבר הרבה שנים, כי מכון מאיר זה גשר, אם אני אזדהה פוליטית אדם יגיד: אני לא אחזור בתשובה דרך מכון מאיר. ''למה לי לחסום דלת בפני בעלי תשובה? לכן אני נמנע. לא שאין לי דעות, והן גם ידועות לרבים. אבל עצם המילה מפלגה היא צמצום. התפקיד שלי לקרב. אם אכניס ראשי לנושאי פוליטיקה, אמנע את התקרבותם של אחרים. ואצלנו ברוך ה' לומדים חרדים, חסידים, לא־דתיים, שמאלנים - כולם באותו בית מדרש". ובכל זאת עיתון 'הארץ' מחפש את מכון מאיר, ופרסם כמה כתבות עם ציטוטים פיקנטיים מהשיעורים שלכם. "אני לא לוקח את הפרסומים ברצינות. רוב אזרחי המדינה מבינים שזה פייק ניוז. אנשים כבר לא ניזונים מזה. השם הטוב של מכון מאיר גורם לכך שכמה שידברו עלינו - אנשים מבינים מה כאן האמת, ומהו עיתונאי שמחפש סקופים". התקשורת מרבה לעסוק ברבנים, בעיקר שחטאו. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הרבנים לא מלאכים, אני בדקתי את זה", הוא מאשר בחיוך. "השאלה מה אתה עושה עם העובדה שמישהו כשל. צריך לקחת את הדברים בפורפורציה. לא להרוס משפחות של אנשים אם יש מחלוקות בין רבנים. אם רב נכשל, צריך לעזור לו ולעודד אותו, לא לקבור אותו חי. צריך כזה לשון הרע כדי להאכיל את כל עם ישראל?! יש רבנים שנכשלו ואני מדבר איתם ומבין את המצב שבו הם נמצאים. "יש פה מאבק על דמותה של המדינה. יש חוגים שפגיעה בדת וברבנות הראשית היא לחם חוקם. הם מחפשים בזכוכית מגדלת להפוך לכותרות בחדשות. התבגרתי קצת, אני כבר לא מתרשם".
