עם ראש ישיבת תורה בציון, הרב יצחק נריה, שוחחנו עם בקשת הסליחה לפני יום הכיפורים ועל המחזור הקרוע בו התפלל סבו, הרב משה צבי נריה זצ"ל. בראשית הדברים תהינו כיצד ניתן לבקש סליחה להתקרב זה לזה כאשר המחלוקות בין הפלגים בעם עדיין קיימות וכל צד משוכנע בצדקתו. הרב נריה מציין כי שאלה זו קדומה ובעקבות דברי התלמוד במסכת יומא על כך שעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, היו גדולי ישראל מורידים את המילה 'מכפר' ואומרים רק "אין יום הכיפורים", כשמשמעות דבריהם היא "שאם אנחנו לא יודעים להתפייס אחד עם השני אין יום כיפור, ולכן בעדות ישראל נהגו למחול איש לרעהו, אבל החובה היא לגשת ולפייס", אומר הרב נריה ומוסיף: "זה נכון שאנחנו כל כך צודקים נבונים ויודעים ולכאורה על מה צריך לפייס. התוספות שואל זאת במסכת פסחים. הוא כותב שלפעמים ויכוח מתחיל לשם שמים אבל עובר לשנאה גמורה. בעל התניא מבאר שאנחנו לא יודעים לקיים הפרדה בין האדם למעשים. כשזה אנחנו אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה הזו ולומר שזה לא אנחנו, זה האיש הרע, שחזרנו בתשובה וכו', אבל כשזה אדם אחר אנחנו מזהים את האדם עם החטא וזו הטעות. אנחנו צריכים לשנוא את הרע ולא את האנשים, את ההתנהגות, את החטאים כן אבל לא את האדם". "תקנו לנו רבותינו שאי אפשר להיכנס ליום הכיפורים בלי שאנחנו אומרים שעל דעת המקום אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים, כמו בקטורת שהחלבנה שריחה רע היא אחד מסממני הקטורת. אין מציאות שבה אנחנו מוציאים אל מחוץ למחנה יהודי", אומר הרב נריה. "כציבור אנחנו צריכים להתפייס. אפשר לחלוק מאוד על דרכו של מישהו, להרחיק את ילדיי ותלמידיי מאדם שהתנהגותו אינה ראויה, ראוי ונכון להתווכח. מתוות תוכחה לא פסה אבל היא צריכה לבוא מאהבת האדם". הרב נריה אינו מקבל מכל וכל את הטענה לפיה האדם הוא מכלול מעשיו ועמדותיו ומזכיר כי "האדם הוא חלק אלוה ממעל ממש. לצערינו הוא התלבש בחטאים ובחר בדרך שלילית. הרי כל אדם מבקש שהקב"ה ימחל לו כי החוטא הוא לא הוא, כי השתלט עליו יצר הרע וכו', ובאמת לא הדברים היו תלויים בו הוא היה עושה את רצון ה'. כך צריך להתייחס אל האחר. לפעמים זה תינוק שנשבה, לפעמים זה אדם שלא ראה אור מימיו, לא יודע מהי תורה ומהי שבת. הוא לא פגש גדול בישראל, אדם עם מידות נאצלות. צריך לעשות את ההפרדה". האם הדרישה התורנית-הלכתית למחול לזולת לפני יום כיפור ולגשת ולפייס את הזולת לפני יום כיפור אינה הופכת את המחילה למהלך כפוי ומאולץ? "היה רצוי שיפייסו אחד את השני לא כי חייבים. אין מצווה לחכות ליום הכיפורים כדי לפייס. רצוי לפייס מיידית, אבל שלא יעבור יום כיפור בלי זה". "ככל שנטיב להסתכל על עם ישראל כגוף אחד שלם שבו הדם צריך לזרום לכל חלקיו, נוכל להבין למה לא יכול להיות שנבקש סליחה רק לחלק מהעם ואנחנו לא מוכנים למחול על דברים אחרים. לא על כל דבר אדם מחויב לסלוח, אדם לא צריך לוותר על ממון שנגזל ממנו, אבל ברמה העקרונית עלינו לשנות גישה ולהתבונן על עם ישראל כגוף אחד, הראש לא כועס על האצבע והעין לא מחליטה שלא לראות כי האוזן הכעיסה אותה. כשיש בעיה באיברים צריך לתקן אבל לא מגיעים למצב של שנאה וחוסר יכולת לתקן". על כך נשאל הרב אם ההשוואה לגוף אחד לא מלמדת שיש מצבים בהם איבר מסוים חולה ומסכן את הגוף עצמו ועם כל הצער יש להתנתק ממנו ולקטוע אותו. הרב נריה משיב כי הדברים נכונים ואכן "הרב קוק כותב שכך נהגה קהילת אמסטרדם כלפי ברוך שפינוזה שהיה כופר. גם בית הדין שהיה בירושלים היה מוציא אנשים להורג, אבל הגמרא בסנהדרין אומרת שגם כאשר מענישים פושע ישראל כואב לקב"ה. לפעמים יש צורך לעשות ניתוח כואב, אבל שמחה אין בכך. לכן צריך להתפלל שכל האיברים יחזרו לעשות את התפקיד שלהם. אכן לפעמים יש סוג של כרת והתנתקות אבל כמה הדבר הזה כואב". לקראת תום הדברים שאלנו את הרב יצחק נריה על מחזור התפילה בו התפלל סבו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, מחזור תפילה קרוע, והוא מספר כי גם את אביו ראה פעם מתפלל בטלית "מוזרה". "את המחזור סבא מצא במחנה נאפח במלחמת יום כיפור אחרי שהמחנה הופצץ. המחזור ספג רסיס וסבא רצה להתפלל דווקא במחזור הזה. כששאלתי את אבא על הטלית הוא אמר שאברך שהלך לכותל נדקר והטלית הצילה אותו ואבא ביקש ממנו להתפלל באותו יום כיפור באותה טלית. אנחנו במציאות לא קלה. כשזה אויב מבחוץ קל לנו להתאחד, כי אנחנו מבינים שזה נגדינו ובעיני האויב אין הבדל בינינו, אבל כשזה אויב מבפנים אנחנו לא תמיד יודעים להתאחד. המחזור והטלית מבטאים את הכאב של עם ישראל, את חפצים שהגיעו למדרגת קדושה כי הם ספגו רסיס או סכין והגנו על יהודי". את דבריו חותם הרב נריה באמירה כוללת ומסכמת: "בעיית הבעיות שלנו כעת נובעת מאותו שורש, היעדר המבט הכללי שאנחנו ציבור אחד. התנהגותו של פלוני משפיעה על פלוני, כשנפנים את זה ונשתף פעולה בין כל האיברים ולא נמשוך כל אחד לכיוון שהוא חושב שהוא הנכון נזכה בעזרת ה' לגאולה השלמה".
