עולים על סבסטיה

הנה סיפור שיתמצת את עזות הפנים ההולכת ומתגברת של הפלשתינים: באחד מסיורי ההסברה שקיים ראש מועצת שומרון יוסי דגן כדי להעלות למודעות את בעיית הרס העתיקות ביו"ש, התלווה אליו שר התיירות דאז יריב לוין לביקור בסבסטיה, כדי ללמוד מקרוב על המצב.

דגן לא יכול היה לדמיין סיטואציה שתמחיש לשר את חומרת המצב בצורה טובה יותר: תוך שהם סוקרים את הפגיעה שהסבה הפעילות הפלשתינית במקום לעתיקות, ניגש אליהם פלשתיני בעל חנות למזכרות באתר.

הוא מציע להם לקנות מטבעות עתיקים, כשלתדהמתם הם מבינים שאלו ממצאים שנשדדו מהאתר עצמו. אחד מהמלווים ניגש למוכר, מנסה להסביר לו את הסיטואציה שאליה נקלע: “אתה יודע שהבחור פה זה שר התיירות של ישראל?". ברגע אחד אורו פני המוכר, והוא פנה ללוין: “אתה שר התיירות? וואלה, נעשה לך הנחה".

טקס חניכת מרכז המבקרים הפלשתיני שהתקיים השבוע באתר שומרון העתיקה, המוכר גם בשם סבסטיה, הוא אירוע שיא של פעילות מתמשכת באתר. בטקס רב רושם, שכיבד אותו בנוכחותו ראש הממשלה הפלשתיני מוחמד אשתייה, חנכו הפלשתינים מרכז מבקרים מפואר שאמור למשוך על פי התוכניות תיירות חוץ נרחבת, בעיקר תיירות נוצרית. לבד מהתועלת הכלכלית שמתכוונים ברשות הפלשתינית להפיק מהמקום, הפרויקט הזה הוא חלק משמעותי מתוכנית אסטרטגית רחבה יותר – מחיקת הארכיאולוגיה שקושרת את הארץ לעם היהודי, ויצירת נרטיב חדש של אומה פלשתינית שחיה כאן מימים ימימה.

משמידים עתיקות מימי בית שני

"הרשות עושה מהלכים בכל מיני כיוונים כדי ליצור לעצמה תדמית של מדינה”, אומר יאיר אלמקייס ממרכז סיור ולימוד שומרון. "אני לא אסטרטג, אבל אני מטייל עם בכירים בצבא וזה השיח. חלק מזהות של מדינה ואלמנטים של ריבונות פלשתינית זה אתרי מורשת לאומיים. לפעמים זה מצליח להם יותר, ולפעמים – בגלל שהיכולת שלהם מוגבלת – אתרים ארכיאולוגיים שבשטחם הופכים להיות זירת ביזה והרס. בשומרון העתיקה הסיפור חמור בהרבה. הם לוקחים אתר שהערך הארכיאולוגי שלו לא יסולא בפז, ומנכסים אותו לעצמם. הם לא משמידים את הממצאים ששייכים לתנ"ך, כי זה טוב להם להציג את זה לתיירים הנוצרים, אבל זכר לבית שני אתה לא תמצא שם. בסופו של דבר, אתר שומרון העתיקה מוצג כולו כאתר מורשת פלשתיני, וזה העניין שצריך להדאיג אותנו יותר".

אלמקייס מבקש לסבר את האוזן לגבי החשיבות שיש לאתר מבחינה ארכיאולוגית, בין מהזווית הלאומית ובין מהזווית האוניברסלית. “לשם הפרופורציה, כמעט הייתי אומר ששומרון העתיקה חשובה אפילו יותר מעיר דוד”, אומר אלמקייס. "זו בירת ממלכת ישראל, שהייתה פי שישה בגודלה ובאוכלוסייתה מממלכת יהודה. משלחת של חוקרים מאוניברסיטת הרווארד התחילה לחפור כאן ב-1908, וכבר בדו"חות החפירה מאז הוא תואר כאחד האתרים החשובים והייחודיים, בטח ובטח בממצאים הרבים שהתגלו מאוחר יותר. אתה רואה כאן ממצאים שלא נמצאו במקום אחר, כמו שנהבים או מצבות של חיילים רומאים שאנחנו לא מכירים מחפירות אחרות. יש כאן ממצאים מממלכת ישראל, שזה 3'000 שנה אחורה, דרך ימי הורדוס ועד לתקופה הביזנטית. זה אתר של מיליון דולר".

פרט למאבק על הנרטיב, הפעילות של הרשות הפלשתינית בשנים האחרונות במקום הייתה רצופה במעשי שוד עתיקות ובביצוע עבודות פיתוח המנוגדות לכללים הבינלאומיים של שמירה על אתרים ארכיאולוגיים. “אני בעצמי עברתי שם וראיתי באגרים ומחפרונים עובדים בשטח שמתחתיו יש עתיקות", מספר אלמקייס. “מעבר לזה, מעשי השוד שם הם בכמויות אדירות. אתה יכול להיכנס לאנשים בכפר סבסטיה ולראות עמוד הרודיאני שמקשט את הסלון".

ארגון נוסף שעוקב אחר פעילות פלשתינית באתרי עתיקות הוא 'שומרים על הנצח'. גיא דרך, מנהל הפעילות של הארגון, מספר גם הוא על הרס העתיקות והניכוס התרבותי שמתבצעים באתר. "יש פה פעילות פיתוח באתר ארכיאולוגי, שיש סטנדרטים בינלאומיים שמגדירים איך צריך לקיים אותה”, אומר דרך. "זה לא קורה שם. יש לנו תיעוד לאורך שנתיים של פעילות באגרים בלב העיר הרומית העתיקה. אבל מרכזי יותר מבחינתנו הוא עניין ההיסטוריה והמורשת. הרשות מקימה לצד כל הקיוסקים הנחמדים מרכז שהוא מרכז פרשנות. יש פה ניכוס תרבותי. עיר עם 3,000 שנות היסטוריה, שהופכת למיצג של ‘התרבות הפלשתינית האותנטית’. אין יחס למקום כאתר מורשת יהודית, רק אתר עולמי. הרשות מוחקת כל זכר להיסטוריה היהודית של המקום. זה נרטיב שנועד להכחיש את הקשר בין עם ישראל לארצו ולמקום הזה, ולהפוך אותנו לחבורת קולוניאליסטים חסרי הקשר היסטורי”.

וכשמדובר בהפיכת ישראל לכובש קולוניאליסטי, מובן מאליו שמי שידחוף את הפעילות במרץ הן ממשלות וקרנות שונות באירופה. “על השלט הענקי שהוצב בטקס החנוכה התנוסס בגדול הסמל של אונסק"ו – סוכנות האו"ם לאתרי מורשת – ארגון שישראל כבר פרשה ממנו מזמן, וגם ארצות הברית. הוא מוטה פוליטית בצורה מזעזעת ומאמץ נרטיבים שוליים ושקריים. נוספה עליו גם סוכנות ממשלתית בלגית, שמקדמת כמה פרויקטים במתחם. את השחזור והתחזוק של אזור העתיקות הביזנטי מממנת קרן איטלקית. הכול שם טבוע עד צוואר בכסף מחו"ל".

במסגרת ההכנות לטקס יצקו הפלשתינים יסודות, והעמידו תורן בגובה 17 מטרים ועליו דגל ענק של ארגון אש"ף. זהו דפוס שמוכר גם מאתר ארכיאולוגי נוסף בשומרון – המבצר החשמונאי בתל ארומה. בעבר ניסו הפלשתינים להעמיד תורן כזה אך הוא נהרס על ידי המינהל האזרחי, וגם הפעם הוצא נגדו צו הריסה. בדף הפייסבוק של עיריית סבסטיה התרברבו בכך שהדגל יישאר על אפם ועל חמתם של הציונים, ויונף כ"קוץ בגרון של הכיבוש".

להחזיר את השליטה לצה"ל

"מה שקורה בשומרון העתיקה הוא חרפה לאומית, לא פחות”, אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "אחד מהאתרים החשובים ביותר בהיסטוריה של ישראל ואתר בעל חשיבות ארכיאולוגית בינלאומית מוזנח ומופקר לחסדי הרשות. היא שודדת אותו שנים, כולל פגיעה מכוונת בשרידים יהודיים ונוצריים, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע היא תקעה השבוע מעליו דגל אש"ף והכריזה עליו כאתר מורשת פלשתיני”.

את האצבע המאשימה על אוזלת היד המתמשכת באתר מפנה דגן כלפי הדרג המדיני. "עם המינהל האזרחי אנחנו נמצאים בדיאלוג כל הזמן, אין לי טענה אישית כלפי ראש המינהל. אבל גם הוא צריך הכוונה מלמעלה. מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה לוותר על חובתה לשמור על בירת מלכות ישראל מימי בית ראשון, מקום שאליהו הנביא ואחאב פעלו בו. אם מוותרים על אתר כל כך חשוב והופכים אותו למשיסה, או שבאים ומצילים את הנכס התרבותי הזה. כיום מה שקורה זה שהממשלה מזניחה".

פן נוסף שחשוב להדגיש בסיפור של שומרון העתיקה הוא הפן המשפטי. במסגרת הסכמי אוסלו טרחו משרטטי המפות להשאיר את אזור החפירות שבו קיימים ממצאים מימי ממלכת ישראל בשטח C, ואזור נוסף שבו עתיקות מתקופות מאוחרות יותר בשטח B. המרכז החדש שנחנך ממוקם כולו על שטח B, מתוך הבנה של הפלשתינים שהשתלטות בוטה יותר עלולה להכריח את הצד הישראלי להגיב. התורן שהונף, אגב, כן פולש לתוך שטח C, אולי כבדיקת גבולות לקראת ההמשך. אך למרות ששטח B מוגדר על פי הסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלשתינית כאזור בשליטה אזרחית פלשתינית, מתרבר מעיון בהסכמים כי לגבי שומרון העתיקה ישנן החרגות.

"בנספח 3 להסכמי הביניים יש כמה סעיפים מפורשים בענייני ארכיאולוגיה שבפירוש הופרו כאן", אומרת פרופ' טליה איינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי ופרופסור (אמריטה) באוניברסיטת אריאל. ההיכרות שלה עם הסכמי אוסלו ועם דינים בינלאומיים של נכסי תרבות היא עמוקה – איינהורן העידה בפני הוועדה הכלכלית של הקונגרס האמריקני על הסכמי הביניים בין ישראל לאש"ף, והייתה חברה בוועדת המורשת התרבותית של ארגון המשפט הבינלאומי.

"על פי ההסכם", ממשיכה איינהורן, “קיימת חובת דיווח על כל ממצא חדש, אפילו אם הוא בלב השטח שנמסר לפלשתינים. אבל למעלה מזה, בתוך המסמך ישנה רשימה מפורשת של אתרים בעלי חשיבות מיוחדת למדינת ישראל, כשהמרכזי בהם הוא שומרון העתיקה. על פי ההסכם, הפלשתינים חייבים לקבל אישור ושיתוף פעולה מלא בכל פעולה שעשויה להשפיע על האתרים האלה, באמצעות ועדה משותפת שתפעל. כאן בוודאי מדובר בשינוי משמעותי, והרשות הפרה את ההסכם בכך שלא פעלה בשיתוף פעולה".

עם זאת איינהורן סבורה כי אין דרך ממשית לאכוף את סעיפי ההסכם הללו במציאות הקיימת, והחשיבות העיקרית היא בפרסום הידיעה כי הרשות מפרה את ההסכמים שוב ושוב. לעומתה, נייר עמדה שהפיקו בפורום קהלת בשיתוף עם ‘שומרים על הנצח’, קובע כי לישראל שמורה הזכות והחובה להגן על אתרי מורשת גם כשהם נמצאים בלב שטח B. במסמך שנכתב על ידי עו"ד אריאל ארליך מוסבר כי הפרת ההסכמים בעניין זה על ידי הרשות הפלשתינית משעה את ההסכם כולו לעניין השמירה על אתרי מורשת, וממילא המצב חוזר למה שהיה קודם ההסכמים והממשל הצבאי הוא הריבון.

אך מעבר לפלפולים המשפטיים, ההיגיון הפשוט מדבר מגרונו של יאיר אלמקייס, שהוא לא משפטן גדול אבל איש שמחובר לאבני המקום בכל נפשו. “אנחנו משחקים לידיים שלהם כשאנחנו מדברים על שטח B ושטח C. יש כאן צד שעושה מה שבראש שלו בשטחי C, אז פתאום אנחנו נעשים צדיקים כשזה קורה בשטח B. אי אפשר להתייחס למקום הזה בהגדרות המשפטיות האלה, בסוף זה האתר השני בחשיבותו לעם ישראל. אתה מדמיין שאם הכותל היה צמוד לשטח B היו מאפשרים להניף מעליו דגל ענק של אש”ף? אני מצפה שיבואו בולדוזרים ויהרסו את המרכז הזה. אם מדינת ישראל תחליט שזה חשוב לה, הפלשתינים יבינו את המסר וייקחו צעד אחורה גם בשאר המקומות”.