התחלה/ לפני 36 שנה. גדל בשכונת גילה בירושלים. הבן השני מתוך שלושה אחים.
אבא/ אלטר (69). "אבא נולד בלודז' שבפולין, אחרי המלחמה. עלה ארצה בגיל 17 מתוך רגשי ציונות עמוקים". במקצועו הנדסאי מכונות. "עבד הרבה שנים במפעל אלומיניום במישור אדומים, יצא לגמלאות והיום הוא משקיע את עיקר זמנו באהבתו הגדולה לצילום. אבא מאוד יצירתי, חוקר וסקרן בחשיבתו, ואני מקווה שלקחתי ממנו את זה".
אמא/ שוש ז"ל. ילידת טהרן, איראן. עלתה בגיל ארבע עם משפחתה היישר למעברה בקסטל. "את החיים במעברה היא תיארה כלוהט בקיץ וקפוא בחורף, ובליל של שפות ולשונות. אמא הייתה מורה. היא אהבה לשיר והדביקה אותי באהבה למוזיקה הישראלית".
געגוע/ אמו נפטרה מסרטן כשהיה בן 14. "אני יתום מאם כבר 22 שנה. אמא חלתה בסרטן בגיל 41, ומהרגע שכינסו אותנו בחדר ההורים ושיתפו אותנו במחלה ועד המוות שלה עברו חמש שנים הדרגתיות של פרידה. עד היום החסר הוא בכל פונקציה שאמא ממלאת. ההעדר מאוד מובהק ומאוד מורגש, והיום כאבא לילדים בעצמי אולי אפילו ביתר שאת".
מהגרים/ "אבא ואמא היו מהגרים, ולאורך השנים היה להם חשוב להיטמע ולהפוך לישראלים לכל דבר. כששירתי בגלי צה"ל שלחו אותי לשדר ממצעד החיים באושוויץ. בסוף השידור אבא התקשר נרגש מכך שהבן שלו משדר ממחנה ההשמדה ברדיו של צבא הגנה לישראל. אני חושב שהרצון הבוער של ההורים שלי להיות חלק, דרבן אותי לחתור להיות במוקדי ההשפעה".
מה זה מזרחי/ בתיכון למד בבית הספר גבעת גונן בשכונת קטמון הירושלמית. "בית הספר היה ברוח ערכי תנועת העבודה ופעל מתוך שאיפה לאינטגרציה בין ילדי הקטמונים לילדים מהשכונות האחרות. עד גיל מאוחר לא ידעתי מה זה מזרחי ואשכנזי, ועל איזו פונקציה בכלל אני יושב בסיפור הזה".
מסורת/ "בבית שגדלתי בו לא הייתה יהדות בכלל, הייתי אומר אפילו בית חילוני מתריס. גרנו בשכונה די מסורתית, ואבא הניף את הדגל החילוני. ביום כיפור אחד רצינו לרכוב על אופניים ואחד השכנים הדתיים ריתך את המנעול של המחסן כדי שלא נרכב ברחוב ביום הקדוש. אבא שלי התעצבן מאוד ופרץ את המנעול. הייתה תחושה של חילוניות במצור".
מסורת 2/ "גדלתי על אנטי גדול לדת, אבל זה לא נשמר אצלי. להפך, אני מרגיש שהפסדתי הרבה דברים ביהדות לאורך השנים. עד הקורונה הייתי הולך פעם בשבוע למקום שנקרא 'המקום' במרכז תל אביב ולומד גמרא, מתוך הבנה שאני לא מספיק בקי באוצרות שביהדות ובארון הספרים היהודי. יש שם חוכמה אינטלקטואלית ונפשית שמעניין לנבור בה".
רדיו/ בשירותו הצבאי התגייס לתחנת הרדיו גלי צה"ל. "היה לי פרופיל נמוך וידעתי שאני לא יכול ללכת לקרבי, אז חיפשתי תפקידים אחרים מעניינים בצבא. את המדיה הרדיופונית אהבתי מגיל צעיר. בתור נער היו לי נדודי שינה, לילות שלמים לא נרדמתי ובאותן שעות ממושכות גיליתי את הרדיו".
למיונים/ "הייתי ילד שאוהב אקטואליה. מגיל צעיר עקבתי באדיקות אחרי החדשות, במיוחד בענייני פוליטיקה. למרות זאת, כשהגעתי למיונים בגל"צ הדבר שרציתי יותר מכול היה להיות עורך מוזיקלי. רציתי להיות זה שבוחר את השירים שישמיעו בתחנה. זה היה ממש חלום בשבילי".
מדבר על צדק/ הוא אומנם לא התקבל לתפקיד הנכסף כעורך מוזיקלי, אבל שובץ לתפקיד מרתק ומאתגר לא פחות - כתב במחלקת החדשות. בהמשך שימש ככתב לענייני עבודה ורווחה בתחנה. "הנושאים שבעיקר דיברו אליי היו הנושאים החברתיים: עוני, אבטלה וצמצום פערים. הייתי גאה בעובדה שבכל בוקר אני מביא לפריים־טיים ברדיו נושאים חשובים כמו צדק חברתי".
יהיה בסדר/ עם שחרורו משירות סדיר בצה"ל החל לעבוד בתור עורך ומגיש במחלקת החדשות של התחנה. "ערכתי מגוון תוכניות, את יומן הבוקר ויומן הערב, ועבדתי סביב השעון בטירוף". תוך כדי החל להגיש יחד עם אביב לביא את התוכנית 'יהיה בסדר', תוכנית יומית בנושאים חברתיים וסביבתיים. "זו תוכנית שכל כולה למען האזרח הקטן".
מתקן עולם/ "היו שם מקרים של אנשים שהתמודדו עם עוולות, אטימות, ביורוקרטיה וחוסר צדק והמון פעמים באמצעות פנייה שלנו הדברים היו נפתרים והצלחנו לעזור. היה מקרה של ניצולת שואה חולת סרטן שהתקשרה אלינו במצוקה כי קופת החולים דחתה את הבקשה שלה לתרופה מצילת חיים. מצבה הבריאותי הורע, אנחנו נכנסנו לתמונה והתרופה אושרה. פעם אחרי פעם היה מדהים להיווכח כמה כוח יש לתקשורת לעשות טוב".
תפקיד חדש/ בהמשך החל להגיש את יומן הבוקר של התחנה, 'בוקר טוב ישראל'. את התוכנית הגיש מדי בוקר במשך חמש שנים. "הייתי משכים קום, אבל זו לא בעיה בשבילי כי אני אוהב לקום מוקדם גם ככה. זה לפתוח את הבוקר ולגעת בסוגיות הכי בוערות באקטואליה הישראלית. זה הארדקור ניוז. נהניתי מאוד".
החצי השני/ איריס (33). "איריס היא עובדת סוציאלית שעובדת עם נוער בסיכון. הכרנו דרך הרדיו. היא שמעה אותי בתוכנית, חיפשה אותי בפייסבוק וככה התחלנו לדבר. היא מפעילה מיזם מדהים שמטפל בבני נוער דרך פודקאסטים. הם מקבלים טייפ ומיקרופון ומספרים את הסיפור שלהם, ועוברים תהליך טיפולי תוך כדי". בימים אלו הם מציינים שלוש שנות נישואין. "איריס היא השותפה שלי לחיים. האדם הקרוב ביותר אליי, אשת סוד והאמא הכי טובה שיכולתי לבקש לילדים שלי".
הנחת/ בארי בן שנתיים וקצת, ואביתר בן חצי שנה. "הם האהבה הכי גדולה של החיים שלי. נהוג לומר שכאשר נולד לך ילד - הלב מתרחב. באיזשהו שלב אחרי שבארי נולד, הבנתי עד כמה הלב באמת מתרחב. אני מסתכל עליהם ונמלא גאווה ואושר".
שליח/ בשנת 2016 סיקר את הבחירות בארצות הברית מניו־יורק כשליח גל"צ. "ירון דקל הציע לי לסקר את הבחירות לנשיאות בארצות הברית. היה מרתק ומעניין". הוא שב ארצה והמשיך בהגשת תוכנית הבוקר 'בוקר טוב ישראל', עד שקיבל הצעה מקצועית מעניינת בתאגיד.
ההצעה/ לפני כשלוש שנים עבר לתאגיד השידור הישראלי כאן. "קיבלתי הצעה מאלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד, להגיש תוכנית פוליטית יומית ברשת ב'. הבנתי שהם מעוניינים בהגשה זוגית. עלו כל מיני שמות. אני חשבתי על קלמן ליבסקינד, עיתונאי במעריב שאהבתי לקרוא, אבל לא הכרתי בכלל. ואכן, התברר שהם מתקדמים איתו".
קלמן את ליברמן/ מזה שלוש שנים הוא מגיש את תוכנית הרדיו היומית 'קלמן-ליברמן' בכאן רשת ב' לצידו של העיתונאי קלמן ליבסקינד. "אומנם אנחנו באים מרקעים שונים ויש לנו נקודות מבט שונות על המציאות הישראלית, אבל בתוכנית אנחנו משתמשים בפרספקטיבה הרחבה הזאת שיש לשנינו יחד כמעין מכפיל כוח שנועד לתת למאזין תמונה רחבה ויסודית הרבה יותר".
ככה זה כשיש שניים/ "זו תוכנית הרבה יותר כיפית מתוכניות אקטואליה אחרות שהגשתי בעבר. כאשר עיתונאי מגיש לבד, לפעמים האווירה מאוד קורקטית. בהגשה זוגית, כשיושב איתך פרטנר ויש ביניכם כימיה טובה ואינטראקציה - זה מאפשר לא רק לתת את המידע החדשותי, אלא גם לעשות למאזינים טוב, כמובן לצד העבודה העיתונאית החשובה".
קלמן/ "פרטנר מעולה, אולי הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי. הוא גם עיתונאי מעולה בכל רמ"ח איבריו וגם עתיר זכויות. הוא בן אדם שנעים להיות איתו, ויש לו את התכונה הזאת שבנוסף להיותו עיתונאי בחסד, הוא גם יודע להיות קליל וכיפי ולהעביר את השעתיים שלנו יחד בטוב".
לעשות טלוויזיה/ בנוסף לעשייה ברדיו, הוא מנחה תוכנית תחקירים דוקומנטרית בשם 'זמן אמת' בכאן 11. התוכנית בעריכת טלי בן עובדיה. "עד אז הייתי בעיקר מאחורי המיקרופון. השפה והעשייה הטלוויזיונית הרחיבו את יכולת הביטוי שלי כעיתונאי".
זמן אמת/ במסגרת התוכנית משודרות כתבות תחקיר, כתבות דיוקן, אקטואליה ועוד. "יש כמה תוכניות שאני גאה בהן במיוחד. למשל פרק שעדיין מלווה אותי הוא 'ים של סודות', שעסק במבצע חשאי של המוסד לעליית יהודי אתיופיה לארץ, תוך מתן דגש לזה שהגיבורים האמיתיים של המבצע היו יהודי אתיופיה עצמם. או התוכנית 'דרמה בלב ים', על מבצע ההשתלטות על הספינה קארין A, לצד נושאים רבים נוספים שאפשר לומר שהשפיעו על המציאות".
רון ארד/ בימים אלו שודר הפרק 'רון ארד - תיק פתוח'. "מדובר בפרויקט מדהים, כי כשיצאנו לדרך אמרנו לעצמנו: מה יש לחדש? אבל הבאנו באופן מפתיע הישג עיתונאי משמעותי: פרטים שלא פורסמו מעולם מדו"חות המודיעין, עם מסקנה חד־משמעית על גורלו של רון ארד".
אם זה לא היה המסלול/ "אם לא הייתי עיתונאי, הייתי רוצה להיות כוכב רוק. בעצם, אני לא פוסל את האפשרות שזה עוד יקרה".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ בדרך כלל קם בחמש בבוקר, יוצא לרוץ או מטפל באחד הילדים שהקדים להתעורר. בהמשך יוצא לאולפן לשדר בכאן רשת ב' ואז פגישות, צילומים, שיחות, תחקירים לתוכנית הטלוויזיה, חיפוש חומרים לתוכנית הרדיו, ילדים ובית.
פלייליסט/ "פלייליסט ההאזנה שלי כולל שילוב של ברי סחרוף, דודו טסה, פול סיימון, דני סנדרסון, נגה ארז ועוד רבים וטובים".
השבת שלי/ "מאז שנולדו הילדים, השבת נהייתה באמת זמן שמוקדש כל כולו למשפחה. כשמותר, יוצאים לפגוש משפחה וחברים ולטייל. בלי חדשות ובלי טלפונים".
דמות מופת/ "קשה לי עם המושג דמות מופת. מרחוק אנשים יכולים להיראות גדולים, אבל מקרוב כולנו בני אדם, עם בעיות, דפקטים קטנים וגדולים והרגלים מעצבנים".
מפחיד אותי/ "שמשהו יקרה לילדים שלי".
משאלה/ "שינהיגו אותנו מנהיגים ולא פוליטיקאים ציניים".
כשאהיה גדול/ "אתפנה לכתוב ספרים, פרוזה או עיון. פשוט אשב ואכתוב".
לתגובות: rivki@besheva.co.i
