בדצמבר 2015, זמן רב לפני שהמספרים 1000, 2000 ו־4000 היו בעלי ערך חדשותי כלשהו, נערכה בחדרי החקירות של משטרת ישראל שיחה קשה. על כיסא הנחקר ישב ארי הרו, מי ששימש כיועץ וכמנהל הלשכה של ראש הממשלה נתניהו, כשהוא חשוד בפרשת 3H גלובל. הרו נחשד בכך שהמשיך להחזיק את החברה תחת ידיו בעודו עובד מדינה בלשכת ראש הממשלה, אך השיחה התגלגלה למחוזות אחרים לחלוטין. “אנחנו פה כי אתה צריך לתת לנו משהו", אמר לו החוקר. “מה אתה עשית בעשר השנים האחרונות שעבדת שם. אתה יכול להגיד לי על אירועים פליליים או דברים פסולים, זה מה שאני צריך ממך. אני רוצה רשימה מה הדברים שהיו, כדי לדעת איזה סחורה יש לך. אני הולך איתך על הסכם, הולך לסגור לך תיק, אני רוצה לדעת מה אתה נותן - תגיד לי אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, את זה אני יכול לתת לך, ואני אלך”.

הציטוט הזה הוא אחד מציטוטים רבים שהביאו פרקליטי נתניהו במסמך הטענות המקדמיות שהגישו לבית משפט המחוזי בירושלים השבוע. המסמך, שאורכו לא פחות מ־174 עמודים, פורש מסכת של טענות מגוונות שמתמצות לכדי משפט קצר וקליט שהגו הפרקליטים: חקירות נתניהו היו מבוססות חשוד ולא מבוססות חשד. מדובר בשלב מקדים לדיונים שיעסקו בראיות ובעדויות עצמן, ובו טוענים הסנגורים טענות שקשורות לעצם הכשירות של ההליך ולא לגופן של ההאשמות. בסיכומו של המסמך הם דורשים לבטל את כתב האישום נגד נתניהו בטענה שנפלו פגמים חמורים בכל הליך החקירות והגשת כתב האישום. אבל בעצם הטענות שמועלות בו, שהן למעשה התייחסות רשמית ראשונה של פרקליטי ראש הממשלה להאשמות במסגרת המשפט, מהווה המסמך כתב אישום נגד מערכת אכיפת החוק בישראל ולהיטות היתר שלה להרשיע ראש ממשלה מכהן.

"הולכת לנחות עליך פצצה"

הנתח הראשון והמרכזי של טענות נתניהו נוגע להפעלת הלחץ על עדי התביעה ואופן גיוס עדי המדינה. מככב בו סיפורו של עד המדינה המרכזי ניר חפץ, שהיה מנהל התקשורת של נתניהו בשנים שבהן קיבל סיקור אוהד מאתר וואלה, על פי החשד. חפץ היה המוציא והמביא, זה שניהל את התקשורת השוטפת מול שאול אלוביץ’, הבעלים של וואלה, ואילן ישועה המנכ"ל, והמשטרה הבינה שהוא למעשה איש המפתח. היא הפעילה על חפץ כל לחץ אפשרי, כולל כזה שמהווה לחץ פסול על פי ההגנה. אחרי הארכות מעצר, השלכה לתאים מוזנחים בלי מקלחת, עם הרבה פשפשים ומניעת שינה, התאכזבו השוטרים לגלות שחפץ לא מוכן לספק את הסחורה שרצו. או אז הם החליטו לשלוף נגדו את נשק יום הדין.

"ניר, אני יכול להגיד לך, אני לא יודע אם בשעות או ביום־יומיים הקרובים הולכת לנחות עליך פה פצצה שתזעזע את עולמך, ואני לא ציני ואני לא צוחק”, מצוטט החוקר בכתב ההגנה. "ואני באמת חושב שכדאי לך לשקול את דרכך מחדש”. חפץ המשיך לשמור על שתיקתו גם אחרי האמירה הזאת, והחוקרים לעומתו הדגישו עשרות פעמים בפניו שמשפחתו עומדת להינזק בצורה קשה וחייו האישיים יתערערו אם לא ישתף פעולה. האיום לא היה ריק. כעבור זמן קצר הוציאו החוקרים צו חיפוש נגד א’, צעירה בת 21 שניהלה קשר רומנטי עם חפץ, בחשד של לקיחת שוחד – אשמה מומצאת לכל השיטות. לאחר מכן הביאו אותה למסירת עדות באותו מקום שבו נחקר חפץ, ודאגו להפגיש ביניהם באורח אקראי־כביכול במסדרון. חפץ הבין את פשר ה"פצצה", ומיהר לחתום על הסכם עד מדינה. מיותר לציין שבסופו של דבר חפץ גם סיפק את הסחורה וגם חטף את הפצצה.

"מה לעשות, בחקירות זה לא עובד כך שהצד השני מתנדב לתת לך את התשובה”, מבקש ניצב בדימוס יוסי סדבון, ראש אגף חקירות במשטרת ישראל לשעבר, למתן את הזעזוע. "לכן נאמר ‘בתחבולות תעשה לך מלחמה’. משתדלים להפתיע את הצד השני בדברים שהוא לא חושב שהמשטרה יודעת. נותנים לו לומר משהו שהוא בניגוד לממצאים ואז מעמתים אותו. יש הרבה תרגילי חקירה, לא אפרט מטעמים מבצעיים, אבל את החוקיות שלהם בודק בית המשפט. אם בית המשפט יגיע למסקנה שזה לא ראוי, הוא יכול להפחית מעוצמת הראיות. צריך לזכור שאנחנו לא בשיטת המשפט האמריקנית, שלפיה אם הראיה הושגה שלא כחוק זה פוסל אותה. אנחנו מביאים לבית המשפט את החומרים, והוא יקבע אם מדובר במקרה שמצדיק פגיעה בעוצמת הראיה. אני יודע שהתיק הזה נוהל על ידי חוקרי היחידה הארצית שמכירים את החוק, ובפיקוח של הפרקליטות, כך שאני מאוד מקווה שהדברים יתגלו בבית המשפט ככשרים".

סדבון הזכיר את דוקטרינת פרי העץ המורעל האמריקנית, לפיה ראיה שהושגה שלא כחוק אינה קבילה. בישראל כאמור היא אינה נוהגת, אבל בכל זאת יש לטענות הללו משקל. עו"ד שרון כהנא, מנהלת מחלקת צווארון לבן במשרד “עמר-רייטר-ז'אן -שוכטוביץ’”, שעבדה בפרקליטות 15 שנה ומילאה תפקידים בכירים בפרקליטות מיסוי וכלכלה המופקדת על תיקים מהסוג בו נאשם נתניהו, מסבירה את המשקל שיכול להינתן לטענות כאלה. “הסנגורים בעצמם הדגישו שכל הטענות עוד צריכות להיות מוכחות בבית המשפט”, היא מקדימה. "אנחנו מדברים על הזירה של בית משפט, לא זו הציבורית-תקשורתית. כאן צריך להביא ראיות. ככל שכל מה שנטען יבוסס, זה בהחלט יחייב הכרעה האם צריך להאמין לעדים ומה הסיבות שגרמו להם למסור את גרסתם. אם מפעילים אמצעים פסולים בחקירה אפשר לומר שהמשקל של העדויות יהיה אפסי.

"עם זאת, כשמדובר על עד תביעה שיש הוכחות חיצוניות לחיזוק גרסתו, כמו הקלטות או מסמכים, אז אפילו אם הפעילו עליו לחץ פסול יתנו לעדותו משקל. במצב כזה ביהמ"ש מן הסתם יבקר את החוקרים תוך כדי הדיון ובפסק הדין, אבל בשורה התחתונה קשה להעריך שיפסול את הראיות. מקריאה שטחית של המסמך אני רואה שהסנגורים של נתניהו מפרטים דוגמאות רבות של חציית גבולות והפעלת לחץ שלא אמורים לקרות. זה נראה כמו טענות של ממש ולא סתם צעד טקטי. יתכן מאוד שגם אם הטענות הללו לא יפסלו את הראיות, הן כן יהוו שיקול עבור בית המשפט בשיקולי העונש, במידה ויורשע ראש הממשלה, מה שאני כמובן לא מאחלת לו".

לא נתניהו – לא מעניין

לצד הטיעונים שהציגו הסנגורים באשר ללחץ המופרז שהופעל על הנחקרים בתיקי 2000 ו־4000, נטענו טענות נוספות: סימון המטרה של החוקרים מראש; ההדלפות המגמתיות, שלטענת הסנגורים מקורן בהכרח במערכת אכיפת החוק, וטענות על אכיפה בררנית נגד נתניהו, בה בעת שהמשטרה מתעלמת מדמויות נוספות שפעלו באופן דומה. הסנגורים מדגימים את הקיבעון של החוקרים באמצעות כמה תמלולים מחדרי החקירות שמשקפים את המגמה. בחקירתו של עד המדינה שלמה פילבר, שכיהן כמנכ"ל משרד התקשורת בזמן שבו ניתנו ההטבות לכאורה לבזק, שאלו החוקרים האם פילבר אכן החתים את שר התקשורת דאז נתניהו על מסמך המאשר לבזק לרכוש את חברת יס. פילבר ענה שכן, אך ביקש להוסיף כי כך הוא עשה במהלך אותה תקופה גם עם חברות אחרות, כמו סלקום ופרטנר. החוקר מיהר לקטוע את דבריו של פילבר, ואמר לו "לא מעניין, לא מעניין". כך הגיב גם בהמשך החקירה, כשפילבר ניסה לחזור על הדברים.

אירוע דומה התרחש בחקירתו של העיתונאי ינון מגל, שכיהן כעורך אתר וואלה בתקופה שבה נחשד נתניהו בהטיית סיקורו. מגל אמר לחוקרים שאכן קיבל לא פעם טלפונים בעניין כתבות שקשורות לנתניהו ומשפחתו, אך כשניסה להוסיף שזו הפרקטיקה הנפוצה בעולם התקשורת וטלפונים מהסוג הזה הוא מקבל על כל כתבה שאינה מחמיאה לפוליטיקאי, היסו אותו מיד החוקרים וחזרו על המנטרה "לא מעניין". הסנגורים טוענים כי מדובר בפגם מהותי בחקירה, שכן לא נבדקו כיוונים נוספים חוץ מהתזה שאיתה הגיעו החוקרים מהבית.

"טענות על אכיפה בררנית או חקירה מוטה ניתן לטעון, והדברים ייבחנו”, אומר סדבון בתגובה, "אבל צריך לזכור שבמקרה של ראש הממשלה הבסיס הוא שלא משטרת ישראל יזמה את החקירה, אלא היא קיבלה הוראה מהיועמ"ש והיא צריכה להתמקד ולהגיע לחקר האמת ולברר את כל העובדות. יכול להיות שבוצעו עוד עברות על ידי אחרים, אבל את זה הגורמים המשפטיים צריכים להחליט. זה שמישהו עשה מעשה אסור, לא מצדיק את המעשים של אדם אחר. צריך לבדוק כל טענה לגופה אם הייתה אפליה ולא אכפו במקרים אחרים, אבל זה לא משחרר את מי שעשה את המעשים האלה מאחריות”.

הסיום של כתב הטענות המקדמיות מעורר מתהומות הנשייה מושג שכבר נשכח מהשיח הציבורי, ושייתכן שיש לו קשר לבחירות המסתמנות בקרוב. על פני לא מעט עמודים טוענים הסנגורים כי הליך הגשת כתב האישום נעשה בצורה לא תקינה, מפני שלא ניתנה לנתניהו האפשרות הראויה לקבל מוועדת הכנסת חסינות שתפטור אותו מהעמדה לדין. אפשר שמדובר בעוד טיעון שנוסף לסל הטיעונים כדי לערער את כתב האישום, אך על רקע הבחירות המתקרבות והשאיפה של נתניהו להקים קואליציה אחידה ונאמנת יותר, ייתכן שהשבוע התבשרנו על המהלך הבא של נתניהו לנוכח כתב האישום.