מאמרו השקול של מאיר סיידלר בנושא התנועה הרפורמית "אתם שם, אנחנו כאן" שהתפרסם בגיליון הקודם מסביר לאזרחי ישראל עד כמה התנועה הרפורמית רוצה להשתמש בציונות ובמדינת ישראל כקרש הצלה, כי אחרת "ספק אם תוכל לשרוד".
הוא מוסיף שנושאים כמו מקום תפילה בכותל אינם רלוונטיים בגלל שכמעט אין פוקדים את המקום שיועד בזמנו לתפילה מעורבת רפורמית וקונסרבטיבית, בתיווך חבר הכנסת נפתלי בנט.
צר לי להוסיף לדבריו הנבונים את תיאור המצב השורר כיום. האמת היא שכבר מאוחר מדי לקהילות הרפורמיות להיעזר בציונות, במדינה היהודית ובמועצות הדתיות כקרש הצלה. המנהיגות של התנועה הרפורמית ועסקניה רוצים רק לחזק את מעמדם האישי על ידי השגת הכרה בישראל הכוללת, למשל חברות במועצות הדתיות. האמת המצערת היא שאין מאחוריהם קהילות יהודיות, אלא אם נחליט שמספיק לקרוא לעצמך יהודי כדי להפוך לבן ברית. מה שיש להם זה הרבה כסף.
התנועה הרפורמית בחו"ל איננה, כפי שסיידלר ניסה ללמד עליה זכות וכפי שטוענים אנשים שאינם מעורים במצב היום, גורם ש"מציל רבים מבניהם ובנותיהם (של חבריה) מנישואי תערובת". זה היה נכון במאה ה־19 מול החילון שהיה אז בקרב יהדות אירופה. התנועה הרפורמית היום משתתפת באופן פעיל בנישואי תערובת ומהווה גורם מרכזי בקפיצה באחוזי ההתבוללות. העובדה שבארצות הברית כל אחד יכול לקרוא לעצמו יהודי גורמת לבלבול אצלנו בארץ.
להלן העובדות: אנשי דת רפורמים עורכים טקסי נישואין כבר עשרות שנים בין גויים ליהודים ב"טמפל" בלי לבקש שהגוי מבין בני הזוג יתגייר. אם בן הזוג הלא יהודי רוצה להתגייר, הגיור יהיה רפורמי ואין אפילו דרישות מינימום. הגיור אינו גיור, אבל הגר קורא לעצמו יהודי אם רצונו בכך.
ויש עוד דבר מרכזי: ב־1983 התנועה הרפורמית החליטה, בניסיון להגדיל את מספר חבריה וכתוצאה מנישואי התערובת שהיא ערכה בעצמה בלי מחויבות להלכה בכלל, שילד ייקרא יהודי אם אביו יהודי ואמו גויה. לא קשה לעשות את החשבון: אם לפני 37 שנה יהודי רפורמי החליט להתחתן עם גויה, ילדיו אינם יהודים אך יכולים לקרוא לעצמם יהודים לפי כללי התנועה הרפורמית. אם ילד כזה מתחתן עם גויה או שאחותו מתחתנת עם גוי, כפי שקורה אצל 72 אחוזים מהצעירים שהוריהם חברים בתנועה הרפורמית ב־20 השנים האחרונות (לפי נתוני הרפורמים עצמם), ילדיהם גויים גמורים אבל הם רשאים לקרוא לעצמם יהודים. בעוד כמה שנים הסבא רבא יהיה היהודי האמיתי היחיד בשושלת, אבל מי יידע מזה?
יותר מ־50 אחוזים מהחברים בטמפל רפורמי היום (האחוז הזה כולל את הדור הקודם, ולכן נמוך מהמספרים לגבי הדור הצעיר שממילא לא מגיע לטמפל) אינם יהודים לפי ההלכה. יש רבנים רפורמים שאינם יהודים לפי ההלכה. שניים מתוך כל שלושה צעירים רפורמים עלולים לא להיות יהודים (וזה לגבי אלה שבכלל מעוניינים להיקרא יהודים), ואחד מתוך כל שני חברים עלול לא להיות יהודי. אגב, הקונסרבטיבים עוד מעט יהיו באותו מצב מאחר שלפני כמה שנים הם החליטו שמותר למדריכים של תנועת הנוער שלהם לצאת לדייטים עם לא יהודים.
הרפורמים אינם כמו הצדוקים של ימי בית שני, כפי שאוהבים להגיד כאן. אפשר להגיד שהם הפכו לכת עם דת שהתבססה בתחילתה על נושאים נבחרים ביהדות.
שני מקרים יכולים להבהיר את מצב התנועה הרפורמית בארצות הברית:
1. ריק ג'ייקובס, אדם מרשים המכהן כנשיא התנועה הרפורמית בארצות הברית, פירט בנאום בכנס הדו־שנתי של הארגון כבר בסוף שנת 2013 את יעדי התנועה לשנים הקרובות. אחד מהם היה "הכנסת אורחים אמיצה". הכוונה, לדבריו, היא לקבל בזרועות פתוחות את הזוגות שבהם אחד מבני הזוג הוא בן דת אחרת, כי לדעתו (ומי יכול לדעת יותר טוב ממנו על התנועה שלו) "נישואי תערובת הם כמו כוח המשיכה. אתה יכול להתנגד לזה, אבל זו עובדה, ולא תוכל לשנות את זה". הוא לא ציין שגם בן הזוג שקורא לעצמו יהודי עלול להיות גוי. מדינת ישראל אינה יכולה להציע קרש הצלה למי שאינו חושב יש לו צורך בהצלה. מצד שני, מי שמסרב להינצל עלול להטביע גם אותה.
2. בכל שנה העיתון 'ניו־יורק טיימס' מפרסם מאמר לכבוד חנוכה. לפני שנתיים, יהודי שקרא לעצמו "מתבולל" תיאר את חנוכה כחג שהוא אינו אוהב, כי הפונדמנטליזם של כמה אנשים בכפרים קטנים ניצח את המודרנה ואת הפתיחות של המתייוונים. זאת הייתה בחירה מעניינת של עורכי העיתון, והיו אנשים שהזכירו לכותב המאמר שהיוונים האמינו במיתולוגיה ובעבודת אלילים לא כל כך מודרנית. אבל מאמר כזה היה יכול להיכתב, ואולי כבר נכתב, גם במדינת ישראל.
השנה קרה משהו אחר. המאמר לכבוד חג האורים נקרא "להגיד שלום לחנוכה" ונכתב על ידי אישה שאביה יהודי רפורמי ואמה גויה, אישה שאינה יהודייה אבל נחשבת יהודייה בעיני התנועה הרפורמית ובעיני העיתון. היא כותבת שגדלה בבית שהיו שבו עץ אשוח וגם חנוכייה בתקופת דצמבר, אבל מעולם לא הבינה לשם מה מדליקים את הנרות הללו. היא ובת זוגה הלא יהודייה החליטו שמאחר שרוב הקרובים שלהן נוצרים, אין צורך לבלבל את הילדה שלהן עם דבר שאינו משמעותי בשבילן ולכן יקנו השנה רק עץ אשוח. שלום לחנוכה הוא גם שלום לתנועה הרפורמית.
הגיע הזמן שנודה בלב כבד שלמרות כל הרעש התקשורתי והשמאלני, ועם כל האכפתיות הכנה של אנשים טובים בתוכנו, לא מדובר ביהדות ולרוב לא מדובר אפילו ביהודים.
