טוביה, חקלאי מעוטף עזה, קיבל צו מילואים לאימון בצאלים. האימון הגיע בעיתוי קשה. אומנם בסיס צאלים קרוב לביתו, אבל המורכבות הביטחונית באזור מנעה לעיתים מהחקלאים לצאת לשטח, ובכך שיבשה גם את עבודתו. בנוסף לכך, בתקופה האחרונה התגבר היבוא החקלאי מחו"ל, וטוביה כמו חקלאים רבים אחרים התקשה לשווק את העגבניות שלו. לרגע הוא התלבט אם לבקש פטור מהמילואים, בנימוק שעבודתו כחקלאי בעוטף חיונית לביטחון המדינה יותר מהאימון, אך המחויבות הלאומית גברה והוא התייצב כנדרש. לאחר כל הטרטורים של ההתייצבות הוא הגיע לחדר האוכל לארוחת צהריים, ואז חיכתה לו הפתעה מרגיזה - היו שם הרבה מאוד עגבניות, אבל כולן היו בייבוא מטורקיה.
ט"ו בשבט, יום פירות הארץ, הוא זמן מצוין להיזכר בחשיבות חיזוק החקלאות היהודית בארץ. וכמה סיבות לדבר. ראשית, כשאנחנו קונים פירות וירקות מיבולי הארץ, אנחנו מחזקים את ידי אחינו העוסקים במלאכת הקודש של יישוב הארץ וגורמים באופן ישיר לכך שבכוחם של החקלאים לתפוס שטחים נוספים ולעבדם.
שנית, כל מדינה שמכבדת את עצמה מתכוננת היטב גם לרגעי משבר. זה יכול להיות שעת מלחמה או שעת מגפה. בזמנים אלו, כפי שחווינו בעידן הקורונה, המדינה עלולה להיות מנותקת מקשרי סחר החוץ שלה ועליה להסתדר בכוחות עצמה. לשם כך על המדינה להיערך מראש ולשמור על עצמאות המזון שלה, כך שגם ברגעי משבר המשק החקלאי הפנימי שלה יוכל לספק את כל התצרוכת של אזרחיה (אינני מומחה לכלכלה, אך בחיפוש באינטרנט אחר המושג "עצמאות מזון" תמצאו מחקרים המבססים את חשיבות החקלאות המקומית הן לשעת משבר והן לעת שגרה).
בנוסף לכך, עידן הקורונה יצר משבר כלכלי חריף הן ברמת המקרו והן ברמת המיקרו. אזרחים רבים מצאו עצמם לפני שוקת שבורה כשמטה לחמם נשבר. בזמנים כאלה מוטל על החברה בכלל ועל כל יחיד באופן אישי לקיים את צו התורה "וחי אחיך עמך", ולהשתדל לרכוש מוצרים רבים ככל האפשר, דווקא מאחינו בארץ במקום מתוצרת חו"ל, ובכך לחזק אותם מבחינה כלכלית. כחלק מהעניין, בוודאי שעלינו גם להשתדל לרכוש תוצרת חקלאית דווקא מאחינו מיישבי הארץ.
לאחרונה יצאו ארגון השומר החדש בשיתוף עם מרכז המועצות האזוריות והתאחדות האיכרים בישראל בקמפיין לקידום חקיקת סימון תוצרת חקלאית ישראלית. בסקר שערכו בקרב הציבור על מנת לבחון האם קיימת העדפה לצריכת תוצרת מקומית ישראלית, עלה כי 81 אחוזים מהציבור הישראלי מעדיפים תוצרת חקלאית ישראלית. כמו כן, 60 אחוזים מהישראלים מוכנים לשלם יותר על תוצרת ישראלית. וכן, יותר מ־90 אחוזים לא יודעים להבחין בין תוצרת ישראלית לתוצרת מיובאת.
נתונים אלו חושפים את העובדה שכיום הציבור אינו יכול לקנות את הסחורה שהוא מעוניין בה. מחד הציבור מעוניין לקנות מהחקלאות הישראלית, ומאידך החנויות מוצפות ביבוא חקלאי מחו"ל, והציבור אינו יודע לזהות את התוצרת הישראלית. הפתרון המוצע הוא פשוט: לסמן בסופר או בירקנייה את המתחם שבו מונחת התוצרת החקלאית הישראלית. כך יוכל כל אחד לבחור את התוצרת שמתאימה לו, וכפי שכתבנו ראוי מאוד שכל אחד מאיתנו ירכוש דווקא מתוצרת ארצנו.
בימים אלה, כשאנו חוגגים את ט"ו בשבט, היום המוקדש לחיבור לפירות ארצנו, הרי שמעבר לחשיבות הרוחנית הגדולה שיש באכילת פירות ארצנו הקדושה עלינו להתעורר גם לחשיבות הלאומית הגדולה שיש ברכישת התוצרת הישראלית. אפשר לחתום על העצומה של השומר החדש לסימון תוצרת חקלאית ישראלית, שעד היום חתמו עליה קרוב ל־70 אלף איש. ובעיקר, אפשר להשתדל באופן אישי לקנות פירות וירקות מהארץ.
רוצים להיות מהמיעוט שיודעים לזהות תוצרת חקלאית ישראלית? להלן כמה טיפים לזיהוי: ראשית, פרי שהעלים שלו מכוסחים הוא מחו"ל (אננס או עגבניות בלי הגבעול הירוק), כי אסור לייבא פירות וירקות עם עלים. שנית, פירות יבשים בהירים (כדוגמת צימוקים לבנים ומשמש) הם מחו"ל, כי הם מיובשים בעזרת גופרית, טכנולוגיה המצויה רק בחו"ל והיא גם מאוד לא בריאה. וכמובן, הביטו היטב על המדבקות המוצמדות לפירות ורכשו מתוצרת הארץ.
הכותב הוא ראש הגרעין החינוכי וישיבת ההסדר אורות נתניה וארגון ט"וב הארץ