נתון מוזר נחשף בימים הללו על ידי המרכז למדיניות הגירה בישראל: למעלה מ-97% מהמהגרים ומהמסתננים שמפסידים בבית המשפט לא משלמים הוצאות. אז מי כן משלם? על כך שוחחנו עם מנהל המרכז, יונתן יעקובוביץ'. "על פי נתונים שקיבלנו מרשות האוכלוסין מתגלה תמונה מאוד מטרידה, שידענו עליה אבל עכשיו היא מגובה מספרית. לצערינו מרבית הדיינים לא פוסקים הוצאות בית משפט, גם כשהתיק נדחה וגם כשהוא די מופרך. רק כשישה אחוז מהתיקים מתקבלים בבית הדין לעררים שהוא הערכאה הראשונה שדנה בכל מה שקשור להגירה, ולמרות זאת הדיינים פוסקים הוצאות רק בפחות מ-13 אחוזים. ''מתוך אותם 13 אחוזים, 81 אחוזים מהמסתננים והמהגרים פשוט לא משלמים אותם. המעט שכן שילמו עשו זאת רק כי הופקדה ערובה מראש כי הם ביקשו צו ביניים וכשמבקשים צו ביניים נדרשים להפקיד ערובה. ללא הערובה גם אותם 2.5 אחוז לא משלמים". "בסופו של יום כחצי אחוז בלבד משלמים באופן עצמאי ויעקובוביץ' מסכם: "בתי הדין לא פוסקים הוצאות וכשהם כן פוסקים המסתננים לא משלמים אותם ואף אחד לא דורש את זה מהם". בדבריו מציין יעקובוביץ' כי "המטרה של תשלום הוצאות משפט היא הגנה על המערכת מעתירות חסרות בסיס וקנטרניות, לגרום למי שפונה לבית המשפט לשקול אם יש לו או אין לו סיכוי. ההוצאות הללו הן נמוכות, בוודאי בתיקים מנהליים שכאלה", הוא מציין ומוסיף כי "כאשר המדינה מפסידה בתי הדין פוסקים הוצאות כמעט תמיד. כלומר שאם מהגר יזכה בדין המדינה תמיד תחטוף הוצאות והיא גם תשלם". האם יתכן שהשופטים יודעים שממילא הסכום לא ישולם אז אין סיבה לחייב את התשלום? "זה נכון ויש דיינים שמודעים לכך, אבל הבעיה המרכזית היא לא סכומי הכסף, למרות שכמעט מיליון שקל שנפסקו לא שולמו. הכסף הגדול הוא שמהגרים מנצלים את מערכת בתי הדין ובתי המשפט כדי לטרטר את המדינה במשך עשור וככה הם שמתקעים בישראל, מה שפוגע במדיניות ההגירה של ישראל". המשמעות של הדברים היא שבמהלך תקופת המשפט והערר אם מגיעים נציגי הרשויות לאכוף את חוקי ההגירה הם טוענים שהם מוגנים כי הם בעיצומו של הליך משפטי. לשם כך, אומר יעקובוביץ', ממציאים עתירות מופרכות, החל מחששו של מהגר ניגרי מרוחות שרודפות אותו וכלה במהגר אחר מאוקראינה שטוען שהוא חירש ומשום כך עליו להישאר כאן. "ההליך נמשך בין כמה חודשים לכמה שנים וכשהם נדחים הם מערערים והערעור עובר מערכאה לערכאה עד לעליון ולפעמים זה חוזר לבדיקה נוספת במשרד הפנים וכשהוא יידחה שוב הם יתחילו את ההליך הזה שוב והיו שניהלו הליכים 12 שנה, ואחר כך אחרי הליך משפטי שעולה עלות עתק למשלם המיסים, הם מגישים בקשה חדשה על הילדים שנולדו להם בתקופה הזו ואז הכל מתחיל מחדש. בתי המשפט לא אומרים להם שהם פועלים בחוסר תום לב ולכן נדחה אתכם על הסף או נדרוש שתצאו לחו"ל ומשם תנהלו את המשפט, אלא פותחים בפניהם את הדלת. בנוסף הם גם לא משלמים הוצאות משפט". "כשאותם מהגרים חוזרים לבית הדין בפעם השלישית והרביעית, במקום לומר להם שהם לא שילמו הוצאות משפט בפעם הקודמת ולכן לא ידונו בתיק שלהם עד שישלמו, דנים בתיק שלהם כאילו לא קרה כלום. דרוש מנגנון שאנשים שחוזרים לבית המשפט לא יקבלו סעד אם לא שילמו את הוצאות המשפט בפעם הקודמת. בוודאי אם מדובר במי שמיוצג על ידי עורך דין ויש לו כסף לשלם לעורך דין", אומר יעקובוביץ' ומציין כי אכן יש מסתננים שמשלמים לעורך דין לא מעט כסף מאחר ועורך הדין יוכל להרוויח עבורם עוד כמה חודשים, שנה או שנתיים של שהות בישראל, ובכל חודש הוא מרוויח אלפיים דולר בעוד בארצו הוא מרוויח סכום כזה על שנה שלמה. "זה מציף את המערכת. יש עליה של מעל מאה אחוז במספר התיקים שנפתחים מאז 2014, השנה בה הוקם בית הדין. לאחר מכן רואים שאחוז גדול מאוד מכל ההליכים שמתנהלים בבית המשפט הם לא של ישראלים אלא מסתננים או מהגרים,, אומר יעקובוביץ' ומסכם אודות התשלום של הוצאות בית המשפט שישלומו מכספי משלם המיסים הישראלי: "אם המהגר ינצח בבית המשפט אנחנו נשלם ואם הוא יפסיד אנחנו נשלם. מעבר לכך נשלם גם על הערעורים וגם על החינוך לילדים שלו ועל הביטוח בריאות, ואלה הסכומים שעדיין לא מתייחסים אליהם".
