אני לא מגלה לכם את אמריקה כשאני אומר שסיפור מגילת אסתר, מעבר לחשיבותו בהקשר היהודי, הוא פשוט סיפור טוב. וככל סיפור טוב הוא ראוי לבמה. כן, מזה כמה שנים שאני מתגלגל עם הרעיון להביא את סיפור המגילה אל במת התיאטרון כפי שנעשה אינספור פעמים בהיסטוריה, החל מ"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" וכלה ב"אין לי עוד דוגמה כרגע". ובאמת, לפני כמה שנים התחלתי לעבוד על אדפטציה בימתית לסיפור המגילה, אך מאחר שאנחנו עוסקים כאן במסורת ישראל סבא, פניתי לרב כדי לקבל ליווי הלכתי־דתי שיוודא שאני עושה צדק עם המגילה ועם חגי ישראל. במקביל כמובן פניתי גם לבמאי חילוני למהדרין כדי לוודא שאני עושה צדק עם אומנות התיאטרון. מה שנקרא "לעשות כרצון איש ואיש". אולי זה היה צריך להיות רמז לבאות. הבמאי היה הראשון לקרר את אמבטי היצירתיות שלי. "לא יהיה לך תקציב לעשרת בני המן", הוא ריסק אותי אל קרקע המציאות, "תבחר שלושה. לדעתי ויזתא הוא מאסט, אבל אתה הבוס". "אי אפשר לבחור שלושה", אמרתי לו, "צריך להיות נאמן לסיפור". "אם אתה רוצה להביא את הסיפור הזה לקהל הרחב אתה צריך לעשות פשרות", הוא התעקש. "אוקיי, אז ויזתא הוא מאסט", התפשרתי מיד, "פרמשתא וארידי לדעתי גם הכרחיים". "מוסכם, עכשיו מה לגבי המשתה של אסתר?" "מה לגביו?" "כתוב בתסריט שלך שהיא מזמינה את המלך והמן למשתה שבו היא מזמינה אותם לעוד משתה למחרת. קצת בטן בסיפור לא?" "מה פתאום בטן? תתבייש", התייצבתי לימין המגילה, "הלילה שבין המשתים הוא הלילה שבו שנת המלך נודדת, זה קריטי". "שמע, ההצגה הזאת יכולה להיות שעה וחצי מקסימום. אני ממליץ לך לאחד את שני המשתים ולחסוך זמן, אחרת אני אצטרך לקצץ את כל סיפור בגתן ותרש שבין כה וכה אני לא רואה איך הוא קשור לעלילה המרכזית". "הוא קשור, בטח קשור!" התרעמתי, "אחרת מה המלך יקרא בספר כשהוא לא נרדם בין המשתים?" "אדרבה, שהמלך יירדם בלילה ואז לא צריך שני משתים". "אבל אז למה שהמן ירכיב את מרדכי ברחבי העיר עם הסוס והמלבוש?" "נו מעולה! גם אין לנו תקציב לסוס", הוא עדכן, "שמע, אני חושב שאנחנו מתקרבים לפיצוח". גם החזית מול הרב המלווה לא הייתה שקטה במיוחד. הבעיות המרכזיות התמקדו בליהוק השחקנים. "הייתי אומר לך שזו בעיה שגברים ונשים ישחקו יחד על הבמה בהצגה שלך, אבל למען האמת זה בסדר גמור", הוא הפתיע, "כי כל הדמויות בהצגה גם ככה גבריות", הוא הפתיע שוב. "סליחה?" שאלתי, "מה זאת אומרת כל הדמויות גבריות?" "נו נו, אתה יודע שאסתר לא מופיעה אפילו פעם אחת במגילה?" הוא ענה בשאלה. "מה זאת אומרת? היא מופיעה עשרות פעמים במגילה". "אני מדבר על מגילת רות. לא תמצא שם את אסתר אפילו פעם אחת. ולכאורה הדבר פלא". "מה?" "מצד שני, רות לא מופיעה בשירת הבאר אז זה תרתי לקולא". זה מה שקורה כשמחפשים רב דרך גוגל, רבויסיי. "שמע הרב", אמרתי בסבלנות, "יש המון דמויות נשיות במגילה". "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר", הוא התרגז, "בידוע שהמגילה היא קודש, איך ייתכן להעלות על הדעת שיהיו בה דמויות נשיות? הרי כל כבודה בת מלך פנימה". "אבל עובדה שיש", עניתי. "אין לנו אלא לומר שכל הדמויות הנשיות במגילה משל היו! משל לכוחות נפש גבריים. למשל ושתי, חלילה לנו לומר שבמגילה תופיע באמת אישה כמו ושתי. אלא שושתי מסמלת את החומריות של אחשוורוש". "ואסתר המלכה?" "משל למסירות הנפש הגברית של כל הגברים היהודים באותה תקופה, כל הכבוד להם". "אז הגברים במגילה הם לא משל?" "חס וחלילה! גבר לא יכול להיות משל גם אם הוא היה רוצה, זה העול שלנו". חזרתי מיואש ליועץ האומנותי. "שמע, אם אין אסתר אז זה מאוד עוזר לקצר את ההצגה, שלא לדבר על התקציב", הוא שמח לשמוע. "אבל מה לגבי החורים בעלילה?" הצטערתי. "זה דווקא נורא מפשט את הסיפור. לא רציתי להגיד לך בהתחלה, אבל הסיפור שלך היה נורא מסורבל וקשה לעיכול. עכשיו זה פשוט: אחשוורוש עושה מסיבה שחולפת בלי אירועים מיוחדים, המן כועס על מרדכי שלא משתחווה לו ומחליט להשמיד את כל היהודים, סוף". "אבל אז איך היהודים ניצלים?" "אפשר לסיים את ההצגה בסימן שאלה, זה מאוד הולך היום". הצטערתי מאוד לראות את החלום שלי קורס לנגד עיניי, בפרט אחרי שחשבתי על שירים מתאימים למחזמר כדוגמת "המלך בן שלושים, יש לו עץ גבוה", "תביאו שלושה תביאו ארבעה תביאו עשרה ילדים - עכשיו תעמידו אותם פה מול העץ", וכמובן "ארבע לפנות בוקר לא נרדמת, הביאו לפניי את ספר הזיכרון". לבסוף כדי לפתור את הפלונטר החלטתי להזמין את הרב והבמאי למשתה אצלי בבית כדי למצוא את עמק השווה, ובאמת בזמן שיצאתי בחמתי להכין קפה השניים סידרו את העניינים ביניהם. "ההצגה תהיה בהסתר", סיכם הבמאי, "לא יהיה כלום על הבמה". "וזה הרי גופא פורים, שהכול נסתר", המשיך הרב. "זה נהדר מבחינה תקציבית!" התלהב הבמאי. "וזה גם פותר את ענייני הצניעות!" סיים הרב. "אבל למה שמישהו ישלם כסף כדי לראות שעה וחצי של כלום על הבמה?" שאלתי. "טוב, זה לא שלא יהיה שום דבר על הבמה..." הסביר הרב והביט בהסכמה לעבר הבמאי, "ויזתא זה מאסט". jacobi.y@gmail.com
