בית ספר שדה כפר עציון קיים אזכרה וערב עיון מקוון לזכרם של 15 הנופלים ובהוקרה ליותר מ-40 הפצועים בשיירת נבי-דניאל שיצאה בט"ז באדר תש"ח מירושלים לעזרת גוש עציון הנצור. במטרה להעביר אספקה.
בחזרתה לירושלים נתקלה השיירה במארב ובקרב נהרגו 15 לוחמים וכ-40 נפצעו.
בט"ז באדר תש"ח התרכזו 37 משאיות ו-14 משוריינים סמוך למחנה שנלר בירושלים. בתוך משורייני הליווי פוזרו כמאה ושלושים איש. השיירה הגדולה הזו והבלתי שגרתית היתה תולדה של החלטה אמיצה שבה דנו המשתתפים בערב העיון.
ד"ר יוחנן יעקב מבית ספר שדה כפר עציון והיסטוריון גוש עציון סיפר כי "שיירת נבי דניאל היא מענה של הפיקוד העליון להחלטה האמיצה של חברי כפר עציון ויישובי הגוש שלמרות ההצעה של הסוכנות היהודית כי גברים נשואים יורשו לעזוב הם החליטו להישאר ולהמשיך להגן על ירושלים מדרום.
"הפיקוד שראה את הנחישות הזו החליט בעקבות כך להוציא שיירה שתכניס כוחות רעננים ותוציא את מה שעלול להפריע ללחימה כמו פר פרדות ועוד", תיאר יעקב.
לאחר שהשיירה הגיעה אל כפר עציון היא התעכבה עד אשר הועמסו עליה פר ושתי פרדות ולוחמים ששהו במקום מספר שבועות. בדרך חזרה לירושלים לאחר מספר מחסומים נפתחה אש תופת לעבר השיירה סמוך לכפר הערבי נבי דניאל.
ד"ר יעקב סיפר כי אחד משיאי הקרב הקשה היה כאשר זרובבל הורביץ "לחץ על הלוחמים הכשירים לסגת ולהינצל, אולם הוא עצמו, שלא היה פצוע כלל, לא הסכים לסגת ונשאר לחפות על הנסוגים. שלושה לוחמים יצאו בחיפויו של הורביץ והצליחו להגיע מאוחר יותר חזרה לגוש. לאחר שיצאו, מילכד הורביץ את המשוריין".
כשהתקרבו הערבים לטווח קרוב ביותר, פוצץ הורביץ את המשוריין, עליו ועל הפצועים, כדי לא ליפול בידי האויב. פיצוץ המשוריין שהחריד את הסביבה כולה, הפיל חללים רבים, הן בקרב התוקפים הערבים והן בקרב יושבי המשוריין עצמו.
במקביל, לא פחות ממאה ושמונים חיילים ניהלו קרב עיקש שנמשך שעות ארוכות עם מאות לוחמים ערבים מהאזור. כל זאת עד שיגאל אלון החליט כי אין ברירה אלא לפנות אל הבריטים כדי שאלה יתערבו ויפסיקו את הקרב. חלק מהלוחמים בחרו בעקבותיו להישאר ולהילחם בגוש ונפלו מספר שבועות לאחר בכן עת נפילת הגוש בד' באייר.
עמיחי נועם, סמנכ"ל בית ספר שדה כפר עציון: "מורשת גוש עציון היא סמל של גבורה והקרבה. באמצעות הכנסים כמו אלה שקיימנו הערב אנחנו ננסה להעניק הצצה לעולם הערכים של מי שהיו שם, שבחרו להיות שם על אף שיכלו ללכת. באמצעות הכנס ביקשנו שוב להדגיש כמה חשובה היתה ההתיישבות בגוש כחומת מגן לירושלים מדרום".