במשך השנה האחרונה פקדו אותנו מספר מאורעות שגרמו לנו לחוש בצורך של חשיבה מחודשת לאהבת הזולת.
אנו מצויים בקיץ, בו בין השאר עוברים את התהליך של ימי האבל על חורבן בית המקדש, כשהדבר מעלה ומזכיר את העבודה הגדולה המוטלת עלינו – להרבות באחדות ובאהבה, ולתקן את חטא שנאת חינם שגרם לחורבן.
נראה לי שאם אדם יפתח את התודעה של האכפתיות, הרגישות, הדאגה ועשיית החסד – עם כל יהודי באשר הוא, ללא קשר למראהו, מצבו הכלכלי או דעותיו – הדבר יקדם וירבה אהבה בעמנו.
בעניין זה זיכני הקב"ה ללמוד דברים רבים מבית הוריי. כדוגמא לכך, ניקח את אמי אשת חסד, שהייתה מדגישה שעלינו להדר בחסד יהודי, הנלמד מאברהם אבינו, אשר גם כשהיה חולה חיפש אחר עשיית חסד והכניס אורחים.
בביתנו היו מתארחים באופן תמידי אנשים רבים, ובמיוחד אנשים בעלי בעיות שונות. בתקופה מסוימת הייתה מגיעה לבית הוריי לארוחות בחורה נזקקת, אשר נדף ממנה ריח לא נעים. אמי לא הייתה מוכנה לשמוע הערות על הנושא, מחשש שזה יעליב את הבחורה. במקביל היא השיגה לה בגדים מתאימים והדריכה אותה בעדינות כיצד לנהוג ביחס לשיפור הופעתה.
נתפלל שנזכה מתוך החסד והאכפתיות לזולת – שהדבר יתפשט ויקרין על כל היחס בין חלקי עמנו על כל גווניו, ונזכה מתוך כך לבניין בית המקדש ולגאולה השלימה.
הרב מנחם בורשטין,
ראש מכון פוע"ה