79,280, זהו המספר הרשמי של הילדים שאת חייהם הציל ד"ר אלי שוסהיים ז"ל, יו"ר אגודת אפרת, שהלך לעולמו ביום רביעי האחרון בגיל 80. הרב שמואל אליהו, שספד לו, העיד שאצל ד"ר שוסהיים כל דבר היה מדויק ומסודר - תאריך הפנייה, שם הפונה, חומר מצורף וכדומה, אך המספר הזה, שחושב בהתאם למעקב הקפדני שלו עצמו, כנראה הפעם פחות מדויק ואילו המספרים האמיתיים גדולים הרבה יותר. "תארו לעצמם כמה עוד אלפים נחשפו לפעילות האגודה והושפעו ממנה באופן עצמאי ולא היו צריכים לפנות ולקבל סיוע. מי יודע כמה מאות או אלפי ילדים נוספים ניצלו בזכותו". לפני כשבוע וחצי, במהלך שבת שבע ברכות לנכדו, לקה ד"ר שוסהיים באירוע מוחי והובהל לבית החולים. במשך ארבעה ימים נאבקו הרופאים על חייו עד שלבסוף הלך לעולמו. הלווייתו נערכה בבית ההלוויות סנהדריה בירושלים, שם נטמן. הוא הותיר אחריו את רעייתו רחל, את חמשת ילדיו וקרוב ל־80,000 ילדים שאילולא הפעילות הענפה שלו למניעת הפלות על רקע כלכלי לא היו זוכים להגיע לאוויר העולם. "אין אישה אחת שהצטערה" 43 שנים עמד ד"ר שוסהיים בראש אגודת אפרת. היא הוקמה על ידי הרשל פיגנבוים, יהודי ניצול שואה שהגיע לארץ לאחר שכל משפחתו נספתה והחליט להקים אגודה כדי להחזיר את כל המיליונים שהעם היהודי איבד בשואה. לכן הוא בחר בשם אפרת - אגודה לעידוד ילודה בעם היהודי. מה שהוביל את ד"ר שוסהיים להצטרף לפעילות ואף לעמוד בראשה היה הזעזוע שלו מכך שבאותם ימים חוקקה הכנסת את חוק ההפלות. עד אז הפלה הייתה דבר אסור על פי חוק ופעולה פלילית לחלוטין. בעקבות השינויים שחלו במדינות העולם, גם בישראל רצו ליישר קו ולהתיר הפלות. "הדבר שזעזע אותי הוא הנתונים שפורסמו, לפיהם מתבצעות בישראל מדי שנה כ־60 אלף הפלות", סיפר בריאיון שערכתי עמו לפני שנים אחדות. "אנחנו עם שאיבד רק לפני עשרות שנים כמיליון וחצי ילדים, האם באנו לכאן כדי לאבד נפשות על ידינו? אמרתי לעצמי: אם רציתי ללמוד רפואה ולהציל נפשות, זה תחום שאני חייב לעסוק בו". מאז, במשך יותר מ־40 שנה, עסק ד"ר שוסהיים כמעט בכל רגע נתון במלחמה נגד ההפלות במסגרת אגודת אפרת' במקביל המשיך לעבוד כרופא לפרנסתו, כשעתיים ביום, מה שאפשר לו להתנדב רוב שעות היום. "אין רופא שיכול להבטיח למטופל שהתרופה, הטיפול או הניתוח יצליחו במאה אחוזים", הוא הדגיש, "זכיתי שבמקרים הללו אני יכול להבטיח לאישה ומוכן אפילו לחתום על כך ולהתחייב שהיא לא תצטער. אני לא נביא, אבל עד היום לא היה מקרה אחד שאישה הצטערה על ילד שהביאה לעולם". "הוא לא בזבז דקה", מעיד חתנו חגי גולדשמידט, אשר משמש כמנכ"ל אגודת אפרת. אל הפעילות של חותנו הוא הצטרף שלוש שנים לאחר נישואיו, ובמשך 23 שנה עבד לצידו. "כל דקה שלו הייתה מחושבת ברמה שלא תיאמן. אפילו לחופשות, אם זה לא היה בשביל אשתו, הוא לא היה יוצא. במהלך נסיעות תמיד שם אוזניות והקשיב לשיעורים. בליל שבת אחרי הסעודה הוא היה קורא לי לספה לסיעור מוחות איך אפשר לקדם השבוע את הפעילות באגודת אפרת. הוא ניצל כל דקה וזה היה מחייב". האירוע המוחי שבו לקה קרה במהלך שבת שבע הברכות לבנו של גולדשמידט, נכדו של שוסהיים. "הוא הגיע וכמו תמיד, כשהיה מגיע אלינו לשבתות, ברגע שהניח את החפצים – מיד פתח מחשב והתחבר לממשק של אפרת. אמרנו לו: בכל זאת, שבת שבע ברכות לנכד שלך, יש כאן עוד אנשים. הוא אמר לנו: 'בשבת נפגוש את כולם. עכשיו אני עדיין יכול להתחבר למחשב של אפרת ולקדם פעילות'. כך עד כניסת השבת. ניצול הזמן שלו היה מדהים". כאמור, פעילותו של שוסהיים באגודת אפרת נעשתה בהתנדבות מלאה, והוא התפרנס מעבודתו כרופא מומחה במרפאה הפרטית שלו, במשך שעתיים מדי ערב. "הסיפוק שלו היה מאגודת אפרת, והוא אמר שלא היה מוכן למכור זאת במיליונים. הוא השקיע בזה את כל מאודו שלא על מנת לקבל פרס. הוא מעולם לא טס במחלקת עסקים וכמעט אף פעם לא היה מוכן להתאכסן בבתי מלון. 'באתי לעבוד בשביל אפרת, לא בשביל לנפוש בבית מלון', היה אומר לי. הקשר עם האנשים היה חשוב לו יותר, ולכן התאכסן בבתי תורמים. בשבתות היה רץ מבית כנסת לבית כנסת. היו פעמים שבשבת אחת הוא ביקר ב־15 בתי כנסת שונים, כדי להעביר את המסר על הפעילות של אפרת על מנת שכמה שיותר יוכלו להשתתף בהצלת נפשות". פגישת עבודה בתשעה באב על ניצול הזמן המפעים של שוסהיים מספר הרב משה מרציאנו, מזכיר הוועדה הבין־משרדית להסמכה ופיקוח על המוהלים המשותפת למשרד הבריאות והרבנות הראשית לישראל, שד"ר שוסהיים עמד בראשה במשך שנים רבות. "היינו צריכים לקבוע פגישה בין כמה וכמה גורמים והתקשינו למצוא זמן מתאים לכולם. ד"ר שוסהיים הציע בפשטות שניפגש אצלו במשרד בתשעה באב אחרי חצות היום", הוא נזכר. "אמרתי לו 'אתה יהודי מבוגר, בצום'. אבל הוא ענה שללמוד תורה אי אפשר וממילא הוא נמצא במשרד. כך יצא שבתשעה באב אחרי חצות היום התקיימה אצלו במשרד ישיבת עבודה. הוא דרש מעצמו ומהסביבה שלו מצוינות מקסימלית וירידה לפרטים". הרב מרציאנו, שעבד לצידו של ד"ר שוסהיים שנים רבות, מתאר אותו כאיש רב פעלים. "הוא עבד במקביל באגודת אפרת, בוועדת המוהלים, בבית חינוך עיוורים. בכל מקום הוא הגיע לרמה הכי טובה שיכולה להיות. כשהוא כאן – הוא ירד לפרטים הכי קטנים. ידעתי שאין לו זמן, אבל הוא אמר לנו 'אם צריכים אותי – אני חייב לבוא'. הרבה סטנדרטים גבוהים בידע הרפואי והמקצועי ובאתיקה של המוהלים שלא היו קודם לכן נכנסו במשך השנים בזכותו. בכל תחום הוא ידע לתרום והוא בהחלט חסר לנו". "הוא היה אחד בדורו. מסוג האנשים שאין להם תחליף", קובעת ד"ר חנה קטן. "הוא ממש היה המנטור שלי. הכרתי אותו כשהייתי רופאת משפחה צעירה ביישוב נחשל מבחינה סוציו־אקונומית, כשהגיעה אליי אישה בהיריון שהייתה חסרת אונים. יש לה שני ילדים קטנים בבית והיא לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך את ההיריון. האחות במרפאה שאלה אותי אם שמעתי על ד"ר שוסהיים. מצאתי את המספר והתקשרתי אליו. 'תני לי לדבר איתה', הוא ביקש. הוא ניסה להרגיע אותה והפציר בה להגיע אליו לפגישה לפני שהיא מקבלת החלטה. הפגישה אכן התקיימה, ההיריון עבר בשלום וד"ר שוסהיים הוזמן לברית המילה של התינוק". בהמשך פנה ד"ר שוסהיים לד"ר קטן וביקש שתצטרף להנהלת אגודת אפרת, שבה היא חברה עד היום. "מדי פעם הוא ביקש ממני להצטרף אליו להרצאות שהעביר לנשים או להתקשר בתור רופאת נשים לאישה בהיריון שמתלבטת אם להמשיך. מה שמאוד בלט היה מסירות הנפש שלו. היה לו ברק בעיניים. באחת הפעמים הוא שלח אותי לריאיון אצל אילנה דיין בטלוויזיה והנחה אותי: 'לא מעניין מה הם שואלים אותך ומה הם אומרים. יש לך אג'נדה, יש לך שליחות ודברים שאת חייבת לשים על השולחן. את לא מפחדת ולא מגמגמת. תכיני את מה שאת צריכה להגיד ואת עושה בזה מה שצריך'. כשזוכרים שנמצאים בשליחות לשם שמיים, מקבלים מזה אומץ וגבורה". ד"ר קטן מזכירה שעוד לפני עידן האינטרנט הדפיס ד"ר שוסהיים לא מעט חומר הסברה כתוב, שאותו היו מחלקים. "כשהגיע עידן האינטרנט הוא ממש הסתער עליו", היא משחזרת. "למרות שלא היה צעיר, הוא רכש שליטה מלאה ובזכות זה העצים את הפעילות של האגודה. הוא הכין מצגות יפות וטבלאות מפורטות כדי להציג את הפעילות בצורה מרשימה. בכל פעם שהייתי מגיעה לישיבת הנהלה הייתי מקבלת ממנו כוחות נוספים להמשך השנה". השניים שמביאים את המשיח "הייתה בינינו חלוקת עבודה: כל השאלות של הפסקת היריון על רקע סוציאלי – היינו מפנים אליו. כל השאלות על הפסקת היריון מסיבות רפואיות – הוא היה מפנה אלינו", מתאר הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה. הוא גם מבקש להדגיש את השותפות הקריטית של רחל שוסהיים, רעייתו, בפעילות של אגודת אפרת. "אם לא האישה שמכוונת – מאוד מסובך לעבוד. אשתו תמיד עודדה אותו וסייעה לו. שניהם היו מעודדים גם אותי בדרך קבע בפעילות של מכון פוע"ה. לא פעם הוא הציע לנו עזרה ביצירת קשרים עם רופאים בכירים". "הרב מרדכי אליהו אמר לי שיש שני דרום־אמריקאים שמביאים את המשיח", הוא מספר, "ד"ר שוסהיים שהגיע מארגנטינה ואני שהגעתי מאורוגוואי. שאלתי אותו איך אנחנו מביאים את המשיח, והוא אמר שכתוב בגמרא בסנהדרין 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף'. יש בשמיים גוף שבו נמצאים כל הנשמות, אבל יש נשמות שנתקעו והן לא יורדות. התפקיד של פוע"ה הוא לדאוג שלא ייתקעו שם. מצד שני, יש נשמות שירדו לעולם ורוצות לחזור, ד"ר שוסהיים דאג שלא יחזרו. הוא אמר שביחד אנחנו גומרים את המאגר הגדול של כל הנשמות שבגוף". במהלך השנים שימש ד"ר שוסהיים כרופאם האישי של רבים מגדולי ישראל, שנתנו בו את אמונם והוא טיפל בהם במסירות רבה. ביניהם היו הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב אליעזר יהודה ולדנברג בעל ה'ציץ אליעזר', אדמו"רי גור, הנתיבות שלום מסלונים והרב צבי יהודה קוק, שהיה קשור אליו באופן אישי. "הרב צבי יהודה סמך עליו בעיניים עצומות", מעיד הרב בורשטיין. "פעם אחת אחד האדמו"רים לא חש בטוב והתבקש להתפנות לבית החולים, אך הוא התעקש שקודם לכן יגיע ד"ר שוסהיים. הוא היה מגיע לביקורי בית ומבקש שבמידת הצורך יזעיקו אותו גם באמצע הלילה. היה חשוב לו שכל אחד ירגיש טוב. לחסידויות רבות היה חשוב לומר שהאדמו"ר מטופל אצל ד"ר שוסהיים".
