יום שלישי, חמש לפנות בוקר, הפיליבסטר של האופוזיציה נמשך ללא הפסקה. לילה לבן של נאומים על גבי נאומים באולם המליאה, שנועד לייסר את הקואליציה בשורת החוקים שרצתה להעביר. בראש החוקים הללו המתין לאישור חוק ממשלת החליפין, זה שלפני קצת יותר משנה זכה לקיתונות של ביקורת מצידו של יו"ר האופוזיציה דאז יאיר לפיד, וחוקק הפעם כדי להבטיח את כהונתו של שר החוץ דהיום יאיר לפיד כראש ממשלה בעוד כשנתיים.
מי שקיבלה את המושכות לנאום של שעת הזריחה הייתה חברת הכנסת אורית סטרוק. את נאומה פתחה בווידוי אישי: "השעה הזאת, של חמש בבוקר, היא השעה הכי קשה מבחינתי לנאום. ביום רגיל אני הולכת בשעה זו להתפלל במערת המכפלה, אבל היום אני לא יכולה". למרות ההשקעה הרבה של חברי האופוזיציה בפיליבסטר השני במספר בתוך שבוע, גם הפעם הם לא הצליחו לרשום הישג משמעותי, כאשר כל הצעות החוק שהממשלה רצתה עברו במהלך הלילה והבוקר. את ההישג היא דווקא רשמה יממה אחר כך, בלי פיליבסטר, כאשר הקואליציה לא הצליחה להשיג פטור מחובת הנחה בזמן לחוקים שרצתה להעביר באותו ערב, והח"כים זכו לשנת לילה רגועה.
"האמת שאישית הרבה יותר כואב לי לא ללכת להתפלל במערת המכפלה מאשר להפסיד עוד שעתיים של שינה, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם כדי שהממשלה הזאת תיפול", אומרת סטרוק בריאיון ל'בשבע' כמה שעות לאחר הנאום ההוא, ומיד מסייגת: "אני רוצה להבהיר שלעשות הכול הכוונה כמובן בלי אלימות, כי משום מה דורשים מאנשי ימין להסביר את הדבר הברור מאליו, דרישה שלא קיימת מאנשי שמאל".
נשמע כאילו יש לך טראומה מהאזהרה של ראש השב"כ.
"בוודאי, טראומה וכעס. משפט כל כך תמים וטבעי, שכמו שהוכח בלי סוף אנשי השמאל אומרים אותו בלי למצמץ, הפך לאיום והסתה. לכן אני רוצה להבהיר שלא מדובר באלימות, כדי שלא יאשימו אותי שאני מסיתה".
מה כן כלול באמירה "לעשות הכול"?
"להראות לממשלה, ובמיוחד לחברים הימנים בה, מי הם השותפים שהם נתנו להם את המושכות במדינה. הכוונה כמובן היא למנסור עבאס, שהוא איש האחים המוסלמים, תומך טרור שרוצה להפוך את ישראל למדינת דו לאומיה. מבחינתו זאת לא מדינת הלאום של העם היהודי, ואנחנו צריכים להראות בכל רגע מחדש למה זאת ממשלה מסוכנת".
כחלק מנאומיה במהלך הפיליבסטר, בזמן שמנסור עבאס מנהל את המליאה כממלא מקום יו"ר הכנסת, הקריאה סטרוק תרגום של ריאיון שנתן עבאס בתקשורת הירדנית. בין הקטעים שציטטה היו הדברים הבאים: "הפטריוטיות שלנו מתבטאת במעשים ולא בסיסמאות. במקום סיסמאות אנחנו שולחים בעשרות אוטובוסים אלפי אנשים מדי יום למסגד אל־אקצא... התנועה האסלאמית היא תנועת בת של האחים המוסלמים. היא הוקמה כתנועת ג'יהאד, ולאחר שהתברר שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד בלתי אפשרית, אז התנועה עסוקה בג'יהאד אזרחי... כשאנחנו מדברים על אדמות, דיור והרס בתים, האם זה נושא אזרחי? אדרבה, זה נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו".
"חוץ מסיפור טרויה, שהוא יותר אגדה מהיסטוריה, אני לא מכירה עוד אירוע שבו מדינה הכניסה לתוך תוכה את אויביה ונתנה להם אחיזה פנימית כדי שיוכלו להרוס אותה מבפנים. פה נתנו לעבאס, שהוא אויב המדינה, 'לשים יד על ההגה', כמו שבנט אמר בזמנו. זאת הסיבה שאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להפיל את הממשלה המסוכנת הזאת".
נאומים זה טוב ויפה, ומשמעת אופוזיציונית בפיליבסטרים זה מרשים, אבל בסוף זה לא מה שיפיל את הממשלה הזאת, וגם לא באמת רושם הישגים אמיתיים כלשהם לאופוזיציה.
"תראה, לגבי ההצבעות בכנסת, אנחנו לא הרוב. אם היינו הרוב אנחנו היינו מרכיבים את הממשלה ולא הצד השני. בסוף המטרה היא לפקוח את העיניים לאנשי הימין בממשלה הזאת. אני בטוחה שככל שנראה את זה שוב ושוב בכל פעם מחדש, אנשי ימינה ותקווה חדשה יבינו שהם לא באמת יכולים להמשיך עם הסרט הזה. אישית אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר, ואני מאמינה שהאסימון ייפול לכולם".
הארכה – רק לצורך חקיקה חדשה
סטרוק אומנם מאמינה שהנאומים של חברי האופוזיציה יפקחו את עיניהם של הנציגים מימינה ותקווה חדשה, אך בכנות צריך לומר שהסיכוי שזה יקרה בחודשים הקרובים כמעט אינו קיים. לעומת זאת, מהלכים אחרים של האופוזיציה כן מערערים את יציבות הממשלה. הבולט שבהם הוא הסירוב להצביע על הארכת הוראת השעה לחוק האזרחות, שלראשונה אין רוב ממשלתי לאישורה מחדש עקב חברותן של רע"מ ומרצ בממשלה. בעקבות החשש להפסד של הקואליציה, ההצבעה נדחתה כבר כמה פעמים. כזכור, ביום רביעי הקרוב תפוג הוראת השעה שעצרה את התאזרחותם של עשרות אלפי פלשתינים, לפי ההערכות המקלות ביותר, ב־17 השנים האחרונות. לפי הערכות במערכת הפוליטית והביטחונית כ־70 אלף פלשתינים מחכים שהוראת השעה תפוג כדי להגיש בקשה לאזרוח.
ההתנגדות של האופוזיציה מובלת על ידי אנשי הליכוד, ובראשם יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שנזכרו שיש בהוראת השעה הרבה מאוד חורים. קולות של מחאה רבים בתוך הימין, שמזהירים מפני התוצאות ההרסניות של אי הארכת ההוראה, הובילו לחיפוש אחר פתרון שיאפשר ירידה מהעץ והפיכת האצבע המאשימה לכיוון הקואליציה. הפתרון שנמצא על ידי חבר הכנסת שמחה רוטמן הוא להגיש את הצעת חוק יסוד: ההגירה שיצרה בעבר שרת הפנים עצמה, איילת שקד. בתחילת הדרך האופוזיציה המשיכה להתנגד להעביר את הוראת השעה, והתעקשה על חוק היסוד בלבד. לאחר התנגדות נוספת לתת לחוק לפוג, כולל של כמה חברי ליכוד בכירים כדוגמת חבר הכנסת אבי דיכטר, הוחלט להציע פשרה שעל פיה האופוזיציה תצביע בעד ההארכה, בתנאי שחוק היסוד יקודם. ביום רביעי בבוקר פרסם עמיתנו זאב קם בכאן ב' הצעה דומה של איילת שקד.
"קודם כול, אנחנו לא קיבלנו את ההצעה הזאת באופן רשמי. אף אחד לא פנה אלינו, ולכן אני מרגישה שזה כמו ספין שנועד להסיט מהם את האש המוצדקת. דבר שני, ההצעה הזאת נשמעת דומה מאוד להצעת האופוזיציה, אבל יש בה שינוי מהותי. השרה שקד רוצה שנצביע מראש על הוראת השעה לשנה נוספת, ולקוות שהם יעמדו במילתם לקדם את חוק יסוד: ההגירה. זאת התחייבות על הקרח. אנחנו הצענו אישור לפרק זמן קצוב של כמה חודשים שבמהלכו יחל הליך הקידום וכל כמה חודשים נעשה את זה מחדש. אחרת אין לזה שום משמעות", אומרת סטרוק.
יכול להיות שאתם אכן צודקים, וצריך לחוקק את חוק יסוד: ההגירה, אבל אם הוראת השעה לא תוארך הנזק הגדול יהיה למדינת ישראל, וההישג יהיה לרע"מ ולמרצ שמתפללות שהחוק יפוג. בסוף הסירוב שלכם להצביע רק יפגע במדינת ישראל.
"זה לא נכון. קודם כול, ברור לכולם שצריך לחוקק את חוק היסוד. חבר הכנסת דרעי אמר השבוע בכנסת שכבר לפני כמה שנים התנהלה בקבינט ישיבה שבה הגיעו למסקנה הזאת, וזאת הייתה הסיבה לכך שאיילת בנתה בכלל את חוק היסוד. עכשיו, הם מאשימים אותנו שאנחנו אופוזיציה למדינה ולא רק לממשלה. מי שמונע מהם להעביר את החוק המחורר הזה הם אלה שהם הכניסו לממשלה, לא אנחנו. הם הכניסו לממשלה את מי שהם מכנים אופוזיציה למדינה".
אבל בסוף אין אפשרות לחוקק את חוק היסוד בכנסת הזאת, ובלי האצבעות שלכם מדינת ישראל תישאר גם בלי הוראת השעה. זה לא הזמן להיות אופוזיציה אחראית?
"אתה טועה בנקודה בסיסית. הכנסת הזאת היא הרכב נהדר להעביר את חוק היסוד הזה. יש לו רוב לא רק של 65 אצבעות ימין, אלא של 72 אצבעות ואולי אפילו 80, אם גם ליברמן וגם גנץ, שתומכים בחוק, יצביעו בעדו. זה רוב עצום, אבל הם הקימו ממשלה שמנוגדת להרכב הכנסת, ולכן זה לא מאפשר לבצע מהלכים שיש עליהם קונצנזוס במשכן".
אבל את יודעת שזאת אמירה לא ריאלית. הרי בשביל להעביר את החוק הזה הם ייאלצו לפרק את הממשלה, וזה לא יקרה.
"זאת בדיוק הנקודה שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב. ממשלה עם רע"מ היא ממשלה מסוכנת, והיא צריכה ליפול. אנחנו ממתינים להם בחפץ לב שיחזרו ונרכיב ממשלה שתוכל להעביר את החוק ברוב עצום".
"לא אני אירק בפרצופם של המוני המצביעים"
חברי האופוזיציה אומנם אומרים שיעשו הכול כדי להפיל את הממשלה, אבל את הדבר שעשוי לערער אותה אולי אפילו עד לכדי נפילה הם לא מוכנים לעשות. הכוונה להדחת נתניהו מתפקיד מנהיג הימין. כבר מרגע הקמת הממשלה היה ברור שהדבק היחיד המחבר בין חבריה הוא ההתנגדות והשנאה המשותפת למי שעד לפני שבועיים וחצי כיהן כראש הממשלה. במערכת הפוליטית קיימת הערכה שלפיה ברגע שנתניהו כבר לא יהיה חלק מהמשחק הממשלה הזאת תתפרק, ובמקומה תוכל לקום ממשלת ימין בראשות מועמד אחר מהליכוד. אלא שבינתיים עושה רושם שהאופוזיציה מאוחדת סביב נתניהו ולא שוקלת להזיז אותו הצידה. יש לציין שבליכוד יש איתותים בכיוון, בדמות דחיית הפריימריז לראשות התנועה שנתניהו רצה לקיים באופן מיידי, וכן הודעה של חברי כנסת כמו אדלשטיין ודיכטר כי יתמודדו נגד ראש הממשלה לשעבר.
אם אתם כל כך רוצים להחליף את הממשלה הזאת, למה אתם לא מוכנים להזיז את נתניהו?
"אני מאוד מאמינה בדמוקרטיה כדרך להסדיר את החיים של עם ישראל שהוא עם מאוד מאוד מגוון, מחולק וקוטבי. יש לנו עם ובו דעות לכאן ולכאן, והדרך היחידה באמת ליצור מדיניות שתאפשר לנו לחיות ביחד היא הדמוקרטיה. לכן גם אם אני אישית לא הייתי בוחרת בנתניהו, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שחלק עצום של העם כן בחר בו, למרות כל מסע הדה־לגיטימציה נגדו. אני לא יכולה לבוא ולמחוק את הקול של כל אותם אנשים. בסוף בתוצאות העם בחר בנתניהו".
הוא לא בחר בנתניהו. בכנסת יש 52 חברים שמוכנים לשבת איתו, ו־68 שלא מוכנים לשמוע על זה. בסוף, רוב העם הצביע נגד בנימין נתניהו.
"זה קצת יותר מורכב מזה. עשרה נציגים הם למעשה המפלגות הערביות, שלצערי בית המשפט מאפשר להן להתמודד, כי בניגוד לציבור הערבי, שמגיעה לו נציגות שבאמת תדאג לו ותקדם את צרכיו כחלק ממדינת ישראל, נציגיו פועלים כנגדה. עוד שבע אצבעות הן אצבעות של ימינה שממש לא אמרו במפורש שהן לא ישבו עם נתניהו. לכן זה מאוד לא מדויק להגיד שהעם בחר נגד נתניהו".
ועדיין, איך שלא תהפכי את זה, אין לו רוב.
"יכול להיות, אבל אני לא אהיה זאת שאירק בפרצופם של ההמונים שהצביעו לו".
אז אתם לא מוכנים לעשות הכול בשביל להפיל את הממשלה.
"נכון. יש דברים שלא עושים. לקחת חלק במשחק החרמות האישיות זה משהו שלא ניקח בו חלק. יש דרכים אחרות להפיל את הממשלה הזאת. אני מסתכלת על הפנים של הצד הימני בממשלה הזאת בימים האחרונים ורואה שגם הם מבינים את הטעות שהם עשו. האירוע שהתרחש ביום שלישי בוועדה המסדרת הוא דוגמה לכך".
מתווה על הקרח
האירוע שעליו מדברת סטרוק הוא הצעה לסדר שהיא עצמה הציעה, ובה דרשה שהשר לביטחון פנים עמר בר לב ייתן מענה לכנסת על הנעשה בשכונת שייח' ג'ראח. עוד מהימים שלפני מבצע שומר החומות סובלים תושביה היהודים של השכונה מאירועי טרור בלתי פוסקים ללא טיפול מספיק של משטרת ישראל. סטרוק ניסתה ליזום דיון בנושא, ואף גייסה לצורך כך את חברת הכנסת שרן השכל מהקואליציה, אך המהלך סוכל על ידי יו"ר הוועדה והנשיאות שלה שהסירו אותה מסדר היום. בעקבות כך הגישה סטרוק ערעור על ההחלטה, ערעור שהתנהל בוועדה המסדרת.
"מי שהיה אמור לנהל את הדיון זה ניר אורבך. ברגע שהוא שמע את הנושא הוא התגייס לחלוטין לקדם את דיון. הוא רצה לעזור לתושבי השכונה. הוא הקדים את הדיון ופעל ככל יכולתו לעזור להם בדיון. בתוך הדיון, חוץ מחברי הכנסת הערבים, כולם הביעו תמיכה בצורך לקיים את הדיון בהצעה לסדר. אפילו גבי לסקי, שכידוע היא אשת שמאל קיצונית, תמכה בהצעה ואמרה בדיון שהיא אומנם מתנגדת לחלוטין להתיישבות היהודית בשכונה, אבל היא לא רוצה שיזרקו עליהם בקבוקי תבערה. אלא שאז אני רואה שלמרות התמיכה של כל הסיעות חוץ מהמפלגות הערביות, הקואליציה עושה דיון כדי להצביע נגד הערעור. בשביל זה הם אפילו הזיזו את אורבך ונתנו לבועז טופורובסקי לנהל את הדיון במקומו. הסתכלתי על ניר והוא פשוט היה מסכן. היה ברור שעשו את זה על הראש שלו. אירועים כאלה מזעזעים את חברי הכנסת הימניים, ואני מאמינה שלאורך זמן זה יפורר את הממשלה הזאת".
האירוע בוועדה המסדרת היה מלווה בצעקות מכל הצדדים, כנהוג בימים אלה. למי שהחמיץ, בשבועות האחרונים אין יום שלא יוצאות מהוועדה פרשיות שאינן מוסיפות כבוד רב לכנסת. בחלק ניכר מהן מותקפת יו"ר הוועדה חברת הכנסת עידית סילמן, שחוטפת כינויי גנאי ויחס לא מכבד במיוחד, עם מוטיב חוזר שמגיע מח"כים של הליכוד ויהדות התורה שמכנים אותה ילדה קטנה. בקואליציה מציירים את הקריאות הללו כשוביניזם.
"הזעקות של עידית הן זעקות של הקוזאק הנגזל. מה שקורה בוועדה המסדרת זה חרפה שאין כדוגמתה, במיוחד מצד עידית עצמה. התיוג של זה כמתקפות נגד עידית זה עיצוב מחדש של מה שקורה שם. עידית מנהלת את הוועדה בצורה דורסנית וחסרת תקדים. להגדיר את זה כשערורייתי זה להקטין את מה שהיא עושה. היא סותמת לאנשים את הפה ולא נותנת לאופוזיציה להשמיע את קולה. היא מפרה ברגל גסה את כל המהות של הכנסת, וזה לתת לנבחרי הציבור את היכולת להציג את העמדות של הבוחרים ששלחו אותם לכנסת. נכון, טופורובסקי עושה את זה בעוד יותר דורסניות, אבל רוב הזמן עידית מנהלת את הוועדה, והיא פשוט סותמת את הפה לחברים בה. אז נכון שלהטיח עלבונות זה אולי לא לעניין, אבל ההיתממות הזאת ולכנות את האירוע כמתקפות על עידית סילמן זה ממש הקוזאק הנגזל. אני עשרים שנה בכנסת, ברוב הזמן לא כח"כית, ומעולם לא ראיתי דבר כזה", אומרת סטרוק.
הריאיון עם חברת הכנסת סטרוק מתנהל במקטעים, בכל פעם היא חייבת לעצור כדי לטפל באירוע דחוף שצץ. כבר מהרגע הראשון היא מתנצלת ואומרת שאם היא תקבל שיחה מאנשי אביתר היא תהיה חייבת לעצור את הריאיון ולטפל בנושא. בתחילתו, הפשרה שעליה דיברו הייתה הקמת הישיבה ביישוב בראש חודש אלול. כבר באותו שלב היה ברור שהיא תתמוסס, ואכן, ביום רביעי בבוקר התקבלה פשרה אחרת, מחוררת למדי.
"אני תמכתי בהסכם הפשרה המקורי ואף עודדתי את ראשי היישוב לקבל אותו. נכון, זה כלל מחיר לא פשוט, אבל בסוף ככה בנו את רוב ההתיישבות ביהודה ושומרון. התחילו בישיבה או משהו בסגנון ומשם זה התפתח. השכונה שבה אני גרה בחברון התחילה עם בית כנסת, גבאי, חזן ושמש, ולאט לאט התפתחה למקום גדול. הבעיה היא שההסכם החדש הוציא את כל הערבונות שהיו להם שאכן בסוף יקום שם יישוב. לצערי מה שהם קיבלו זאת הבטחה על הקרח מפי אנשים שכבר צברו מוניטין בהפרת הבטחות לציבור".
כלומר, את לא חושבת שבסוף היישוב אביתר יקום.
"אני מאוד מקווה שכן, אבל יודעת שזה יהיה קשה מאוד. המתיישבים נותרו בלי שום ערובות לכך שהממשלה אכן תעמוד במילתה. אנחנו מתכוונים להיות ערובות הבטיחות שלהם, ולא נניח לממשלה עד שהיא תעמוד בהבטחה שלה".