מינוי בטעם חמוץ

לרבי יוחנן, האמורא הנודע, יש הסבר מעניין לפתיחה המסוגננת של מגילת רות. הוא מסביר: מה פשר השימוש במליצה "ויהי בימי שפוט השופטים"? הכוונה היא שהדור ההוא נהג לשפוט בעצמו את שופטיו. "אומר לו", כלומר השופט, "טול קיסם מבין שיניך", ולאזרח הקטן יש מענה הגון לביקורת – "טול קורה מבין עיניך". כשמי שמופקדים על שמירת החוק, מסביר לנו רבי יוחנן, לא מחילים את הסטנדרט שהם דורשים מהאזרח גם על עצמם, לא יהיו להם פנים להעמיד אותו על מקומו בבוא העת. וכעת קפיצה של 1,600 שנים קדימה: כאשר היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש ועדה שממנה את מקורבו הצמוד גיל לימון למשנה שלו, איזו סיבה תהיה למשרתי הציבור ונבחריו לציית לו כשיצביע להם על ניגוד עניינים?

ביום שני השבוע הודיעה ועדת האיתור על בחירתה בד"ר גיל לימון, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה, לתפקיד המשנה ליועמ"ש בתחום הציבורי־מנהלי במקומה של דינה זילבר שפרשה. בראשות חמשת חברי הוועדה עמד היועמ"ש עצמו, אביחי מנדלבליט, שביכר את עוזרו הבכיר על פני עשרה מועמדים בכירים וראויים. המינוי הזה לא עבר חלק: התנועה לאיכות השלטון שלחה כבר בשבוע שעבר מכתב לנציב שירות המדינה בבקשה למנוע ממנדלבליט להכריע בעניינו של עוזר קרוב. מנדלבליט ענה שיפעל בהתאם להוראות היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לאה רקובר, וזו הודיעה מצידה כי לאחר שיחה עם מנדלבליט הובהר לה שהקשר ביניהם מקצועי בלבד, ואין בו שום מימד חברי שעולל לפגום בשיקול הדעת שלו כיושב ראש הוועדה. ייאמר לזכותם של רקובר ומנדלבליט שהם הצליחו ליצור אחדות נדירה בין כל הארגונים האזרחיים שעוסקים במערכת המשפט והמנהל הציבורי – כולם יצאו יחד מהכלים כשראו את השלווה שבה ראו את עצמם בני האלים כפטורים מן החוק.

יחסי עבודה הרבה יותר מידידותיים

אז האם באמת הקשר בין מנדלבליט ללימון מקצועי בלבד? ציטוטים של "גורמים במשרד המשפטים" מילאו השבוע את דפי העיתונים והפיקסלים באתרי האינטרנט. "הם יודעים הכול זה על זה, מכירים את המשפחה", אמר אחד, והשני הוסיף: "יחסי עבודה ידידותיים הם לא דבר חריג, אבל כל משרד המשפטים יודע שמערכת היחסים בין לימון ליועמ"ש היא הרבה מעבר לכך". אך גם בלי להידרש לעדויות של גורמים עלומי פנים, המידע הגלוי לכול בעניינם של השניים זועק ניגוד עניינים. לימון הוא בוגר הפקולטה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית במסלול עתודה צה"לי. לכן, כחלק מהמסלול הוא גויס לפרקליטות הצבאית עם סיום לימודיו ושירת תחת הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדלבליט. השניים גם חולקים תחום התמחות זהה – המלחמה בטרור – ושניהם פרסמו בעניין מאמרים שהקנו להם מעמד של בני סמכא בתחום.

לאחר הפסקה של שנתיים בחו"ל, בין השנים 2009-2007, חזר לימון לשרת בפרקליטות הצבאית כראש מדור ביטחוני ומשפטי במחלקת הדין הבינלאומי, עדיין תחת פיקודו של מנדלבליט. ב־2011, כשנדד האחרון לתפקיד מזכיר הממשלה, שלף איתו את לימון יחד איתו כעוזר. החיבור המשיך גם לתפקיד הבא, ולימון התמנה לתפקיד עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה כאשר זכה מנדלבליט במשרה הנחשקת ב־2016.

אז תגידו: נו, מה כבר עושה עוזר? מכין קפה, מחפש פסקי דין, קורא מאמרים באנגלית ומקליד תשובות לבג"ץ. ובכן, במקרה של לימון ומנדלבליט זהו תיאור רחוק מאוד מהמציאות. לימון הוא המוציא והמביא של מנדלבליט, אשר סומך עליו בעיניים עצומות. כל שר, פקיד, מנכ"ל או חבר כנסת שנזקק למנדלבליט באיזה עניין, נתקל ראשית לכול בלימון. הוא ניפק בשביל מפקדו לשעבר ומעסיקו בהווה חוות דעת לרוב, תיווך בסכסוכים בין בעלי תפקידים במשרד ופיקח על יישום החלטות.

פרט לכך, גם במישור הציבורי הוכיח ד"ר לימון מסירות נפש מיוחדת למען הבוס. באופן שחורג מן ההתנהלות התקשורתית המדודה והצנועה בדרך כלל של משרד המשפטים, לימון יצא להגנתו של מנדלבליט בכמה הזדמנויות במאמרים שפרסם בעיתונות הכתובה. ב־2018, עוד לפני הגשת כתבי האישום נגד נתניהו, פרסם לימון בעיתון הארץ מאמר תחת הכותרת "מה רוצים ממנדלבליט?", ובו הגן על הבוס מפני טענות שהעלו עורכי הדין של נתניהו נגד התנהלות החקירה. בסוף השנה שעברה, סביב עימות מתוקשר שניהל מנדלבליט עם השר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה על ייצוגו בבג"ץ, פרסם לימון טור הגנה נוסף בעיתון מקור ראשון. בטורו הצדיק לימון את היועמ"ש שסירב לייצג את עמדתו של השר ובמקביל אסר עליו גם ייצוג אחר, וקבע כי "על המדינה לדבר בקול אחד, הוא קולו של היועץ המשפטי לממשלה". אין בוס שלא היה מתמוגג מאמירה כזאת.

המסע להגנה על שמו של הבוס לא נעצר שם. זמן קצר לאחר פרסום המאמר במקור ראשון פרסם לימון טור דעה בעיתון ישראל היום, בתוך גוב האריות ממש, תחת הכותרת "ביקורת כן, שקרים לא: מערכת אכיפת החוק לא תירתע". במאמר רוכב לימון בהנאה לא מוסתרת על טור שפרסם באותה תקופה העיתונאי קלמן ליבסקינד, ובו ביקר עיתונאי ימין בעלי סטנדרט מקצועי נמוך מדי לטעמו. לימון שש על הביקורת - שכוונה כלפי מבקרים סדרתיים של היועמ"ש - כמוצא שלל רב, והשתמש בה כדי למנף את מסע ההכפשות הנוראי שעובר הבוס. "הודעת ווטסאפ אשר נשלחה לפני מספר חודשים בקבוצות שונות, יחד עם מספר הטלפון הנייד של היועץ המשפטי לממשלה, אומרת כך: 'חברים, זה הטלפון של מנדלבליט. תתחילו להציק לו... טמטמו אותו'", הוא חשף בפני הציבור. לימון אף הסביר מה היא האסטרטגיה העומדת מאחורי ההודעה: "היא נועדה להסיט את תשומת ליבו של יעד ההתקפות מתפקידו הציבורי, ואולי אף להביא לכך שיגיד לעצמו: 'למה אני צריך את זה?', ויוותר", וסיים כמובן בנימה ההרואית כי על אף ההתקפות, היועץ המשפטי לא יירתע וימשיך להגן על שלטון החוק.

אפשר רק לדמיין באיזה שצף קצף היה יוצא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לו היה שומע על ניגוד עניינים חריף כל כך באחד ממשרדי הממשלה. בעצם, למה רק לדמיין אם אפשר לשייט ולדלות דוגמאות מפועלו רב השנים בנושא. במקרה של השרה לשעבר מירי רגב, למשל, מנדלבליט הפגין רגישות מופלגת לניגודי עניינים אפשריים, וממש שכב מתחת לשופל כדי למנוע אותם.

רגב הגישה תביעת לשון הרע נגד ערוץ עשר אי שם בשנת 2015, שבסופו של תהליך ארוך נדחתה. השופט באותו תיק היה עבאס עאסי, ששמו התגלגל לוועדה למינוי שופטים בשנת 2020, כאשר רגב היא אחת מתשעת חברי הוועדה. בשביל מנדלבליט היה די בכך כדי להודיע לרגב שהיא פסולה מלדון בעניינו של עאסי, במסגרת התפקיד שאליו נבחרה על ידי הכנסת. רגב הודיעה בשלב הראשון כי אינה מקבלת את הכרעת היועץ וכי תשב בוועדה, מה שגרם לאחרון לזנק כנשוך נחש ולהודיע לה שוב באופן חד־משמעי כי לא תוכל לשבת בוועדה בזמן ההצבעה על עאסי. רגב התקפלה, וקדושת ניגוד העניינים שכה קרובה לליבו של מנדלבליט נשמרה.

כך גם היה בעניינו של מזכיר ממשלת נתניהו האחרונה, צחי ברוורמן. נתניהו למוד הבגידות רחש אמון רב לברוורמן, וביקש למנות אותו גם לממלא מקום זמני בניהול משרד ראש הממשלה. מנדלבליט העלה בפלפוליו ניגוד עניינים גם כאן: בעוד שכמזכיר הממשלה הוא מחויב לכל חברי הממשלה, אם ימונה ברוורמן גם למנכ"ל משרד ראש הממשלה יכתיב לו התפקיד החדש מחויבות כלפי ראש הממשלה עצמו, והדבר עלול להגיע לידי ניגוד עניינים חמור. מסתבר שאצל משרתי הציבור הפשוטים, שלא זכו לתכונות הנעלות של אנשי משרד המשפטים, אין אפשרות להתנהל באופן מקצועי וענייני בלי מחויבות אישית. המינוי בוטל.

הקו התקיף של מנדלבליט לטיהור ניגודי העניינים בשירות המדינה נתן את אותותיו גם במקרים אחרים. מנדלבליט אף לא נזקק להתערב בהם, שכן עובדי השירות הציבורי הפנימו היטב את המדיניות המנדלבליטית וחסכו מעצמם את הבושה שיגרום להם היועץ המשפטי עם התעוררות צל של חשד לניגוד עניינים. ב־2018 הגישה התנועה לטוהר המידות עתירה נגד מינוים של יעקב נגל ואיריס שטרק לחברים בוועדת גולדברג, שאחראית על מינויי הבכירים בשירות המדינה. הטענה שם הייתה קרבה מסוימת בין השניים ובין נתניהו שעלולה לפגום בהליך קבלת ההחלטות. שם, כאמור, לא נדרשה התערבות – השניים הסירו את מועמדותם כדי להימנע משערורייה. כך היה גם אצל יעל גריל, לשעבר אחראית הרכש במשרד הביטחון, כאשר מונתה על ידי שר הביטחון גנץ לוועדת הבדיקה בעניין כלי השיט והצוללות. אך החלו הרינונים על כך שתפקידה הקודם עשוי להיות קשור לחלק מהאירועים הנחקרים וגריל אספה את מטלטליה ועזבה את המשרה.

אבל למעלה מכל המקרים הללו עומד מקרה הדגל של מוסד ניגוד העניינים שהוביל מנדלבליט: ניגודי העניינים של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. מרגע שהחל משפטו של נתניהו, מנדלבליט בעזרת המשנה שלו לשעבר דינה זילבר עמל על מסמך ניגוד עניינים דרקוני להחריד. השורה התחתונה שלו הייתה: על אף היותו ראש ממשלת ישראל, לנתניהו או למי משלוחיו אסור לגעת באצבע קטנה בכל נושא שקשור למערכת המשפט – מתקציב משרד המשפטים ועד למינוי פרקליט המדינה. שוב, מדובר על השלב שבו כתב האישום כבר הוגש ונתניהו ניצב על דוכן הנאשמים. גם לו יצויר שירצה להפעיל לחץ על הפרקליטות או על התובע הכללי, המעשה כבר עשוי. החשש לניגוד עניינים כאן הוא למעשה חשש לאינטריגה אישית וחדוות נקמה. מנין שאב מנדלבליט את הסמכות להרחיב עד כדי כך את מוסד ניגוד העניינים?

אבל כל החששות לניגודי עניינים, כמובן, לא קיימים אצלו. למנדלבליט אין טיפה של עניין אישי במינויו של עוזרו הצמוד זה 15 שנים, שמוסר את נפשו מעל דפי העיתונים כדי להגן על שמו. גם משנה ותיק יותר שלו, רז נזרי, לא ערך הסדר ניגוד עניינים כנדרש מכל עובד ציבור, כפי שנחשף בעבר בעיתון גלובס. בצלאח א־דין עבירות בנייה שביצעה התובעת במשפט נתניהו הן שטות מטופשת של ביביסטים, אך ביתו של מנכ"ל משרד הפנים בקידה שלא קיבל טופס 4 הוא סיבה מוצדקת להדחה. אצל נקיי הדעת שבמשרד המשפטים רק המקצועיות מדברת, וההרחקות המתבקשות ולו למראית עין לא חלות עליהם.

המלוכה והמשילות למי ולמי

נפלאות הן דרכי הא-ל והדרך שבה הוא בוחר לשתול אירועים מעולמות שונים לחלוטין בזמן אחד. יומיים בלבד אחרי שישב מנסור עבאס בחדר מיוחד שהוקצה לו במשרד ראש הממשלה לצורך ליל דיוני התקציב והורה באצבע כאפנדי אם התנאים המוצעים הם לטעמו או לא, התפרסם (ד') דו"ח מטלטל של מבקר המדינה על מצב בוחריו של עבאס – הפזורה הבדואית בנגב. הניגוד שנוצר מרהיב עין: בזמן שמבקר המדינה מתריע על אובדן המשילות בפזורה הבדואית ועל הצורך להגביר את האכיפה בנגב תוך שימוש ביד קשה, עבאס וחבריו חגגו את המשך המשילות שלהם בממשלת ישראל, שתעלים גם שבע עיניים ובלבד שתזכה לאצבעותיהם בכנסת.

אם לא היינו מקבלים מדי פעם דיווחים מהדרום הפרוע היינו מתקשים להאמין שהנתונים הללו אינם תקלה בפלט המחשב. ניקח למשל את נושא הפוליגמיה. הנתונים של מבקר המדינה מדברים על כ־14 אלף מקרי פוליגמיה בישראל. על פי הוראת היועמ"ש מלפני שש שנים, הפרקליטות והמשטרה נדרשו להגדיל את מספר כתבי האישום נגד גברים מהפזורה שנשואים ליותר מאישה אחת. בפועל, מתוך 345 תיקים שכן נפתחו בין השנים 2017-2020, רק ב־18 הוגשו כתבי אישום. אלו חמישה אחוזים בלבד, מספר מדהים לכל הדעות.

כך גם בנוגע לסוגיה קשה ביותר שממררת את חייהם של תושבי הדרום – דמי החסות. כמעט כל דרומי שמחזיק עסק או בונה בית יספר לכם שמזמן כבר הפסיק לפנות למשטרה, והעדיף לשלם לפושעים את דמי הפרוטקשן. את הסיבה לכך אפשר למצוא בנתונים שמביא מבקר המדינה על מעט התיקים שכן נפתחו במשטרה. מתוך 264 תיקים בלבד שנפתחו בין השנים 2020-2015 במחוז דרום על גביית פרוטקשן, רק 87 בכלל הועברו לפרקליטות לצורך המשך טיפול. כלומר, המשטרה קברה בידיים שני שלישים מתלונות דמי החסות שהועברו אליה.

ויש עוד. הבדואים בנגב מצטיינים ביכולות הפשיעה בתחום התעבורה גם בהשוואה לפשיעה ערבית במחוזות אחרים. תושבי הפזורה מחזיקים בלא פחות מ־90 אחוזים מעבירות נהיגה ללא רישיון בתוקף של כלל ערביי ישראל. נתון מבהיל נוסף הוא ההשתוללות שלהם בבסיסי צה"ל בנגב. בשנים 2018-2017 דווחו 87 אירועים פליליים רק בבסיס חיל האוויר בנבטים לבדו. בסיס צאלים מציג נתונים מרשימים בהרבה: 1,628 אירועי גניבות מהבסיס, והקמת חממות קנביס תוך חדירה לשטחי אש של צאלים בשנים 2020-2017.

הדו"ח מאריך לתאר ב־215 עמודיו את עומק אובדן המשילות של מדינת ישראל בנגב. מובאים בו היבטים נוספים כמו השימוש שעושות הרשויות הבדואיות בתקציבים שהוקצו להן, אפרופו 53 המיליארדים שהשיג עבאס, והגניבות המסיביות של תשתיות שונות שמבצעים תושבי הפזורה. הייתי אומר, ברוח הלצת הגשש, שלנוכח הרכב הממשלה הנוכחי אפשר לעשות מהדפים האלה טיארה, אך עם כמות כזו של דפים נראה שאפילו את התועלת הזאת לא יפיקו מהם.

לתגובות: yoniro770@gmail.com