פרשת שופטים, כמו ספר דברים כולו, נאמרה לעם ישראל החל מראש חודש שבט בשנת הארבעים ליציאת מצרים, שבועות ספורים לפני מות משה, וחודשיים לפני הכניסה לארץ. זוהי תקופת "המדינה שבדרך". איך עם ישראל מתכונן להקמת ממלכתו? התורה לא מספרת על אימונים צבאיים והשחזת כלי הנשק, אף על פי שמן הסתם גם זה היה "ללמד בני יהודה קשת - הלא היא כתובה על ספר הישר".
מכל מקום, בתורה מסופר על הכנות מסוג אחר: הכנת סדרי השלטון - שופטים ושוטרים, מלוכה ונבואה ומקדש. התוויית "הקוד האתי" לקראת המלחמה, הכנת ערי מקלט, ואזהרות חוזרות ונשנות מפני היסחפות אחרי הכנעניות לצורותיה: בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כל זה עושה את ספר דברים, ופרשתנו במיוחד, לאקטואליים מאד בדורנו. לאחר אלפיים שנות הגלות, השתרשה בחלקים רחבים בציבור תפיסה שרואה את תמצית החיים היהודיים בארבע אמותיו של היחיד, בכשרות ובשבת, בטהרת המשפחה ובשעטנז, והציבוריות היהודית מתבטאת לכל היותר בבית הכנסת. כל השאר זה "פוליטיקה", עניני חולין נטולים תוכן רוחני, כאילו הלכות מלכים ומלחמותיהם לא היו ולא נבראו. אחת המשימות הקשות בהפצתה של תורת אמת בציבור הרחב היא עקירת השיבוש הזה, ובניית יחס נכון למושגי יסוד כמו ארץ ישראל, ממלכה, צבא, שלטון וחוק, נכרי וגר תושב. זוהי התשתית לבניית מדינה יהודית במלוא מובן המילה.
תקציב המדינה כדוגמא: על האמור בפרשה "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד", אומר הרמב"ם (הל' מלכים פ"ג ה"ד) "ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותיהם הרי זה מצוה להרבותו. "האם זה לא מכתיב יחס אחר לקופה הציבורית, ולתשלום מיסים?!
גם בתחום ההלכתי השגור והמפורט בשולחן ערוך, יש לנו הרבה עבודה. הפרשה הקודמת קובעת את איסור "לא תתגודדו", שהתפרש בחז"ל "לא תעשו אגודות אגודות". פרשת שופטים מדגישה את הצורך באחדות ההלכה, עד כדי קביעת עונש מוות לזקן ממרא.
כל עוד עם ישראל התקיים בארצו, היו בדרך כלל מוסדות שהכריעו במחלוקות, בירושלים ואח"כ ביבנה. מאוחר יותר היה המרכז התורני העולמי בבבל, ומשם יצאה הוראה אחידה לכלל ישראל (ראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה). במשך הדורות, כשכל אחת מגלויות ישראל היתה אוטונומית ונפרדת, נוצרו מסורות פסיקה שונות. שיבת ציון בדורות האחרונים, בצירוף התקשורת ההמונית והמהירה וקלות ההדפסה של ספרי הלכה, מפגישה מסורות אלו, ומעמתת ביניהן. כל מי שמלמד הלכה לבעלי בתים מכיר את התוצאה העגומה של אין סוף הדעות, בלבול במקרה הטוב, וחוסר אמון כלפי ההלכה ונושאיה במקרה הרע. אין בידי להציע פתרון מעשי איך נחתור לאחדות ההלכה. אבל הנסיון מורה שעצם הנחלת הידיעה שזהו מצב לא טבעי ושזוהי אחת ממשימות הדור, ועל זה תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה והסר ממנו יגון ואנחה" - יש בה כדי להסיר יגון ואנחה.
יהי רצון שנזכה להפוך את פרשת השבוע לתורה ברורה ומשנה סדורה, ואחרי שנזכה לסדר אותה נזכה גם לעשותה.
=========================
הרב עזריה אריאל הוא ראש הגרעין התורני "אורות אשקלון".
(למתעניינים להצטרף לגרעין זה : 051-276473 שגיא.)
המאמר התפרסם בגליון התורני: "מעט מן האור" של תנועת "אורות" .
מכל מקום, בתורה מסופר על הכנות מסוג אחר: הכנת סדרי השלטון - שופטים ושוטרים, מלוכה ונבואה ומקדש. התוויית "הקוד האתי" לקראת המלחמה, הכנת ערי מקלט, ואזהרות חוזרות ונשנות מפני היסחפות אחרי הכנעניות לצורותיה: בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כל זה עושה את ספר דברים, ופרשתנו במיוחד, לאקטואליים מאד בדורנו. לאחר אלפיים שנות הגלות, השתרשה בחלקים רחבים בציבור תפיסה שרואה את תמצית החיים היהודיים בארבע אמותיו של היחיד, בכשרות ובשבת, בטהרת המשפחה ובשעטנז, והציבוריות היהודית מתבטאת לכל היותר בבית הכנסת. כל השאר זה "פוליטיקה", עניני חולין נטולים תוכן רוחני, כאילו הלכות מלכים ומלחמותיהם לא היו ולא נבראו. אחת המשימות הקשות בהפצתה של תורת אמת בציבור הרחב היא עקירת השיבוש הזה, ובניית יחס נכון למושגי יסוד כמו ארץ ישראל, ממלכה, צבא, שלטון וחוק, נכרי וגר תושב. זוהי התשתית לבניית מדינה יהודית במלוא מובן המילה.
תקציב המדינה כדוגמא: על האמור בפרשה "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד", אומר הרמב"ם (הל' מלכים פ"ג ה"ד) "ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותיהם הרי זה מצוה להרבותו. "האם זה לא מכתיב יחס אחר לקופה הציבורית, ולתשלום מיסים?!
גם בתחום ההלכתי השגור והמפורט בשולחן ערוך, יש לנו הרבה עבודה. הפרשה הקודמת קובעת את איסור "לא תתגודדו", שהתפרש בחז"ל "לא תעשו אגודות אגודות". פרשת שופטים מדגישה את הצורך באחדות ההלכה, עד כדי קביעת עונש מוות לזקן ממרא.
כל עוד עם ישראל התקיים בארצו, היו בדרך כלל מוסדות שהכריעו במחלוקות, בירושלים ואח"כ ביבנה. מאוחר יותר היה המרכז התורני העולמי בבבל, ומשם יצאה הוראה אחידה לכלל ישראל (ראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה). במשך הדורות, כשכל אחת מגלויות ישראל היתה אוטונומית ונפרדת, נוצרו מסורות פסיקה שונות. שיבת ציון בדורות האחרונים, בצירוף התקשורת ההמונית והמהירה וקלות ההדפסה של ספרי הלכה, מפגישה מסורות אלו, ומעמתת ביניהן. כל מי שמלמד הלכה לבעלי בתים מכיר את התוצאה העגומה של אין סוף הדעות, בלבול במקרה הטוב, וחוסר אמון כלפי ההלכה ונושאיה במקרה הרע. אין בידי להציע פתרון מעשי איך נחתור לאחדות ההלכה. אבל הנסיון מורה שעצם הנחלת הידיעה שזהו מצב לא טבעי ושזוהי אחת ממשימות הדור, ועל זה תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה והסר ממנו יגון ואנחה" - יש בה כדי להסיר יגון ואנחה.
יהי רצון שנזכה להפוך את פרשת השבוע לתורה ברורה ומשנה סדורה, ואחרי שנזכה לסדר אותה נזכה גם לעשותה.
=========================
הרב עזריה אריאל הוא ראש הגרעין התורני "אורות אשקלון".
(למתעניינים להצטרף לגרעין זה : 051-276473 שגיא.)
המאמר התפרסם בגליון התורני: "מעט מן האור" של תנועת "אורות" .
