מאמריה של ד"ר שניאורסון-גרי מסבים לי בדרך כלל קורת רוח, אולם מאמרה האחרון הוא, לעניות דעתי, החמצה. לצערי, אף היא נופלת למלכודת הגלותית של ויכוחים ההיסטוריים-ארכיאולוגיים להוכחת זכותנו על הארץ, וחבל. ככל הידוע לי, העם היהודי הוא היחיד עלי אדמות המפולג בשאלת זהותו וזכותו על מולדתו. ייתכן והדבר נובע מהנטיה היהודית להתווכח על כל דבר, או שזו תוצאת הגלות שעדיין טבועה בדמנו, כך או כך, זוהי תופעה יהודית-ישראלית ייחודית בעולם. שום ויכוח ציבורי לא התנהל מעולם באנגליה בשאלת "זכותנו על סקוטלנד", או ויילס צפון אירלנד, גיברלטר, פוקלנד או שרידי אימפריה אחרים "השטחים הכבושים" באירופה, רבים מספור. אף על פי כן, מעולם לא ייסר עצמו שום פולני על "כיבוש" מזרח פרוסיה ופומרניה וטיהורה מגרמנים אחרי מלחה"ע השניה. ברוסיה (שרשימת "השטחים הכבושים" שבשליטתה יכולה למלא ספר עב כרס, ורק לאחרונה צורפו אליה שני פריטים מגיאורגיה) לא התקיימה ולו הפגנה אחת של אזרחים רוסים בתביעה לסגת מאיזור כבוש כלשהו. שום ויכוח ציבורי לא התנהל מעולם באנגליה בשאלת "זכותנו על סקוטלנד", או ויילס צפון אירלנד, גיברלטר, פוקלנד או שרידי אימפריה אחרים. גם מצפונם של הטורקים אינו מייסרם על כיבוש החלק האירופי של מדינתם, או בגין סיפוח המחוז הסורי אלכסנדרטה ב-1939. מעולם לא התווכחו הרומנים עם עצמם בשאלת זכותם לשלוט בטרנסילבניה ולדכא את המיעוט ההונגרי הגדול שחי בה. גם בסלובקיה לא מוטרד שום אזרח מדיכוי המיעוט ההונגרי בחבל גלנטה והוא הדין לאוקראינה שכבשה אף היא שטחים הונגרים. הספרדים חיים בשלום עם כיבוש חבל הבאסקים, קאטאלניה וחבלים נוספים. השוודים אינם מתרגשים מכיבוש לפלנד, ואיני יודע כמה מהקוראים יודעים שגם כיום קיימת מחלוקת טריטוריאלית בין גרמניה, אוסטריה ושוויץ (!!!), וזוהי רשימה חלקית מאוד מכ-40 המחלוקות הטריטוריאליות באירופה לבדה. "העולם החדש" כולו אינו אלא שטח כבוש, ואין בו אפילו מדינה אחת ששפתה הרשמית היא שפה אמריקאית. עמי אמריקה הקדומים חיים זה מאות שנים תחת כיבוש הפולשים האירופאים, אך עובדה זו לא עוררה מעולם את בלוטות המצפון הנוצרי באף אחת ממדינות האירופאים שקמו על חורבות הציביליזציות האמריקאיות ששגשגו באמריקה לפנים. הכיבושים וההשתלטות הכוחנית על קרקעות לא כוונו רק נגד ה"נייטיבס", ובכל זאת לא עלתה בארה"ב מעולם דרישה ציבורית להשיב למקסיקו את טקסס שנגזלה ב-1835 או את השטחים העצומים שנכבשו ממנה בהתקפה פרועה ללא פרובוקציה בשנת 1846, (קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וויומינג, קולורדו וניו-מקסיקו). הקונגרס אישר אמנם את צירופם של שטחים אלה לארה"ב, אך מעולם לא התקיים שום דיון ציבורי בארה"ב על עצם החוקיות של כיבושם. לא עלתה בארה"ב מעולם דרישה ציבורית להשיב למקסיקו את טקסס שנגזלה ב-1835 או את השטחים העצומים שנכבשו ממנה בהתקפה פרועה ללא פרובוקציה בשנת 1846, (קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וויומינג, קולורדו וניו-מקסיקו) יתרה מזו, הפדרציה הצפון אמריקאית עצמה נוצרה מחדש בעקבות כיבוש מדינות הדרום שפרשו ממנה בידי הצפון במלחמת האזרחים (1861 – 1865), אך אף אזרח צפוני אינו מוחה על כיבוש הדרום וסיפוחו לארה"ב. אגב, ראוי להזכיר לחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב (המרבה לבקר את כיבוש יש"ע בידי ישראל), שמפלגתם תמכה בעבדות ערב מלחמת האזרחים, מה שהוביל לפילוגה ולהקמת המפלגה הרפובליקנית שהתנגדה לעבדות. עוד ראוי להזכיר להם שמפלגתם תמכה גם במלחמה נגד מקסיקו שהוזכרה לעיל, בעוד שמפלגת האם של המפלגה הרפובליקנית (ה"וויגים"), התנגדה לה. ככל הידוע לי, גם באוסטרליה וניו-זילנד אין ויכוח ציבורי אמיתי על "זכות" הלבנים לקיים את מדינת הכיבוש שלהם תוך דיכוי הילידים. כמו כן, מעולם לא שמעתי על דיסידנטים סיניים המוחים על דיכוי העם הטיבטי, כיבוש מולדתו העתיקה והתנחלות עשרות מיליוני סינים בתוכה. ובמזרח התיכון, מעולם לא שמעתי על ויכוח ציבורי במצריים בשאלת לגיטימיות קיומה של רפובליקה ערבית על חורבותיה של המדינה הקופטית הקדומה, תוך דיכוי המיעוט הקופטי שעדיין קיים בה. גם בעיראק לא מוטרדים מדיכוי המיעוט האשורי על ידי צאצאי הכובשים הערבים ובסוריה לא מתרגשים מדיכוי צאצאי הארמים (שעדיין חיים בסוריה כמיעוט מדוכא ומושפל, אך משמרים את שפתם העתיקה). למעשה, כל מדינות ערב שמחוץ לחצי-האי הערבי הן תוצאה של כיבושי הערבים למן ייסוד האסלאם. עיראק, איראן, סוריה וטורקיה מדכאות יחדיו את העם הכורדי וכובשות את אדמתו ואיש מאזרחיהן לא מוחה על כך. איראן, המזועזעת מזוועות הכיבוש הישראלי, כובשת חבלי ארץ רבים (כגון בלוצ'יסטאן) ומדכאת את עמיהם ביד פלדה ובלי שום ויכוח ציבורי. כל הדוגמאות הללו הן מעט מזעיר. לא נחטא מאוד לאמת אם נאמר בהכללה שכל עם בעולם שיש לו טריטוריה, זכה בה במלחמות וכיבושים. הכיבוש, ולא החלטות או"ם, הוא הקניין היחיד בהיסטוריה שנתן לעמים ל"מקום תחת השמש". לא רק מדינות העולם הוקמו על גופות לוחמים, גם גבולותיהן שורטטו בדם רב במלחמות שנמשכו מאות שנים. כדור הארץ מלא במאות סכסוכים טריטוריאליים, אך הכיבוש אינו "בעיה מוסרית". הכיבוש וההתנחלות הם מקור תביעתנו המוסרית על הארץ עליה אנו יושבים. כך זה בכל העולם, וכך גם כאן אחרי הכל מה שקובע את הבעלות על שטח הוא הכיבוש וההתיישבות. זו אינה רק קביעה היסטורית. זו בראש ובראשונה קביעה משפטית ומוסרית. שום עם בעולם, פרט ליהודים, לא מתווכח עם עצמו בדבר זכותו על ארצו. בכל העולם מובן שהכיבוש וההתיישבות הן מקור תביעתו ההיסטורית והמוסרית של עם על ארצו. מה שנכון וצודק בכל העולם, נכון וצודק גם בארץ ישראל. לכן, אין צורך לנבור בספריות או לחפור באדמה בחיפוש אחר "הצדקות" היסטוריות או ארכיאולוגיות להיותנו אדוני הארץ. ארץ ישראל שלנו היא מכוח קניין הכיבוש. הכיבוש אינו "בעיה מוסרית". הכיבוש וההתנחלות הם מקור תביעתנו המוסרית על הארץ עליה אנו יושבים. כך זה בכל העולם, וכך גם כאן. זו בדיוק הסיבה שאויבינו (מבית ומחוץ) תוקפים אותנו דווקא בנקודה זו. אם החליטו אומות העולם שכיבוש אינו קניין לגיטימי, יואילו נא לקשוט עצמם תחילה ויראו לנו דוגמא ומופת בטרם יתבעו מאתנו לוותר על קניין הכיבוש החוקי שלנו בארצנו. אנו די אחרונים ברשימת הכובשים בהיסטוריה.
