עוד לא יבשה העין מדמוע/והנה נחרדנו בשורה לשמוע/ על תנוקות של בית רבן הצעירים/ שאש אכלתם בכמה רגעים/ ולהוסיף על הצער והדאבה/ גם אביהם גיא עלה בסערה בלהבה.
בני ציון הנחמדים /אותיות פורחות וגוילים נשרפים/ מי יגלה לנו את אשר נגזר במרומים/ איך ננחם אם הבוכה בכי תמרורים/ איך נאמר דברי נחמה לאמא שאבדה בעל יקר וחמשה ילדים יקרים? הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון/ ועד אנה ,אבינו שבשמים, עד אנה תוגיון.
צער גדול למשפחה צער עמוק וכאוב/ איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב/ נשתנה זיו החמה ופניה הפכו אדום / ואמנם שהמשכיל בעת ההיא ידום/ אבל הלב נחמץ דואב ומתפתל/ולאבינו שבשמים זועק ומתפלל/ עת צרה היא ליעקב ולעם ישראל.
טוהר פניהם של אליאב אביתר אמיתי שירה ואיתמר/ אומרים יותר מכל אשר נאמר/ פניהם הקורנות מחדות הנעורים ושמחת החיים/ את מסורת אבותיהם היו ממשיכים/ באותה תמימות ואותו טוהר עינים/ יחלו את פני אבינו שבשמים/ואליו במרום ישאו כפיים/ וישאלו מה יום מיומים כי לוקינו בכפלי כפליים?
מלאכי מרום מר יבכיון לפני בורא עולם/ זו תורה וזו שכרה? וישמע במרום קולם/ אבל האם האבלה במלא האהבה / ענתה לנו כבר את התשובה/מה לנו כי נשאל ..הרי כך עלה במחשבה.
אבל הנה לשלום מר לי מר ולבי חמרמר/ ישמע קולנו כקול קורא במדבר מה נדבר ומה נאמר / מי מבין ומי יודע את מהלכי עולם הרוח ועולם הגשם ברבות השנים/ דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים/ חמשה פרחים וגם את אביהם לקט והביאם תחת אברתו / מי יתן לנו תמורתם ומי יתן לנו תמורתו? פרחים מלבלבים ואיש מיוחד/ שיצאה נשמתם כאחד/ ועל כולם כאחד שקדשו בחייהם את ה'/ יבכו כל בית ישראל את השריפה אשר שרף ה' .
וגם על זה האם בלב מורתח ענתה באמונה /כשהיא מנחמת את חברתה השכולה והאלמנה / ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. טובו עלינו בכל יום מתחדש/ וגם זכינו בחיינו שם שמים לקדש/ ואנו זועקים לו השקיפה ממעון קדשך/ אשרי העם שאלו הן בנותיך.
ועם התקדש עלינו חג המצות / נאחל למשפחות ישועות ונחמות/ וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות / ויעמדו יקיריהם בעולם הנשמות/ כמליצי יושר עבורם בחייהם עלי אדמות. יהי זכרם ברוך.