אפשר ללמוד הרבה דברים מעשרה בטבת.
בתאריך זה התחיל בשנת 588 לפנה״ס המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור כידוע הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.
המסר שכדאי ללמוד מעשרה בטבת ההיסטורי לימינו אנו הוא שאסונות לאומיים לא מתרחשים בבת אחת, אלא כתהליך.
האויב בדורנו מנסה לחסל את העם היהודי ומדינת ישראל לא רק באמצעות כוח צבאי, אלא על ידי שימוש בכוח ״מוסרי״. אם בעבר היו רק פיגועים רגילים, היום יש גם פיגועי תודעה. משט, מטס, יום הנכבה, יום הנכסה, שבוע האפרטהייד הבינ״ל, תנועת החרם וכו... כל אלה הם פיגועי תודעה המדברים בשם מוסר מזויף.
המטרה העמוקה של כל פיגועי התודעה היא לטעון שאין למדינת ישראל ולעם היהודי זכות להתקיים בשום צורה ריבונית. ההנחה היא שאם מדינת ישראל תיתפס בעולם כמדינת אפרטהייד העולם יטיל עלינו סנקציות, מדינת ישראל תיכנע והציונות תפסיד. ממש כמו שדרום אפריקה הגזענית נפלה, כך תיפול גם מדינת ישראל.
זהו מאבק עמוק על צדקת הדרך. האויב מבקש להטיל סנקציות בינ״ל על ישראל (במקום על אירן), ולשלול את הזכות שלנו למדינה עצמאית וריבונית.
הגיעה השעה שנבין שברגעים אלו מתנהלת מלחמה על עתיד קיומנו. המצור המודרני כבר התחיל. אנחנו חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו צריכים להלחם על צדקת הדרך, אנחנו צריכים להתחיל להשקיע ברצינות משאבים באתגר הדה-לגיטימציה.
עוד לא מאוחר מדי - יש הרבה מה לעשות, אני מאמין שאם רק נתעורר, נזהה את אתגר הדה-לגיטימציה, ונחליט לנצחו - נמנע מחורבן עתידי.
דבר אחד חשוב מלמד אותנו צום עשרה בטבת - אסור לנו להיות שאננים.