והתקשורת תמשיך לשטוף מוחות.

והיועץ המשפטי ימשיך לאשר

כל התעללות באשר היא.

והשב״כ ימשיך לנפנף בצו איסור הפרסום.

ומערכת המשפט על אף הסירחון העולה תמשיך לסתום פיות ואפים.

ושוברים שתיקה, בתיזמון מוזר למדי, ימשיכו למלא את כל רשתות המדיה בהכפשת צה״ל ואזרחי ישראל (באמת חשבתם שדומא ושוברים שתיקה במקרה התפוצצו בסמוך?) .

ועם ישראל ימשיך לאכול את מה שמגישים לו מבעד למסך.

דבר אחד אני אומר.

בצורה חדה וחלקה.

אני לא אאמין לעולם לסיפור הזה, שבו ילדים נכנסו לעומקו של כפר ערבי, ובקבוק תבערה אחד שרף בית שלם על יושביו. מה גם שמשפחת דוואבשה התגלתה כבעלת בתים הנוטים להישרף בלילות שלפני ואחרי האירוע.

אוסיף ואומר שלאור התנהלות החקירה מתחילתה: איסורי המפגש עם עורכי דין, צו איסור הפרסום הארוך, אי הבאה בפני שופט, העינויים המזעזעים, הפגיעה בנפש והפרטים הנוספים שמתגלים בכל רגע ורגע.. ועוד ועוד פרטים מחשידים ורוחקים מחוק וצדק, אז כן, אני לא אאמין גם אם תצא הודאה.

ומי שמתעקש שזה הם, צריך להבין דבר:

שאנו מתקשים משום מה, לקבל את זה שהאשמים, הם לא הילדים!! שבבערת נעוריהם ולבם הכואב כשהם רואים ושומעים על חיילים שמופקרים ומפוחדים ושומעים על עוד משפחה שהלכה ועוד תינוק שהיו צריכים לכרות לו את הרגל ועוד ילד שבוכה את הקדיש על הוריו, ועוד מחבל ששוחרר ואחר זמן קצר חזר למעגל הטרור,

קמו ועשו מעשה שהיה נמנע, לולא היו מרגישים שמי שאחראי על ביטחונם - עושה את עבודתו. אך במקום זה יש לנו נשיא שמכפיש את שמנו בכל העולם ובכל הזדמנות, ואלפי בטונדות וגדרות שרק מלחיצים אותנו והופכים את שגרת חיינו לשדה קרב אחד גדול.

ואוי לנו כי הפקרנו את אחינו,

על מזבח המוסריות המעוותת.

אותה מוסריות שהפכה דמנו זול,

אותה מוסריות שמפקירה את חיילנו,

אותה מוסריות שהצליחה לנסר ולפלג את העם.

אותה מוסריות היא הפך המוסריות.