תם פרק אחד בעלילה שטרם הסתיימה ומתבקשת השאלה, איך נפלנו לתוך המערבולת הזאת?
אל פני השטח הגיחה הפרשה עם הריגת המחבל בחברון ע"י החייל אלאור אזריה. ההלם הראשוני שפגע בראש הממשלה ובשר הביטחון היה הווידאו של חייל צה"ל יורה למות באדם השוכב על הארץ, לכאורה חסר תנועה. מול עולם עוין או מתנכר, נחרדו השניים מן האימפקט המזעזע של תמונה כזאת על דעת הקהל העולמית ובתגובה ניסו להקטין את הנזק ע"י השמעת הסתייגות בנוסח "החייל סרח".
ואז נפלו עליהם שתי הפתעות: ביקורת על "שפיטת" החייל, בפומבי, טרם משפט והרשעה, וחמור ומכאיב עוד יותר – גל גדול של תמיכה עממית בחייל, שלכאורה הושלך ע"י המערכת טרף לעולם עוין ושמאל מתייפייף. גל המחאה כלל התבטאויות קשות ברשתות החברתיות, ולראשונה גם הפגנת אלפים בכיכר רבין, שלפחות בחלקה כוונה נגד הצבא. נתניהו הופתע ויעלון וצמרת הצבא הוכו בהלם, וזה השלב שבו נפרדו דרכיהם.
נתניהו השכיל לכופף עצמו בפני הסערה והוא עשה זאת בצורת מחווה אנושית של שיחה טלפונית עם הורי החייל שבה הבטיח משפט הוגן, והעיקר – גילה חום אנושי, בדיוק מה שהיה נחוץ כדי לשכך את הסערה המיותרת הזאת. לא כך הגיב יעלון. הוא ראה בהתגמשותו של נתניהו בגידה והחליט לפגוש את ההתנגדות העממית ראש בראש. זאת, למרות שדבר לא היה נגרע מכבודו או מכבוד הצבא לו לא התחפר במאמץ אומלל להצדיק את גינוי החייל, שבעליל לא היה בעתו.
כבר בשלב הזה נתן יעלון לוויכוח צביון של מלחמת ערכים נשגבים נגד התלהמות והתבהמות, ולא ברור, מדוע. נכון, זו היתה "מלחמת בני אור בבני חושך" לו טען החייל – ולצדו גורמים פוליטיים ועממיים – שלמרות שהמחבל היה מנוטרל ולא נשקפה ממנו סכנה, נכון היה להוציא אותו להורג במקום, ללא דין. לו, חלילה, למשל ראש ממשלה בישראל היה מחזיק בדעה כזאת, כל ים המליצות שנשפך מאז, היה מוצדק. אלא, שהחייל טען בסך הכל שהוא האמין שהמחבל לא היה מנוטרל והיווה עדיין סכנה, ועל כן לא נותרה אלא שאלה עובדתית, האם אפשר להאמין לו. לא היה אדם או ארגון בישראל שהעלו את מעשהו של החייל לכלל עיקרון. אם כן, על מה יצא הקצף?
על מערכה ב' של הטרגדיה עלה המסך בנאומו של סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, ערב יום השואה, בו ערך השוואה בין תהליכים בחברה הישראלית לגרמניה ערב עליית היטלר לשלטון. המעט שניתן לומר על ההתבטאות המדהימה הזאת הוא, שהיא גילתה בורות גמורה בכל הנוגע לתקופת וויימר. לכן צדק נתניהו באומרו, שההשוואה מקוממת ועושה עוול לעם בישראל. והנה, גם פה בחר יעלון בדרך ההפוכה: התעקש ועבר להתקפה נגדית: "דברי גולן עוותו כחלק ממגמה לפגוע פוליטית בצבא ובקציניו." מה פתאום? איזה עיוות? השכל הישר התקומם נגד ההשוואה הזאת!
בין לבין, נפגשו נתניהו ויעלון ופרסמו הודעה משותפת כי 'העניין מאחוריהם'. הלוואי! מפני שיעלון לא הרפה. הוא ניצל "אירוע העצמאות" של מערכת הביטחון כדי לדרבן את הקצינים בסגנון של "אל תחששו, אל תהססו, אל תירתעו" מלומר את דעתם החולקת. המילים בנאום הזה היו בסדר גמור, רק ה-טון (העושה כידוע את המוסיקה) היה פרובוקטיבי ומשך עוד תגובה של ראש הממשלה. הקרע בין השניים נעשה בלתי הפיך.
הגענו למערכה השלישית, שלכאורה אין לה קשר עם הטפות גולן ויעלון על "ערכים", "מצפן ומצפון" וכד', ובכל זאת היא אולי המפתח לדרמה כולה: ליברמן, לא הרצוג יצא כשותף הקואליציוני החדש, הוא דרש (וקיבל) את תיק הביטחון, ובוגי התפטר. במסיבת עיתונאים שטח את נימוקיו, והם לא שכנעו.
הוא הצטרף לליכוד של ז'בוטינסקי ובגין, אמר, לא "לרוח המתלהמת שמשתלטת על התנועה". אולם ז'בוטינסקי נפטר ב-1940 ובגין התפטר ב-1983, בעוד בוגי נכנס למפלגה ב-2008, עם נתניהו כראש הליכוד, איך זה מסתדר? ונגד נתניהו דווקא לא היו לו, לדבריו, טענות כל השנים (ציטוט): "עבדתי בהרמוניה ובאופן רציני וענייני ומתוך הערכה עם ראש הממשלה במשך תקופה ארוכה, בוודאי במהלך מבצע 'צוק איתן'...גל הטרור הפלסטיני הולך ודועך בזכות התנהלות נבונה ולא מתלהמת, ישראל נהנית היום משקט יחסי בגבולות. תוצאה של ניהול והתנהלות שקולים ואחראים".
הדברים האלה מביאים אותנו עד לימינו אלה ממש ונשאלת השאלה, איך לא הרגשנו במפנה הפתאומי שהביא (אני מצטט): "מחלוקות קשות בסוגיות ערכיות עם ראש הממשלה", "הקצנה, אלימות וגזענות", "שיסוי והפרדה", "ציניות ותאוות שליטה", "שיח מופקר וחסר אחריות"?
האם אנחנו חיים באותה המדינה?
צר לומר זאת, אך הליכתו של יעלון מלווה צלילים צורמים, לא מתאימים לאיש הישר וההגון הזה, שעשה המון לפקיחת עיני הציבור לראות את תעתועי השקר של השמאל וגם למפעל ההתנחלות תרם לא מעט. פרט "קטן": מבין השלישייה הזאת – נתניהו, ליברמן ויעלון - רק האחרון דוחה את "החזון" הסופני המכונה "שתי מדינות" - הוא, בן הקיבוץ, לא "תלמידי ז'בוטינסקי"!
ואשר לנתניהו, גם אם הוא צודק בריב הקטן הזה עם יעלון, בל נשכח את הסכנה הגדולה המאיימת עלינו ממנהיג, ש"יוצא" עם כולן: היום עם בוז'י ליוזמה הסעודית, מחר עם איווט – השד יודע לאן.
מקיאבלי בעצמו יכול היה ללמוד אצלו תחמנות פוליטית נטולת עקרונות וחסרת מעצורים. חבל, שדווקא הצד הזה של נתניהו, שלעולם אינך יודע אצלו מה אמת ומה שקר, חסר ברשימת החטאים, עליהם יעלון מקונן.