ישנם אנשים המתייאשים מעם ישראל. אלו בגלל שחושבים שהמדינה דתית מידי, ואלו בגלל שהיא חילונית מידי. אלו בגלל שהצבא לוחמני מידי ואלו בגלל שהוא פשרני מידי. אלו בגלל שהשופטים עצמאיים מידי ואלו בגלל שהם שמרניים מידי. אלו בגלל שהמשטרה אלימה מידי ואלו בגלל שהיא מאופקת מידי. אלו בגלל שהממשל דמוקרטי ואלו בגלל שהוא פשיסטי. אלו בגלל שהרבנות שמרנית מידי ואלו בגלל שהיא מהפכנית מידי. אלו בגלל שהממשלה מפנה ישובים ואלו בגלל שהיא לא מפנה מספיק. המוסד היחיד שזוכה לאהדת כולם הוא זק"א, שתפקידו הוא לקבור מתים שכבר לא יכולים להתלונן...
לפני שממהרים להתייאש צריך להיזכר באמהות הגדולות שהיו לעם ישראל שלא איבדו את התקווה אפילו במצבים הקשים ביותר. הסבל הנורא במצרים הכריע אפילו אנשים גדולים כמו עמרם, אביהם של אהרון, מרים ומשה. אחרי שפרעה גזר להרוג את הבנים החליט עמרם לגרש את אשתו (סוטה יב א).
המראות הקשים של רצח המוני תינוקות בידי חיילים מצריים והבנה שהעמל האדיר להוליד ולגדל ילדים ירד לטמיון גרמו לעמרם להתייאש. אחרי שגדול הדור גירש את אשתו הלכו רבים בעקבותיו ופרקו את בתיהם.
בתוככי גל היאוש האדיר ששטף את העם הסתתרה הילדה מרים שלא איבדה תקווה. היא התווכחה עם אביה והצליחה לעורר בו זיק של תקווה לעתיד טוב יותר. היא הבינה היטב עד כמה המצב קשה אך לא היתה מוכנה לאבד את התקווה.
במצבים הקשים והמייאשים ביותר קמו לעם ישראל נשים צדקניות שהפיחו תקווה גדולה. בתקופות מורכבות קל ומפתה להתייאש, אך בזה אנו נכנעים למשבר. האתגר הגדול הוא לקבל החלטות אמיצות במצבי ספק מתוך תקווה שהעתיד יספק פתרונות לבעיות ההווה.
יש בעיות רבות בעמנו האהוב ובכולם צריך לטפל ביסודיות, אך תמיד צריך לזכור את התהליך הגדול שבתוכו אנו חיים. מיליוני יהודים חזרו הביתה, תורה חוזרת לציון, הכלכלה מתפתחת, האומה מתגבשת ועוד תופעות חיוביות רבות. אנחנו בתהליך חיובי של התקדמות שבתוכו יש בעיות. האמונה הגדולה של מרים פועמת בלבנו מאז ועד היום ולכן איננו מתייאשים לעולם!