בסיום פרק התוכחה אומר משה לבני ישראל "ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה" (דברים כט ג). מפרש רש"י: "לב לדעת - להכיר את חסדי הקב"ה ולהידבק בו... שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה, לפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה. אבל מכאן ואילך יקפיד". ואכן בתחילת פרשתנו כתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' אלוקיך נותן לך נחלה וירישתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' אלקיך נותן לך ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם, ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו" (כו א-ג). מפרש רש"י: "ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה", כאדם המכחיש את הטובה שעושים עמו וכופר בה. אדרבה, מביאי הביכורים מלאים בהכרת חסדי ד' שזיכה אותם לבוא אל ארץ אבותם. נכון לעכשיו, כאשר היינו בגלות, עם ישראל היה בחושך, כדברי חז"ל שהגלות משולה ללילה. לא היה לנו לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע - להכיר בחסדי ד' מרוב הצרות והפורעניות שפגעו בנו ששיאן השואה הנוראה, אבל מאז חלה תפנית בחיי האומה ושלוש שנים אחרי השואה קמה בע"ה מדינת ישראל, ההולכת ומתפתחת בצעדי ענק ומיליוני יהודים חיים בה. אנו זוכים לראות עין בעין בקיבוץ גלויות, בפריחה כלכלית חסרת תקדים של ארץ חיינו, בעליית קרנה של התורה ושיבה המונית למסורת היהודית. בדורנו מצווים אנו עלינו לתת אל לבנו ולראות בעינינו ולשמוע באוזנינו את כל הטובה והחסד שד' עושה עמנו, ומתוך כך להודות להלל ולשבח את בוראנו. ויתקיימו בנו דברי דוד נעים זמירות ישראל "בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה..." מהמצפה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
