עם ישראל נולד במצרים. שבעים נפש ירדו למצרים ויצאו ממנה כעם. הראשון שמבחין במציאותנו כעם היה דווקא פרעה באומרו לעמו: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א, ט). פרעה הרשע, שונא ישראל, הוא הראשון המזהה אותנו כאומה בעלת נשמה מיוחדת – המאיימת עליו ועל מצרים השקועה במ"ט שערי טומאה באומרו לעמו: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א, י). העובדה שישראל עצמם אינם מזהים את עצמם כעם אינה מקרית. משל לתינוק שנולד – בראשית דרכו אינו מכיר את עצמו, את ערכו ואת הנשמה הטובה שבו – רק ההורים ואנשים מבחוץ רואים בתינוק נשמה טובה ושמחים בו. רק כאשר התינוק מתבגר הוא מזהה את עצמו בהדרגה, מכיר את כישוריו, ומוצא את תפקידו בעולם. כך גם עם ישראל, בראשית היווצרותו כעם לא הכירו את עצמם, את ערכם ואת תפקידם. שנאת פרעה והמצרים לישראל, לימדה אותנו בדרך הקשה שאכן אנו עם. מכות מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן התורה, לימדו את ישראל בדרך החיוב את ההבדל בין ישראל לעמים, שהקב"ה בוחר בנו באהבה ושאנו עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, הבא להאיר ולהיטיב לעולם כולו. נכון לעכשיו, דורנו דור השואה והתקומה. בשואה למדנו בדרך היותר קשה כי ישנו עם יהודי. הנאצים ימח שמם וזכרם בשנאתם ליהודים, זיהו אותנו, סימנו אותנו, רצחו אותנו משום שאנו יהודים. כשם שפרעה הרשע זיהה אותנו כעם לראשונה, ופעל לדכא אותנו ולהרוג את ילדינו, גם היום לצערנו האנטישמיות וכל האויבים מסביבנו מביאים אותנו בעל כורחנו להכיר בזהות המיוחדת שלנו כאומה וכעם מיוחד במשפחת העמים. הגיע הזמן שנכיר בזהותנו ובתפקידנו כעם בדרך החיוב, על-ידי לימוד והכרת סגולתנו המיוחדת, כממלכת כהנים וגוי קדוש, שנדע את תפקידנו ההסטורי, את גדולתנו ואת ערכנו, שה' בוחר בנו באהבה מכל העמים להיטיב לאנושות. אז נוכל לעמוד באמונה בעוז ובגבורה על קיומנו ועצמאותנו בארצנו שהופקדה בידנו מול אויבינו ומתוך כך עם הנצח ינצח ונזכה לשלום אמת ככתוב "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". בציפייה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
