משה נצטווה על ידי ה' יתברך, "צָרור את המדינים, והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נִכּלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם" (במדבר כה יז-יח). במה צררו את ישראל? שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותם אחר עבודה זרה. ואכן השי"ת מצווה את משה קודם כניסתם לארץ: "נקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים... אחר תיאסף אל עמיך" (במדבר לא ב). אף על פי ששמע משה שמיתתו תלויה במלחמה זו, עשה בשמחה ולא איחר – וארגן את הצבא למלחמה ככתוב "היחלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין לתת נקמת ד' במדין" (במדבר לא ג) – כי העומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה. ואכן במלחמת מדין ניצחו ישראל ככתוב "ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר" (לא ז). ובכל זאת משה כועס על המפקדים ככתוב "ויקצף משה על פקודי החיל... ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הֵנּה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בד' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ד' " (יד-טז). ומה היה דבר בלעם? אפילו כל האומות שבעולם יהיו נגד ישראל, הם לא יוכלו להם, אלא בזימה (ע' רש"י שם, סנהדרין קו). נכון לעכשיו, בכניסתנו לארץ ישראל נלחמנו שני סוגי מלחמות – מלחמת יהושע לכיבוש הארץ, והמלחמה הקודמת לה - מלחמת מדין שהיא מלחמה נגד עצתו של בלעם הרשע, שמטרתו להחליש את עם ישראל על ידי תרבות הזימה שתתפשט בו ח"ו. כך גם היום. אנו צריכים להילחם בשתי החזיתות הללו. החזית האחת, כנגד אויבינו הבאים עלינו לכלותנו. לצורך זה עלינו להיות חזקים, מלוכדים ומאוחדים – עִם צבא חזק וכלכלה חזקה. והחזית השניה היא חזית החינוך והתרבות – להעמיד מול תרבות הזימה של בלעם הרשע, את תרבות ישראל. לחולל שינוי תרבותי וחינוכי במדינה ובחברה, לגרש את החושך על ידי ריבוי האור - אור של אהבה, אור של אמונה ואור של צניעות, אור של טהרת הלב, טהרת העיניים, טהרת המשפחה. ומתוך כך נזכה שיתקיימו בנו דברי הנביא יחזקאל: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" (לו כה-כו). בציפייה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
