"ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכה ואגדלה שמך והיה ברכה" (יב, א-ב). רש"י שם מפרש "לך לך": "להנאתך לטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד, שאודיע טבעך בעולם". משל למה הדבר דומה לעץ הגדל באדמה ובאקלים שאינם מתאימים לו – העץ אינו מתפתח ואינו עושה פירות, ואם עושה, פירותיו מצומקים ועלובים. אבל אם ניקח אותו עץ ונשתול אותו באדמה ובאקלים המתאימים לו הוא יצמח ויעשה פרות טובים ומתוקים. כך גם אברהם אבינו, "אור כשדים" אינה מקומו, ולכן למרות גדולתו ואמונתו לא התגלה טבעו, לא עשה את פרותיו, וייחודו וייעודו ההיסטורי העולמי לא התגלה לעין כל. רק כאשר זכה לעלות לארץ ישראל נתגלה טבעו בעולם (כוזרי ב, יד). נכון לעכשיו, אחרי אלפי שנים מאז ההבטחה האלקית לאברהם אבינו, ואחרי שכרת עמו את הברית "לארצך אתן את הארץ הזאת", אנו זוכים לקום לתחיה בארץ ישראל, ולעין כל ילך ויתגלה יותר ויותר טבעו המיוחד של עם ישראל, הגוי הגדול והקדוש שנבחר על ידי אלקים להביא ברכה טובה וקדושה לעולם כולו, כפי שנאמר "והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה". "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" - להמשיך בדרכו של אברהם אבינו לקרוא בשם ד' אל עולם. אמנם קמים כוחות החושך בצורת אויבי ישראל לכבות את האור ההולך ומתגלה, אבל לא יעלה בידם, כי כל הרשעה כולה כעשן תכלה ואנו ננצח בע"ה בגדול ומתוך כך יתגדל ויתקדש שמה רבא. מהמצפה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
