1.מי שעקב אחר אמצעי התקשורת וההתבטאויות של העסקנים ושל האיש ברחוב, השבוע, יכול היה להבחין שהציבור די מאוחד סביב אותן תובנות. הראשונה שבהן היתה, שהבחירות הקרובות תהיינה One Man Show, והתוצאה כבר הוכרעה. השאלה המרכזית היתה איפוא, לא מי ירכיב את הממשלה הבאה, אלא כמה מנדטים ישיג. שאלה שניה שהעסיקה את הציבור: מי יהיו השותפים לממשלה הבאה? והשאלה השלישית: מה הביא את האשף הפוליטי נתניהו לבצע את קפיצת סאלטה מורטלה קירקסית מדהימה, ללא ניד עפעף ובשיא הציניות, ותוך הסתמכות על זכרונו הקצר של הציבור: הן רק לפני חודש הזהיר את בנט ושקד ואת ליברמן, בעקבות התפטרות שר הביטחון, שהליכה לבחירות עכשיו, "בתקופה ביטחונית מורכבת וקשה", משחקת לידי האוייב ופוגעת בביטחון – ותוך חודש זיגזג אל הקצה השני וביצע הוקוס פוקוס להטוטי, כשטען בדיוק את ההיפך, שניגשים לבחירות ב-ד' בניסן מפני שהתקופה הביטחונית המורכבת והקשה חלפה מן העולם. 2. מה הוביל את נתניהו לבצע את הפליק-פלאק הזה? כמו תמיד, בפוליטיקה ובכלל, צריך לחפש את המניע האישי, הנסתר. נראה שהאסימון ירד, כשהבין מההדלפות מלשכת היועהמ"ש, ומהופעתו הארוגנטית של פרקליט המדינה שי ניצן בוועידת 'גלובס' בשבוע שעבר, כי נמוגו היסוסיהם בדבר הגשת כתב/י אישום נגדו. הפור נפל. החרב כבר מתהפכת. ומה שנותר הוא, להציל את מה שאפשר. נתניהו, אומרים יודעי דבר, מבקש להפוך את הבחירות לכנסת ה-21, למין תכנית מילוט פנטסטית, סוג של משאל עַם הכי גורף, באשר למידת האמון או אי האמון של הציבור במערכות המשפט והמשטרה, שלטענתו רודפות אותו, לצד שאלת כשירותו, להמשיך ולכהן בראשות הממשלה. מי שלא רוצה אותו עכשיו, וחותר תחתיו בכלים משפטיים, יקבל את המענה ההולם בבחירות הקרובות. ולמהלך הזה, יש ערך מוסף גם מבחינה מדינית: הנשיא טראמפ כבר הודיע שידחה את הגשת 'תכנית המאה' (שעשויה להיות מכאיבה לישראלים רבים), עד לאחר הבחירות, ועד אז אלוקים גדול. או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. 3. לעת הזו, כך מוכיחים כל הסקרים, אין מתחרים לנתניהו במפה הפוליטית: לא לפיד ולא גנץ, לא כחלון ולא יעלון, לא בנט ולא ליברמן, לא גבאי ולא אהוד ברק. איש מהם לא יישב בכורסת ראש הממשלה ה-35 של ישראל. השאלה היא, אם כן, מי יישב לצידו בממשלה הבאה. כמעט ברור שהדם הרע שזרם בין נתניהו לצמד בנט-שקד, מציב אותם כאופציה אחרונה לשרֵת בממשלתו הבאה. הם יוזמנו רק מחוסר ברירה. נתניהו ישמח לשלוח אותם למדבר האופוזיציה, ולחבק את אלה שאינם מאיימים עליו, בסוגיות אקוטיות של ביטחון ישראל. לכן יעדיף תחילה את החרדים, כחלון, לפיד, וגם גנץ/יעלון/ברק/הרבנית בר-שלום/גל הירש ואחרים (מחק את המיותר), אם יגיעו לכנסת הבאה, ואפילו ליברמן הבלתי צפוי. רק לא בנט. רק לא שקד. המשימה המוטלת איפוא על נאמני הדרך הציונית דתית, מן הבחינה האידיאולוגית וגם המעשית והעניינית (נתניהו וחבריו לעולם לא ידאגו לעולמה וצרכיה של הציונות הדתית, פרט לדיבורים ריקים ומחמאות חלולות), לחדול מלשחזר את תופעת האידיוטים השימושיים של 2015, שהגיעו לקלפיות עם פתקי הבית היהודי בכיס, וברגע האחרון שילשלו פתקי מחל, לאחר שנתניהו עבד עליהם עם השקר הגדול של "הערבים נוהרים לקלפיות". הפעם הוא ישלוף סיסמה שיקרית אחרת, שאולי שוב תוביל את שלומי אמוני ישראל להצביע אחרת ממה שחשבו, מול הקפאות הבניה בירושלים ובהתיישבות, תמיכתו בפתרון שתי המדינות, קיפאון מקפיא ו'הכלה' של הטרור הרצחני בשומרון ושריפת השדות בדרום, ההרס האכזרי של בתי יהודים (כולל ההתנתקות) מול החמלה הכנועה כלפי פולשי חאן אל אחמר ומקומות אחרים, הזרמת מיליוני דולרים קטאריים במזוודות לחמאס – וזה רק קצה הקרחון. צריך גם לזכור שנתניהו, למרות שאובמה כבר נעלם מן המפה, עדיין מאוהב בתכנית העיוועים ששמה שתי מדינות והטומנת בחובה חיסולה הפיזי רח"ל של המדינה היהודית. נתניהו טרם הסתייג מן האיוולת הזו – ולא בלי סיבה. בנט, שנוא נפשו, הוא ראש המפלגה היחיד כיום בזירה הפוליטית, שמתנגד בתוקף לנוסחת שתי המדינות, ההופכת את נתניהו ל'בלפור' של מדינה פלשתינית. בנט הוא גם היחיד, שדוחה את הטענה שמדינת ישראל נמצאת ביהודה ושומרון במעמד של כובשת, בטענת אמת, שאין עם יכול להיחשב לכובש בארצו שלו. אבל למרות עמדות אלה לא הצליח בנט עם 8 המנדטים שלו למנוע מנתניהו את הקפאות הבניה בירושלים ובהתיישבות, את ה'הכלה' של הטרור הרצחני בשומרון ושריפת השדות בדרום, את ההרס האכזרי של בתי יהודים (כולל ההתנתקות) מול החמלה הכנועה כלפי פולשי חאן אל אחמר ומקומות אחרים, את הזרמת מיליוני הדולרים הקטאריים במזוודות לחמאס, את הפיכת עוצמתו וחייליו של צה"ל לצבא בלרינות, את העוצמה האדירה שהוא העניק ומעניק למערכת המשפטית ("לא אתן לפגוע בבג"ץ"), את מאמציו לסכל את החוק להצרת מעורבותן של קרנות זרות וממשלות אנטישמיות זרות בפוליטיקה הישראלית – וזה רק קצה קצהו של הקרחון ששמו 'הצבעת ימין קיבלת שמאל'. הואיל וניצחונו של נתניהו מובטח, נותר רק להחליט בקלפי בעוד כמאה יום, מי יישב לימינו, תרתי משמע.
