זה לא תמיד פופולארי לומר דברים שאינם מתיישבים עם בסיס המצביעים, לנקוט עמדה שהיא נגד התגובה האמוציונלית, זו שבאה רגע אחרי שנרצחים יהודים. מי שחושב שאני תוקף את עמיתיי לא מפנים שעמדתי היא זו המגינה עליהם. בשנים האחרונות המועצה המקומית אפרת צמחה בכ-60%, גידול דמוגרפי שאין לו אח ורע בזמן כל כך מועט, לא רק במפעל ההתיישבות אלא בישראל בכלל. ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר בנייה של 1100 יח"ד באפרת, ואלה כבר נמצאות בהליכי אכלוס, לאחרונה גם קידם עוד 8,250 יחידות נוספות. משרדי הממשלה שותפים מלאים בבניית בתי ספר, מוסדות ציבור, סלילת כבישים ועוד. למען הסר ספק צריך היה לבנות עוד ועוד, להכפיל את מספרי הבנייה. לנצל את הממשל הידידותי שבארה"ב ולשעוט קדימה בלי לחשוש. יחד עם זאת איני יכול להתעלם מהטרקטורים בשטח ומעוד ועוד גגות אדומים ומשפחות חדשות שנקלטות. עיקר טענתי מתייחסת לצורך להתנהל במסלול הנכון של ההתיישבות, לא זו שזועקת, אלא זו שחותמת על טופס ארבע. אני מודע היטב לעוולות המשפטיות כנגד ההתיישבות, לאטימות, לשמאלנות המבעבעת מפסיקות בגצ כמו במקרה נתיב האבות ולכן אני מבקש מחבריי לפעול נכון יותר גם 'במגרש המשפטי'. לא ליפול בפח. לא להגיד יהיה בסדר. לא ללכת ראש בראש עם המערכת, מוטה ונבזית ככל שתהיה. לראייה, באפרת נבנות מאות יחידות דיור ואף אחת מהן לא עומדת חלילה להריסה. משלחות מהעולם מגיעות ומתרשמות ממרקם החיים שבנינו באפרת לצד האוכלוסייה הערבית ובכך אנו מעקרים את ההתנגדות האוטומטית הבינ"ל למפעל ההתיישבות. אפרת והצמיחה שלה הן הקבלות שהדרך בה בחרנו היא הנכונה, היא זו המביאה להצטרפות אלפי מתיישבים בגוש עציון, היא זו שאינה נתקעת בבג"צים למיניהם, והיא זו שמונעת עימותים על רקע הרס בתי יהודים. מי שמבקש באמת את טובת ההתיישבות צריך ללמוד להתנהל לפי הכללים הנכונים. צריך להקשיב לאלה שמבינים שלא תמיד אפשר להשיג הכל, ושיש פעמים שנכון להסתפק בחלק, כדי שחלילה לא נחליש את המחנה ונגרום לכך שיגיע שלטון אחר עם תפיסת עולם הרסנית. אין כוונה לצבוע את המציאות בצבעים ורודים. המצב הביטחוני לא פשוט. השכול מלווה אותנו לאחרונה באינטנסיביות יתרה, אבל אנחנו כבר לא באותם ימים מטורפים של המתאבדים ושל פיגועי הירי כמו ב1996 ולא כמו אלה ב2002 ערב חומת מגן. מדובר בהחלט בתקופה ביטחונית מאתגרת, כזו שדורשת מהצבא יותר, אבל גם דורשת מאתנו חוסן ועמידה איתנה. כשמנסים לפגוע בנו ראוי יותר להרים את הראש, לעודד את מערכת הביטחון. לא לעלוב בהם. אינני מסכים עם כל החלטה של הצבא, אבל את הביקורת שיש לי כלפיהם אני אומר בחדרים סגורים. ראשית כי לא נכון לשתף את אויבנו בצרכינו הביטחוניים והיכן להציב מחסומים, שנית כי אין לנו צבא אחר ולכן צריך לנהל שיח כזה שמשדר אחדות ולא פלגנות. לאחר הירצחו של ארי פולד הי"ד עלינו לגבעת העיטם, גבעה שנקנתה כבר באמצע שנות הארבעים, גבעה שאין עליה מחלוקת. העלייה נעשתה באישורים המתאימים שניתנו ממש באותו יום הרצח לאחר שפעלנו לקבלתם במשך חודשים ארוכים. עלינו בראש מורם ולא כגנבים בלילה. לא בגלל הרצח ולא כפיצוי דמים, אלא ברוח של צעירים שהתגייסו להתיישב בגבעה חשופה לקור ולרוחות. רצה הגורל ועל רקע הרצח שהתרחש באותו היום ביקשו להקדיש את העלייה ולהנציח את פולד ז"ל. אנחנו סייענו להם בהכוונה למשימה הנכונה. דרישה לבנות כתגובה על דם יהודי שנשפך אינה נכונה כיוון שהיא מעבירה מסר שרק כאשר נשפך דם בונים. באפרת אנחנו בונים בלי קשר לפיגועים. החשש הנוסף שהעליתי היה שיתפתח חלילה 'מחירון' התיישבות לנופלים, תמורת משפחה נקים ישוב, תמורת ילד קטן נקים רחוב ותמורת חייל נעמיד כיכר. אסור לנו לקיים סחר מכר בגופות. הרבה יותר מרשים להחרים ראש ממשלה ולהפגין שרירים. ימחאו לי כפיים, יריעו לי במפגשים אבל מה התכלית? מה עם פיתוח היישוב? מה עם בנייה של בתים ומבני ציבור? האם חרם סייע לקידום ההתיישבות? לפיתוחה? כפי שיש צורך להתעורר מאשליות אוסלו יש גם צורך להתעורר מתפיסות ישנות אחרות. יש צורך לפעול לפי החוקים, להימנע מנפילה לבורות משפטיים, יש צורך להבין שלא נעיף מפה את הערבים. מי שבעד ההתיישבות צריך לפעול נכון יותר, ממלכתי יותר. מי שבעד ההתיישבות יבוא לאפרת ויראה איך עושים התיישבות נכון.
