"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כא). רש"י מפרש "מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים". ואברהם אבינו, שהוא גם אביו של ישמעאל, קשה עליו דרישתה של שרה ככתוב "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנו", מפרש רש"י: "על אודות בנו - על שאמרה לו לשלחו". אבל ה' יתברך אומר לאברהם אבינו "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". ואכן נאמר על ישמעאל שם בהמשך כי יישב במדבר ויהיה רובה קשת, ופרא אדם (כא, כ). היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים ושבים, ידו בכל ויד כל בו, "שליסטים היה והכל שונאין אותו ומתגרים בו" (עיין רש"י שם). נכון לעכשיו, מעשה אבות סימן לבנים. אמנם אלפי שנים עברו מאז היה ישמעאל יורה חצים על יצחק במטרה לנשלו מארץ ישראל, אבל לצערנו הרב לא חדלים הערבים, צאצאיהם של ישמעאל, להילחם בנו במטרה לנשלנו מארץ חיינו, אלא שהחליפו את החיצים בטילים, ואת האבנים ברובים ובכלי משחית מודרניים. וכשם שאברהם אבינו היה לו קשה להיפרד מישמעאל - אבל בכל זאת צוּוה על ידי ה' לשמוע לשרה שאמרה, "גרש את האמה הזאת ואת בנה", כך גם בדורנו, עלינו ללמוד וללכת בדרכו של אברהם אבינו אם בני ישמעאל לא ישלימו עם קיומנו בארצנו. ומתוך כך לא ירחק היום ותתקיים בנו השבועה האלקית לאברהם אבינו "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה'... כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו, - ואז - וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (כב טז-יח). מהמצפה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
