עשר שנים זכיתי לשמש כר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. עשר שנים זכיתי לספוג מהאווירה המיוחדת של הישיבה ולעבוד במחיצתם של שני ענקי רוח בתורה ובחינוך - הרב משה צבי נריה זצ"ל והרב אברהם צוקרמן זצ"ל.
שניהם יחד הנהיגו את הישיבה במשך עשרות שנים, במסירות, בענווה, בפשטות, במאור פנים, עם חלומות גדולים וחיבורים לעולם המעשה, ובעיקר בשילוב מופלא !
ישיבת כפר הרא"ה ידעה במשך השנים עליות וירידות, אולם בהסתכלות רחבה אין ספק שהיוותה דגם מיוחד לשאר הישיבות התיכוניות בעיקר בזכותם של שני ראשי הישיבה.
אני מאמין שכל יועץ ארגוני או אנתרופולוג היה שמח מאד לחקור ולעמוד על סוד ההנהגה המשותפת, חלוקת התפקידים בין שני המנהיגים, מפגש של "דור המייסדים" עם הדור הצעיר, ועוד נקודות מסקרנות.
השנים בכפר הרא"ה היו תחילת דרכי בעבודת החינוך הפורמלי והיוו בשבילי "בית ספר יסודי" מעולה גם לעולם הניהולי.
העבודה והקשר האמיץ שהיו לי עם הרב נריה והרב צוקרמן זיכו אותי לראות כמה "מעשי רב" שלימים השפיעו עלי וחלקם אף אימצתי הלכה למעשה.
השבוע מלאו עשרים וחמש שנה לפטירתו של הרב נריה זצ"ל. מקובלנו, שאדם גדול נמדד גם במעשים קטנים, ואולי דווקא במעשים קטנים.
ברצוני לשתף אתכם ב"פכים קטנים" של אדם גדול ! – אלו סיפורים והנהגות שראיתי ויכולים להוות "סיפורי השראה" לכולנו בעבודתנו החינוכית. כך זה היה כאשר כר"מ צעיר הייתי עד לשיחה מאלפת בחינוך שהתקיימה בבית הרב.
ראיתי כיצד הרב והרבנית שהיו מקורבים מאד להורי התלמיד, מבטאים אמפטיה גדולה למשפחה, מצליחים לנווט את השיחה באופן מופלא, כך שגם הורי התלמיד הבינו. מאירים להם פנים שההחלטה נכונה. לא היסס לרגע שזו החלטה נכונה, אולם, עשה זאת בדרכי נעם. מבחינתי זו הייתה שיחה מכוננת למצבים מורכבים בעיקר כשעוסקים ב"דיני נפשות."
נדיר היה גם לראות את הרב נריה צועד מהישיבה הביתה לבדו. תמיד לקח איתו תלמיד, הזדמנות לשיחה.
באחת השבתות התבקשתי להעביר שיחה לכלל הישיבה בערב שבת. הרב נריה ישב בצד עם עיניים עצומות. המכירים יודעים שהרב לא נרדם, להיפך, כשעיניו עצומות כח הריכוז חזק יותר. בסיום השיחה הרב החמיא לי. לאחר תקופה, כבדרך אגב, הרב נריה דבר איתי על השיעור - האיר והעיר - בתוכן, בדידקטיקה אתה שואל יותר מידי שאלות, צריך גם תשובות התפעלתי מהזיכרון, מהחדות ומכך שחיכה לעת הנכונה, להתייחס בעומק, לשיחה.
על הפסוק "ויוותר יעקב לבדו" אמרו חז"ל שנשאר בשביל הצלת "פכים קטנים". מסביר הרב קוק זצ"ל: ללמדך שיודעים הם השלמים הללו ערך כל דבר קטן לפי ערכו" (עין אי"ה, ברכות ד, ל"ח).
אולם חז"ל הביאו דעה נוספת לסיבת הישארותו של יעקב לבדו, הפוכה לחלוטין. סיבה רוחנית, על מנת שיתקיים ״ונשגב ד' לבדו ביום ההוא״ דהיינו, המטרה להישארותו של יעקב לבדו הייתה על מנת להתבודד, להתעלות!
כדרכו, הרב זצ"ל מגשר בין הדעות. ״הנקודה המשותפת הנמצאת תמיד בין הדעות השונות של חז"ל, היא כאן, שמידת הזריזות הכשרה המכוונת להציל את הפכים הנחוצים שנרכשו בעמל ובזיעה, מגיעה לבסוף לרעיון והמטרה של: "ונשגב ד' לבדו." (מאמרי הראי״ה)
זאת הייתה דרכו של הרב - הדרך ל"נשגב ד' לבדו," עוברת דרך "פכים קטנים".
הרב נריה זצ"ל היה חדשן, מהפכן, מקורי, גאון בחינוך, נואם מיוחד, כריזמטי ומעל לכל איש של תורה ואף זכה להנגיש תורה גדולה, תורת הרב קוק זצ"ל, לדורנו.
לעיתים דמות כזו מביאה אותנו לחלישות הדעת. אולם כל דור ו"הרב נריה" שלו. וכמדומני, שאנו "הרב נריה" של תלמידינו. זה מחייב! אשרינו!
הרב שמחה ויסמן הוא ראש רשת החינוך נעם-צביה
