התחלה// נולד בשנת 1926 למשפחת בומבך בעיר קיל בגרמניה. "כשנכנסתי לכיתה א' היטלר עלה לשלטון, ומאז ועד קיץ 1938 הייתי תלמיד יהודי יחיד בבית הספר של הנאצים. היו מורים שהגנו עליי והיו מורים שרדפו אותי. מחנך הכיתה היה ראש המפלגה הנאצית בכל המחוז. הוא מירר לי את החיים. קיבלתי שיעור בפטריוטיות יהודית".

ליל הבדולח// לקהילה היהודית בקיל היה בית כנסת גדול ומפואר, אך בתשיעי בנובמבר 1938, ליל הבדולח, פוצצו ושרפו אותו. "בשיא של הקהילה היהודית היו שם 500 נפש. היום יש שם סתם בית ועל המדרכה יש גלעד זיכרון שמסמן את בית הכנסת שהיה ואיננו. אנחנו באופן אישי לא נפגענו, אבל תוך כמה שבועות, יחד עם הוריי ואחותי, עזבנו את גרמניה. נסענו ברכבת לאיטליה, שם עלינו על אונייה והפלגנו ארצה לחיפה. את בר המצווה שלי כבר חגגנו בארץ ישראל". שאר בני המשפחה שנשארו מאחור נספו.

אבא// שמאי. הוא ואחיו היו בעלים של חנויות רהיטים בגרמניה. "כשרצה לעלות ארצה הצליח להביא איתו סכום כסף שהופקד בבנק בארץ, שאפשר לו לקבל סרטיפיקטים לכל בני המשפחה. בארץ הוא עבר בין עבודות ולא מצא את עצמו. הוא היה בעלים של ארבע דירות ששרדו את המלחמה בקיל. גם אחרי שחזר לשם כדי להסדיר את מעמד הרכוש שלו קיבלו אותו בכבוד מלכים".

אמא// חנה. הייתה עקרת בית. "אישה עם ראש של מיניסטר. אצלי בבית יש את כל הקלאסיקה הגרמנית: גתה, שילר, תרגום התנ"ך לגרמנית של בובר ומה לא. את כל זה ירשתי ממנה".

עיר הקודש// עם העלייה ארצה הגיעה המשפחה לירושלים ואך טבעי היה שיתגוררו בסמוך לסבא וסבתא, הוריו של שמאי, שעלו כמה שנים קודם לכן. "התחלתי ללמוד בבית ספר דתי תלמוד תורה מזרחי. בהמשך עברתי ללמוד בסמינר למורים".

מבית החולים לאוניברסיטה// במלחמת השחרור נפצע קשה בירושלים, לאחר מכן בילה שנה בטיפולים וניתוחים בבתי החולים. "כשחזרתי לתפקד נרשמתי ללימודים באוניברסיטה". את התואר הראשון במשפטים למד במחזור הראשון של האוניברסיטה העברית. באותם ימים החליט לעברת את שם משפחתו מבומבך להעצני. "בומבך זה עץ נחל. העצני מצא חן בעיניי כי זה מופיע בתיאור של דוד המלך שהיה עדינו העצני".

שורת המתנדבים// כסטודנט היה חבר ופעיל מפא"י בירושלים בעיצומם של גלי העלייה. "כיום אף אחד לא מסוגל לדמות את המשמעות של זה. 650 אלף יהודים היו בארץ עם הכרזת המדינה, תוך שנתיים־שלוש הם הכפילו ושילשו את עצמם. היום אנחנו עשירים, אז לא היה לנו כלום. זה היה לפני השילומים ואמריקה לא נתנה דבר. הכניסו את העולים לפחונים במעברות. באותם ימים הגיע לסניף מפא"י הסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר – י"א). הוא נתן לנו הרצאה וסיפר לנו מה קורה במעברות. זה הדליק אותי. ייסדתי גוף בשם 'שורת המתנדבים', כי ראיתי שהפקידים לא מסוגלים להתמודד לבד וצריך להנגיש את הכול לעולים החדשים. לימדנו אותם עברית ועזרנו להם למצוא עבודה".

שומרים// במסגרת הפעילות הגיע מדי ערב יחד עם סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה בירושלים לאבטח את היישובים החדשים שהוקמו בפרוזדור ירושלים וסבלו ממתקפות טרור. "בהמשך הגיעו מתנדבים מחיפה ומתל אביב, כך שהארגון הקיף מאות מכל רחבי הארץ".

החצי השני// ציפורה ז"ל. השניים נפגשו לראשונה במעברת תלפיות. "רציתי לטעום לגמרי את החיים במעברות. ביקשתי וקיבלתי פחון מהסוכנות היהודית וגרתי במעברת תלפיות במשך כמה חודשים. אין מחנה פליטים ערבי שתנאיו היו כל כך קשים כמו המעברות בשנים הללו. במעברת תלפיות פגשתי את אשתי לעתיד, שהייתה מורה בבית הספר ורצתה לראות באילו תנאים גרים התלמידים שלה, שמהם היא דורשת הכנת שיעורי בית והצלחה במבחנים. הצעתי לה להצטרף להתנדב במסגרת שלנו, והיא הצטרפה לשורת המתנדבים. כמה שנים היינו חברים עד שהתחתנו. 66 שנים היינו נשואים. לפני שלוש שנים היא נפטרה, ומאז חיי אינם חיים".

סכנה אורבת מבפנים// תפקיד נוסף היה לארגון 'שורת המתנדבים': מלחמה בשחיתות. "בניגוד לאגדות על הימים הזוהרים בתחילת המדינה שבהם היה טוהר המידות, ההפך היה הנכון. בין השאר הייתה שחיתות מפלגתית של מפא"י. פרסמנו חומר על התנהלות ציבורית קלוקלת של עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה, שהיה סגן מפכ"ל המשטרה. 'סכנה אורבת מבפנים', קראנו לחוברת שהוצאנו. מאז הכריזו עלינו מלחמה, הפסיקו להזרים את הכספים למען העולים וסגרו את הברזים. הגישו נגדנו תביעה נגדית. המשפט תפס את הכותרות הראשיות".

עשרה ימים בכלא// "במהלך המשפט ישבתי עשרה ימים בקישלה ליד שער יפו בגלל שסירבתי למסור את מקורות המידע שחשפתי. זאת הייתה חוויה". בבית המשפט המחוזי הארגון נחל הפסד, אך בערעור לבית המשפט העליון התהפך פסק הדין לטובתם. מפכ"ל המשטרה יחזקאל סהר וסגנו עמוס בן גוריון הורשעו והודחו מתפקידיהם.

מחזיר את פנקס החבר// "על רקע השחיתות עזבתי את מפא"י והחזרתי להם את פנקס החבר. מאז כמעט לא יכולתי להשיג עבודה. הפכו אותי לאויב העם". לבסוף מצא עבודה כשותף במשרד עורכי הדין של עו"ד אפלבאום בתל אביב, כך שהמשפחה עברה לגור בחולון ובהמשך ברמת חן, שם התגוררו עד שנת 1972. "היו לנו חיים בורגניים רגילים".

אל עיר האבות// "כששמעתי שצה"ל כבש את חברון, יום אחרי שכבש את ירושלים – זה נתן לי מכת חשמל מיוחדת. כששמעתי את ראשי מפא"י מדברים על האפשרות למסור בחזרה את השטח הכבוש החלטתי שאני חייב למנוע זאת בעצמי. חיפשתי מי עוד יבוא איתי, חילוני שאין לו כיפה על הראש, ולא מצאתי. אבל מצאתי את הרב לוינגר, שהיה מתלמידי ישיבת מרכז הרב, שלא הכרתי. מאז אני יוצק מים על ידיהם של הדתיים, עד היום הזה". בשנת 1968 השתתף בליל הסדר המפורסם במלון פארק בחברון, "אירוע שלא שוכחים". ארבע שנים לאחר מכן עברה משפחת העצני להתגורר בקריית ארבע, שהוקמה זמן קצר קודם לכן. "במסגרת מבצע פריצת גדרות היישוב נעצרתי בשנית למשך עשרה ימים במשטרת אשקלון".

חוזר לפעילות// עם המעבר לקריית ארבע חזר לפעילות ציבורית והשתלב במועצת יש"ע. "במשך השנים הייתי היחיד או הכמעט יחיד שם שאינו חובש כיפה". את מועצת יש"ע עזב קצת לפני הגירוש מגוש קטיף, "כאשר מועצת יש"ע רימתה את הקהל שהתאסף בכפר מימון. אותי ואת ישראל הראל מידרו, שלא נדע מה הם מחליטים בחשאי. אילו פרצו את הגדר הכול היה נגמר אחרת בקלות. בזמן הגירוש, כשהוכינו כל כך קשה, לא רציתי להכניס מחלוקת, אז עזבתי בשקט".

נבחר ציבור// במהלך השנים הצטרף למפלגת התחיה, שימש כחבר מזכירות ואף השתלב ברשימת המפלגה לכנסת ה־12. נבחר וכיהן כחבר כנסת מן המניין. "במסגרת עבודתי בכנסת הצלחתי לעזור לכמה יישובים".

פרס ירושלים// השבוע יקבל את פרס ירושלים להתיישבות בכנס ירושלים של העיתון 'בשבע'. "הפרס הגדול שאני מרגיש בכל בוקר מחדש שקיבלתי זה שאני מתגורר בחברון".

הנחת// ארבעה ילדים. בועז הבכור מתגורר בקריית ארבע ופעיל למען ארץ ישראל. נדב הוא עיתונאי ועורך דין. ישי כיהן כמנכ"ל במרכז שלם. הבת הצעירה תמר ז"ל נפטרה לפני שנתיים ממחלה קשה, אך השאירה אחריה שלושה ילדים. "כולם נשארו נאמנים לארץ ישראל".

אם זה לא היה המסלול// "מה המסלול של סתם אזרח בורגני שגר ברמת חן?! חי את חייו".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב// בגיל 95 הוא מרשה לעצמו לנהל סדר יום גמיש יותר. "הילדים באים לבקר. הנכדים פחות באים בגלל הקורונה".

פלייליסט// "הייתי שומע בדרך כלל מוזיקה קלאסית, אבל מאז שנפטרה אשתי אני כבר לא יכול לשמוע".

השבת שלי// "בועז שגר בקריית ארבע בדרך כלל מגיע עם אשתו קדמיאלה לסעודה. עושים קידוש".

דמויות מופת// בנימין זאב הרצל. "הוא עשה את הבלתי אפשרי".

מפחיד אותי// מלחמת אחים. "ליהודים יש בגנים את הצורך להתקוטט וזאת סכנה ממשית. אנחנו צריכים לדעת לנהל את הוויכוח הפנימי מתוך מודעות מתמדת לסכנה הזאת שאורבת לנו".

משאלה// "לנגד עינינו התגשמו כל כך הרבה משאלות, כמעט חוצפה לבקש מהקב"ה עוד. אפשר רק לבקש עוד מאותו דבר. מי חלם שאכנס למכונית ותוך ארבע דקות אגיע למערת המכפלה? מי חלם שלא תהיה מדרגה שביעית? במקום זה אני אומר תודה".

כשאהיה גדול// "אף פעם לא רציתי להיות גדול".

לתגובות: yosefpr@gmail.com