יאיר אליצור, הידוע יותר בשם הבמה אלייצור (אליי־צור), הוא אחד המוזיקאים שזוכים לחיבוק חם בשנים האחרונות במגזר הדתי בישראל. דווקא על רקע קביעה זו הדברים שהוא בוחר לספר לראשונה ובגילוי לב נדיר על שנות ילדותו מפתיעים פי כמה. "נולדתי למשפחה מסורתית ברחובות. הייתי תלמיד גרוע, וגם אחד שלא היה כל כך אהוב על המורים. אבל מה שבעיקר הקשה עליי באותן שנים היה העניין החברתי. אני לא באמת יודע להסביר את זה, אבל החברים לא אהבו אותי. וזה בלשון המעטה. היו לי אולי שני חברים, וגם הם לא היו חברים באמת אלא יותר כאלה שעשו לי טובה. "הייתי ילד דחוי, וזה מאוד כאב לי. החברים מבית הספר היו מארגנים מפגשים ואירועים, אבל אף פעם לא הוזמנתי אליהם. אני כמובן זוכר המון מקרים בהקשר הזה, אבל אספר על פעם אחת שבה שמעתי שיש מסיבה בבית של אחד החברים, ולמרות שלא הוזמנתי - בחרתי להגיע. דפקתי על הדלת, הם הבינו מי זה, ואז שמעתי אותם אומרים אחד לשני להיות בשקט כי הבינו שזה אני. הם רצו שאחשוב שאין אף אחד בבית. הסתובבתי וחזרתי הביתה, כמובן בצער גדול. במשך תקופות ארוכות גם ממש עשו עליי חרם. לא באתי לחברים שלי בטוב. הרבה פעמים גם היו מרביצים לי וכמובן צוחקים עליי". אתה מספר על חוויות קשות ביותר, אך מן הסתם גם נבנית מכך. "בהחלט. זה מאוד קירב אותי לבורא עולם. לאו דווקא מבחינה הלכתית, לא בקטע של קיום מצוות, אלא במובן של קשר קרוב. תכל'ס לא היה לי אף חבר חוץ ממנו. מבחינת שמירת תורה ומצוות דווקא הייתי חלש מאוד. לכאורה הלכתי עם כיפה סרוגה, אבל רוב הזמן הייתי בלי כיפה. גם ההורים שלי לא היו דוסים, אבל שמרתי אפילו פחות מהם. לא ידעתי שום דבר על ה', מה זו התורה, לא ידעתי כלום. היינו שומרים שבת בבית, אבל לא הלכתי עם אבא לבית הכנסת. בכלל, הייתי הרבה לבד בחדר ובכיתי המון. לכן אני גם מאוד מבין כיום לליבם של ילדים שפוגעים בהם, וכמובן שגם מאוד נזהר לא להעליב אף אחד, בטח שלא ילדים. "השפעה נוספת בעניין הזה היא שאני לא מאמין לאהבת הקהל. במובן מסוים אני אפילו בז לה. החוויות שעברתי בילדותי הותירו בי צלקות. אני יודע שאף אחד לא אוהב אותי באמת. אנשים אוהבים את המוזיקה שאני עושה, אבל הם לא באמת אוהבים אותי. הם גם לא מכירים אותי באמת. יש אנשים שאוהבים אותי באמת, בני משפחה וחברים, אבל לאהבת הקהל אני לא מאמין". "אין לי שום רצון אישי להצליח" יאיר אליצור החל להוציא שירים בגיל צעיר, בתחילת התיכון. הוא כתב באופן גלוי מאוד על חייו, והשירים זכו להצלחה. בשנים ההן הופיע עם טובי הראפרים בישראל, ואף ארגן הופעות מצליחות. לאחר שחזר בתשובה ולקח הפסקה של כמה שנים, חזר להקליט שירים. לפני שש שנים הוציא את אלבומו הראשון לאחר התשובה, 'במקום אחר בעולם', ומאז הוציא כמה סינגלים מצליחים. שיריו של אליצור עוסקים בחייו האישיים באופן כן ואמיץ, וכן בעניינים הקשורים לעבודת ה'. קהלו העיקרי הוא צעירים ובני נוער מכל המגזרים – מחרדים ועד נערי גבעות דרך ברסלבים, דתיים לאומיים וגם מעט חילונים. שיריו זכו למיליוני צפיות בפלטפורמות השונות. הוא קיים כמה הופעות גדולות ומוזמן לא פעם להופיע בחתונות ובאירועים שונים. שיריו הם לא פעם בוטים ואגרסיביים, בעיקר כלפי העולם החילוני ואנשיו. גם חלק מהקליפים שפרסם, שאותם יאיר מביים בעצמו, קשים לא פעם לעיכול. החוויות הקשות שחווה בילדותו המשיכו להשפיע גם שנים רבות קדימה על אליצור (33), כיום נשוי ואב לארבע בנות, תושב שכונת בית ישראל בירושלים, מוזיקאי ועורך ספריו של הרב שלום ארוש. "כשהתחלתי לעשות מוזיקה, בכיתה ט', חברים שלי ראו שזה מגניב ומצליח ואז פתאום התחילו לאהוב אותי - מה שכמובן גרם לי עוד יותר לשנוא אותם. ראיתי אילו שקרנים הם. אנשים שהתעללו בי במשך שנים פתאום נהיו נחמדים אליי ושאלו אם אפשר לבוא להופעה שלי. לא הבנתי איך הם לא מתביישים פתאום לנסות להתקרב אליי". במהלך השנים הקשות ההן חשבת לעבור בית ספר? לבקש מההורים לעבור דירה? "מצד אחד כן, רציתי שינוי, אבל מצד שני זה דרבן אותי להצליח והאמנתי שמהרצון החזק הזה ייצא משהו טוב. בתור ילד ונער מאוד רציתי להצליח, גם כדי לנקום בכל החברים שצחקו עליי. להראות להם שאני שווה, בניגוד לאיך שהם נתנו לי להרגיש. היום, אגב, זה בכלל לא מעניין אותי. מצאתי את בורא עולם. אני יודע שהוא אוהב אותי באמת ושיש אנשים קרובים אליי שאוהבים אותי באמת, בלי שום קשר לכמה המוזיקה שלי מצליחה. היום אני נמצא בעל כורחי במקום הזה של התקשורת והפרסום. זה לא מה שמניע אותי. הרב ארוש אמר לי להוציא שירים לטובת זיכוי הרבים, ואני רואה שזה באמת מחזק אנשים". אני מניח שזה לא פשוט להיות במקום שמבחינה אישית אתה לא רוצה להיות בו. "זה באמת לא פשוט. לפעמים אני שוקל לחשב מסלול מחדש, ומתפלל לה' שיראה לי שזה רצונו. אני עושה את הכול בשבילו, והוא אכן שולח לי סימנים. לא פעם קרה שאחרי התבודדות שבה ביקשתי סימנים, מישהו התקשר ואמר שחזר בתשובה בזכות השירים. ולמרות זאת, הדרך הזאת מלאה בהתמודדויות וקשיים, גם רוחניים כמובן. לפני כמה חודשים הלכתי עם מנהל אומנותי מסוים של אחד הזמרים הדתיים המצליחים בארץ להופעה שלו, ודיברנו שם על הדברים האלה. אותו זמר לא היה מרקיד מעורב בעבר, ויותר מזה – היה מפסיק לשיר אם גברים ונשים היו מתחילים להתערבב. הוא עושה שליחות ענקית, ויש רב גדול שמכוון אותו ומתיר לו היום להופיע לקהל מעורב. גם לי באופן אישי הרב ארוש התיר להופיע בפני קהל מעורב. הוא אמר לי שאם אני לא ארקיד אותם אז מישהו אחר יעשה זאת, ולכן עדיף שאני אעשה זאת. בהופעות שלי אני משתדל להעביר מסרים תורניים, ויש לעניין הזה חשיבות רבה". ובכל זאת, קשה להאמין שלמרות תחושת השליחות אין לך נגיעה אישית בדבר. "זו האמת. אין לי שום רצון אישי להצליח. ההצלחה הזאת לא עושה לי כלום. כשבאים אליי אנשים ברחוב ואומרים לי 'אהלן אלייצור', הרבה פעמים אני אומר להם 'כן, כולם אומרים לי שאני דומה לו' וממשיך הלאה. ברור שגם אני זקוק לחום ואהבה, כמו כולם, אבל אני יודע שהאהבה הזאת שקרית, אז אני מראש לא מחפש אותה שם. יש אנשים שצועקים לי 'אוהבים אותך אלייצור', אבל אני יודע שאני לא יותר מחתיכת סמרטוט בשבילם. לא באמת מעניין אותם מי אני ומה עובר עליי. אגב, אני רואה את זה גם כשאני מדבר בהופעות. השדר שאני מקבל הרבה פעמים מהקהל הוא 'יאללה תשיר, לא מעניין אותנו לשמוע מה שיש לך לומר'. אנשים רוצים את ההצלחה כי הם חושבים שיש בה אהבה אמיתית, אבל זה שקר אחד גדול. "אפשר לראות את היחס השקרי הזה באופן שבו מתנהגים למפורסמים אהובים שעשו משהו לא בסדר. אם בן אדם שבאמת אוהבים טועה אז מבינים שהמצב מורכב, רואים את כל התמונה, מנסים להכיל ולסלוח. לעומת זאת, אם מדובר באנשים מפורסמים אז שוחטים אותם מיד. וכן, גם אני כל הזמן נמצא במבחן. אם למשל אגיד בכתבה הזאת משהו לא בסדר, הסיפור שלי נגמר. "חשוב לי להדגיש שאני לא מדבר על אדם מסוים, וכמובן שאני חושב שמי שעשה רע לאחרים צריך להיענש בחומרה רבה, אבל אני מדבר על המהירות והחד־מימדיות. פתאום לא אומרים 'בן אדם מסכן, יצרו גבר עליו, הוא לא רצה לפגוע' וכו'. מי יודע כמה דמעות הוריד אותו אדם בחדרי חדרים בשביל לא לעשות שוב את מה שעשה בעבר וכדי שיסלחו לו ושיצליח לחזור בתשובה, אבל אותם זה לא מעניין. במקום להגיד לו 'אנחנו באמת אוהבים אותך, נעזור לך ונציל אותך מעצמך', ישר שוחטים. גם למפורסמים יש קשיים ותאוות כמו לכולם, ובדרך כלל גם יותר מכולם. "הרב ארוש אמר פעם בעניין הזה שכל אחד שמדבר איתך על מישהו שעשה משהו לא בסדר, תגיד לו: 'ואם זה היה הבן שלך, גם היית מדבר עליו ככה? כנראה שלא. היית מתפלל עליו. אז כן, בעזרת ה' נתפלל על כולם שיחזרו בתשובה ובלי ייסורים. צריך להתנהג עם כל אחד מעם ישראל כמו שהיית רוצה שיתנהגו איתך. זה הפשט של 'ואהבת לרעך כמוך'". עם התובנות שאתה אוחז בהן כיום, איך אתה מסתכל על יאיר הנער שכוסף להערכה והצלחה? "אני מאוד מבין אותו. אלה דברים שהרבה אנשים חולמים עליהם". כאמור, החיבור שלו למוזיקה התחיל בגיל צעיר יחסית, בכיתה ט'. "שמעתי שירים של אחרים, והרגשתי שגם אני רוצה לעשות מוזיקה. קניתי מיקרופון פשוט בכמה עשרות שקלים ותוכנת עריכה בסיסית ופשוט התחלתי להקליט. הייתי מוריד פלייבקים מהמחשב ומלביש עליהם מילים שכתבתי. בעיקר שרתי על החיים שלי, על הקשיים, על מה שעובר עליי". סגנון המוזיקה של אליצור קרוב מאוד לראפ, ובעניין זה הוא שונה מרוב יוצרי המוזיקה היהודית החדשה. אבל גם טרם חזרתו בתשובה הראפ שיצר היה חריג בנוף ולא תמיד התקבל בהערכה. "הראפ תפס אותי מהרגע הראשון. זה סגנון המוזיקה הראשון שהתחלתי לשמוע בקביעות, ובאופן טבעי בעקבותיו הלכתי עם המוזיקה שלי. כל פעם ששמעתי שיר שאהבתי, הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו דומה. ככה השירים התגלגלו מאחד לשני, ובשלב מסוים גם התחלתי להופיע. ההופעות הראשונות שלי היו במועדונים, באמצע מסיבות. בתחילת הדרך ספגתי כמה ביזיונות גדולים. "מנהלי המועדונים היו עוצרים את המסיבה כדי שנעלה להופיע, והרבה פעמים אנשים בקהל לא אהבו את זה. באחת ההופעות למשל עלינו לבמה ומישהו התחיל לצעוק 'תסתמו, אתם לא יודעים לשיר'. לאט לאט הצטרפו אליו עוד אנשים, ואחרי כמה דקות הפסקנו את ההופעה. בפעם אחרת עליתי לשיר עם זמרת שהכרתי, ופתאום שיכור אחד שהיה בקהל עלה על הבמה והתחיל להרביץ לה. ניסינו להגן עליה, אז אנשים נוספים התחילו להרביץ גם לנגן שהיה איתי ולי. נאלצנו לברוח משם, ובמשך כמה שעות התחבאנו איפשהו כדי שלא ימצאו אותנו. זה היה מאוד לא פשוט, אבל ברוך ה' גם מזה צמחתי. זה דחף אותי להופיע לבד, אז התחלתי לארגן מופעים שלי ושל אחרים בעצמי. "הרמנו ליין של הופעות ראפ, וזה מאוד הצליח. שכרתי מועדון בתל אביב והתחלנו להופיע. כך זה נמשך במשך ארבע שנים, עד שהתגייסתי. זמן קצר לאחר הגיוס קיבלתי את הספר של הרב ארוש 'בגן האמונה', ובזכותו השתנו חיי. התחלתי לחזור לחיי תורה ומצוות, להתבודד, ואחרי הצבא התחלתי ללמוד ב'חוט של חסד' (ישיבתו של הרב ארוש, א"ש). החלטתי שאני לא חוזר למוזיקה יותר. למדתי תורה, צללתי פנימה, ואחרי תקופה מסוימת הרב הכיר לי את אשתי וגם התחלתי לערוך את ספריו. אחרי שבע שנים בישיבה מישהו אמר לי שלדעתו אני צריך להוציא שירים והפעם בקדושה, אז הלכתי לשאול את הרב והוא אמר שעליי לחזור למוזיקה. נכנסתי לאולפן, הקלטתי שירים, ותודה לא־ל זה מאוד מצליח". "לא רק החילונים מסכנים, כולנו מסכנים" אנחנו נפגשים במשרד של מנהלו הנמרץ, אביאל, הממוקם באזור תעשייה ירושלמי סואן. רגע לפני השקיעה אנחנו עוצרים את הריאיון ויורדים להתפלל מנחה. ברגע שבו יצאנו מהבניין לרחוב הגועש הוריד יאיר את משקפיו מעל פניו, מגשש את דרכו לעבר המניין שהתקבץ בפינת הרחוב. הקור הירושלמי עז, מה שגורם לחזן להריץ במהירות את "אשרי יושבי ביתך", אך לא מונע מכמה נערים מרוגשים להתעכב בדרכם ולבקש מאליצור סלפי. "העניין של שמירת העיניים מופיע בכל הספרים הקדושים, ובמיוחד ככזה שמאוד משפיע על האמונה", הוא מסביר את הסרת משקפי הראייה ברחוב, "כתוב שכשבן אדם פוגם בעיניים, נפגמת לו האמונה והוא מתחיל לכפור, מתחיל לחשוב שאולי אין אלוקים חלילה. לכן צריך מאוד להיזהר בעניין הזה. האמונה זה החיים של הבן־אדם. אדם שחי בלי אמונה, גם אם יהיה לו את כל הכסף בעולם - יהיה לו חושך בחיים. לכן חייבים להילחם על זה בכל דרך אפשרית, וזה לא קשור לאיזה מגזר אתה שייך. "למי שיש אמונה חזקה בה', זה כבר דבר עצום. אפילו אם הוא לא שומר מצוות. אדם חייב להילחם על האמונה בשביל שהחיים שלו יהיו טובים ומאירים. וגם אם נפל מיליון פעם, כשמתחילים מחדש הכול זורח. ואדרבה, זה מרגש את הקב"ה במיוחד שאדם שנפל המון פעמים קם ואומר: 'ה' אני רוצה אותך, רוצה את האמונה בך, ומאוד אשתדל להפסיק לחטוא'". היום אתה מפיץ תכנים מקרבים ומחזקים, אך מה אתה חושב על השירים ששרת לפני התשובה? "רבים מהשירים שהוצאתי במסגרת המוזיקה שעשיתי בעולם החילוני הם בהחלט לא שירים טובים וראויים. אני ממש משתדל לעשות מה שאני יכול כדי שאנשים לא ישמעו אותם. דאגתי למחוק המון מהיוטיוב, ואם מישהו שקורא את הכתבה הזאת נתקל בהם - אני מבקש שלא יקשיב להם. זה מאוד מצער אותי. אני מתבייש בשירים שעשיתי פעם. שירים בלי תכלית, מאוד נמוכים, מאוד לא מה שאני היום. אני מצר על כך שחלקם הצליחו". אגב העולם החילוני, יש בשירים שלך מהשנים האחרונות המון ביקורת עליו. "זה נכון, ובעניין הזה אני רוצה להכות על חטא. התבגרתי מאז שכתבתי אותם, והיום אני כבר לא חושב ככה. בשירים ההם אני אומר שהחילונים מסכנים, אבל היום אני יודע שכולנו מסכנים גדולים. מכל המגזרים. פעם חשבתי שהחילוני הוא מסכן והחרדי לא, עכשיו אני מבין שגם החרדי מסכן אבל היתרון שלו הוא שיש לו את אלוקים שיעזור לו עם המסכנות שלו. וכן, אני יודע שזה פגע באנשים ואני מתחרט על כך ומבקש סליחה. בחלק מהשירים אפילו עשיתי מהחילונים חולי נפש. אני רוצה למחוק את השירים האלה. למשל, אם היום הייתי כותב את 'לרוץ אחריך' הייתי כותב בפזמון 'תן לנו לדעת' ולא 'תן להם לדעת'. "היום היצירה שלי שונה במאה ושמונים מעלות מאיך שכתבתי בתחילת התשובה. ההסתכלות שלי לגמרי אחרת. אני מבין שכולנו באותה סירה. כולם עוברים דברים קשים, ייסורי נפש, ואני לא רוצה לרדת על אף אחד אלא רק לעזור לאנשים להתחבר לבורא, כי הוא היחיד שבאמת יכול לעזור להם. אם אנשים עדיין לא זכו להתקרב לה' הם מסכנים, אבל מה שייך לצחוק עליהם? ההפך, צריך לעזור להם. אני רוצה לגרום לאנשים לחיות חיים טובים יותר על ידי כך שיהיה להם קשר עם בורא עולם". התכנים שאתה כותב היום אכן תורניים לרוב, אך לא פעם נשמעות טענות על כך שהקליפים שלך אלימים והמילים קשות לעיכול . "לגבי הקליפים, זה אני. זו דרך ההתבטאות שלי. אני כותב את התסריטים האלה בעצמי. מי שקשה לו לצפות בהם, שלא יראה אותם. אני מבין על מה אנשים מדברים, אבל הקליפים האלה מיועדים לקהל מסוים. זה קהל שממילא רואה את הדברים האלה באינטרנט. יחד עם זאת, אני יכול לומר שבהתחלה הייתי די תמים בקטע הזה ולא חשבתי שילדים יראו את הקליפים שלי ולא יכירו את השירים. היום אני יודע שזה מה שקורה, ולכן אני כותב ומביים אחרת. "אני יודע שאנשים רבים מתחברים לשירים שלי, גם ילדים כאמור, ואני חושב שזה הרבה בזכות העובדה שאני כותב מהלב. אני לא כותב שירים בהזמנה. אני כותב באמת, על החיים כמו שהם, ואנשים מתחברים לזה. הם מרגישים את האמת שבשירים. ובכלל, אני שמח לשמוע שהשירים שלי משפיעים לטובה. הרבה אנשים, למשל, אמרו לי שהם זכו לעבור לפלאפון כשר בזכות השירים שלי. אני מדבר בשירים על כך שזרימה עם התאוות עושות נפש חולה, וזה מחזק אותם לעבור למכשיר כשר. אדם צריך לקחת אחריות על עצמו, להבין שזה מזיק לו ולעבור למכשיר כשר יותר ממה שיש לו או כשר לגמרי. זה צעד בסיסי לחיים נורמליים. אם בן אדם נמצא בכישוף הזה, זה מטמטם לו את המוח. זה מוציא אותו מהמציאות, ואחר כך קשה לו לחזור לחיים נורמליים, שפויים ורגועים". "הרב ארוש נתן את החיים שלו בשבילי" כפי שאליצור תיאר לעיל, השפעתו של הרב שלום ארוש על חייו הייתה גדולה ומשמעותית כאשר עשה את צעדיו הראשונים בעולם התורה והמצוות, וניכר שהשפעה זו נמשכת בעוצמה עד היום. "ברסלב זה הבית שלי", הוא אומר. "רבי נחמן קירב אותי לה', וכמובן שגם לרב ארוש יש חלק גדול בזה. בזכות 'בגן האמונה' חזרתי בתשובה, ולאחר מכן נקשרנו מאוד חזק. הרב נתן את כל החיים שלו בשבילי. כשהייתי עני מרוד, ובקושי היה לי כסף ללחם, הרב היה מפרנס אותי. לא פעם הוא גם שילם את שכר הדירה במקומי. הוא נתן את הכסף כצדקה, לא כהלוואה. "פרט לכך, הרב גם שידך לי את אשתי וקידש אותנו. אח של אשתי פנה אליו, אמר שמחפשים שידוך לאחותו, רוצים בחור טוב מהישיבה. הרב קרא לי ואמר שזה נשמע לו מתאים. יצאנו ארבע פעמים, וברוך ה' התארסנו. בנוסף לכל זאת הרב גם לימד אותי איך מתקרבים לה' יתברך. איך מתבודדים. בלי הרב לא הייתי יודע כלום על עבודת ה'. והכול אצלו לשם שמיים. בלי שום אינטרס. כשהוא עשה לי את כל הדברים האלה, עוד לא היה לי שום דבר. זה עוד לפני המוזיקה והספרים. הרב עשה את זה כי יש לו אהבת ישראל ענקית. הוא עזר לעוד המון אנשים, מי יודע כמה. "דבר נוסף שהרב מאוד עזר לי בו הוא ההתמודדות הנכונה עם הפרסום. זה לא קל להישאר בענווה ובשפיות בעולם הזה. כששאלתי אותו על כך הוא אמר לי שני דברים. הדבר הראשון היה להתמיד בהתבודדות. כשאתה עושה חשבון נפש אתה נזכר בכל החסרונות שלך, וזה מאוד יכול לעזור עם העניין של הגאווה. העצה השנייה הייתה תפילה. כל הזמן להתפלל על זה". פרט לעריכת ספריו, באילו אופנים נוספים אתם משתפים פעולה? "יש כמה דברים, אבל העיקרי שבהם הוא התוכנית השבועית המשותפת שלנו בכל יום ראשון. אני מנחה את התוכנית, ובמהלכה אנשים עולים ושואלים את הרב שאלות. התוכנית משודרת בשידור חי ביוטיוב, באינסטגרם, בפייסבוק, בטיקטוק ובקו האמונה. אחר כך מעלים את התוכנית המוקלטת ליוטיוב, ואפשר לראות שם את הפרקים המלאים. גם אני מקבל מהתוכנית הזאת המון, והיא מפתחת בי רצונות טובים. אני רוצה מאוד לחזור בתשובה עוד ועוד בלי ייסורים ולהיות בריא ושמח. זה העיקר בחיים. בלי שני אלה כלום לא שווה. ולחזור בתשובה מבחינתי זה יותר ויותר להאמין בה' באמונה שלמה. לא להרהר אחריו ולהיות דבוק בו כל הזמן. אין יום שאני לא מתפלל בו על הדבר הזה. זו מהות החיים ותכליתם".
