שני שמות יש לסרט החדש שעלה אמש (חמישי) בבתי הקולנוע. בעברית הספירה לאחור ובאנגלית MOONFALL. הסרט, המיועד לחובבי הג'אנר של סרטי מדע בדיוני, עשוי היטב, בנוי בצורה קצבית ומרתקת ויחד עם כל זה דורש מחשבה עמוקה על העתיד הצפוי לנו בכדור הארץ.
צפיתי בסרט בשעה הראשונה ובערב הראשון שבו הוא הוקרן בארץ. באולם היו בקושי 10 אנשים ואולי זה נותן הרגשה והבנה שסרטים מסוג זה לא כל כך רצים בארץ.
נחזור לשם הסרט.
השוני בין התרגומים מובן. בישראל דיברו על הספירה לאחור של כדור הארץ. כאוס מוחלט, שיטפונות, חוסר חמצן והרס הכדור. באנגלית דיברו על מקור האסון הירח שאוכל את עצמו( כן. בדיוק) מפנים ואז משמיד את הכדור שעליו אנו חיים.
סיפור הסרט עוסק בכוח מיסתורי המזיז את הירח ממסלולו ומוביל אותו לקראת התנגשות קטלנית עם כדור הארץ. בעוד הספירה לאחור להשמדת העולם מורה על שבועות בודדים לפני ההתנגשות, ג'ו פאולר, מומחית של NASA ואסטרונאוטית לשעבר, משוכנעת שיש בידה את הפתרון למנוע את הקטסטרופה ולהציל את האנושות.
יחד עם בריאן הרפר, אסטרונאוט נוסף, ואיש תאוריות קונספירציה בשם קיי.סיי האוסמן, היא יוצאת לשכנע את הרשויות לאפשר לה לטוס לחלל ולמנוע את ההתנגשות. המסע של הגיבורים הלא טיפוסיים הללו לחלל, בו הם משאירים מאחור את יקיריהם, יחשוף בפנינו שהירח הוא אינו מה שחשבנו.
הפקת הענק החדשה של אשף סרטי האסונות רולנד אמריך ("היום השלישי", "היום שאחרי מחר") מוציאה אותנו למסע בלתי נשכח לחלל במירוץ נגד הזמן למנוע את הכחדו של כדור הארץ. עם צוות שחקנים מוביל שמונה את האלי ברי, פטריק וילסון, ג'ון ברדלי, מייקל פנה ודונאלד סאת'רלנד.
פעלולים יש בסרט והרבה, השקעה גדולה יש כאן ובגדול אבל לא בטוח שהקהל הישראלי שמאס באסונות, יאהב את הסרט. כמאה דקות של מתח לקראת הספירה לאחור.