בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת המגמה של בנות דתיות, בוגרות החמ"ד שבוחרות בשירות הצבאי.ארגון אלומה זיהה את האתגרים השונים לקראת השירות ובמהלכו והוא מלווה אלפי בנות דתיות לאורך הדרך.
כחלק מהמגמה חיילות שכבר השתחררו מקיימות מפגשים ושיחות עם תלמידות כיתה יא ויב המתלבטות ומציגות להן באומץ את הדילמות וחיי ההווי בצבא של הבת הדתיה, כמו גם את תחושת השייכות, החיבור לעם ישראל ואפילו התחזקות הזהות הדתית דווקא ברגע ההוא כשבאמצע שירת 'לכה דודי' בקבלת שבת מצלצל הטלפון ומבצע צבאי למניעת פיגוע טרור יוצא לדרך.
כמעט מחצית מהבנות הדתיות בוגרות החינוך הממלכתי דתי מתעניינות היום באפשרות של שירות צבאי, רובן אחרי מסע של בירורים ושאלות מחליטות בסופו של דבר להתגייס. הגוף המרכזי שמסייע בהכוונה ובמתן מענה לשאלות הוא ארגון אלומה. מיטב שימל טסלר העומדת בראש הארגון הסבירה את התפיסה "אנחנו מאמינות שבעידן שבו המידע נגיש לכל דורשת, הבת הדתיה מתלבטת ובודקת את כל האפשרויות העומדות בפניה. גם בשירות הלאומי וגם בשירות הצבאי היא משרתת את עם ישראל ואת ארץ ישראל. זיהנו שיש יותר ויותר מתעניינות בשירות הצבאי אבל גם זיהנו פערים. אנחנו כאן לא כדאי לשכנע אלא כדי לתווך, לתת תשובות למתעניינות ללוות את התהליך, ללוות במהלך השירות הצבאי ולעמוד בקשר עם גורמי הצבא כדי לוודא שהיכולת של בת דתיה לנהל אורח חיים דתי יישמר גם במסגרת הזו".
כדי ללמוד עוד קצת על איך זה להיות 'דתיה על מדים' פגשנו את הדר, טליה, עדי, ליאה ושילת כולן בוגרות מוסדות החמ"ד, כולן שירתו בצבא ומשתפות במסע הפרטי שלהן. "עד שלב די מאוחר לא חשבתי להתגייס, אבל אז היה מבצע 'צוק איתן', אח של חברה שלי נהרג. המבצע והאירועים שהיו אז גרמו לי לרצות להיות חלק מזה" סיפרה עדי לוי ממודיעין ששירתה כמפקדת טירונים במחווה אלון ובבא"ח גולני. לצד המגמה של יותר ויותר מתגייסות יש עדיין מי שהמהלך נראה להם פחות נכון, הדר ג'רבי מרחובות ששירתה כלוחמת בפיקוד העורף לקחה נשימה עמוקה כששאלנו על כך "בבית לא היתה התנגדות, נתקלתי בזה בסביבה ואצל חברים, היה מי שניסה להסביר לי שמבחינה הלכתית יש בעיה, ואפילו חשש שלא יהיה לי זיווג". ועכשיו במבט לאחור אומרת ג'רבי "פרקטית, זה כל כך לא נכון, המציאות היא ההפך הגמור, החוויות שעברתי אפילו חיזקו את מי שאני כדתיה. זה לא אומר שלא היה קשה, יש אתגרים, אבל ידעו גם לכבד אותי ואת מי שאני, אפילו מפקדים ידעו למשל שבשבת אם זה לא דחוף ואני מפקדת על משימה לא מתקשרים אליי". טליה רויטמן מתגוררת במזכרת בתיה התגייסה לחיל האוויר ואף חתמה קבע כמפקדת בתחום הניווט. "בהתחלה פגשתי אתגרים שלא נתקלתי בהם לפני, מה עושים למשל כשיש קודן חשמלי בשבת כדי לעבור מחדר לחדר, איך נוהגים כשבשבת אני כמפקדת דתיה צריכה להקפיץ חיילת דתיה אחרת. היו רגעים שקיבלתי החלטות איך כדתיה אני מתמודדת עם הווי הבילויים שאחרי העבודה ואפילו במה שקורה בחתונות של חברים ביחידה. בשלב מסויים פגשנו נציגה של הרבנות הצבאית, רס"ן עינת כהן, שבאה לבקר אותנו, כבר אחרי המפגש ניתן לנו מענה לקודן ולדברים דחופים אחרים ובכלל מרגע המפגש מצד המפקדים היה עוד יותר תוקף לצרכים שלנו כדתיות". מי ששימשה קצינת מבצעים מיוחדים בחטמ"ר עציון, ליאה ברקמן, גדלה בבית שמש והיתה במכינת לפידות ביקשה לציין מהלך חשוב לדבריה שנעשה במסגרת השיח עם הצבא "אחרי קורס סמב"ציות נשלחנו יחד, שלוש חיילות דתיות אל אותה חטיבה. היחד שלנו כדתיות טרם מאוד לשיח, לשמירה על הכשרות והשבתות, לא היינו עוף מוזר בחמ"ל. אגב גם יצאנו יחד למפגשים של אלומה תוך כדי השירות". בעקבות הדברים ציינה שימל טסלר כי לאור השיח עם הצבא המגמה כיום היא לייצר כמה שיותר תפקידים שניתן לשרת בהם בקבוצות של חיילות דתיות, להימנע מלשלוח חיילת דתיה לבד בסיס מרוחק. כשהן באות כקבוצה הרבה יותר קל ונוח להן לשמר ולשמור על הזהות הדתית והעובדה היא שהקולות שאנחנו מקבלים מהשטח שזה מוכיח את עצמו כלפי החיילות עצמן ומשדר למעלה גם כלפי המפקדים". שילת בן שימול שירתה כחיילת וקצינה במתפ"ש בעזה וכמפקדת בבית הספר של היחידה "שירתתי ביחידה קטנה אבל ידעתי לסמוך על עצמי ולמצוא פתרונות יצרתיים, אפילו לנטרל או להזיז חיישנים , כדי שבחדרים לא ידלק אור בשבת. להכל מצאנו פתרון" בן שימול מבקשת להדגיש גם את מה שקיבלה מהשירות הצבאי "השירות השפיע עליי לטובה, לא חשבתי שזו תהיה התוצאה, אבל נתקלתי בעולם תוכן חדש, הפכתי מילדה ביישנית למדריכה ומפקדת וגם יצאתי בידיעה ברור מי אני ומה אני יכולה לתרום". הצעירות כולן בוגרות מכינות ומדרשות, במהלך הלימוד שם בנו עוד קומה רוחנית אולם הן מדגישות כי המפגש הבלתי אמצעי בצבא תרם גם לחברות ולסביבה. "היתה מישהי אתאיסטית, תמיד היה לה מה להגיד שהוא לא טוב בדת, היתה אפילו צוחקת כשהייתי הולכת לבית הכנסת. פתאום באיזה ערב שבת היא באה והצטרפה לתפילה, נהנתה. אחרי ששאלה עוד קצת שאלות היא עשתה קידוש, אפתה חלות. החומות נפלו ונגמר הקטע של לצחוק על דתיה. אני שמחה שהיא מצידה גילתה עולם". שיתפה עדי בהתרגשות. רגע לפני שנפרדנו ביקשה הדר להבהיר "לנו זה תורם להיות חלק מהצבא, היציאה מהבועה המאוד עוטפת הוא חשוב כדי להראות כמה אנחנו משמעותיים לחברה הישראלית ובחברה הישראלית. נכון שזה מאתגר אבל יש משמעות גדולה להיות דתיה בצבא. זה מה שמביא להיכרות מעמיקה עם מי שאנחנו ושמירה על הצביון של צבא יהודי". הבנות כולן סיכמו שהיו ממליצות על שירות צבאי לצד ליווי הכנה והכוונה ומאמינות שלשרות תרומה גם בהמשך הדרך בלימודים ובתעסוקה.