התחלה// נולדה בשכונת עיר גנים הירושלמית. בגיל צעיר עברה המשפחה לשכונת גילה, שם גדלה. "הייתה לי ילדות נעימה וכיפית. הגענו לשכונה שהייתה אז חדשה. גרנו עם המשפחה המורחבת. כל בני הדודים היו באזור. היינו משפחה מובילה בסניף בני עקיבא המקומי".
אבא// רחמים עמר (85), עלה לארץ ממרוקו בגיל 13. גדל במשפחה מלאת מסורת והגיע היישר לקיבוץ של השומר הצעיר. "לאורך השנים הוא אחז בשורשים ובמסורת שלו. הוא הוציא מחדש ספר פיוטים של הסבא ממרוקו. זה עניין שמחזיק אותו שנים רבות". עבד לפרנסתו כבנקאי בבנק הבינלאומי, עד פרישתו לפנסיה. "היום הוא לומד, שר פיוטים ומנסה להנחיל את השורשים לדור הבא".
אמא// איבט עמר (75). ניהלה בבית גן פרטי, כיום בפנסיה. "אשת חסד שידעה להכיל, לקבל ולחבר בין המשפחה. עד היום היא עמוד התווך של המשפחה".
אחים// היא האמצעית מתוך חמישה. שני האחים הגדולים הלכו בעקבות ההורים. "האחות הגדולה גילה מתגוררת בבית שמש ועובדת כגננת. לפני שנה איבדה את בעלה רפי, שנפטר מקורונה. אחריה רפאל, מתגורר בכוכב יעקב ועובד כבנקאי וזמר באירועים. אחריי זוג תאומים. ירון, גר בנחושה, עובד סוציאלי במשטרה. אחיו התאום, גד ז"ל, נהרג בגיל 11 על ידי נהג ערבי שלא עצר באדום ודרס אותו למוות. כל השנים ההורים נושאים בלב את האבדה הזאת".
ספסל הלימודים// למדה בממ"ד בגילה ובאולפנת צביה ירושלים. בהמשך למדה לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן ולאחר מכן למדה כמה מקצועות טיפוליים, כמו תרפיה והנחיית הורים, כדי להתמקצע בתחומים של התמכרויות שמובילות להתבוללות.
למען העם והארץ// מגיל 15 הייתה פעילה למען העם והארץ בנוער התחיה ובנוער נאמני הר הבית, שם אף מונתה לרכזת. "זה משהו שליווה את כל הנערות שלי".
דירת חירום// במהלך שנת השירות הלאומי כקומונרית בקריית ארבע נחשפה לדירת חירום שהקים הרב כהנא למען בנות יהודיות שחולצו מכפרים ערביים. "ישבתי עם הבנות הללו, נחשפתי לתופעה ולמורכבויות. הבנתי כיצד זה קורה".
החצי השני// בנצי. "בעל נפש גדולה למען העם והארץ שחי בתחושת שליחות, נתינה ומסירות. אני שמחה להיות שותפה ולקחת חלק". השניים הכירו במהלך פעילות משותפת בתנועת נוער נאמני הר הבית ונישאו בסוף שנת השירות הלאומי. בשנה הראשונה גר הזוג הצעיר בשומרון ולאחר מכן עבר לקריית ארבע.
עיר האבות// "המגורים בקריית ארבע-חברון והחיבור לאבות ולאימהות הם חלק מהדנ"א שלנו. כל ראש חודש, יחד עם קבוצת נשים, אנחנו יורדות לתפילה חגיגית במערת המכפלה. התפילה שם נותנת לנו הרבה כוח".
בחמלה רבה// לפני עשרים שנה הקימה עם בעלה מעון לבנות במצוקה בשם 'חמלה'. "כולם חושבים שלהוציא בנות מכפרים ערביים זה וואו, אבל זיהינו שיש כאן מצוקה. כשמוציאים בת צריך לתת לה מענה, כי הרי משהו גרם לה ללכת ואנחנו צריכים לגרום לה לחזור ושיהיה לה טוב. כל העבודה היא אחר כך. להוציא אותה מהכפר זה שטויות, להוציא לה את הערבי מהראש זה כבר הרבה יותר מורכב. זאת העבודה הסיזיפית האמיתית".
לתקן את הגשר// השניים הפעילו את 'חמלה' במשך כעשור, אבל כשנערה מקריית ארבע הסתבכה בקשר עם צעיר ערבי התקבלה ההחלטה להעביר הילוך בפעילות. "מדובר בבת ממשפחה טובה, ילדה טובה שנפלה במהלך השירות הלאומי. ואז נחשפתי למימדים של התופעה, שזה לא קורה רק בקצה אלא שאסור לדבר על זה. זה מינף אותנו להתעסק לא רק בשיקום אלא גם במניעה. לא רק לבנות בית חולים מתחת לגשר אלא לתקן את הגשר". כך הוקם ארגון להב"ה.
עד הסוף// "למשרד הרווחה הייתה בעיה שנדבר על התבוללות, אז החלטנו שאנחנו מוציאים את זה החוצה ואפילו מאבדים את מקום העבודה שלנו - היות ש'חמלה' היה מוכר על ידם - והולכים עם זה עד הסוף".
מפרקים בבית המשפט// "הרגע פירקתי ערבי בבית המשפט. כל היום היינו בבית המשפט יחד עם בחורה שהוצאנו לפני שלושה חודשים מהכפר, כאשר הבעל הערבי האשים אותה בחטיפת הילדים. פירקנו אותו בבית המשפט והוא יצא בלי כלום. הם נלחמים בקב"ה ובעם ישראל וצריך להבין שזו רק ההתחלה. כולם צריכים להתעורר".
מערכות שלא עובדות// "אנחנו מקבלים פניות לעזרה גם מהבנות עצמן וגם מהורים כואבים, גם מסתם אנשים שמכירים מקרים של פגיעה, ניצול ומצוקה של נערות שרוב המערכות במדינה לא נותנות להן מענה. אנחנו מספקים להן עזרה משפטית, טיפולית וכלכלית ומלווים אותן לאורך כל הדרך. אנחנו מקבלים הרבה פניות ומקווים שתהיה לנו את היכולת לתת מענה לכולם. לצד זה אנחנו נלחמים במערכת כדי שתעשה את תפקידה. בחורה שהלכה לעובדת סוציאלית בכפר והתלוננה על כך שהיא חוטפת מכות מבעלה קיבלה תשובה: 'זה נהוג אצלנו'. יש כאן מערכות שלא עובדות".
חצות הלילה בכיכר ציון// בשנה האחרונה מקיימת סדנאות לחברי גרעינים תורניים בערים מעורבות. "סיימתי כעת סדנאות ברמלה ובלוד. עשינו סיור ב־12 בלילה בכיכר ציון והם נחשפו לכל התופעות. הבאתי אנשי מקצוע ונתנו להם כלים איך מתמודדים עם התופעה של נוער נושר, מיניות בריאה וכדומה. היום בלוד הם עוזרים לנו, עושים את העבודה בתוך העיר, ואנחנו מקווים לשיתופי פעולה נוספים".
ללא גבולות// הפעילות עלתה לתודעה שלב נוסף עם התיעוד של צופית גרנט בתוכניתה 'ללא גבולות'. "התוכנית נתנה הצצה לעוד פן שמנסים לטשטש. יש כאן נערות במצוקה וארגון להב"ה עושה להן טוב. זה בא מהעיניים שלה, אין מה לעשות. היא שמאלנית, אבל היה לה את האומץ לבוא, לפתוח ולדבר, ואני מעריכה את זה".
הדור השני נקרע// המקרה של אור לייבלר, פעילת להב"ה שגילתה שהוריה מוסלמים, שנחשף לאחרונה בתקשורת עורר גם הוא את הנושא. "בזוגות הללו לא מדובר באהבה אלא במצוקה שמנוצלת. מי שמשלם את המחיר זה הדור השני שקרוע בין הזהויות. ברגע אחד התערער כל עולמה. היא גדלה במקום אחד ופתאום גילתה שהשורשים שלה במקום אחר. זה כנראה מה שהוביל אותה לשער שכם כל הזמן. זאת טלטלה לא פשוטה. צריך לחבק אותה ולעזור לה. היא לא היחידה, יש הרבה ילדים בני הדור השני להתבוללות שקרועים והם משלמים את המחיר על רגע אחד של אהבה".
חור שחור// אחת הבחורות שחולצה מכפר ערבי נכנסה לה ללב באופן מיוחד. "ישבתי איתה בדירה ומאוד התחברתי אליה. נחשפתי לעומק שלה וניסיתי להבין איך דווקא היא נפלה להתבוללות. בחורה שגדלה בחב"ד, ספוגה ביהדות ומאוד מחוברת. 'בחיים לא האמנתי שאחת כמוך תיפול', אמרתי לה. היום היא כל כך מצטערת על התקופה הזאת, חור שחור שהייתה שמחה למחוק מהחיים שלה. היום אנחנו לומדים ביחד את נושא התשובה, שהקב"ה מקבל אותה. היינו איתה אצל הרב שמואל אליהו".
הנחת// שמונה ילדים. יהודה (30), נשוי לרעות, עובד עם אוכלוסיית בעלי צרכים מיוחדים. אלישיב (29), נשוי לרבקה, מתגורר בהר ברכה ועובד בהייטק. עמיחי (27), נשוי לאור, מלמד בישיבה בשדרות. הודיה (26), נשואה לחנמאל, מתגוררת בחוות יישוב הדעת ומורה בבית ספר בשילה. איילת השחר (25), גרה בפתח תקווה ועובדת בחברת ביטוח. להבה (20), סיימה שירות לאומי. דביר (18), לומד בישיבה בשדרות, ומוריה (15), לומדת באולפנה בקריית ארבע.
הנחת האמיתית// "כשאתה רואה אישה שהתאסלמה או גבר שהתאסלם, אחרי שהיו עמוק בתוך הטומאה, חוזרים ליהדות ולעם ישראל בבית הדין או במקווה – זאת הנחת האמיתית. ריכזתי כמה וכמה סיפורים כאלה והוצאתי אותם בספר שנקרא 'מעפר קומי'".
אם זה לא היה המסלול// "בתור ילדה אהבתי לשחק כדורסל וחשבתי שזה יהיה התחום שלי, אבל אני שלמה עם המקום שלי כיום. אני יכולה לעשות כל דבר שאני רוצה. תחום הטיפול מאוד מתאים לי".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום לא קבוע, העבודה מתבצעת סביב השעון. "קמה בבוקר, מסדרת את הבית, תפילת שחרית וישר למשרדים של להב"ה בקריית ארבע או בירושלים. משם יוצאת למרתון נסיעות בכל הארץ. רוב היום אני ברכב, בדרך לפגישות עם אנשים. כל היום אני בטלפון. הוא לא מפסיק לצלצל. אני מקבלת המון שיחות מאוד קשות ומורכבות. אנשים חסרי אונים. אני לא לבד, יש לנו עובדים, מתנדבים ואנשי מקצוע מאוד מסורים ואנחנו משתדלים לתת מענה".
פלייליסט// ישי ריבו. "מאוד אוהבת את הביצוע שלו יחד עם אמיר דדון לשיר 'לבחור נכון'. אני פוגשת המון בנות שעשו בחירות קשות בחיים ונתקלות בקושי לחזור ולתקן את הטעות. זה שיר שמאוד תופס אותי".
השבת שלי// "משפחה, בית, בישולים מרוקאיים, ילדים והרבה לימוד תורה, שירי שבת, אורחים. כיף. מעין עולם הבא. משתדלים ליצור פסק זמן משפחתי נעים שנותן כוחות ומרחב לנפש".
דמויות מופת// הרב שלמה קרליבך זצ"ל. "הוא ידע לגלות יהלומים, יהודים שהלכו לאיבוד, וללטש אותם".
מפחיד אותי// "מי שמאמין לא מפחד".
משאלה// "שנזכה לבניין המקדש, לראות את הגאולה, ושעם ישראל יחזור למהות שלו".
כשאהיה גדולה// "החלום שלי הוא לבנות חווה טיפולית שמסייעת לבנות. מקום פתוח עם חיות ואומנות שייתן מרחב ומרפא לנפש כדי שיוכלו לחשב מסלול מחדש בחיים שלהן".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
