עבודת הווידאו העוצמתית של האמן הישראלי, תום פניני, שפועל בניו יורק מציגה מסע שצולם במשך שנה אחת על מסילת רכבת בקונטיקט, ניו אינגלנד.
המסע מתועד מנקודת המבט של הקטר, בצילום מוקפד ובליווי פסקול אנרגטי, כאילו הצופה עצמו הוא הדוהר ברכבת לאורכם של הנופים המשתנים. המראות הנשקפים ממנה של אותו נוף בחורף, באביב, בקיץ ובסתיו מופיעים במקביל לנגד עיניו, פורעים את הסדר הטבעי של חילופי העונות ומאחדים אותן לזמן אחד.
ארבע פעמים במהלך המסע הזה מאיטה הרכבת ונעצרת בחריקה בגלל נערה שיושבת על המסילה. מעשיה שם, פעולות עדינות וחסרות תכלית, הפוכים בקצבם ובאופיים לאלו של הרכבת השועטת קדימה, ומפירים את הסנכרון בין הערוצים לטובת תמונה אחת רציפה שהנערה חוצה אותה.
לצד עבודת הווידאו מוצגים ארבעה תצלומים סטראוסקופיים כפולים ומוגדלים של דימויי רכבות מסוף המאה ה־19, שהאמן הדביק עליהם ענני עשן. במקור צפו בזוגות הדימויים הכמעט זהים האלה במשקפת בעלת עדשות מיוחדות שחיברה אותם לתמונה אחת תלת־ממדית.
פניני מבטל את השימוש במשקפת ואת ממד העומק אך "מניע" את הרכבות באמצעות העשן המיתמר מארובתן. עיסוקו בקצב המכני המסחרר לעומת הקצב האנושי, ביחסים שבין טבע לתיעוש ובמתח שבין החד־פעמי לשעתוק עולה משתי העבודות.
בשתיהן מתרוצצות עיניו של המתבונן כדי למצוא את ההבדלים ושתיהן מפיחות חיים בדימוי צילומי באמצעות תנועה - אזכור לסרט "רכבת נכנסת לתחנה" של האחים לומייר מסוף המאה ה־19, שלפי המסופר הצופים בו כל כך נבהלו מהרכבת שדוהרת לעברם עד שכמה מהם צעקו וברחו ממנה.