ישיבת ירושלים לצעירים, המכונה בקיצור ישל"צ, היא לא עוד ישיבה תיכונית. מדובר במוסד ותיק עם מסורת מפוארת שהצמיח בקרוב ל־60 שנות קיומו עשרות רבנים וראשי ישיבות, ר"מים, קצינים בכירים בצה"ל, ראשי מועצות, פוליטיקאים ועיתונאים, לצד אנשי עשייה בכל תחומי החיים. בצוות החינוכי של הישיבה בעבר ובהווה ניתן למצוא דמויות ייחודיות שמשרות אווירה של שאיפות רוחניות גדולות. רק לאחרונה זכו שניים מוותיקי הר"מים שהלכו לעולמם, הרב יהושע רוזן זצ"ל והרב יוסף ברמסון זצ"ל, להתייחסות תקשורתית נרחבת.

"רוב הר"מים בישיבה כיום ראויים להיות ר"מים בישיבות גבוהות", קובע הרב יאיר גזבר, שנכנס לתפקיד ראש הישיבה לפני 5 שנים ומתראיין כעת לראשונה. "חלק מהעוצמה של הישיבה נובע מכך שהתלמידים נחשפים לגודל ולומדים מאנשים גדולים, אנשים ששקועים בתורה ובעבודת ה' ומקנים להם את היסודות של לימוד וכניסה לעולמה של תורה. יש גודל בישל"צ, חבר'ה צעירים תוססים עם הרבה חיות שהשיח החינוכי שלי איתם הוא שיח בוגר. אני לא מרגיש כמו בבית ספר תיכון רגיל, אין צורך שאעבור בין הטורים בשעת התפילה. העוצמות, הלימוד והתפילות בישל"צ הם שונים".

עד שהגיעה לפתחו ההצעה לקחת עליו את תפקיד ראש הישיבה לצעירים, כיהן הרב גזבר כר"מ שיעור א' בישיבת מרכז הרב, והיה ממייסדי ומנהלי תלמוד תורה ממ"ד נחלה בשכונת הר נוף. "הקשר שלי לישל"צ היה דרך חמישה מילדיי שלמדו פה, והפנייה אליי נעשתה דרך העמותה. את הטלפון מהרב איתן אייזמן וינקי פרידמן קיבלתי בדיוק בשעה שעברתי לישיבת מרכז הרב דרך המסדרון של ישל"צ. התייעצתי עם ראש הישיבה שלי, הרב יעקב שפירא, שאמר: אם היו מציעים לך לעבור לישיבה אחרת לא היה מה לדבר, אבל ישל"צ זה באמת משהו אחר", מספר הרב גזבר בחיוך. "האם רציתי לעזוב את הגן עדן שהיה לי במרכז הרב? הייתה לי התלבטות והתייעצתי עם אנשי הנגלה והנסתר, שאמרו לי לקחת את התפקיד. וגם הרגשתי שיש לי סייעתא דשמיא בחינוך, הרגשתי שפה אני עוסק בכלי המשכן, בונה כלים".

להיכנס לנעליים גדולות

לא חששת להיכנס לנעליו של הרב ירחמיאל וייס, שכיהן עשרות שנים בראשות הישיבה?

"אני באתי לאחוז בשיפולי הגלימה של ראשי הישיבה, הרב יעקב פילבר והרב ירחמיאל וייס, שהתוו דרך מיוחדת ועוצמות מיוחדות. נכנסתי לתפקיד בתמימות. הנקודה היא ישל"צ יותר מאשר אני. לא מרגיש התמודדות, אני שליח, הקב"ה שם אותי פה לעשות טוב בעולם שיש בו עוצמות של נשמות, חבר'ה אחד אחד. כולם אהובים, גם אלו שגורמים לי לפעמים לשערות לבנות בזקן, אין בליבי על מישהו כלום. אני מנסה לחבר שמיים וארץ בכל החיים שלי. ר' אברום שפירא הציע לי בזמנו להיות ראש כולל מכתם לדוד בתל אביב, אמרתי לו: מי אני ומה אני? אני אברך! ענה לי ר' אברום: איך אתה חושב שאני הגעתי להיות ראש ישיבה במרכז הרב? אני נמצא פה 40 שנה, ואם מציעים לי – סימנא מילתא הוא".

לישל"צ יצא שם של ישיבה עם משמעת רופפת שאין בה הדרכה צמודה והיכרות קרובה עם התלמידים, אלא הם נבנים מכוח החברותא והאווירה הכללית בישיבה. האם זה באמת המצב? ואם כן,מה התפיסה החינוכית שעומדת מאחורי הדברים?

בנקודה זו מפתיע הרב גזבר ומציע דרך חדשה ממה שהיה מקובל עד עתה: "זה חלק מהמסורת של ישל"צ, אבל אני מנסה לעשות שינוי – מילה מפחידה, אז נדבר על תהליך. כשהרב זצ"ל כותב באיגרת התשובה שמי שירצה לחדש בענייני התשובה ואל דברת הקץ המגולה לא יביט, לא יזכה לכוון לתורת אמת – הוא מדבר גם על חינוך. אני לא יכול לחנך כמו לפני 50 שנה, העולם מתקדם ומתמודד עם דברים אחרים. היום יש מושגים רוחניים שצריך לדבר עליהם בבית המדרש, כמו אוניברסליות והפרטה. 'חופש' אותיות 'חיפוש' – לא מצד עצמו, לא צריך לקדש אותו, אלא חיפוש של אנשים את עצמם, את האלוקים בקרבם. וגם בזה יש מקום לחשוב על כלים, דהיינו יש צורך ורצון לעשות נהלים יותר מסודרים ממצב שבחור הולך ואני לא יודע איפה הוא נמצא. היום אני מתמקד בכל אחד באופן פרטי, ההיכרות שלי עם כל אחד ואחד היא ברמה של כמעט פרטי פרטים – כולל ידיעות שהם יודעים שאני יודע עליהם, ידיעות שהם לא יודעים שאני יודע עליהם, וידיעות שהם יודעים שאני יודע ולא יודעים מאיפה", מחייך הרב גזבר. "כל אחד הוא יהלום, פנינה שצריך לפתח יחד עם התורה הכללית העוצמתית שמועברת בבית המדרש. משהו מהותי ביותר בתקופה שאני נמצא פה זה הקשר האישי וההתייחסות האישית. להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים – זו מטרתנו בישיבה כפי שהגדיר לנו ר' אברום", חותם הרב את משנתו.

במשך שנים רבות ישל"צ הייתה אולי הישיבה היחידה בחינוך הציוני־דתי שמצד אחד שמה דגש מאוד גדול על לימודי קודש, ומצד שני התכנית שלה כוללת גם בגרות מינימלית. בינתיים קמו לא מעט ישיבות בסגנון דומה. התחרות הזאת מבורכת בעיניך או שהיא מקשה עליכם?

"החזון איש כותב באיגרותיו שמותר לפתוח תלמוד תורה ליד תלמוד תורה וזה לא נחשב 'יורד למלאכת חברו'. בוודאי שכל ישיבה שעושה ערב להורים – דבר שחידשתי אותו – צריכה להגדיר את המאפיינים שלה, וממילא הנשמות מתקבצות. האם יש ירידה במספר התלמידים? ככל שיש יותר ישיבות זה אומר שהציבור רוצה עוד תורה. בעבר, כשישל"צ הייתה לבד, כל השאר הלכו לתיכונים. היום עוד חבר'ה רוצים ישיבות תורניות, נשמות שרוצות תורה בגדלות. מיני ומיניה יתקלס עילאה. לנו ברוך ה' בלי החטיבה יש כ־270 תלמידים, עם מחזור יחסית קטן בחמישית של כ־56 תלמידים – אפשר לתלות את זה בקורונה ואולי לאו דווקא. אני לא מפחד ולא חושש, עובד את ה', והנשמות שמגיעות, הקב"ה כנראה גלגל לפה. נכון שעושים השתדלות במובן של לדבר על הישיבה בבתי ספר, דבר שלא היינו עושים בעבר, כולל פאנלים עם הורים, אבל היינו בשני מקומות, לא יותר מזה".

לא רק בני רבנים

מה מדיניות קבלת התלמידים שלכם? האם רק תלמידים בעלי כישרונות גדולים ושאיפות גדולות מתקבלים לישיבה?

"הפרמטר לקבלה הוא יכולת למידה. יש שיעור בגמרא ולאחריו מבחן, זה המבחן היחיד שעושים. המבחן מלמד אותנו גם ברמה מסוימת את יכולת ההתמודדות עם העוצמה של ישיבה – להתחיל בשבע בבוקר ולגמור בתשע בערב. נכון שיש הרבה בנים של בוגרים, ובעלון של פורים הייתה בדיחה על כמה אחוזי בני רבנים יש לאורך השנים והאם זה נשמר. אם אתה רוצה לדעת, יש כ־47 אחוזים אם אני זוכר נכון", הרב מחייך, "אבל אני לא מתייחס לזה בכלל בתהליך הקבלה. תלמיד שלא הצליח במבחן, קיבל 70, אבל מרגיש שיש לו כוח נפשי והוא יכול להתקדם – גם הוא יוכל להיכנס לישיבה. אבל אם אני מזהה שהוא מתקשה ואין לו כוח להתמודד, אני משתדל לא לקבל אותו כדי לא להזיק לו. האם יכול להיות שאנחנו טועים? יכול להיות, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

כשמדברים על התקדמות ושאיפות, האם מטרתה של ישל"צ לגדל תלמידי חכמים, ותלמידים שיוצאים 'בעלי בתים' זה בדיעבד?

"זו שאלה שבתור ר"מ במרכז הרב נשאלתי: האם מה שהגמרא מספרת שהיה רגיל בפיהם של חכמי יבנה, 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמיים', האם זה בדיעבד, כי לכתחילה אני שבבית המדרש עדיף על מי שבשדה, שהוא סוג ב'? ודאי שלא. ר' אברום היה אומר שכולם צריכים להיות תלמידי חכמים, ומה זה אומר? שכולם יהיו דבקים בה' ועובדי ה'. גם הרמח"ל כותב שדברי החסידות שייכים לכולם – גם למי שבבית המדרש וגם למי שעובד לפרנסתו חצי יום. הוא חסיד והוא חסיד. הישיבה מגדלת תלמידי חכמים עם קשר עמוק לתורה, יוצרים ניצוצות שמדליקים את הנשמות ומנסים לכוון אותם לבקשת ה'אני', מציאת ה'אני' בתורה בכל מקום שיפעל – באומנות, בצבא ובהתיישבות, וכשמכוונים לגודל של תורה, יוצאים גם תלמידי חכמים גדולים".

שאלת המטרה החינוכית של ישל"צ מציפה מחדש את הוויכוח הנצחי: מה עדיף – ישיבה קטנה עם לימודי קודש בלבד או ישיבה תיכונית תורנית? אני מבקש מהרב גזבר להתייחס לסוגיה.

"שכולם ילמדו בישיבה קטנה? לדעתי זה לא רק שלא מתאים, אלא גם לא נכון. לא יודע אם אני עומד מאחורי האמירה שכל מי שיכול להיות בישיבה קטנה, שילך לישיבה קטנה. אני חושב שבגיל הזה צריכים להפגיש בחור עם הרבה חוכמות, ולא רק בגלל שאם לא ימצא את עצמו בתורה הוא יתרסק או בגלל שלא רוצים לבנות חברה שלא תדע איך לכלכל את עצמה, אלא מצד האמת. יש גודל ורוחב בחוכמה האלוקית כפי שמתגלה גם במה שמכונה 'שבע החוכמות', ומי שיחסר לו יד אחת בחוכמות – יחסר לו מאה ידות בתורה, כדברי הגאון מווילנה. לרוב אדם לא יתחיל בגיל 40 ללמוד חכמות, מקסימום יעשה קורס. האם זה הגודל שאנחנו מבקשים לבנות איתו את האומה? צריכים לבנות אותה בגדלות, שאנשים יוכלו להתפתח".

בנקודה זו מבקש הרב גזבר להבחין בין עיקר לטפל. "ודאי שנקודת האמצע היא הקודש, שלא נתבלבל בזה. חשוב לנו שמי שמגיע לפה יהיה עובד ה' וירא שמיים, ולא שיצא פרופסור בלי יראת שמיים. לא בכדי רובו המוחלט של סדר הלימוד מהבוקר עד הערב הוא תורה. צריך מאוד להיזהר לא להתבלבל בין החוכמה החיצונית לחוכמה הפנימית. האם כשאתה מכניס חול אפשר להתבלבל? הסכנה קיימת, וצריך לעמוד על המשמר בצורה אמיתית. תעודת הבגרות היא לא הנקודה, גם בישיבות קטנות משלימים בגרות, חלקם מספיקים וחלקם לא מספיקים, אבל עצם הלמידה והמפגש עם פיזיקה ומתמטיקה הוא טוב, ולכן יש לנו אפשרות של 5 יחידות בפיזיקה ומתמטיקה ו־10 יחידות באלקטרוניקה".

הישיבה עלתה לאחרונה לכותרות בעקבות סרטונים של בנט ושקד שהתלמידים הזמינו מהם ולאחר מכן הצמידו אליהם כינויי גנאי. מה אמרתם לתלמידים בעקבות זה?

"הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, אז יש בחינה שיש לנו עדות שאנחנו צדיקים", עונה הרב גזבר בחיוך, ומיד מרצין. "אם ננתח את המציאות מצד עצמה, לא ברור שאותו בחור שביקש מאיילת שקד את הסרטון עשה את זה מראש למטרה הזאת, אלא יושבים בחורים בפנימייה וכותבים באווירה של פורים. הדבר כשלעצמו מבחינתי הוא דבר מכוער מאוד, קטן, טפל, לא ראוי ופסול, אין זו דרכה של הישיבה. אמרתי להם גם בדרשה בשבת זכור: אתה מבקש ברכה ואתה כותב עליו? אל תבקש ברכה. תהיה מענטש, תהיה בן אדם. גם אווירה של פורים לא יכולה לחפות על דברים כאלו, והערנו על זה, גם בשיחה כללית בבית המדרש וגם באופן פרטני. אנשים חשבו שאמרתי את זה כדי לצאת ידי חובה, ושאלו אותי: מה הרב חושב באמת? זה מה שאני חושב באמת: ראש ממשלת ישראל הוא ראש ממשלת ישראל, ואי אפשר לנהוג ככה. היו אמירות שהגיעו לאוזניי שכביכול 'הישיבה משתנה מבחינת ממלכתיות'. אלו דברים תפלים. מאוד ברור הקו של הישיבה, ולא צריך לחזור על הראשונות".

את הצורך בתשובה מבקש הרב גזבר להפנות לא רק לתלמידי ישל"צ. "הם התקשרו לשרה שקד והתנצלו. גם כשאדם נופל צריך לעשות תשובה. אבל האם אלו ביטויים שהם היו יכולים לשמוע מחברי כנסת? לצערנו אני חושב שכן. אלו לא ביטויים שהם שמעו בבית המדרש, אלא ביטויים שמסתובבים ברחובות ובתקשורת. נכון שתלמיד חכם צריך לדעת באילו ביטויים להשתמש, אבל כולנו צריכים לעשות על זה תשובה –עיתונאים, חברי כנסת וכל יהודי ויהודי, איך הוא מדבר בבית שלו".

"כולם אהובים, גם אלה שגורמים לשערות לבנות בזקן". הרב גזבר עם תלמידיו

צילום: ידידיה שרף

בהשראת מרכז הרב

הרב יאיר גזבר נולד וגדל בתל אביב, למד בישיבה התיכונית בשעלבים ובישיבה הגבוהה בקדומים אצל רבו הרב יצחק בן שחר. לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב אצל רבותיו, ראשי הישיבה הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שאול ישראלי, והרב מרדכי שטרנברג. "הרבה תורה קיבלתי בתחילת הדרך מהרב יצחק בן שחר, כל הכניסה לעולם הפנימי וההסתכלות על העולם, תורת ההתבוננות. קיבלתי מהעוצמות של הרב ישראלי, ובוודאי מר' אברום. סוג הקשר היה כזה שמשפט גדול של אנשים גדולים פועל יותר מדרשות שלמות של רבנים בינוניים. כל משפט מכה גלים פנימה. כמעט כל מפגש זכור אצלי, מאז שהייתי תיכוניסט. וכמובן, את רוב תורתי בלימוד קיבלתי מהרב מרדכי שטרנברג, שה' ישלח לו רפואה שלמה בקרוב ממש. תפסו אותי המתיקות והענווה בלימוד אצלו".

הוא נשוי ללאה, בתו של הרב שמואל יניב מגבעת שמואל. לזוג שמונה ילדים והם מתגוררים בשכונת הר נוף. "חמי, הרב שמואל יניב, הוא טיפחני וגידלני, הרבה הרבה בזכותו. סייע לי אפילו ברמה של איך מדברים בציבור. יהודי יקר שכמה שאדבר זה לא יספיק". הרב גזבר כיהן כ'נושא ונותן' בישיבת מרכז הרב, ולבקשת הרב בן שחר כיהן כשנה וחצי כר"מ בישיבת קדומים. לאחר מכן חזר לישיבת מרכז הרב, ובאלול תשנ"ה מונה על ידי ראש הישיבה ר' אברום שפירא לכהן כר"מ בשיעור א', תפקיד שבו שימש למעלה מעשרים שנה. בנוסף, היה ממייסדי ומנהלי תלמוד תורה ממ"ד נחלה בהר נוף. גם כיום הוא ממשיך לתת שיעורים באמונה ובפרשת השבוע בישיבת מרכז הרב, ושומר על קשר חינוכי עם מורי ותלמידי תלמוד התורה בהר נוף.

מעבר לשכנות בבניין, מה הזיקה שלכם לישיבת מרכז הרב, ובאיזה אופן היא משפיעה על אופייה של ישל"צ?

"בוודאי שיש השפעה מקדושתה של מרכז הרב. הרבה מהחבר'ה לומדים בבית המדרש ובספרייה של מרכז הרב, וגם במסיבת פורים במרכז הרב פגשתי ישל"צניקים. יש תלמידים ממרכז הרב שמגיעים קצת ללמוד פה, לפעמים בשיחת מוצ"ש שלי באים מרכזניקים לשמוע, וגם חצי מהמדריכים שלנו הם ממרכז. ומהצד השני – בכל מחזור כעשרים חבר'ה, לפעמים יותר ולפעמים פחות, הולכים ללמוד במרכז הרב. יותר מכך, יש ישל"צניקים שהולכים לשיעורים ולעונג שבת אצל הר"מים במרכז הרב, בעיקר אלו שגרים בקריית משה, ומדי פעם גם רבנים במרכז, כמו ראש הישיבה הרב יעקב שפירא והרב מגנס, מעבירים שיעורים אצלנו בישיבה. פעם דיברו שצפוף פה, אולי נעבור למקום אחר בגלל אילוצים כאלו ואחרים, ואני אמרתי: אי אפשר לעזוב את הקמפוס של הישיבה. עצם הנוכחות ליד מרכז הרב גורמת לכוון לגובה ולשאיפות גדולות. אלו כוחות אדירים של הישיבה המרכזית העולמית".

לצד ההתפתחות הרוחנית בישיבה, הישיבה במגמת התרחבות גשמית. "כתוב 'אדם כי ימות באוהל', אבל המציאות הזאת שחדר האוכל נמצא על המגרש, כשחם חם וכשקר קר, וכשיש גשם יש שלוליות – זה לא לעניין. יש אוטוטו אישורים של בניין שמשרד החינוך והעירייה שותפים בו ובונים את עיקרו, אבל אין בו לא מטבח, לא חדר אוכל ולא בית מדרש, ולכן אנחנו פונים לציבור. כל יעד שנציב להתרמה הוא פחות ממה שאנחנו צריכים באמת. וכן, יש מצוקת דיור ברוך ה', ורוצים להגדיל את הפנימיות מארבע קומות לשש קומות".

הרב גזבר מסיים את השיחה בתובנה חזקה על דרכה של ישל"צ: "הרב ירחמיאל וייס היה בכנס ראשי ישיבות וראה הרבה בוגרים שלו, זה ביטוי לעוצמת ההתגדלות. אנחנו פוגשים הרבה בוגרים שאומרים 'הבסיס והיסוד זה ישל"צ, אחר כך התפתחנו בכל מקום שהלכנו'. ישל"צ זה עוצמות של אידיאלים ורצון לעשות טוב בעולם ולקדש שם שמיים, תורה גדולה ושיח גדול מאוד שמכה גלים בכל מקום שהאדם ממשיך אליו אחר כך בחיים".

***