השבוע צוין מלאת 57 שנים לעלותו לגרדום של המרגל הישראלי המוכר מכולם, אלי כהן ז"ל. על דמותו ופועלו שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה למורשת המודיעין.
בראשית דבריו מציין מיטשניק כי אמנם אלי כהן הוא מהדמויות המוכרות יותר בהיסטורית ההקרבה הישראלית, בשל הנצחתו בשמות רחובות, מוסדות חינוך ועוד, אך להערכתו ולטעמו גם שמו שלו עדיין אינו מספיק מוכר בקרב הדור הצעיר, ובוודאי שמותיהם של אחרים שהקריבו למען תקומת ישראל את חייהם כדוגמת משה ברזני ומאיר פיינשטיין שהשבוע צוין מלאת 75 שנים למותם טרם העלאתם לגרדום הבריטי. כך גם אנשי עסק הביש אינם מוכרים.
"יש אתגר לאנשי המורשת והוא איך להנגיש את המורשת לדור הצעיר והסיפור של אלי כהן הוא חלק מהסוגיה", אומר מיטשניק ומציין כי בעוד התקשורת מתמקדת לא פעם בשאלת אופן תפיסתו, שהיא שאלה מהותית וחשובה, יש לזכור גם אלמנטים ופרטים נוספים אחרים חשובים באישיותו ופועלו.
מיטשניק מזכיר כי בקיץ 54' נתפס אלי כהן על ידי המוחברת (המודיעין) המצרי כי השכיר דירה לאנשי עסק הביש. "הוא מצליח לחמוק מחקירות ועינויים ולשכנע את המוחברת שהוא רק השכיר דירה ולא יותר מכך". לימים, לאחר שהגיע לישראל הצעירה ביקש להתגייס ליחידה מבצעית מיוחדת של חיל המודיעין, אולי כי רצה לנקום על גורלם של אנשי עסק הביש בידי המצרים. בשל החשש שדמותו מוכרת למודיעין המצרי הוא אינו מתקבל לאותה יחידה ועובר לעבודה כמתרגם, עבודה ממנה הוא מתוסכל ועוזב את אגף המודיעין לטובת עבודה כמנהל חשבונות.
מאוחר יותר מתעורר צורך עז במודיעין על המתרחש בסוריה ומחליטים לגייס אותו על אף המגבלה המצרית. בתחילה הוא מסרב מאחר ובשנתיים שחלפו מאז הפעם הקודמת בה ניסה להתקבל לשורות המודעין הוא נישא לנדיה ונולדה לו בת. אנשי המודיעין לוחצים עליו וככל הנראה גם הביאו לפיטוריו מעבודתו כמנהל חשבונות.
אלי כהן מתגייס, גם בשל הבנת חשיבות השליחות אליה הוא יוצא, ונכנס לבית הספר להכשרת סוכנים חשאיים.
"היחידה שגייסה אותו היא יחידה 188 שהוקמה על שרידי היחידה ששלחה את אנשי עסק הביש", מספר מיטשניק. "כשמלמדים לוחמי סתר לקראת משימה יש מספר הדרכות. זה נעשה ב'אחד על אחד' והוא לא מתחכך בחברים האחרים בקורס. המדריך האישי שלו הוא נתן סלומון שנפטר לפני כשנתיים. לא הכירו את האנשים בשמות אלא בכינוי. הכינוי של סלומון היה 'יהושע, אלי כהן נקרא 'מנשה'. סלומון הדריך אותו בהסתוות מעקב התחמקות ממעקב איסוף מודיעין".
באחת ממשימות התרגול נשלח אלי כהן למפעל ביטחוני, שם היה צריך להגיע לנקודת ההפעלה של המפעל. "הוא מצליח, אבל מישהו נכנס וכמעט תופס אותו. הוא מדווח 'טעיתי, הייתי צריך להיכנס מוקדם יותר'. סלומון שיבח את היושרה שלו ואת היכולת שלו", מציין מיטשניק.
אלי כהן מתערה בקהילת גולי האופוזיציה הסורית בארגנטינה, חובר לאחד ממי שיהפכו למנהיגי המהפכה בסוריה. הוא מוכר בעיניהם כעלי טאבת, איש עסקים שעוסק בטקסטיל, וכך הצליח להתברג בצמרת המדינית הסורית, "ובדירתו אירח את הצמרת למסיבות, כנראה גם מסיבות חשק, עבור הצמרת הסורית, ומשם הביא מידע מאוד איכותי. נראה שהשליחות והרצון לסייע למדינה גרם לו לשלוח מידע בהיקפים רבים מדי גם בשעות חריגות. המידע שהעביר היה מאוד מגוון משמעותי, ולא סתם לוי אשכול הודה לו אחרי מותו על תרומתו הרבה למדינה, כולל מידע שסייע במלחמת ששת הימים".
מיטשניק מספר על שיחה שקיים עם סלומון שסיפר לו כיצד דווח לו על מותו של אלי כהן. הוא היה אז "באמצע שיעור באוניברסיטה של המוסד, ב-20 בינואר 65', הגיע מפקד בית הספר, ד"ר מוטי כפיר, ומושך אותו ומעדכן אותו שמנשה, התלמיד המצטיין שלו, נתפס. סלומון העיד בפני ששאל איך זה יכול להיות. הוא לא הבין איך יתכן שאלי כהן נתפס. הוא האשים את עצמו וחשב שאולי הייתה כאן תקלה שלו שבגללה אלי כהן נתפס. הוא נשא אתו את השאלה הזו תקופה ארוכה. הוא סיפר שלפי ניתוח שלו הוא הבין שלא בגלל טעות שלו אלי כהן נתפס". מיטשניק מצטט מהדברים שסיפר לו סלומון על אותם לילות של מחנק בהם התקשה להירדם בשל שאלת אחריותו למותו של אלי כהן.
עוד הוא מציין את סלומון כשסיפר על המפגש הראשון עם אלי כהן, אותו ראה כאדם נמוך, "נעבעך" כהגדרתו, אך בהמשך למד להכיר ביכולותיו ובכישוריו, כולל הזיכרון הפנומנאלי בו ניחן.
באשר ללכידתו של אלי כהן מזכיר מיטשניק את התחושה הקשה המלווה את בני משפחתו שטענו כלפי מפקדי יחידה 188, שהפכה לימים ל'קסריה', ובעיקר על מאיר עמית שלחץ אותו לחזור לדמשק לאחר שבביקורו האחרון בארץ נראה מוטרד ולחוץ, ולדבריהם הוכרח לצאת חזרה לסוריה.
מיטשניק אינו רוצה להתיימר להכריע במחלוקת, אך "כמי שהכיר את מאיר עמית ב-2007, שנתיים לפני שנפטר, למדתי להכיר אדם חכם, מצביא, מנהיג ואיש של אנשים. קשה לי להאמין שמאיר עמית אילץ את אלי כהן לצאת לסוריה. הוא עשה הרבה לחילוצם של אנשי עסק הביש למרות שלא הוא ששלח אותם".
"מערכת החינוך וצה"ל צריכים למצוא את הדרך להעביר את המסרים של אלה שיוצאים למשימה שיתכן מאוד שלא יחזרו ממנה, ועושים זאת מתוך הקרבה, מתוך אישיות מאוד מיוחדת ומתוך נכונות להקרבה ונתינה. עולם הגיבורים צריך ללמד אותנו שהיו כאן אנשים שחשבו רק איפה הם יכולים לתת מעצמם ולתרום ולא לחשוב איפה אני מקבל. צריך לאפשר לנוער להכיר את סיפורי הגבורה הללו".
לשאלתנו אם להערכתו או לידיעתו עשתה ישראל הכול על מנת להשיב את גופתו של אלי כהן ולהביאה לקבר ישראל, אומר מיטשניק כי ידוע לו לא מעט בנושא זה וככל הידוע לו עשתה ישראל רבות בעניין זה כולל מאמציהם של ראשי ממשלה, שרי ביטחון וגופי המודיעין השונים. עם זאת הוא חושש שהסיכוי שהדבר אכן יקרה קלוש לנוכח השנים הרבות שחלפו מאז ובשל סלילת כביש על המקום בו קיימות השערות שנקברה שם גופתו.