משהו מופלא שלא לומר מוזר קרה לגוש אמונים. זרם ההתיישבות שהקים מספר שיא של יישובים, שאף תנועה אחרת לא הקימה כמוהו בעשרות השנים האחרונות נעלם. נכון, יש את מועצת יש"ע שהוא גוף מאגד מוניציפאלי של היישובים שהקים גוש אמונים; אמת, יש את 'אמנה', שהפכה לזרוע המיישבת של הגוש; אבל המושג, המותג, 'גוש אמונים', שפרץ בסערה לתודעה הציבורית לפני 30 שנה בדיוק, התאדה. 'גוש אמונים', מספר גרשון שפט מי שנמנה עם מייסדיו, נולד בביתו של הרב דרוקמן. התקופה היתה לאחר מלחמת יום הכיפורים ולאחר הבחירות שבאו בעקבותיהן. התחושה הכללית היתה של דכדוך ורפיון. גרשון שפט פגש את הרב דרוקמן באזכרה למזכ"ל בנ"ע, רוטנברג ז"ל, ושם הוחלט לערוך סבב טלפונים בין חברים, ולזמן אותם לביתו של הרב דרוקמן. ב-8 בינואר 1974, זוכר שפט, השתוללה סערת גשמים, אבל הדבר לא מנע מהרב לוינגר והרב ולדמן מחברון, חנן פורת מגוש עציון, יהודה הראל מרמת הגולן, הרב יואל בן נון, יוסקה שפירא ואחרים מלהגיע אל בית משפחת דרוקמן במרכז שפירא. למרבה הפלא, הנושא הבוער באותו ערב לא היה ההתיישבות בשומרון, אלא הצורך במאבק שישכנע את ממשלת גולדה מאיר, שזכתה זה עתה לאמון העם למרות מחדל יום הכיפורים, להקים ממשלת חירום לאומית, בהשתתפות הליכוד. החשש הגדול והמיידי של המתכנסים היה שבמגעים המדיניים, שהתנהלו לאחר המלחמה, תיסוג ישראל אל הקווים שלפני מלחמת יוה"כ. את התסריט הזה הם ניסו למנוע ע"י הקמת ממשלה תקיפה יותר. ההתיישבות ברחבי ארץ ישראל היה הנושא השני שעמד כמטרה לגוף החדש. בפגישה מאוחרת יותר של הפורום, והפעם במגרש הביתי של חנן פורת בכפר עציון, העביר הרב בן נון פתק לפורת עם בקשה: צריך להחליט על שם. "יש הצעות לשם?" שאל פורת את הנוכחים ומיד נשמע קולו של בוגר שבט אמונים, הרב דרוקמן: "מה יש להתלבט, השם המתבקש הוא 'אמונים'". אז מאיפה ה'גוש', אתם שואלים? זו כבר תרומתה של התקשורת. היתה זו תקופה של אופנת הגושים במפלגות, נו שויין, אמרו במערכות העיתונים, שיהיה גם גוש לדתיים. 20 שנה מאוחר יותר ודאי היתה התקשורת מדביקה לגוף החדש את הקידומת 'פורום'. אבן דרך מעניינת יותר היתה ההתלבטות מי ינהיג את הגוש. המועמד הטבעי ליטול את כתר המנהיגות, משחזר שפט, היה הרב דרוקמן. אבל הרב סירב בכל תוקף. הפנייה הבאה היתה אל יוסקה שפירא, מי שהדריך בבני-עקיבא חלק לא מבוטל מהנוכחים. שפירא הודיע שהוא מוכן לתרום הכל: את המשרד שלו, טלפונים, כיבוד, אבל להנהיג את הקבוצה זה לא. מסיבה פשוטה: מי שלא מתגורר מעבר לקו הירוק אין לו זכות להנהיג את גוש אמונים. בעצתו של חנן פורת פנו החברים אל מי שיקים וינהיג לימים את תנועת מימ"ד - לא בדיוק הגנן הטבעי לטיפוח שתילי גוש אמונים הרב יהודה עמיטל. שעה שלמה שמע הרב עמיטל בסבלנות רבה את בקשתם של חברי המשלחת, אבל כשפתח הרב את פיו נדהמו הנוכחים ממה ששמעו: אתם משוגעים, יש לכם חזיונות שווא, הכל דיבורים וקשקושים. כתוצאה מהפגישה החליטה החבורה להקדיש אנרגיות למען יישוב הארץ ולהתעלם, בשלב זה, מסוגיית ההנהגה. יישוב יהודי ראשון בשומרון אנשי גוש אמונים לא היו צריכים לפתוח מפות כדי לגלות שחבל הארץ היחיד שלא היה מיושב ביהודים באותה עת היה השומרון. נושא יישוב השומרון הפך ליעד המרכזי של הגוש, שאימץ לתוכו את גרעין אלון מורה. בני קצובר ומנחם פליקס, שני בחורים צעירים מהבולטים ביישוב הצעיר קריית ארבע, גיבשו - עוד לפני לידתו של גוש אמונים - גרעין שיעלה להתיישב בשכם. זמן רב הם הקדישו לשכנע, לשווא, את הדרגים הממשלתיים הבכירים בחשיבות הרעיון. הקמת גוש אמונים סייעה לגרעין לקבל רוח גבית חדשה. ב-3 ביוני 1974 הקים רבין את ממשלתו, לאחר התפטרותה של גולדה מאיר. מייד לאחר השבעתו קיבל רה"מ החדש מכתב ממזכיר גרעין אלון מורה, בו הוא מודיע לו שחברי הגרעין נחושים לעלות להתיישב באזור שכם לאלתר. מבצע העלייה עוכב ברגע האחרון משום שהרב צבי יהודה קוק זצ"ל ניסה לשכנע את שר הביטחון פרס להתיר לחברי הגרעין לעלות. לאחר שהרב נחל כישלון, יצא הגרעין לדרכו כמו במבצע צבאי. כיוון שחברי הגרעין הודיעו מראש שהם מתכוונים לצאת לדרך, היה צפוי שכוחות צה"ל יחסמו את דרכם. מהיכן יחסמו? שאלה טובה. בוודאי מכיוון השפלה, או אולי מכיוון ירושלים. לשם כך ארגן הגרעין שתי קבוצות הסחה שינועו מהכיוונים הצפויים, כאשר הכוח המרכזי יצא אל לב השומרון מכיוון מזרח משדות מושב מחולה שבבקעת הירדן. השיירה הצליחה לחמוק מעיני כוחות הצבא ונעצרה באזור חאוורה, מאחורי שטחי המטווחים של בה"ד 3. שם התמקמה הקבוצה, הניפה דגל והקימה אוהלים. שעות ספורות לאחר מכן הגיעו קודקודי פיקוד המרכז עם הוראה: עליכם להתפנות. כשהגיעו חיילי צה"ל לפנות את חברי הגרעין עמד מולם חבר כנסת חדש מטעם סיעת הליכוד ותבע מהם שלא לפנות את המתנחלים. "אבל יש לנו פקודה", התגוננו החיילים. "אז תסרבו פקודה", אמר חבר הכנסת. מעניין מה חושב על כך היום אותו חבר כנסת, שמשמש כעת כראש ממשלת ישראל. הגרעין פונה באותו יום, אך לא אמר נואש. ב-25 ביולי באותה שנה עלה הגרעין לתחנת הרכבת בסבסטיה. אגב, מי שעמד אז בכוח ההסחה שהטעה את צה"ל היה, ניחשתם נכון, אריאל שרון. הפעם, לאחר שהתמקם הגרעין במקום, הגיעו מאות תומכים בשיירות מכיוונים שונים אל סבסטיה כדי להביע את תמיכתם. ואולם גם ניסיון זה לא עלה יפה וחברי הגרעין ותומכיהם פונו מהמקום. שוב ושוב עלו אנשי גוש אמונים לסבסטיה, עד שממשלת רבין לא יכלה יותר לסרב ואפשרה לגרעין מצומצם להתיישב במחנה הצבאי קדום. אותו גרעין הפך לימים ליישוב קדומים. הטאבו נשבר: יישוב יהודי ראשון היכה שורשים באדמת השומרון. יחלפו עוד שנים עד שגם גרעין אלון מורה יתקע יתד משלו סמוך לשכם.
