אביזרי חובה במשרד של פרופסור למתמטיקה: לוח עמוס בנוסחאות סבוכות, ספרייה מקצועית עשירה ותמונות משפחתיות. אה, וגם שני דפי קשר. אחד של הילדים (עשרה במספר) ואחד של האחים (תשעה). אלו לפחות החפצים שמצויים במשרדו של פרופסור עלי מרצבך מן המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. גם מפרופסורים למתמטיקה אי אפשר לצפות שיזכרו כל כך הרבה מספרי טלפון בעל פה.
מרצבך חושב שאם הוא 'תופעה', זה רק בגלל מספר הילדים הרב ("לא חתמתי על המספר מראש, אבל ידענו שיהיו לנו הרבה ילדים") והעובדה שהוא גר בשילה; אבל האמת היא שאין פרופסורים רבים בעלי שם שרואים בתורת ההסתברות את גילוי ה' בעולם, וגם לא כאלה שמרבים כל-כך לעסוק בהשקה שבין תורה ומדע. מעבר לכל אלה, מרצבך הוא פטריוט אמיתי שמחפש בכל הזדמנות שונות, בעיקר במסעותיו לחו"ל, להיות שליח עלייה וגם מסבירן לאומי.
ישיבה, צבא ואוניברסיטה
עלי מרצבך נולד לפני 54 שנים בפריז, למשפחה דתית שהיתה מחוברת לקהילה היהודית חרדית בעיר. בתום לימודי התיכון הגיע לישראל ללמוד בישיבה, מתוך מטרה לשוב מאוחר יותר לפריז, לאוניברסיטה. הוא למד בישיבת 'באר יעקב', ולמרות שהקו הכללי הנחה את התלמידים לא ללכת לצבא, החליט מרצבך הצעיר לעשות את הצעד:
"אני לא אשכח את הנקודה שגרמה לי להחליט שכאן זה המקום שלי", הוא נזכר בהתרגשות. "זה היה בראש חודש ניסן תשכ"ח. באותו יום היה מבצע כראמה. נסעתי באוטובוס מהישיבה הביתה, ושמעתי ברדיו על הקרבות וההרוגים. זה היה מבצע לא כל-כך נעים, ואני אמרתי זהו, גמרנו, אני לא עוזב. אני נשאר בארץ, אני לא יודע למה, אבל זו היתה הנקודה".
בישיבה ניסו להניא את מרצבך מהגיוס מחשש ש'יתקלקל', והוא, מנגד, התחייב להתחיל כל חופשה צבאית בישיבה. "וכך היה באמת, רק שהייתי דוגמה לא טובה, כי באתי במדים והכל. אז אמרו לי תפסיק לבוא". מרצבך ניסה להמשיך ולבקר בישיבה בלי מדים, אך גם זה לא מצא חן בעיני מורי הדרך בישיבה, שהופעתו של מרצבך שברה להם את התיזה.
אחרי שפרק הצבא בחייו הסתיים, פנה מרצבך ללמוד מתמטיקה ("כי את זה אהבתי") וסטטיסטיקה ("כי זה פרקטי") באוניברסיטה העברית, שם עשה גם את לימודי המאסטר. את הדוקטורט למד באוניברסיטת בן גוריון, ואחרי פוסט-דוקטורט בצרפת, דווקא התחום שאהב הפך למקצוע.
מרצבך הוא פרופסור בתחום תורת ההסתברות, שהיא לסטטיסטיקה כמו האל"ף בי"ת לספרות: "בצורה פשוטה, מדובר בסיכויים, איך אפשר לחשב סיכויים של דברים מסובכים. אנחנו בונים מודלים לפתרון בעיות כאלה".
אז אתה לא עובד במעבדה.
"אפילו מחשב לא צריך, מה שצריך זה עיפרון ודף. והמחק, כמובן, מאוד חשוב לי".
המתמטיקה עושה רושם של משהו מוחלט. ההסתברות, ובטח הסטטיסטיקה שנבנית על גביה, עושות רושם של משהו משוער.
"זה דווקא כן מוחלט. התשובה היא מוחלטת, אבל הסתברותית. אני אומר לך כשאני זורק מטבע: הסיכוי שהוא ייפול על צד מסוים הוא 50%. זה לא אומר שאין סיכוי שזה ייפול על הצד השני, אבל זו תשובה מוחלטת. יש שאלות הרבה יותר מסובכות שאנחנו עוסקים בהן. בשבילי, הסתברות היא מקצוע יפה שיש לו יסודות מתמטיים ברורים מאוד, ואפשר לעסוק בו יומם ולילה".
הטעות של המדגם
מרצבך, שהספר היחיד בעברית בתחום הסטטיסטיקה המתמטית הוא פרי עטו, עורך מחקרים עם עמיתים מן העולם וקנה לו שם של מומחה בתחום. הוא מרבה לעסוק בתחום התיאורטי של ההסתברות, למרות שלפעמים הוא קורץ אל התחום השימושי. ברגע זה, למשל, הוא נמצא בעיצומה של כתיבת ארבעה מאמרים, רק אחד מהם שימושי.
יש לי שאלה מאוד שימושית בסטטיסטיקה. הסקרים שנערכו לגבי משאל מתפקדי הליכוד נפלו בגדול, וזו אינה הפעם הראשונה.
"אני לא עוסק בכלל בסקרים, אבל בכל זאת רוצה לסנגר עליהם קצת. קשה להוציא מסקנות מסקרים, בעיקר בנושא כמו שהיה עכשיו, כי אנשים משנים את דעתם. ראיתי אנשים שחשבו שהם בעד התכנית, ואחרי שדיברנו איתם קצת הם שינו את דעתם. לא מדובר בסקר על משחת שיניים אנשים לא משנים את משחת השיניים שלהם, וזה יותר פשוט.
"מובן שצריך לעשות את העבודה שכמו שצריך. צריך לעשות מדגם מספיק גדול, צריך לפרסם את טעות המדגם. אני אומר לתלמידים שלי שמי שלא פרסם את טעות המדגם הוא רמאי, שקרן וגנב. אגב, אנחנו באגודה הישראלית לסטטיסטיקה ניסחנו חוקי אתיקה שיובאו לכנסת בקרוב. אחת הדרישות היא להודיע על טעות מדגם. לצערי, יש מכונים לא רציניים, אבל מינה צמח היא רצינית, ויחסית הטעות שלה לא היתה גדולה. זה נורמלי".
יד ה' דרך הסטטיסטיקה
כשפרופסור מרצבך מדבר על הסתברות והשלכותיה, עיניו אורות. אבל לא מדובר רק באהבה למדע כמדע. מרצבך רואה בהסתברות הרבה מעבר לאתגר שכלי. לדידו, ההסתברות היא יד ה' בעולם: "אני מאמין שהקדוש ברוך הוא מתערב בעולם. הוא בנה חוקים של הטבע, ואותם הוא לא ישנה. אז איך הוא מתערב? באמצעות תורת ההסתברות, שאותה הוא הכניס בתוך בריאת העולם.
"במילים 'תוהו ובוהו' נמצאת תורת ההסתברות, כדי להתערב בעולם בצורה סמויה. כך אדם יכול להגיד 'זה במקרה', והבחירה החופשית נשמרת. הרלב"ג כותב בפירוש שלכל נס יש הסבר טבעי, כך שאני יכול להיתלות באילן שלו".
"הנה, בפרשת השבוע שעבר מופיע הגורל: 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' הגמרא במסכת יומא מספרת שבמשך 40 השנים ששימש שמעון הצדיק היה יוצא גורל 'לה" בצד ימין שלו ובארבעים השנים האחרונות של המקדש היה יוצא הגורל בצד שמאל. אפשר לעשות חישוב הסתברותי יפה, מה הסיכוי שתצא מחרוזת של 40 פעם ברציפות באותו צד".
מרצבך עורך חישוב קצר, ולאחר מכן נותן גם דוגמה מוחשית: "נניח שהכהן הגדול מטיל את הגורל 1000 פעמים כל יום. כמה זמן ייקח לו בממוצע לקבל מחרוזת של 40 פעמים אותו דבר? התשובה היא בערך 3 מיליון שנים. אז זה 'מקרה' שיצא, ומצד שני זו השגחה".
מרצבך ממשיך מסימני ההשגחה על האדם הפרטי אל שאלה אחרת באמונה: בחירה חופשית של הפרט מול חוסר בחירה חופשית לכלל, וגם כאן קיימת מקבילה מדעית: "לכאורה הדברים סותרים, אבל בתורת ההסתברות רואים את זה יפה מאוד. יש חוק שנקרא 'חוק המספרים הגדולים', שלפיו לכל חלקיק יש התנהגות אקראית, כלומר כשאני מטיל מטבע אין לי סיבה לחשוב שהוא ייפול דווקא כך או אחרת. למרות זאת, אם אני מטיל את המטבע 1000 פעמים, אני מוכן להתערב שכל צד ייפול בין 450 ל-550 פעמים. זה חוק המספרים הגדולים. ככל שמספר הניסויים גדל, אז האקראיות נעלמת וההתנהגות נהיית יותר דטרמיניסטית, ובאינסוף אין בכלל בחירה".
אבל מרצבך לא נשאר רק בתחום הצר של ההסתברות ביהדות. לדבריו, במקורות היהדות ניתן למצוא יסודות רבים של המתמטיקה, ולדעתו יש ללמד את הדברים האלה בבתי הספר בישראל. הוא מזכיר את רבנו אברהם בר חייא, שמצא כל מיני פרטים על פאי, ואת ההוכחה לשטח מעגל שנמצאת בתוספות של מסכת סוכה. מרצבך טוען גם שלמשולש פסקל המפורסם צריך לקרוא 'משולש רלב"ג', משום שרלב"ג גילה את הנוסחה שלוש מאות שנה לפני פסקל.
לאחרונה הסכים מרצבך לכהן כנשיא של אגודת 'תורה ומדע', שקיימת למעלה מ-20 שנה אבל אינה מתפקדת כבר שנים ארוכות. מרצבך מתכוון לחדש את הפעילות של האגודה, וכבר הציב לעצמו כמה מטרות: "הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא להשיג חברים רבים. לדעתי, אפשר להשיג כמה אלפים, ולהקים אתר אינטרנט שבו אשתדל לתת תשובה לכל הנוער ששואל שאלות על גיל העולם ושאלות אתיות. אני קורא לכל מי שמרגיש שהוא איש תורה ומדע לבוא ולהירשם, כדי שהאגודה תהיה גדולה וחזקה ותביע את דעתה".
יהדות לכולם
כפרופסור מן המניין בבר אילן הספיק מרצבך לכהן בתפקידים שונים ומגוונים באוניברסיטה, להיות יו"ר של תת-ועדה של שרת החינוך וגם להיות חבר באגודות מקצועיות בארץ ובחו"ל. למרות היותו איש מקצוע מכובד, הוא שומר על הומור ומדבר בענווה ובגובה העיניים.
מרצבך שימש כראש המחלקה למתמטיקה ומחשבים ואחר-כך כראש האקדמי של מכללת יהודה ושומרון ב'אריאל' ("מכללה שרוצה להיות אוניברסיטה, ואני מאמין שאם יש מכללה שתיהפך לאוניברסיטה יש לה סיכוי גדול") אחר-כך שימש כדיקן הפקולטה למדעים מדויקים, ובתום כל אלה היה יושב ראש הוועדה לתואר שלישי של האוניברסיטה. "עכשיו אני ברוך ה' בשבתון", הוא אומר, ומדליק סימני שאלה.
'שבתון' אצל אקדמאים הוא מושג שפירושו שהייה בחוץ לארץ לא?
"אשתי והילדים לא רצו בשום פנים ואופן לצאת לחו"ל, אפילו לתקופה קצרה, ואני מצדיק אותם. כל שנה בקיץ אני בקנדה כמעט חודש, ובלתי אפשרי להביא אותם לשם. אז השנה אני עושה נסיעות קצרות. אני טס לאירופה ביום ראשון וחוזר בחמישי בערב, כדי לא להיות שם בשבת, ושוב חוזר ביום ראשון. מבחינה מקצועית, המתמטיקה המחקרית הגדולה היא בחוץ לארץ, למרות שגם בישראל יש מתמטיקאים ברמה גבוהה".
כמי שהיה יושב ראש הוועדה לתואר שלישי, האוניברסיטה מעודדת חוקרים שיתמודדו עם טענותיהם של ההיסטוריונים החדשים וטענות אנטי-ציוניות ואנטי-יהודיות?
"לדעתי התשובה היא כן, אבל לא מספיק. בזה אני חולק על פרופסור קווה, נשיא האוניברסיטה, שמעניק לזה תשומת לב ברמה שלדעתי היא אינה מספקת. הייחוד של אוניברסיטת בר אילן כאוניברסיטה דתית כיום הוא שכל סטודנט חייב לשמוע קורסים ביהדות".
הרמה של הקורסים האלו נמוכה מאוד, ולפעמים הם עושים שירות רע ליהדות.
"נכון, אבל התלמיד הלא דתי, שמעולם לא פתח תלמוד בבית הספר, מגיע לכאן ופותח את הספרים האלה, ורואה מהי יהדות. אני מסכים שהקורסים הם ככה-ככה, ואני כל הזמן פועל כדי שהקורסים יהיו יותר של יהדות מאשר של אקדמיה. אבל בכל זאת, יש לי תלמידים שבסוף התואר הראשון והשני באים אלי ואומרים לי: 'פרופסור מרצבך, עכשיו אנחנו יודעים מה זה יהדות'.
"הפנינה השנייה שיש בבר אילן זה הכולל והמדרשה לבנות. זה שבחור או בחורה דתיים רוצים במקביל ללימודים האוניברסיטאיים שלהם לשלב לימודי יהדות, זה דבר פנטסטי. אגב, אני בעד שבבר אילן לא יעשו אפליה לטובת הדתיים. ואני גם לא בעד להכריח לחבוש כיפה והכל, זה שטויות".
מרצבך מתנצל, הוא לא סגר את הסלולרי שלו בזמן הראיון משום שהוא מחכה לטלפון מסטודנט. "הם חשובים לי", הוא אומר. הסטודנט שנכנס כמה דקות אחר כך לחדר, מרגיש די בנוח בחברת הפרופסור שלו.
אם נחזור כמה שנים אחורה, לצורה שבה התמודדה האוניברסיטה עם רצח רבין, זו היתה דרך מאוד אפולוגטית.
"נכון, בושה וחרפה. על זה אני לא יכול לסנגר, זה לא היה בסדר. ניסיתי לפעול שלא תהיה תגובה כזאת, אמרתי שהוא למד בבר אילן וגם גר בהרצליה, אז מה גם בהרצליה נעשה שפטים? שטויות. בן אדם עשה מה שהוא עשה ועליו לשאת באחריות וזהו, מספיק עם כל העסק הזה".
בין ה'מרכז' לחו"ל
הוריו של מרצבך, עזריאל ושושנה ז"ל, נהרגו בתאונת דרכים בצומת נצרים לפני 18 שנה, בדרכם לשבת אצל אחד הילדים. ההורים עלו לישראל מעט אחרי שבנם הגיע לכאן לשנת ישיבה, והשתקעו בירושלים. האב, רופא במקצועו, היה הרופא הראשון בקרית ארבע, נווה צוף, עפרה ו"בטח אני שוכח עוד כמה יישובים". הוא נהג להגיע לכל יישוב פעם בשבוע, בהתנדבות, ולבדוק את מצב בריאותם של החלוצים המודרניים.
שמונה מתשעת אחיו של מרצבך מתגוררים בישראל, רובם בהתיישבות, וכך גם כל ששת ילדיו הנשואים, עם שבעה-עשר נכדיו.
מרצבך ואשתו, מרים, החליטו להשתקע בשילה לאחר ששבו משהות של שנה בצרפת (פוסט-דוקטורט שכווץ משנתיים לשנה כדי לשהות כמה שפחות בחו"ל). כשחזרו, החלו לחשוב על מגורים בתחומי יש"ע: "לאט לאט התחילה לטפטף החשיבות של ישיבה במקום שממה, כמו שאומר הרמב"ן. אמרו לנו ששילה זה קרוב גם לירושלים, שם עבדה אשתי, וגם לבר אילן. בסוף זה רחוק גם מכאן וגם מכאן", הוא אומר בצחוק, ולמרות זאת טוען ששילה היא מרכז הארץ: "כשאני חוזר מבר אילן למרכז (שילה), אם אין פקקים זה לוקח 45 דקות". משפחת מרצבך מתגוררת במקום כבר למעלה מ-20 שנה.
כשמרצבך בכל זאת שוהה בחו"ל, הוא משתדל להגיע אל היהודים המתגוררים במדינות שמעבר לים ולדבר על לבם שיעלו לישראל. הוא מנסה לשכנע אותם, אך יודע גם לסנגר על החלטתם להישאר שם.
"בחוץ לארץ אין אנטישמיות נראית לעין, למרות שברור שהגויים אנטישמיים. היהודים אומרים לי שהם חיים טוב מבחינה כלכלית, ושבינתיים יהודים נהרגים כאן ולא שם. אני מדבר איתם, אבל קשה לשכנע אותם".
יותר קל להסביר לגוי
מרצבך נפגש בחו"ל גם עם גויים רבים, וכלפיהם הוא הופך ליחצ"ן של מפעל ההתיישבות ביש"ע: "אני מדבר הרבה עם גויים, והרבה יותר קל לי לשכנע אותם מאשר את העמית שלי ממרצ. אני אומר להם שאני איש שלום. אני מסביר להם שאחת הסיבות שבאתי לשומרון היא בגלל שאני רוצה להראות שאפשר לגור ביחד. אני אתחיל לדבר על שלום כשאוכל לגור בבטחה בקסבה של שכם, או לפחות כשערפאת והמנהיגים הפלשתיניים האחרים יאמרו שהם רוצים שלום, ולכן כל יהודי שגר ביש"ע מוזמן להישאר והם ישמרו עליו. זה טיעון הומניסטי שהגויים מבינים היטב. הם, בניגוד לחברי השמאלניים, מסכימים שלא אני המכשול לשלום אלא הפלשתינים, שלא באמת רוצים בו".
אם אי פעם תקום מדינה פלשתינית, אתה חושב שצריך להתגורר בשטחיה?
"יש מצוות יישוב ארץ ישראל, ולפיה מצווה לגור גם בשכם. הסיבה היחידה שאני לא גר שם, לצערי, היא בגלל שזה מסוכן, אבל אם חס וחלילה תהיה מדינה פלשתינית, אני חושב שיהודים צריכים לגור גם בה, מבחינה תיאורטית לפחות. לא אם זה מסוכן".
אליקים העצני ציטט לא מזמן חוברת מימי הסכמי אוסלו, ובה אתה חתום על הצהרת עקרונות כיצד יש לנהוג בשעת פינוי יהודים מבתיהם.
"אם חס ושלום יעשו טרנספר של יהודים, אני אהיה עצוב מאוד ואעשה את המקסימום האפשרי הדמוקרטי כדי שזה לא יהיה, אבל מובן שאני לא ארים יד על חייל. הוא כמו הבן שלי".
ובאמת, אם אחד מבניך כחייל יצטרך לפנות יישובים, אתה תגיד לו לסרב פקודה?
"אני חושב שכן. בעיני זו פקודה בלתי חוקית בעליל. ובכל זאת, אני אהיה זהיר: אם נמצאים אנשים באיזו צומת אז אפשר, חיילים יכולים וצריכים להזיז יהודים ממקום מסוים למען הסדר. אבל אם דרים אנשים במקום, ושם הם מקיימים את חיי היומיום שלהם, לפנות אותם זה דבר מאוד לא מוסרי".
דווקא דרך השכל
לקראת המשאל בקרב מתפקדי הליכוד, התגייס גם מרצבך לשכנע מתפקדים. ולמרות החינוך האירופי שקיבל, הוא דווקא היה מבסוט מן המגע הבלתי-אמצעי עם השטח: "תמיד דיברו על התנחלות בלבבות, אבל זו הפעם הראשונה ששרון נתן לנו את ההזדמנות לפגוש את כולם. עוד מעט יהיה משאל בקרב כל העם, אז נלך לשכנע 4 מיליון אנשים, ואני אפגוש (חישוב מהיר) מאתיים משפחות, ולא 10.
"היו אנשים שאמרו 'אני בעד, לא רוצה לשמוע אותך'. היה אחד שאמר 'אני בעד ההתנתקות'. אמרתי לו 'תנסה לשכנע אותי'. הוא לא שכנע אותי, ובסוף הודה שהוא עצמו כבר לא משוכנע. הרבה באמת התלבטו. אני הסברתי להם שפה לא צריך אמונה, אלא שכל מתמטי פשוט. התכנית הזאת היא הכי שטותית שיכולה להיות".
בתקשורת הרבו לטעון שהקמפיין נגד ההתנתקות התמקד בצד הרגשי.
"אמנם פגשתי רק 10 משפחות, אבל אני לא עבדתי על הרגש. אמרתי לכולם 'היגיון פשוט, אין כאן רווח, רק הפסד'. מי שאמר 'תאמינו לי' היה שרון".
מרצבך מאמין שאסור לנוח על זרי הדפנה, ושזוהי רק ההתחלה: "זה טוב לחימום. נכון לנו מאבק ארוך וקשה. לשרון ולשמאל יש עוד הרבה שפנים בכובע".
יש כאלה שטוענים שהצלחה במשאל זה או אחר היא זמנית, ושבסופו של דבר תהיה נסיגה. כפרופסור להסתברות, אתה מוכן להמר מה יהיה?
"דבר אחד אני יודע: שהעתיד לא ניתן לחיזוי, כי המערכות אינן יציבות. כל הפוטורולוגים תמיד טעו. חשבנו שבשנת אלפיים יהיו לכולנו מכוניות מעופפות, ומצד שני אף אחד לא צפה את הפקס, הטלפון הסלולרי והאינטרנט. אין מה להמר, אפשר לעשות זאת רק בבורסה, וגם זה לא כדאי, כי המודלים של הבורסה הם הסתברותיים.
"בטווח ארוך אני מאמין, וכאן הפעם הראשונה שאני אומר את המילה 'מאמין', שיהיה בסדר. בטווח קצר יכולות להיות הרבה בעיות, ועלינו מוטל לעשות את שלנו: לקיים מצוות, לשמור על ארץ ישראל וללכת אחרי האמת בלי פניות".
ofralax@walla.co.il
המתמטיקה הגאונית של הלוח העברי
גם השבת, כבכל שבת מברכים, יכריזו גבאי בתי הכנסת על ראש החודש הקרב ובא. הם יודיעו על מועדו המדויק של המולד והקהל יקשיב רוב קשב ו... לא ממש יבין על מה הם מדברים.
פרופסור מרצבך לא כל-כך אהב את התופעה. הוא שאל אנשים סביבו מה הם ה'חלקים' המסתוריים שעליהם מדברים הגבאים, אך לא זכה לתשובה, וכך נכנס לעניין הלוח העברי, נושא שעליו הספיק להעביר קורס במכללה בירושלים, וייתכן שבעתיד יכתוב ספר.
מה הם באמת ה'חלקים' המדוברים?
"הלוח העברי עובד על שעות של 60 דקות, כי שעות זמניות היו גורמות לו להיות מסובך מדי. בשעה של 60 דקות יש 1080 חלקים, ובכל חלק 76 רגעים".
מאיפה מספרים האלה? הם לא עגולים!
"למה? 1080 זה מספר שמתחלק בהמון דברים, וזו הסיבה שבחרו אותו. הוא מתחלק ב-2, 3, 4, 5, 6, 8, 60, הרבה דברים. הלוח העברי הקבוע נקבע על-פי הלל נשיאה. אומרים שזה היה בשנת 359 לספירה הנוצרית. הוא קבע את הבסיס של הלוח העברי, כולל זה שמוסיפים חודש לכל 7 שנים מתוך 19 שנים, מתי חודשים מלאים או חסרים ועוד".
הוא ידע מתמטיקה ברמה מאוד גבוהה.
"כן, בוודאי. אני רואה את הרמב"ם שהיה אחריו, הלכות קידוש החודש הן ממש מתמטיקה גבוהה. בשביל להבין את הפרקים האחרונים בהלכות קידוש החודש צריך להבין בטריגונומטריה כדורית, לא זו הפשוטה שלומדים בבית ספר. ואת כל החשבון הזה הוא עשה כדי לדעת איפה ומתי ייראה הירח החדש בכל חודש".
פסח היה לא מזמן. כיום אנחנו חוגגים את 'חג האביב' בפיגור לא?
"תחילת פסח היא באמת יותר מ-30 יום אחרי תקופת האביב. זאת בעיה, כי לשנה השמשית שלנו חסרות כמה דקות בכל שנה, וזה מצטבר וגורם לכך שפסח זז לאט לאט לקיץ. אבל לא לדאוג, אנחנו עדיין בטווח המותר, וזה יהיה בסדר עוד הרבה זמן. בתוך 1000 שנה צריך לעשות רפורמה קטנה בלוח, וזה ייעשה על-ידי סנהדרין שיהיו עד אז, לא צריך לדאוג. אפשר לישון טוב".
פרופסור מרצבך הקים בבר אילן מכון מחקר שמטרתו לעסוק במתמטיקה ואסטרונומיה ביהדות, אבל הוא קצת מדשדש, בגלל חוסר תקציב. מרצבך, חובב אסטרונומיה נלהב, מנסה לשכנע אותנו שכדאי לצפות בימים אלה בכוכב נוגה ומסביר את מיקומו המדויק. כן, יש לו גם טלסקופ, והוא 'משגע' את ילדיו שיבואו לצפות במחזות המרהיבים של גרמי השמים. "כשאני עוסק בזה, אני מרגיש את מה שכתב הרמב"ם, שמגיעים לאהבת ה' על ידי זה שמתבוננים בכוחות הטבע", הוא אומר בהתלהבות.
מרצבך חושב שאם הוא 'תופעה', זה רק בגלל מספר הילדים הרב ("לא חתמתי על המספר מראש, אבל ידענו שיהיו לנו הרבה ילדים") והעובדה שהוא גר בשילה; אבל האמת היא שאין פרופסורים רבים בעלי שם שרואים בתורת ההסתברות את גילוי ה' בעולם, וגם לא כאלה שמרבים כל-כך לעסוק בהשקה שבין תורה ומדע. מעבר לכל אלה, מרצבך הוא פטריוט אמיתי שמחפש בכל הזדמנות שונות, בעיקר במסעותיו לחו"ל, להיות שליח עלייה וגם מסבירן לאומי.
ישיבה, צבא ואוניברסיטה
עלי מרצבך נולד לפני 54 שנים בפריז, למשפחה דתית שהיתה מחוברת לקהילה היהודית חרדית בעיר. בתום לימודי התיכון הגיע לישראל ללמוד בישיבה, מתוך מטרה לשוב מאוחר יותר לפריז, לאוניברסיטה. הוא למד בישיבת 'באר יעקב', ולמרות שהקו הכללי הנחה את התלמידים לא ללכת לצבא, החליט מרצבך הצעיר לעשות את הצעד:
"אני לא אשכח את הנקודה שגרמה לי להחליט שכאן זה המקום שלי", הוא נזכר בהתרגשות. "זה היה בראש חודש ניסן תשכ"ח. באותו יום היה מבצע כראמה. נסעתי באוטובוס מהישיבה הביתה, ושמעתי ברדיו על הקרבות וההרוגים. זה היה מבצע לא כל-כך נעים, ואני אמרתי זהו, גמרנו, אני לא עוזב. אני נשאר בארץ, אני לא יודע למה, אבל זו היתה הנקודה".
בישיבה ניסו להניא את מרצבך מהגיוס מחשש ש'יתקלקל', והוא, מנגד, התחייב להתחיל כל חופשה צבאית בישיבה. "וכך היה באמת, רק שהייתי דוגמה לא טובה, כי באתי במדים והכל. אז אמרו לי תפסיק לבוא". מרצבך ניסה להמשיך ולבקר בישיבה בלי מדים, אך גם זה לא מצא חן בעיני מורי הדרך בישיבה, שהופעתו של מרצבך שברה להם את התיזה.
אחרי שפרק הצבא בחייו הסתיים, פנה מרצבך ללמוד מתמטיקה ("כי את זה אהבתי") וסטטיסטיקה ("כי זה פרקטי") באוניברסיטה העברית, שם עשה גם את לימודי המאסטר. את הדוקטורט למד באוניברסיטת בן גוריון, ואחרי פוסט-דוקטורט בצרפת, דווקא התחום שאהב הפך למקצוע.
מרצבך הוא פרופסור בתחום תורת ההסתברות, שהיא לסטטיסטיקה כמו האל"ף בי"ת לספרות: "בצורה פשוטה, מדובר בסיכויים, איך אפשר לחשב סיכויים של דברים מסובכים. אנחנו בונים מודלים לפתרון בעיות כאלה".
אז אתה לא עובד במעבדה.
"אפילו מחשב לא צריך, מה שצריך זה עיפרון ודף. והמחק, כמובן, מאוד חשוב לי".
המתמטיקה עושה רושם של משהו מוחלט. ההסתברות, ובטח הסטטיסטיקה שנבנית על גביה, עושות רושם של משהו משוער.
"זה דווקא כן מוחלט. התשובה היא מוחלטת, אבל הסתברותית. אני אומר לך כשאני זורק מטבע: הסיכוי שהוא ייפול על צד מסוים הוא 50%. זה לא אומר שאין סיכוי שזה ייפול על הצד השני, אבל זו תשובה מוחלטת. יש שאלות הרבה יותר מסובכות שאנחנו עוסקים בהן. בשבילי, הסתברות היא מקצוע יפה שיש לו יסודות מתמטיים ברורים מאוד, ואפשר לעסוק בו יומם ולילה".
הטעות של המדגם
מרצבך, שהספר היחיד בעברית בתחום הסטטיסטיקה המתמטית הוא פרי עטו, עורך מחקרים עם עמיתים מן העולם וקנה לו שם של מומחה בתחום. הוא מרבה לעסוק בתחום התיאורטי של ההסתברות, למרות שלפעמים הוא קורץ אל התחום השימושי. ברגע זה, למשל, הוא נמצא בעיצומה של כתיבת ארבעה מאמרים, רק אחד מהם שימושי.
יש לי שאלה מאוד שימושית בסטטיסטיקה. הסקרים שנערכו לגבי משאל מתפקדי הליכוד נפלו בגדול, וזו אינה הפעם הראשונה.
"אני לא עוסק בכלל בסקרים, אבל בכל זאת רוצה לסנגר עליהם קצת. קשה להוציא מסקנות מסקרים, בעיקר בנושא כמו שהיה עכשיו, כי אנשים משנים את דעתם. ראיתי אנשים שחשבו שהם בעד התכנית, ואחרי שדיברנו איתם קצת הם שינו את דעתם. לא מדובר בסקר על משחת שיניים אנשים לא משנים את משחת השיניים שלהם, וזה יותר פשוט.
"מובן שצריך לעשות את העבודה שכמו שצריך. צריך לעשות מדגם מספיק גדול, צריך לפרסם את טעות המדגם. אני אומר לתלמידים שלי שמי שלא פרסם את טעות המדגם הוא רמאי, שקרן וגנב. אגב, אנחנו באגודה הישראלית לסטטיסטיקה ניסחנו חוקי אתיקה שיובאו לכנסת בקרוב. אחת הדרישות היא להודיע על טעות מדגם. לצערי, יש מכונים לא רציניים, אבל מינה צמח היא רצינית, ויחסית הטעות שלה לא היתה גדולה. זה נורמלי".
יד ה' דרך הסטטיסטיקה
כשפרופסור מרצבך מדבר על הסתברות והשלכותיה, עיניו אורות. אבל לא מדובר רק באהבה למדע כמדע. מרצבך רואה בהסתברות הרבה מעבר לאתגר שכלי. לדידו, ההסתברות היא יד ה' בעולם: "אני מאמין שהקדוש ברוך הוא מתערב בעולם. הוא בנה חוקים של הטבע, ואותם הוא לא ישנה. אז איך הוא מתערב? באמצעות תורת ההסתברות, שאותה הוא הכניס בתוך בריאת העולם.
"במילים 'תוהו ובוהו' נמצאת תורת ההסתברות, כדי להתערב בעולם בצורה סמויה. כך אדם יכול להגיד 'זה במקרה', והבחירה החופשית נשמרת. הרלב"ג כותב בפירוש שלכל נס יש הסבר טבעי, כך שאני יכול להיתלות באילן שלו".
"הנה, בפרשת השבוע שעבר מופיע הגורל: 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' הגמרא במסכת יומא מספרת שבמשך 40 השנים ששימש שמעון הצדיק היה יוצא גורל 'לה" בצד ימין שלו ובארבעים השנים האחרונות של המקדש היה יוצא הגורל בצד שמאל. אפשר לעשות חישוב הסתברותי יפה, מה הסיכוי שתצא מחרוזת של 40 פעם ברציפות באותו צד".
מרצבך עורך חישוב קצר, ולאחר מכן נותן גם דוגמה מוחשית: "נניח שהכהן הגדול מטיל את הגורל 1000 פעמים כל יום. כמה זמן ייקח לו בממוצע לקבל מחרוזת של 40 פעמים אותו דבר? התשובה היא בערך 3 מיליון שנים. אז זה 'מקרה' שיצא, ומצד שני זו השגחה".
מרצבך ממשיך מסימני ההשגחה על האדם הפרטי אל שאלה אחרת באמונה: בחירה חופשית של הפרט מול חוסר בחירה חופשית לכלל, וגם כאן קיימת מקבילה מדעית: "לכאורה הדברים סותרים, אבל בתורת ההסתברות רואים את זה יפה מאוד. יש חוק שנקרא 'חוק המספרים הגדולים', שלפיו לכל חלקיק יש התנהגות אקראית, כלומר כשאני מטיל מטבע אין לי סיבה לחשוב שהוא ייפול דווקא כך או אחרת. למרות זאת, אם אני מטיל את המטבע 1000 פעמים, אני מוכן להתערב שכל צד ייפול בין 450 ל-550 פעמים. זה חוק המספרים הגדולים. ככל שמספר הניסויים גדל, אז האקראיות נעלמת וההתנהגות נהיית יותר דטרמיניסטית, ובאינסוף אין בכלל בחירה".
אבל מרצבך לא נשאר רק בתחום הצר של ההסתברות ביהדות. לדבריו, במקורות היהדות ניתן למצוא יסודות רבים של המתמטיקה, ולדעתו יש ללמד את הדברים האלה בבתי הספר בישראל. הוא מזכיר את רבנו אברהם בר חייא, שמצא כל מיני פרטים על פאי, ואת ההוכחה לשטח מעגל שנמצאת בתוספות של מסכת סוכה. מרצבך טוען גם שלמשולש פסקל המפורסם צריך לקרוא 'משולש רלב"ג', משום שרלב"ג גילה את הנוסחה שלוש מאות שנה לפני פסקל.
לאחרונה הסכים מרצבך לכהן כנשיא של אגודת 'תורה ומדע', שקיימת למעלה מ-20 שנה אבל אינה מתפקדת כבר שנים ארוכות. מרצבך מתכוון לחדש את הפעילות של האגודה, וכבר הציב לעצמו כמה מטרות: "הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא להשיג חברים רבים. לדעתי, אפשר להשיג כמה אלפים, ולהקים אתר אינטרנט שבו אשתדל לתת תשובה לכל הנוער ששואל שאלות על גיל העולם ושאלות אתיות. אני קורא לכל מי שמרגיש שהוא איש תורה ומדע לבוא ולהירשם, כדי שהאגודה תהיה גדולה וחזקה ותביע את דעתה".
יהדות לכולם
כפרופסור מן המניין בבר אילן הספיק מרצבך לכהן בתפקידים שונים ומגוונים באוניברסיטה, להיות יו"ר של תת-ועדה של שרת החינוך וגם להיות חבר באגודות מקצועיות בארץ ובחו"ל. למרות היותו איש מקצוע מכובד, הוא שומר על הומור ומדבר בענווה ובגובה העיניים.
מרצבך שימש כראש המחלקה למתמטיקה ומחשבים ואחר-כך כראש האקדמי של מכללת יהודה ושומרון ב'אריאל' ("מכללה שרוצה להיות אוניברסיטה, ואני מאמין שאם יש מכללה שתיהפך לאוניברסיטה יש לה סיכוי גדול") אחר-כך שימש כדיקן הפקולטה למדעים מדויקים, ובתום כל אלה היה יושב ראש הוועדה לתואר שלישי של האוניברסיטה. "עכשיו אני ברוך ה' בשבתון", הוא אומר, ומדליק סימני שאלה.
'שבתון' אצל אקדמאים הוא מושג שפירושו שהייה בחוץ לארץ לא?
"אשתי והילדים לא רצו בשום פנים ואופן לצאת לחו"ל, אפילו לתקופה קצרה, ואני מצדיק אותם. כל שנה בקיץ אני בקנדה כמעט חודש, ובלתי אפשרי להביא אותם לשם. אז השנה אני עושה נסיעות קצרות. אני טס לאירופה ביום ראשון וחוזר בחמישי בערב, כדי לא להיות שם בשבת, ושוב חוזר ביום ראשון. מבחינה מקצועית, המתמטיקה המחקרית הגדולה היא בחוץ לארץ, למרות שגם בישראל יש מתמטיקאים ברמה גבוהה".
כמי שהיה יושב ראש הוועדה לתואר שלישי, האוניברסיטה מעודדת חוקרים שיתמודדו עם טענותיהם של ההיסטוריונים החדשים וטענות אנטי-ציוניות ואנטי-יהודיות?
"לדעתי התשובה היא כן, אבל לא מספיק. בזה אני חולק על פרופסור קווה, נשיא האוניברסיטה, שמעניק לזה תשומת לב ברמה שלדעתי היא אינה מספקת. הייחוד של אוניברסיטת בר אילן כאוניברסיטה דתית כיום הוא שכל סטודנט חייב לשמוע קורסים ביהדות".
הרמה של הקורסים האלו נמוכה מאוד, ולפעמים הם עושים שירות רע ליהדות.
"נכון, אבל התלמיד הלא דתי, שמעולם לא פתח תלמוד בבית הספר, מגיע לכאן ופותח את הספרים האלה, ורואה מהי יהדות. אני מסכים שהקורסים הם ככה-ככה, ואני כל הזמן פועל כדי שהקורסים יהיו יותר של יהדות מאשר של אקדמיה. אבל בכל זאת, יש לי תלמידים שבסוף התואר הראשון והשני באים אלי ואומרים לי: 'פרופסור מרצבך, עכשיו אנחנו יודעים מה זה יהדות'.
"הפנינה השנייה שיש בבר אילן זה הכולל והמדרשה לבנות. זה שבחור או בחורה דתיים רוצים במקביל ללימודים האוניברסיטאיים שלהם לשלב לימודי יהדות, זה דבר פנטסטי. אגב, אני בעד שבבר אילן לא יעשו אפליה לטובת הדתיים. ואני גם לא בעד להכריח לחבוש כיפה והכל, זה שטויות".
מרצבך מתנצל, הוא לא סגר את הסלולרי שלו בזמן הראיון משום שהוא מחכה לטלפון מסטודנט. "הם חשובים לי", הוא אומר. הסטודנט שנכנס כמה דקות אחר כך לחדר, מרגיש די בנוח בחברת הפרופסור שלו.
אם נחזור כמה שנים אחורה, לצורה שבה התמודדה האוניברסיטה עם רצח רבין, זו היתה דרך מאוד אפולוגטית.
"נכון, בושה וחרפה. על זה אני לא יכול לסנגר, זה לא היה בסדר. ניסיתי לפעול שלא תהיה תגובה כזאת, אמרתי שהוא למד בבר אילן וגם גר בהרצליה, אז מה גם בהרצליה נעשה שפטים? שטויות. בן אדם עשה מה שהוא עשה ועליו לשאת באחריות וזהו, מספיק עם כל העסק הזה".
בין ה'מרכז' לחו"ל
הוריו של מרצבך, עזריאל ושושנה ז"ל, נהרגו בתאונת דרכים בצומת נצרים לפני 18 שנה, בדרכם לשבת אצל אחד הילדים. ההורים עלו לישראל מעט אחרי שבנם הגיע לכאן לשנת ישיבה, והשתקעו בירושלים. האב, רופא במקצועו, היה הרופא הראשון בקרית ארבע, נווה צוף, עפרה ו"בטח אני שוכח עוד כמה יישובים". הוא נהג להגיע לכל יישוב פעם בשבוע, בהתנדבות, ולבדוק את מצב בריאותם של החלוצים המודרניים.
שמונה מתשעת אחיו של מרצבך מתגוררים בישראל, רובם בהתיישבות, וכך גם כל ששת ילדיו הנשואים, עם שבעה-עשר נכדיו.
מרצבך ואשתו, מרים, החליטו להשתקע בשילה לאחר ששבו משהות של שנה בצרפת (פוסט-דוקטורט שכווץ משנתיים לשנה כדי לשהות כמה שפחות בחו"ל). כשחזרו, החלו לחשוב על מגורים בתחומי יש"ע: "לאט לאט התחילה לטפטף החשיבות של ישיבה במקום שממה, כמו שאומר הרמב"ן. אמרו לנו ששילה זה קרוב גם לירושלים, שם עבדה אשתי, וגם לבר אילן. בסוף זה רחוק גם מכאן וגם מכאן", הוא אומר בצחוק, ולמרות זאת טוען ששילה היא מרכז הארץ: "כשאני חוזר מבר אילן למרכז (שילה), אם אין פקקים זה לוקח 45 דקות". משפחת מרצבך מתגוררת במקום כבר למעלה מ-20 שנה.
כשמרצבך בכל זאת שוהה בחו"ל, הוא משתדל להגיע אל היהודים המתגוררים במדינות שמעבר לים ולדבר על לבם שיעלו לישראל. הוא מנסה לשכנע אותם, אך יודע גם לסנגר על החלטתם להישאר שם.
"בחוץ לארץ אין אנטישמיות נראית לעין, למרות שברור שהגויים אנטישמיים. היהודים אומרים לי שהם חיים טוב מבחינה כלכלית, ושבינתיים יהודים נהרגים כאן ולא שם. אני מדבר איתם, אבל קשה לשכנע אותם".
יותר קל להסביר לגוי
מרצבך נפגש בחו"ל גם עם גויים רבים, וכלפיהם הוא הופך ליחצ"ן של מפעל ההתיישבות ביש"ע: "אני מדבר הרבה עם גויים, והרבה יותר קל לי לשכנע אותם מאשר את העמית שלי ממרצ. אני אומר להם שאני איש שלום. אני מסביר להם שאחת הסיבות שבאתי לשומרון היא בגלל שאני רוצה להראות שאפשר לגור ביחד. אני אתחיל לדבר על שלום כשאוכל לגור בבטחה בקסבה של שכם, או לפחות כשערפאת והמנהיגים הפלשתיניים האחרים יאמרו שהם רוצים שלום, ולכן כל יהודי שגר ביש"ע מוזמן להישאר והם ישמרו עליו. זה טיעון הומניסטי שהגויים מבינים היטב. הם, בניגוד לחברי השמאלניים, מסכימים שלא אני המכשול לשלום אלא הפלשתינים, שלא באמת רוצים בו".
אם אי פעם תקום מדינה פלשתינית, אתה חושב שצריך להתגורר בשטחיה?
"יש מצוות יישוב ארץ ישראל, ולפיה מצווה לגור גם בשכם. הסיבה היחידה שאני לא גר שם, לצערי, היא בגלל שזה מסוכן, אבל אם חס וחלילה תהיה מדינה פלשתינית, אני חושב שיהודים צריכים לגור גם בה, מבחינה תיאורטית לפחות. לא אם זה מסוכן".
אליקים העצני ציטט לא מזמן חוברת מימי הסכמי אוסלו, ובה אתה חתום על הצהרת עקרונות כיצד יש לנהוג בשעת פינוי יהודים מבתיהם.
"אם חס ושלום יעשו טרנספר של יהודים, אני אהיה עצוב מאוד ואעשה את המקסימום האפשרי הדמוקרטי כדי שזה לא יהיה, אבל מובן שאני לא ארים יד על חייל. הוא כמו הבן שלי".
ובאמת, אם אחד מבניך כחייל יצטרך לפנות יישובים, אתה תגיד לו לסרב פקודה?
"אני חושב שכן. בעיני זו פקודה בלתי חוקית בעליל. ובכל זאת, אני אהיה זהיר: אם נמצאים אנשים באיזו צומת אז אפשר, חיילים יכולים וצריכים להזיז יהודים ממקום מסוים למען הסדר. אבל אם דרים אנשים במקום, ושם הם מקיימים את חיי היומיום שלהם, לפנות אותם זה דבר מאוד לא מוסרי".
דווקא דרך השכל
לקראת המשאל בקרב מתפקדי הליכוד, התגייס גם מרצבך לשכנע מתפקדים. ולמרות החינוך האירופי שקיבל, הוא דווקא היה מבסוט מן המגע הבלתי-אמצעי עם השטח: "תמיד דיברו על התנחלות בלבבות, אבל זו הפעם הראשונה ששרון נתן לנו את ההזדמנות לפגוש את כולם. עוד מעט יהיה משאל בקרב כל העם, אז נלך לשכנע 4 מיליון אנשים, ואני אפגוש (חישוב מהיר) מאתיים משפחות, ולא 10.
"היו אנשים שאמרו 'אני בעד, לא רוצה לשמוע אותך'. היה אחד שאמר 'אני בעד ההתנתקות'. אמרתי לו 'תנסה לשכנע אותי'. הוא לא שכנע אותי, ובסוף הודה שהוא עצמו כבר לא משוכנע. הרבה באמת התלבטו. אני הסברתי להם שפה לא צריך אמונה, אלא שכל מתמטי פשוט. התכנית הזאת היא הכי שטותית שיכולה להיות".
בתקשורת הרבו לטעון שהקמפיין נגד ההתנתקות התמקד בצד הרגשי.
"אמנם פגשתי רק 10 משפחות, אבל אני לא עבדתי על הרגש. אמרתי לכולם 'היגיון פשוט, אין כאן רווח, רק הפסד'. מי שאמר 'תאמינו לי' היה שרון".
מרצבך מאמין שאסור לנוח על זרי הדפנה, ושזוהי רק ההתחלה: "זה טוב לחימום. נכון לנו מאבק ארוך וקשה. לשרון ולשמאל יש עוד הרבה שפנים בכובע".
יש כאלה שטוענים שהצלחה במשאל זה או אחר היא זמנית, ושבסופו של דבר תהיה נסיגה. כפרופסור להסתברות, אתה מוכן להמר מה יהיה?
"דבר אחד אני יודע: שהעתיד לא ניתן לחיזוי, כי המערכות אינן יציבות. כל הפוטורולוגים תמיד טעו. חשבנו שבשנת אלפיים יהיו לכולנו מכוניות מעופפות, ומצד שני אף אחד לא צפה את הפקס, הטלפון הסלולרי והאינטרנט. אין מה להמר, אפשר לעשות זאת רק בבורסה, וגם זה לא כדאי, כי המודלים של הבורסה הם הסתברותיים.
"בטווח ארוך אני מאמין, וכאן הפעם הראשונה שאני אומר את המילה 'מאמין', שיהיה בסדר. בטווח קצר יכולות להיות הרבה בעיות, ועלינו מוטל לעשות את שלנו: לקיים מצוות, לשמור על ארץ ישראל וללכת אחרי האמת בלי פניות".
ofralax@walla.co.il
המתמטיקה הגאונית של הלוח העברי
גם השבת, כבכל שבת מברכים, יכריזו גבאי בתי הכנסת על ראש החודש הקרב ובא. הם יודיעו על מועדו המדויק של המולד והקהל יקשיב רוב קשב ו... לא ממש יבין על מה הם מדברים.
פרופסור מרצבך לא כל-כך אהב את התופעה. הוא שאל אנשים סביבו מה הם ה'חלקים' המסתוריים שעליהם מדברים הגבאים, אך לא זכה לתשובה, וכך נכנס לעניין הלוח העברי, נושא שעליו הספיק להעביר קורס במכללה בירושלים, וייתכן שבעתיד יכתוב ספר.
מה הם באמת ה'חלקים' המדוברים?
"הלוח העברי עובד על שעות של 60 דקות, כי שעות זמניות היו גורמות לו להיות מסובך מדי. בשעה של 60 דקות יש 1080 חלקים, ובכל חלק 76 רגעים".
מאיפה מספרים האלה? הם לא עגולים!
"למה? 1080 זה מספר שמתחלק בהמון דברים, וזו הסיבה שבחרו אותו. הוא מתחלק ב-2, 3, 4, 5, 6, 8, 60, הרבה דברים. הלוח העברי הקבוע נקבע על-פי הלל נשיאה. אומרים שזה היה בשנת 359 לספירה הנוצרית. הוא קבע את הבסיס של הלוח העברי, כולל זה שמוסיפים חודש לכל 7 שנים מתוך 19 שנים, מתי חודשים מלאים או חסרים ועוד".
הוא ידע מתמטיקה ברמה מאוד גבוהה.
"כן, בוודאי. אני רואה את הרמב"ם שהיה אחריו, הלכות קידוש החודש הן ממש מתמטיקה גבוהה. בשביל להבין את הפרקים האחרונים בהלכות קידוש החודש צריך להבין בטריגונומטריה כדורית, לא זו הפשוטה שלומדים בבית ספר. ואת כל החשבון הזה הוא עשה כדי לדעת איפה ומתי ייראה הירח החדש בכל חודש".
פסח היה לא מזמן. כיום אנחנו חוגגים את 'חג האביב' בפיגור לא?
"תחילת פסח היא באמת יותר מ-30 יום אחרי תקופת האביב. זאת בעיה, כי לשנה השמשית שלנו חסרות כמה דקות בכל שנה, וזה מצטבר וגורם לכך שפסח זז לאט לאט לקיץ. אבל לא לדאוג, אנחנו עדיין בטווח המותר, וזה יהיה בסדר עוד הרבה זמן. בתוך 1000 שנה צריך לעשות רפורמה קטנה בלוח, וזה ייעשה על-ידי סנהדרין שיהיו עד אז, לא צריך לדאוג. אפשר לישון טוב".
פרופסור מרצבך הקים בבר אילן מכון מחקר שמטרתו לעסוק במתמטיקה ואסטרונומיה ביהדות, אבל הוא קצת מדשדש, בגלל חוסר תקציב. מרצבך, חובב אסטרונומיה נלהב, מנסה לשכנע אותנו שכדאי לצפות בימים אלה בכוכב נוגה ומסביר את מיקומו המדויק. כן, יש לו גם טלסקופ, והוא 'משגע' את ילדיו שיבואו לצפות במחזות המרהיבים של גרמי השמים. "כשאני עוסק בזה, אני מרגיש את מה שכתב הרמב"ם, שמגיעים לאהבת ה' על ידי זה שמתבוננים בכוחות הטבע", הוא אומר בהתלהבות.
