שנה וחצי בתפקיד ואורי לופוליאנסקי, ראש העיר החרדי הראשון בירושלים מזה אלפיים שנה, כבר לא נחשב לקוריוז * הוא משתדל להימנע ממחלוקות ושם את הדגש בעיקר על נושאים מוניציפליים * האם אפשר להיות ראש עיר א-פוליטי בעיר הכי פוליטית בעולם? בינתיים התשובה נראית חיובית
מלשכתו בקומה השישית של בניין העירייה המאובטח היטב, יכול ראש העיר לשמוע ללא קושי את הצעקות של יהודי מבוגר, חמוש ברמקול שמתהלך למטה. "למה פגעה העירייה בחנות שלי ברח' שערי ישראל. למה, למה למה?" הוא מתריס, ממתין כמה שניות לתגובה ושוב חוזר על טענותיו, כשהמלה 'למה' מהווה מרכיב עיקרי באוצר המילים שלו.
בערים אחרות, אצל ראשי עיר קצת בעלי פתיל קצר יותר, היתה המשטרה כבר מזמן מטפלת בעניין, לא בטוח שבכפפות של משי, והשקט היה חוזר למתחם בכיכר ספרא. לא כך אצל אורי לופוליאנסקי, ראש העיר ירושלים.
"זה אדם שמחפש תשומת לב", אומר ראש העיר, "הוא בפנסיה וכנראה מחפש קהל. הוא כבר הפך לפולקלור כאן. אם יום אחד הוא לא מגיע, אנחנו שולחים מישהו שיבדוק אם הכל בסדר אצלו. זה החיים שלו. בשביל זה הוא קם בבוקר. אני לא הולך לגזול מיהודי את ההנאה שלו".
הגישה האנושית הזו, המתרחקת מעימותים, משפיעה גם על אנשי לשכתו. בניגוד למשרדי עיריות בערי חוף מיוזעות, במהלך השעתיים בהן שהיתי (בעיקר בהמתנה) בלשכת ראש העיר ירושלים, לא שמעתי ולו צעקה אחת. אנשים נכנסו ויצאו מפגישות, פקידות חרוצות ענו לטלפונים בקולות חרישיים וראש העיר יצא מדי פעם מחוץ ללשכה כדי לקדם בחיוך את הפונים. האווירה רגועה, כאילו מדובר בעיירת נופש שוויצרית ולא בכרך עם פוטנציאל להבערת המזרח התיכון.
שיפור השירות תחילה
מזה יותר מ-500 יום מכהן בבירת ישראל והעיר הגדולה במדינה ראש עיר חרדי, שנוהג להיוועץ ברב אלישיב, והשמים לא נופלים.
לופוליאנסקי, שהעיתונות המקומית מכנה בקצרה פשוט 'לופו', החליף את אהוד אולמרט לפני קצת פחות משנתיים, לאחר שהאחרון התמנה לשר. במשך כשלושה חודשים כיהן כראש עיר בפועל ואחר כך זכה בבחירות ברוב של 52 אחוז מול יריבו העיקרי, איש העסקים ניר ברקת, שקיבל 42 אחוז מקולות הבוחרים.
"באותם שלושה חודשים כולם הזהירו אותי שאני רק ממלא מקום ולכן אסור לי ליזום שום דבר, אלא רק לשמור על הקיים", נזכר לופוליאנסקי.
שתי משימות עיקריות נטל על עצמו ראש העיר עם היבחרו לתפקיד, ושתיהן מוניציפליות לחלוטין, ללא שום אמירה פוליטית - שיפור השירות לתושב וניקיון העיר, והוא מאמין שיש כבר תוצאות בשטח: "פקידי קבלת הקהל לבושים במדים מיוחדים והבנות כמו דיילות. יש גם פינות קפה לנוחיות הציבור. מי שמחייג למוקד העירוני מקבל תשובה מיידית ואדיבה. המוטו שלנו הוא שהעירייה נועדה לשרת את התושב, ולא להיפך. לפני שבוע קיבלתי טלפון מעורך דין שמכיר אותי והופתע לטובה מהטיפול של העירייה. הוא רק הרים טלפון כדי לברר איזה טפסים צריך למלא ולמי בכלל יש לפנות כדי לטפל בנושא מסובך. במקום לענות לו תשובה, כבר סגרו לו את העניין בטלפון. אני לא טוען שזה תמיד קורה כך, אבל מקרה כזה מעיד שאנחנו בכיוון הנכון".
איך עושים זאת? על ידי הסברה ותמריצים. כל חודש מחולק פרס לעובד שהצטיין בשירות. ויש גם גזר: באמצעות גלויות משוב ניתן לאתר את העובדים שהתושבים אינם מרוצים מתפקודם. עובד כזה ימצא את עצמו מחוץ למערכת. לופוליאנסקי מעדיף שזה יתבצע בהסכמה. גם בתוכנית ההבראה המתגבשת של העירייה, הנמצאת בגירעון תקציבי גדול, מעדיף ראש העיר לדבר על פרישה מרצון ולא על עימותים חזיתיים עם העובדים ונציגיהם.
הדגש השני של ראש העיר: טיפול בבעיה האקוטית של ניקיון העיר, שזכתה לביקורת רבה בשנים האחרונות. אם היה מדובר בעיר אחרת, מן הסתם לא היה טעם להידרש לנושא המקומי הזה. אבל כשמדובר בבירת ישראל, המשמשת חלון ראווה לתיירים ומדינאים, שקית במבה ישנה שמושלכת ברחוב מקבלת משמעות כמעט גלובלית. וכמו שכל בעל עסק יודע, כשחלון הראווה מלוכלך ולא אטרקטיבי, המכירות צונחות ומנהל הבנק הופך פתאום להרבה פחות נחמד.
לופוליאנסקי מנסה לטפל בבעיה לא רק באמצעות מחלקת התברואה, שתוגברה למרות הקיצוצים בעירייה, אלא גם על ידי הפעלת שאר יחידות העירייה, כמו אגף החינוך למשל. "התלמידים לא רק לומדים את הנושא באופן תיאורטי, אלא גם מיישמים אותו הלכה למעשה. יש תחרויות בין בתי הספר על שיפור החזות. כל בית ספר מקבל על עצמו גן ציבורי שהוא מטפח אותו. זו מערכה כוללת שמשתתפים בה כל יחידות העירייה. אנחנו שותלים עצי תמר ברחבי העיר, מטפחים את הכיכרות וגם קונסים את מי שמלכלך".
אבל למרות האופטימיות שלו, גם ללופוליאנסקי ברור שעבודה רבה עוד נכונה לו במאבק הסזיפי על ניקיון העיר, במיוחד לאור תנאי הפתיחה הלא קלים: "לירושלים יש יותר שטח ויותר תושבים מאשר לתל אביב, חיפה,פתח תקוה, רמת השרון, רעננה וכפר סבא יחד! זה לא ספינת מירוץ שאפשר לשנות את הנתיב שלה במהירות, זו נושאת מטוסים".
החילונים לא בורחים
לפני מספר שבועות כתבה העיתונאית נרי ליבנה בטור שלה בעיתון 'הארץ' על הסיבות בגללן נטשה את ירושלים. המרכזית שבהן היתה בריחת החילונים והתחרדות העיר.
ליבנה, שחילקה בשנים האחרונות את זמנה בין ירושלים ותל אביב, עברה לאחרונה לעיר העברית הראשונה. "זה שש שנים הופכת החזרה לירושלים מדי שבוע מדכאת יותר", כתבה ליבנה, "צאן הקדושים הגודש את הכניסה מהלך עלי נכאים. כשהילדים שלי היו קטנים המצאתי עבורם משחק שהיה אמור להנעים את זמנם בפקקי הכניסה לירושלים. המנצח היה מי שהיה מאתר ראשון חילוני. מזל שגדלו מכדי לשחק איתי. דקות ארוכות של נסיעה חולפות מן הכניסה לעיר למרגלות בית הקברות ועד שמצליחים לאתר את החילוני הראשון". ראש העיר לא אהב את הציניות אך סירב להתרגש:
"לחרדים יש משפחות גדולות והתוספת הדמוגרפית של החרדים והדתיים הלאומיים בולטת. כששאלו אותי בנושא בקונגרס היהודי העולמי לפני שבועיים מה אני מתכונן לעשות בעניין, השבתי שמבחינתי זו אינה בעיה. אדרבה, אשמח אם גם במגזר החילוני תהיה מגמה של הגדלת הילודה, הרי העם היהודי זקוק לתגבור.
"בריחה היא תופעה שלילית, אך זה פשוט לא נכון. לפני 15 שנה, כשטדי קולק היה ראש העיר, היתה עזיבה של כ-15 אלף תושבים מדי שנה. לפני כשש שנים, ההגירה השלילית הזו הצטמצמה לכעשרת אלפים. השנה מדובר בסך הכל על פחות מששת אלפים תושבים. כלומר המגמה הזו נבלמת".
אולי כל החילונים כבר ברחו?
ראש העיר מחייך :"לפי התיאוריה הזו בעוד שנתיים שלוש לא יהיה מי שיעזוב ואז המטרה של עצירת הבריחה תצליח. אבל העיר לא קטנה, היא גדלה בצורה מרשימה. לפני 15 שנה היה מספר התושבים בירושלים בסדר גודל של חצי מיליון איש, כיום אנחנו כ-750 אלף ועד סוף העשור נעמוד על כמיליון. אז אם יש כמה אלפים שעוזבים, זה טבעי. אני עצמי נולדתי בחיפה ועברתי לירושלים, ואתה חושב שתל אביב אין הגירה?"
לופוליאנסקי מוסיף שעל פי הנתונים שבידו, כ-70 אחוז מבין תושבי העיר שעוזבים אותה, עוברים לגור ביישובים שסובבים את העיר. וכאן הוא מאשים את הממשלה: "לא אכפת להם מספיק מבירת ישראל. הממשלה הפכה את הפסוק 'ירושלים הרים סביב לה' ל'ירושלים הנחות סביב לה'. מי שעובר להתגורר במקומות כמו מעלה אדומים, בית שמש או ביתר, מקבל משכנה והלוואת מקום והטבות נוספות, וזה מושך זוגות צעירים.
"כדי לחזק את ירושלים כעיר יהודית צריך למנוע את ההתחזקות הדמוגרפית של הערבית כאן. אם נשב ולא נעשה כלום, הערבים יהפכו לרוב בירושלים רבתי. כאן אנחנו זקוקים לסיוע מהממשלה, בדיוק כפי שהיא מחזקת את יישובי הפריפריה הסמוכים לירושלים".
אחת הבעיות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, היא התעסוקה, שגם משליכה על יכולתם של צעירים להישאר בעיר. מה עושים, מלבד בקשת סיוע ממשלתי, על מנת לפתור את הבעיה?
עיריית ירושלים עורכת מספר פרויקטים מרכזיים וארוכי טווח במטרה להרחיב
את מעגל התעסוקה בעיר. הראשון: עזרה ותמיכה ביזמים הבאים לעיר, הן במסגרת
אור ירוק לעסקים המקצר הליכי רישוי והן בתמיכה ועזרה פרטנית לכל יזם. בנוסף
תוכנית המתאר העירונית קובעת אזור היי טק חדש באזור מלחה , אשר יהפוך יהיה
נגיש לקו הרכבת , ימשוך אוכלוסייה איכותית ויהפוך את העיר לעיר בינה.
בנוסף עורכת העירייה מספר קמפיינים ופרויקטים במטרה לעודד תיירים להגיע
לירושלים. התיירות, יש לציין, הינה אחת מאבני הבסיס לכלכלה הירושלמית
בלי פוליטיקה
נאמן לקו הא-פוליטי שלו, ראש העיר מהלך בין הטיפות כשהוא נשאל על ההתיישבות של יהודים במזרח העיר: "המתחמים היהודיים במזרח העיר, כמו עיר דוד,הולכים וגדלים, אנחנו מסייעים בתוכניות בנייה ופיתוח אזורי ואת זה אנחנו עושים בצורה נמרצת. אבל חשוב לזכור שאנחנו כעירייה לא מניפים דגלים ולא קונים דירות..
בשבוע שעבר פורסמה ב'בשבע' כתבה המתארת את 'השתלטות' הערבים על חלקים מהעיר בחודש הרמדאן. בין השאר הוזכרו תהלוכות רבות משתתפים, רעש חזק בשעות הלילה וכדומה. כיצד פועלת העירייה כדי למגר את התופעות הללו?
"חודש הרמדאן הוא חג ערבי ידוע ורובם נמצאים בבית במשך היום ובאופן טבעי לעת ערב הם יוצאים יותר כדי לעשות קניות, להיפגש עם חברים וכדומה. אני לא חושב שאפשר לומר שהם מתנהגים כ'בעלי הבית' בעיר פשוט יש להם יותר נוכחות בשעות מסוימות באזורים שלהם.
"צריך לזכור שגם אם העירייה תארגן אירוע בכיכר ציון יהיו בעיות של תנועה וחניה. להבדיל, בחגים הרובע היהודי מלא וגדוש. מגיעים יותר ממיליון איש מכל רחבי המדינה. האם מישהו טוען שאנחנו משתלטים על העיר? זו אינה הבעיה. מה שחשוב הוא לטפל בסכנה של אובדן הרוב היהודי בעיר.
בכתבה נטען גם שבחודש הרמדאן הוגבלה כניסת יהודים להר הבית?
הטיפול בנושא אינו במישור העירוני, אלא בסמכות הממשלה. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לשלוח פקחים למקומות שבהם יש בעיות תנועה.
לא תמיד מצליח ראש העיר להתחמק מנקיטת עמדה. לפני כחצי שנה נערך בעיר 'מצעד הגאווה'. העירייה אמנם השתדלה להנמיך פרופיל והאווירה היתה הרבה פחות בוטה מאשר בתל אביב, אבל בכל זאת, כמו בשנתיים שללפניו השיירה עברה. לופוליאנסקי ניצב בעמדה כמעט בלתי אפשרית. ואכן המשטרה הצמידה לו אבטחה בעקבות איומים שהתקבלו על חייו. לזכותו ייאמר שעוד לפני שנבחר לתפקיד, רמז בראיון לעיתון זה שכנראה לא תהיה לו ברירה. וכך אמר: "כראש עיר אני חייב להתעסק בדברים שעליהם יש קונצנזוס שבהם העירייה תומכת. אנהג כפי שנהגו בשנים קודמות... צריך גם לדעת שראש העירייה אינו פועל בחלל ריק, יש לידו חברי מועצה שנבחרו באופן דמוקרטי ויש גם בג"ץ שאנו מחויבים לציית לו".
את הקו הממלכתי הזה הוא ממשיך גם כיום:
"אני לא ראש עיר של שכונה מסוימת. נבחרתי לכהן בראשות כל העיר. כולל כל האוכלוסיות. אינני מחלק את העיר לשכונות ומשרת רק את אלו שמוצאות חן בעיני. נכון שאני יהודי חרדי ואני מביא איתי את המטענים שלי. ההסתכלות שלי כאדם חרדי שונה, מטבע הדברים, אבל ההדגשים שלי טובים לכולם: ניקיון, שירות ועוד.
"אגב, למה אף אחד לא שאל את אהוד אולמרט, ראש העיר הקודם איך החילוניות שלו באה לידי ביטוי?"
יש בעיר חנויות הפתוחות בשבת. האם המדיניות היא לצמצם את מספרן? איך
תטפל בהפגנות כנגד חילולי השבת?
ראש העיר בוחר להתייחס בלקוניות לשאלה הנפיצה:
"בנושא עיריית ירושלים פועלת על פי החוק ואוכפת אותו בצורה מלאה".
מה עמדתך בשתי סוגיות לאומיות שקשורות בעיר: הגדר בירושלים וקבורת ערפאת
בעיר?
מאז היכנסי לתפקיד אני נלחמתי ואמשיך להלחם לסיום הגדר שהינה "שער החיים"
של העיר ירושלים הן , חזרתי ואמרתי זאת בפגישות עם גורמי הביטחון, עם ראש
הממשלה ושרי הממשלה ועם כל הגורמים הקשורים לנושא. הגדר הינה גדר ביטחונית
ולא פוליטית המצילה חיים ועלינו לסיימה במהירות. לגבי עראפת, הרי יש
קונצנזוס שהוא לא ייקבר בהר הביח
שליח ציבור
אורי לופוליאנסקי, איש 'יהדות התורה' הוא בן 53, יליד חיפה, נשוי ואב ל-12 ילדים. הוא שירת כחובש בצבא, עבד כמורה ולמד מנהל ציבורי. לופוליאנסקי הוא החרדי הראשון שנבחר כראש עיר שאינה חרדית מובהקת. ב-15 השנים האחרונות כיהן לופוליאנסקי כחבר במועצת עיריית ירושלים. בתפקידו האחרון היה ממלא מקום ראש העירייה ומחזיק תיק התכנון והבנייה.
לפני 28 שנה, בהיותו בן 25 בלבד, ייסד לופוליאנסקי את ארגון המתנדבים 'יד שרה', הנקרא כך על שם סבתו. כשהסבתא חלתה נוכח הנכד עד כמה קשה להשיג עבורה אביזרים רפואיים, וכמיטב המסורת החרדית הקים גמ"ח המוקדש לנושא. עם השנים התפתח הארגון והוא מונה כיום למעלה מ-6000 מתנדבים בכמאה סניפים בכל רחבי הארץ. הפעילות ביד שרה זכתה את לופוליאנסקי בפרסים ואותות הוקרה רבים. בין השאר זכה בפרס ישראל, פרס קפלן, פרס יו"ר הכנסת ואות הנשיא למתנדב.
כשהוא נשאל לגבי תכניותיו להמשך: קדנציה נוספת בראשות העיר או מעבר למישור הארצי, לופוליאנסקי משיב בזהירות דיפלומטית ושומר לעצמו את כל האופציות פתוחות:
עם כניסתי לתפקיד הצבתי לעצמי מספר מטרות, אוני מקווה שאספיק לעמוד בהן"
בקדנציה הנוכחית. אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך והישיבה שלי בראשות ראש
העיר היא לא המטרה, אלא אמצעי להשיג מספר יעדים לרווחת תושבי העיר ירושלים".
את יום העבודה מתחיל לופוליאנסקי בשעות הבוקר המוקדמות ומסיים אותו במקרים רבים
"צפונה לחצות". לכן כשהוא נשאל על תחביבים ועיסוקים אחרים, הוא נאלץ להודות בצער שהיממה קצרה לו מדי: "משרת ראש העיר ירושלים היא מעל ומעבר למשרה מלאה ואת הזמן הפנוי המועט שנותר בידי אני מקדיש למשפחתי".
ראשי ערים גדולות הם בדרך כלל אנשים תקיפים, חדי לשון שלא נרתעים מפרובוקציות. שלמה להט, אהוד אולמרט, רון חולדאי ואלי לנדאו, הם רק כמה דוגמאות לשריפים עירוניים כאלה. האם סגנון כזה הוא תנאי הכרחי לניהול מוצלח של עיר גדולה? האם הכריזמה השקטה של אורי לופוליאנסקי מספיקה כדי להשתלט על אחת הערים המסובכות בעולם מכל בחינה שהיא? אם לשפוט על פי מספר ההתייחסויות ללופוליאנסקי בעיתונות הארצית, כנראה שכן. כדי שראש עיר יככב בכותרות מחוץ לעירו הוא צריך להיות מעורב בדרך כלל בתיק פלילי, בפרשה עסיסית או בשערורייה פוליטית. העובדה שתמונתו של ראש עיריית ירושלים מופיעה בתקשורת בדרך כלל כשהוא חונך פרויקט חדש או משתתף בטקס רשמי, מוכיחה שהוא נמצא בדרך הנכונה.
מלשכתו בקומה השישית של בניין העירייה המאובטח היטב, יכול ראש העיר לשמוע ללא קושי את הצעקות של יהודי מבוגר, חמוש ברמקול שמתהלך למטה. "למה פגעה העירייה בחנות שלי ברח' שערי ישראל. למה, למה למה?" הוא מתריס, ממתין כמה שניות לתגובה ושוב חוזר על טענותיו, כשהמלה 'למה' מהווה מרכיב עיקרי באוצר המילים שלו.
בערים אחרות, אצל ראשי עיר קצת בעלי פתיל קצר יותר, היתה המשטרה כבר מזמן מטפלת בעניין, לא בטוח שבכפפות של משי, והשקט היה חוזר למתחם בכיכר ספרא. לא כך אצל אורי לופוליאנסקי, ראש העיר ירושלים.
"זה אדם שמחפש תשומת לב", אומר ראש העיר, "הוא בפנסיה וכנראה מחפש קהל. הוא כבר הפך לפולקלור כאן. אם יום אחד הוא לא מגיע, אנחנו שולחים מישהו שיבדוק אם הכל בסדר אצלו. זה החיים שלו. בשביל זה הוא קם בבוקר. אני לא הולך לגזול מיהודי את ההנאה שלו".
הגישה האנושית הזו, המתרחקת מעימותים, משפיעה גם על אנשי לשכתו. בניגוד למשרדי עיריות בערי חוף מיוזעות, במהלך השעתיים בהן שהיתי (בעיקר בהמתנה) בלשכת ראש העיר ירושלים, לא שמעתי ולו צעקה אחת. אנשים נכנסו ויצאו מפגישות, פקידות חרוצות ענו לטלפונים בקולות חרישיים וראש העיר יצא מדי פעם מחוץ ללשכה כדי לקדם בחיוך את הפונים. האווירה רגועה, כאילו מדובר בעיירת נופש שוויצרית ולא בכרך עם פוטנציאל להבערת המזרח התיכון.
שיפור השירות תחילה
מזה יותר מ-500 יום מכהן בבירת ישראל והעיר הגדולה במדינה ראש עיר חרדי, שנוהג להיוועץ ברב אלישיב, והשמים לא נופלים.
לופוליאנסקי, שהעיתונות המקומית מכנה בקצרה פשוט 'לופו', החליף את אהוד אולמרט לפני קצת פחות משנתיים, לאחר שהאחרון התמנה לשר. במשך כשלושה חודשים כיהן כראש עיר בפועל ואחר כך זכה בבחירות ברוב של 52 אחוז מול יריבו העיקרי, איש העסקים ניר ברקת, שקיבל 42 אחוז מקולות הבוחרים.
"באותם שלושה חודשים כולם הזהירו אותי שאני רק ממלא מקום ולכן אסור לי ליזום שום דבר, אלא רק לשמור על הקיים", נזכר לופוליאנסקי.
שתי משימות עיקריות נטל על עצמו ראש העיר עם היבחרו לתפקיד, ושתיהן מוניציפליות לחלוטין, ללא שום אמירה פוליטית - שיפור השירות לתושב וניקיון העיר, והוא מאמין שיש כבר תוצאות בשטח: "פקידי קבלת הקהל לבושים במדים מיוחדים והבנות כמו דיילות. יש גם פינות קפה לנוחיות הציבור. מי שמחייג למוקד העירוני מקבל תשובה מיידית ואדיבה. המוטו שלנו הוא שהעירייה נועדה לשרת את התושב, ולא להיפך. לפני שבוע קיבלתי טלפון מעורך דין שמכיר אותי והופתע לטובה מהטיפול של העירייה. הוא רק הרים טלפון כדי לברר איזה טפסים צריך למלא ולמי בכלל יש לפנות כדי לטפל בנושא מסובך. במקום לענות לו תשובה, כבר סגרו לו את העניין בטלפון. אני לא טוען שזה תמיד קורה כך, אבל מקרה כזה מעיד שאנחנו בכיוון הנכון".
איך עושים זאת? על ידי הסברה ותמריצים. כל חודש מחולק פרס לעובד שהצטיין בשירות. ויש גם גזר: באמצעות גלויות משוב ניתן לאתר את העובדים שהתושבים אינם מרוצים מתפקודם. עובד כזה ימצא את עצמו מחוץ למערכת. לופוליאנסקי מעדיף שזה יתבצע בהסכמה. גם בתוכנית ההבראה המתגבשת של העירייה, הנמצאת בגירעון תקציבי גדול, מעדיף ראש העיר לדבר על פרישה מרצון ולא על עימותים חזיתיים עם העובדים ונציגיהם.
הדגש השני של ראש העיר: טיפול בבעיה האקוטית של ניקיון העיר, שזכתה לביקורת רבה בשנים האחרונות. אם היה מדובר בעיר אחרת, מן הסתם לא היה טעם להידרש לנושא המקומי הזה. אבל כשמדובר בבירת ישראל, המשמשת חלון ראווה לתיירים ומדינאים, שקית במבה ישנה שמושלכת ברחוב מקבלת משמעות כמעט גלובלית. וכמו שכל בעל עסק יודע, כשחלון הראווה מלוכלך ולא אטרקטיבי, המכירות צונחות ומנהל הבנק הופך פתאום להרבה פחות נחמד.
לופוליאנסקי מנסה לטפל בבעיה לא רק באמצעות מחלקת התברואה, שתוגברה למרות הקיצוצים בעירייה, אלא גם על ידי הפעלת שאר יחידות העירייה, כמו אגף החינוך למשל. "התלמידים לא רק לומדים את הנושא באופן תיאורטי, אלא גם מיישמים אותו הלכה למעשה. יש תחרויות בין בתי הספר על שיפור החזות. כל בית ספר מקבל על עצמו גן ציבורי שהוא מטפח אותו. זו מערכה כוללת שמשתתפים בה כל יחידות העירייה. אנחנו שותלים עצי תמר ברחבי העיר, מטפחים את הכיכרות וגם קונסים את מי שמלכלך".
אבל למרות האופטימיות שלו, גם ללופוליאנסקי ברור שעבודה רבה עוד נכונה לו במאבק הסזיפי על ניקיון העיר, במיוחד לאור תנאי הפתיחה הלא קלים: "לירושלים יש יותר שטח ויותר תושבים מאשר לתל אביב, חיפה,פתח תקוה, רמת השרון, רעננה וכפר סבא יחד! זה לא ספינת מירוץ שאפשר לשנות את הנתיב שלה במהירות, זו נושאת מטוסים".
החילונים לא בורחים
לפני מספר שבועות כתבה העיתונאית נרי ליבנה בטור שלה בעיתון 'הארץ' על הסיבות בגללן נטשה את ירושלים. המרכזית שבהן היתה בריחת החילונים והתחרדות העיר.
ליבנה, שחילקה בשנים האחרונות את זמנה בין ירושלים ותל אביב, עברה לאחרונה לעיר העברית הראשונה. "זה שש שנים הופכת החזרה לירושלים מדי שבוע מדכאת יותר", כתבה ליבנה, "צאן הקדושים הגודש את הכניסה מהלך עלי נכאים. כשהילדים שלי היו קטנים המצאתי עבורם משחק שהיה אמור להנעים את זמנם בפקקי הכניסה לירושלים. המנצח היה מי שהיה מאתר ראשון חילוני. מזל שגדלו מכדי לשחק איתי. דקות ארוכות של נסיעה חולפות מן הכניסה לעיר למרגלות בית הקברות ועד שמצליחים לאתר את החילוני הראשון". ראש העיר לא אהב את הציניות אך סירב להתרגש:
"לחרדים יש משפחות גדולות והתוספת הדמוגרפית של החרדים והדתיים הלאומיים בולטת. כששאלו אותי בנושא בקונגרס היהודי העולמי לפני שבועיים מה אני מתכונן לעשות בעניין, השבתי שמבחינתי זו אינה בעיה. אדרבה, אשמח אם גם במגזר החילוני תהיה מגמה של הגדלת הילודה, הרי העם היהודי זקוק לתגבור.
"בריחה היא תופעה שלילית, אך זה פשוט לא נכון. לפני 15 שנה, כשטדי קולק היה ראש העיר, היתה עזיבה של כ-15 אלף תושבים מדי שנה. לפני כשש שנים, ההגירה השלילית הזו הצטמצמה לכעשרת אלפים. השנה מדובר בסך הכל על פחות מששת אלפים תושבים. כלומר המגמה הזו נבלמת".
אולי כל החילונים כבר ברחו?
ראש העיר מחייך :"לפי התיאוריה הזו בעוד שנתיים שלוש לא יהיה מי שיעזוב ואז המטרה של עצירת הבריחה תצליח. אבל העיר לא קטנה, היא גדלה בצורה מרשימה. לפני 15 שנה היה מספר התושבים בירושלים בסדר גודל של חצי מיליון איש, כיום אנחנו כ-750 אלף ועד סוף העשור נעמוד על כמיליון. אז אם יש כמה אלפים שעוזבים, זה טבעי. אני עצמי נולדתי בחיפה ועברתי לירושלים, ואתה חושב שתל אביב אין הגירה?"
לופוליאנסקי מוסיף שעל פי הנתונים שבידו, כ-70 אחוז מבין תושבי העיר שעוזבים אותה, עוברים לגור ביישובים שסובבים את העיר. וכאן הוא מאשים את הממשלה: "לא אכפת להם מספיק מבירת ישראל. הממשלה הפכה את הפסוק 'ירושלים הרים סביב לה' ל'ירושלים הנחות סביב לה'. מי שעובר להתגורר במקומות כמו מעלה אדומים, בית שמש או ביתר, מקבל משכנה והלוואת מקום והטבות נוספות, וזה מושך זוגות צעירים.
"כדי לחזק את ירושלים כעיר יהודית צריך למנוע את ההתחזקות הדמוגרפית של הערבית כאן. אם נשב ולא נעשה כלום, הערבים יהפכו לרוב בירושלים רבתי. כאן אנחנו זקוקים לסיוע מהממשלה, בדיוק כפי שהיא מחזקת את יישובי הפריפריה הסמוכים לירושלים".
אחת הבעיות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, היא התעסוקה, שגם משליכה על יכולתם של צעירים להישאר בעיר. מה עושים, מלבד בקשת סיוע ממשלתי, על מנת לפתור את הבעיה?
עיריית ירושלים עורכת מספר פרויקטים מרכזיים וארוכי טווח במטרה להרחיב
את מעגל התעסוקה בעיר. הראשון: עזרה ותמיכה ביזמים הבאים לעיר, הן במסגרת
אור ירוק לעסקים המקצר הליכי רישוי והן בתמיכה ועזרה פרטנית לכל יזם. בנוסף
תוכנית המתאר העירונית קובעת אזור היי טק חדש באזור מלחה , אשר יהפוך יהיה
נגיש לקו הרכבת , ימשוך אוכלוסייה איכותית ויהפוך את העיר לעיר בינה.
בנוסף עורכת העירייה מספר קמפיינים ופרויקטים במטרה לעודד תיירים להגיע
לירושלים. התיירות, יש לציין, הינה אחת מאבני הבסיס לכלכלה הירושלמית
בלי פוליטיקה
נאמן לקו הא-פוליטי שלו, ראש העיר מהלך בין הטיפות כשהוא נשאל על ההתיישבות של יהודים במזרח העיר: "המתחמים היהודיים במזרח העיר, כמו עיר דוד,הולכים וגדלים, אנחנו מסייעים בתוכניות בנייה ופיתוח אזורי ואת זה אנחנו עושים בצורה נמרצת. אבל חשוב לזכור שאנחנו כעירייה לא מניפים דגלים ולא קונים דירות..
בשבוע שעבר פורסמה ב'בשבע' כתבה המתארת את 'השתלטות' הערבים על חלקים מהעיר בחודש הרמדאן. בין השאר הוזכרו תהלוכות רבות משתתפים, רעש חזק בשעות הלילה וכדומה. כיצד פועלת העירייה כדי למגר את התופעות הללו?
"חודש הרמדאן הוא חג ערבי ידוע ורובם נמצאים בבית במשך היום ובאופן טבעי לעת ערב הם יוצאים יותר כדי לעשות קניות, להיפגש עם חברים וכדומה. אני לא חושב שאפשר לומר שהם מתנהגים כ'בעלי הבית' בעיר פשוט יש להם יותר נוכחות בשעות מסוימות באזורים שלהם.
"צריך לזכור שגם אם העירייה תארגן אירוע בכיכר ציון יהיו בעיות של תנועה וחניה. להבדיל, בחגים הרובע היהודי מלא וגדוש. מגיעים יותר ממיליון איש מכל רחבי המדינה. האם מישהו טוען שאנחנו משתלטים על העיר? זו אינה הבעיה. מה שחשוב הוא לטפל בסכנה של אובדן הרוב היהודי בעיר.
בכתבה נטען גם שבחודש הרמדאן הוגבלה כניסת יהודים להר הבית?
הטיפול בנושא אינו במישור העירוני, אלא בסמכות הממשלה. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לשלוח פקחים למקומות שבהם יש בעיות תנועה.
לא תמיד מצליח ראש העיר להתחמק מנקיטת עמדה. לפני כחצי שנה נערך בעיר 'מצעד הגאווה'. העירייה אמנם השתדלה להנמיך פרופיל והאווירה היתה הרבה פחות בוטה מאשר בתל אביב, אבל בכל זאת, כמו בשנתיים שללפניו השיירה עברה. לופוליאנסקי ניצב בעמדה כמעט בלתי אפשרית. ואכן המשטרה הצמידה לו אבטחה בעקבות איומים שהתקבלו על חייו. לזכותו ייאמר שעוד לפני שנבחר לתפקיד, רמז בראיון לעיתון זה שכנראה לא תהיה לו ברירה. וכך אמר: "כראש עיר אני חייב להתעסק בדברים שעליהם יש קונצנזוס שבהם העירייה תומכת. אנהג כפי שנהגו בשנים קודמות... צריך גם לדעת שראש העירייה אינו פועל בחלל ריק, יש לידו חברי מועצה שנבחרו באופן דמוקרטי ויש גם בג"ץ שאנו מחויבים לציית לו".
את הקו הממלכתי הזה הוא ממשיך גם כיום:
"אני לא ראש עיר של שכונה מסוימת. נבחרתי לכהן בראשות כל העיר. כולל כל האוכלוסיות. אינני מחלק את העיר לשכונות ומשרת רק את אלו שמוצאות חן בעיני. נכון שאני יהודי חרדי ואני מביא איתי את המטענים שלי. ההסתכלות שלי כאדם חרדי שונה, מטבע הדברים, אבל ההדגשים שלי טובים לכולם: ניקיון, שירות ועוד.
"אגב, למה אף אחד לא שאל את אהוד אולמרט, ראש העיר הקודם איך החילוניות שלו באה לידי ביטוי?"
יש בעיר חנויות הפתוחות בשבת. האם המדיניות היא לצמצם את מספרן? איך
תטפל בהפגנות כנגד חילולי השבת?
ראש העיר בוחר להתייחס בלקוניות לשאלה הנפיצה:
"בנושא עיריית ירושלים פועלת על פי החוק ואוכפת אותו בצורה מלאה".
מה עמדתך בשתי סוגיות לאומיות שקשורות בעיר: הגדר בירושלים וקבורת ערפאת
בעיר?
מאז היכנסי לתפקיד אני נלחמתי ואמשיך להלחם לסיום הגדר שהינה "שער החיים"
של העיר ירושלים הן , חזרתי ואמרתי זאת בפגישות עם גורמי הביטחון, עם ראש
הממשלה ושרי הממשלה ועם כל הגורמים הקשורים לנושא. הגדר הינה גדר ביטחונית
ולא פוליטית המצילה חיים ועלינו לסיימה במהירות. לגבי עראפת, הרי יש
קונצנזוס שהוא לא ייקבר בהר הביח
שליח ציבור
אורי לופוליאנסקי, איש 'יהדות התורה' הוא בן 53, יליד חיפה, נשוי ואב ל-12 ילדים. הוא שירת כחובש בצבא, עבד כמורה ולמד מנהל ציבורי. לופוליאנסקי הוא החרדי הראשון שנבחר כראש עיר שאינה חרדית מובהקת. ב-15 השנים האחרונות כיהן לופוליאנסקי כחבר במועצת עיריית ירושלים. בתפקידו האחרון היה ממלא מקום ראש העירייה ומחזיק תיק התכנון והבנייה.
לפני 28 שנה, בהיותו בן 25 בלבד, ייסד לופוליאנסקי את ארגון המתנדבים 'יד שרה', הנקרא כך על שם סבתו. כשהסבתא חלתה נוכח הנכד עד כמה קשה להשיג עבורה אביזרים רפואיים, וכמיטב המסורת החרדית הקים גמ"ח המוקדש לנושא. עם השנים התפתח הארגון והוא מונה כיום למעלה מ-6000 מתנדבים בכמאה סניפים בכל רחבי הארץ. הפעילות ביד שרה זכתה את לופוליאנסקי בפרסים ואותות הוקרה רבים. בין השאר זכה בפרס ישראל, פרס קפלן, פרס יו"ר הכנסת ואות הנשיא למתנדב.
כשהוא נשאל לגבי תכניותיו להמשך: קדנציה נוספת בראשות העיר או מעבר למישור הארצי, לופוליאנסקי משיב בזהירות דיפלומטית ושומר לעצמו את כל האופציות פתוחות:
עם כניסתי לתפקיד הצבתי לעצמי מספר מטרות, אוני מקווה שאספיק לעמוד בהן"
בקדנציה הנוכחית. אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך והישיבה שלי בראשות ראש
העיר היא לא המטרה, אלא אמצעי להשיג מספר יעדים לרווחת תושבי העיר ירושלים".
את יום העבודה מתחיל לופוליאנסקי בשעות הבוקר המוקדמות ומסיים אותו במקרים רבים
"צפונה לחצות". לכן כשהוא נשאל על תחביבים ועיסוקים אחרים, הוא נאלץ להודות בצער שהיממה קצרה לו מדי: "משרת ראש העיר ירושלים היא מעל ומעבר למשרה מלאה ואת הזמן הפנוי המועט שנותר בידי אני מקדיש למשפחתי".
ראשי ערים גדולות הם בדרך כלל אנשים תקיפים, חדי לשון שלא נרתעים מפרובוקציות. שלמה להט, אהוד אולמרט, רון חולדאי ואלי לנדאו, הם רק כמה דוגמאות לשריפים עירוניים כאלה. האם סגנון כזה הוא תנאי הכרחי לניהול מוצלח של עיר גדולה? האם הכריזמה השקטה של אורי לופוליאנסקי מספיקה כדי להשתלט על אחת הערים המסובכות בעולם מכל בחינה שהיא? אם לשפוט על פי מספר ההתייחסויות ללופוליאנסקי בעיתונות הארצית, כנראה שכן. כדי שראש עיר יככב בכותרות מחוץ לעירו הוא צריך להיות מעורב בדרך כלל בתיק פלילי, בפרשה עסיסית או בשערורייה פוליטית. העובדה שתמונתו של ראש עיריית ירושלים מופיעה בתקשורת בדרך כלל כשהוא חונך פרויקט חדש או משתתף בטקס רשמי, מוכיחה שהוא נמצא בדרך הנכונה.