* החילונים שצפו בפרקים מהסדרה ישבו מרותקים, והתלמידים שהשתתפו בצילומים מקווים שהמסר האמיתי שלהם יעבור* והרב אברהם צוקרמן אומר שלא חלם להיות שחקן
שמיים כחולים ועץ בודד ברקע. זוג צעירים פוסע לאיטו לאורה של שמש סתווית העומדת לשקוע. הבחורה פונה לבחור שלידה, מציעה לו להמשיך בהתכתבות אך להגביל את הפגישות ביניהם לאחת לחודש. "תחשוב", היא שואלת, "הקב"ה רוצה שניפגש יותר מפעם בחודש?"
הסצנה הזו פותחת את 'הישיבה', סידרה דוקומנטרית חדשה בת עשרה פרקים שתעלה לאוויר בערוץ 10 ביום חמישי הקרוב. הסדרה מתמקדת בישיבה התיכונית הוותיקה בכפר הרא"ה ועוקבת אחרי קבוצת שמיניסטים, ובוגרים הנמצאים במעגל הקרוב אליהם. הסדרה עוברת את המסלול המוכר, החל מטקס ההשבעה המסורתי ועד לסיום הלימודים המשותפים וההתפצלות למסגרות השונות של ישיבה, מכינה וצבא.
הסדרה צולמה לפני שלוש שנים ובוימה ע"י נעם דמסקי, בוגר 'מעלה', שעומד מאחורי כמה סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה ועניינם- הציבור הדתי. ביניהם: 'פיאות ירוקות' המתעדת את חיי הנח"ל החרדי, 'אומן - סיפור מסע' העוקב אחרי חסידי ברסלב ו'חרדים לגורלם' שמתחקה אחרי 'השבבניקים', נערי השוליים של החברה החרדית. הפקת 'הישיבה' השתרעה על פני חמישה עשר ימי צילום, בהם הושקעו עבודה רבה ותכנון מוקדם, וככל הנראה גם הרבה סייעתא דשמיא. את הרמה המקצועית הגבוהה אפשר לראות כבר מצפייה בפתיח.
"הסדרה איננה סדרה דתית אלא סדרה חברתית ישראלית", אומר דמסקי. "בסרטים ישראלים הדמות הדתית היא מאוד סטריאוטיפית. אני מנסה להציג את האנשים בסדרה ברמה האנושית. להתחיל מהסיפור האישי, ודרכו לחשוף את העולם בו הם חיים ואת הערכים המוספים שבו. לא באתי להעביר מסר אלא להבהיר את המורכבות של הנושאים, את ההתלבטויות והקשיים האנושיים". העובדה כי מדובר בסדרה, או 'דוקו-סופ' בשפה המקצועית, הציבה רף חדש לעבודתו של דמסקי. "בסדרה דוקומנטרית המתמשכת על פני כמה פרקים, מלאכת העריכה והבנייה קשה הרבה יותר. אתה חייב לבנות את הפרק כך שיהיה בו קונפליקט בנוי היטב שיהיה גם מותח, גם מצחיק, וגם יצליח לעבור אל הפרק הבא".
הבחירה בישיבה התיכונית בכפר הרא"ה נעשתה לאחר דחייה של בקשה דומה מצד ישיבת נתיב מאיר בירושלים. הרב מאיר צוקרמן, סגן ראש הישיבה בכפר הרא"ה, העומד לצידו של אביו הרב אברהם צוקרמן, התלבט עם אביו והחליט להיעתר לבקשה. "ההסכמה שלנו לעשיית הסדרה נבעה מהרצון לתת חלון הצצה נקי ולא צהוב לחברה שלנו, שלגבי חלקים רבים בחברה הכללית נחשבת לחברה לא נודעת. לא מכירים את סדר היום של החברה הדתית ואת ההתנהלות היומיומית. מרגע שקיבלנו את ההחלטה לשתף פעולה, הלכתי עם זה גם כשלא תמיד היה נוח, כמו צילומים שנערכו בתוך הבית וסיטואציות אישיות לא פשוטות". הרצון הזה התחבר גם עם התלמידים, שהתבקשו לתת את הסכמתם. "ראינו בזה דבר גדול", אומר מתניה שי, מתלמידי המחזור. "רצינו שיגלו את האדם שמאחורי הכיפה והציצית".
גם לאחר הסכמת ראש הישיבה והתלמידים, הדרך עדיין לא הייתה חלקה. לא כל המחנכים היו מוכנים ללכת בעקבות ההחלטה והיו שהעדיפו לא לשתף פעולה. העבודה עם בני הנוער שהתלהבותם הראשונה החלה לשקוע הייתה לא פשוטה: "העבודה נעשתה עם קבוצת בני נוער שנמצאים בתוך תקופת לימודים משמעותית", מסביר דמסקי. "הייתי צריך להיכנס לתוך חייהם של בני נוער שלא ממש מכירים אותי ולעיתים רואים בי גורם מפריע. לקח לי כמה חודשים כדי לרכוש את אמונם ואת שיתוף הפעולה שלהם".
:חתונה בשידור חי
אחת מדמויות המפתח של הסדרה הוא איתן אלפרט, שהקשר שלו עם מרים מורי מייצר הרבה רגעי חסד דוקומנטריים. למרות ההגבלות בתדירות הפגישות שבני הזוג מטילים על עצמם, ואולי דווקא בגללם, הקשר הולך ומתהדק. המציאות, שעולה על כל דמיון גם הפעם, מביאה את איתן לעזוב את כפר הרא"ה ולעבור ללמוד בגוש קטיף, ואת מרים לעמוד לצידו מתחת לחופה. בני הזוג אלפרט גרים היום בגן-אור. איתן לומד בישיבת 'תורת החיים' בנוה דקלים ומרים לומדת ספרות וחינוך במכללת אשקלון. בנם יהודה חוגג בקרוב את שנתו הראשונה. "למרות המיקרופונים שהיו עלינו שוחחנו באופן טבעי", משחזר איתן. "לפני הצילומים התפללנו שה' יעזור לנו שהדברים שיצאו יהיו בעלי ערך ועניין. לי חשוב קודם כל החיבור לעם ישראל שהסדרה הזו יכולה לתת. אני מקווה שגם ציבור שלא מסכים עם דרכנו יוכל להבין ולהזדהות איתנו". תגובות ראשונות בכיוון הזה כבר הגיעו לאלפרט. "מישהו חילוני שראה כמה פרקים אמר לי שאת הילדים שלו הוא ישלח לחינוך דתי. למרים אמרה מישהי שהיא מחפשת לבת שלה חתן כמו איתן". אחד הקונפליקטים הדרמטיים בסדרה מתרחש בין איתן לאביו, פרופ' פנחס אלפרט שהיה מעדיף לראות את הבן שלו מסיים את השמינית בצורה מסודרת עם בגרות ופונה לעתודה, ולא משקיע את מיטב שעותיו בלימוד תורה בישיבה גבוהה. "אל תתנתק מהחיים", מתריס כלפיו אלפרט האב במה שהיום יישמע דווקא כסיסמא מצוינת למעשיו של אלפרט הבן, שמחליט בכל זאת לעבור באמצע השנה לישיבה בגוש קטיף. למרות חילוקי הדעות נשארו יחסי האב והבן קרובים גם כשאיתן מטיל פצצה בבית, ומגלה כי על אף גילם הצעיר הוא ומרים עומדים להינשא. פרופ' אלפרט עומד בסלון ביתו ומרגיע את הצופים: "הם לא ילדים קטנים. הם יסתדרו", הוא אומר. "הוא יהיה בחור ישיבה , ראשו בעננים והיא תנהל לו את העניינים". גם אם בסדרה נראה כי מרים היא זו שדוחפת את איתן לכל החלטה הרי שהמציאות, מתברר, קצת יותר מורכבת. "איתן הגיע לדרך שלו ולאמת הפנימית באופן עצמאי", אומרת מרים. "אני מניחה שהוא היה מגיע לכך גם בלעדיי".
אמיר יבניאלי הוא ה'מורעל' בסדרה. באחד הפרקים הוא חוזר מגיבוש לקראת שירות בחיל הים וזוכה לפרגון רב מחבריו. בתום לימודיו ואחרי תקופה קצרה במכינה הקדם צבאית בעלי, הוא מתגייס לשירות בחיל הים, וכיום הוא איננו מגדיר עצמו כדתי. מצפייה בחלק מהפרקים טוען יבניאלי כי הם רחוקים מלייצג את החברה הדתית. "מעט מאוד בחורים בשמינית מתלבטים אם לעזוב את הישיבה התיכונית ולעבור לישיבה גבוהה. מאידך, כיון שמדובר בסופו של דבר בתוצר טלוויזיוני, אולי דווקא המיעוט הקטן הזה הופך למעניין יותר". את עיקר התרומה של ישיבת כפר הרא"ה לחייו הוא מוצא בחברים ובהווי. "בישיבה יש מגוון גדול של אנשים וסגנונות שמכל אחד מהם אפשר ללמוד". אחד החברים הללו הוא ידן כהן הלומד כיום בישיבת "נצר מטעי" בנצרים. "ידן כהן ואני היינו החברים הכי טובים ונשארנו כך למרות שהלכנו בכיוונים שונים", אומר יבניאלי. בסדרה אנו פוגשים את ידן כהן כחבר וועד המחזור שאחראי להשבעה, בה תלמידי החמישית מצהירים אמונים לעם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל, וכמובן גם למחזור של השמינית. כשהישיבה מחליטה לצאת להפגנה פוליטית, ימנית כמובן, ולהטיל עבודת כתיבה על מי שלא רוצה לצאת להפגנה, יוצא ידן למאבק לביטול מה שנראה בעיניו כעונש. "אני עדיין עומד מאחורי מה שעשיתי אז", אומר ידן "אך כיום זה מגיע מכיוון בוגר יותר .מה שמוצג שם הוא כן ואמיתי אבל צריך לזכור שמדובר רק בשמיניסטים. הבירורים המעמיקים נעשים מאוחר יותר". אחד הבחורים שלא יוצא להפגנה הוא ראובן אפשטיין, עולה מרוסיה שלמרות רצונו לא מצליח לשכנע את אימו להרשות לו לצאת. האוטובוס המתרחק בדרך להפגנה מעמיק את תחושת השונות והבדידות של אפשטיין. "אני רק שנתיים בארץ והם כאן כל החיים", הוא אומר.
הדמויות בסדרה מציגות אמירות פוליטיות שוודאי עוד יעוררו הדים. "אין מורשת רבין", אומר הרב אברהם צוקרמן לבנו הרב מאיר. "אינני יכול לחנך למה שאבא רוצה. אני יכול לחנך למה שאני מאמין בו ואני לא מאמין בשלום הזה". את ידן כהן האמירות הללו לא מפחידות. "אנחנו לא צריכים להתנצל על הדעות שלנו ולהיות 'דתי מחמד'", אומר ידן. "אני לא רוצה שמי שיראה את הסדרה יגיד 'החבר'ה האלה הם כמו כולם'. זה לא נכון ! כשמיניסטים גם יצאנו לבלות ולכייף אבל יש לנו גם ערכים מוספים מעבר לזה". איתן אלפרט מקווה שהסדרה תעזור גם בקידום נושא גוש קטיף, כיוון שהצופים יוכלו להכיר מקרוב את דמות המתנחל, ולנפץ כמה מהדעות הקדומות לגביה. אמיר יבניאלי שואף שהצופה החילוני ילמד להכיר דרך הסדרה את הכוח המניע של הציבור הדתי שהופך אותו לציבור נותן ומתנדב. "אצל חבר'ה דתיים גם ביומיום נכנסים מרכיבים ערכיים. החינוך לנתינה ותרומה הוא בהחלט דבר שהציבור הדתי יכול להתגאות בו, ואני מקווה שמי שיצפה בסדרה יראה את זה", אומר יבניאלי. אם דפנה פרנר, אחראית על הפקות המקור בערוץ 10 היא מקרה מבחן, הרי שהסדרה עוברת ובגדול. "עבורי זהו עולם חדש ושונה", היא אומרת. "הרבה מעולם המושגים המוצג בסדרה לא היה מוכר לי, כמו המושג "טיש". גם האווירה, המטרות, המסרים וההתנהלות היומיומית היו עבורי חדשים. כשקבוצת נערים נפגשת ואמיר יבניאלי מספר שיש חברים בישיבה שלא יגיעו כי יש שם מפגש מעורב של בנים ובנות, זה משהו שבעולם החילוני כלל איננו עולה לדיון. לדעתי התוצאה היא מוצר טלוויזיוני נדיר ומרגש. כנראה שאלוקים היה איתנו".
לפני כתשעה חודשים התקיימה הקרנת בכורה של ארבעה פרקים מהסדרה בסינמטק תל אביב. בקהל ישבו מרותקים אנשי טלוויזיה, חלקם חילונים למהדרין, לצידם של רבנים מכובדים. עידו בהט, עורך הסדרה, סיפר כי עבר שינוי במהלך עשיית הסדרה: הוא גילה שהשוני בינו לבין הציבור הדתי קטן ממה שחשב, ושזהו ציבור המחזיק בערכים שגורמים לו געגועים.
רוחות חדשות בטלוויזיה
יוזם הסדרה , יורם לוי, חוזר בתשובה חבוש כיפה סרוגה, נשמע בתום ההקרנה מרוצה למדי:
"אני כיוצר שחזר בתשובה, חיפשתי דרך להגיע אל החילונים. לא פעם נתקלתי אצלם בחוסר היכולת להבחין בגוונים השונים שיש בציבור הדתי. גיליתי חילונים שלא האמינו שדתיים קוראים את הארי פוטר. במשך הרבה זמן לא מצאתי דרך יצירתית מתאימה. חששתי ליפול לסטיגמות שטחיות. לכן הסדרה הזו כל כך טובה בעיני. היא מצליחה להציג בצורה בלתי אמצעית קבוצה מגוונת ומעניינת. אין בסדרה הזו ניסיון להוכיח את צדקת הדרך או רצון להחזיר בתשובה, אלא תיאור של סיטואציות המתרחשות בצורה טבעית בין אנשים ואגב כך נוצר, לדעתי, קירוב לבבות. מהתגובות לסדרה אני נוכח לדעת כי גם חילונים מתחברים לקונפליקטים המאוד אנושיים של הדמויות. אני חושב שגם הצלחנו להציג את הרבגוניות של הציבור הזה, שניתן למצוא בו במשפחה אחת דמויות שונות".
"אף פעם לא חלמתי שאהיה שחקן טלוויזיה", אמר הרב אברהם צוקרמן לקהל הצופים בסינמטק. הרב צוקרמן הזכיר בסוף דבריו את מייסד הישיבה, הרב נריה זצ"ל, וביקש להוסיף פרק על פועלו. בנו של הרב נריה, הרב פתחיה שהיה בקהל, מפרגן לסדרה גם כפי שהיא. "לדעתי, זו הצלחה מדהימה. הסדרה מצליחה לגעת בהוויה המיוחדת של התלמידים. אותי זה מרגש לחוות מחדש יחד עם התלמידים את הלבטים וההווי היום יומי. אבי, הרב נריה זצ"ל, לימד אותנו להיות מסוגלים להשתנות ולהתחדש ולמצוא את האפיקים החינוכיים המתאימים למקום ולזמן. ברוח דברי הרב קוק 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'".
ואולם, כמו תמיד, צפה ועולה שאלת השימוש במדיום הוויזואלי ככלי להעברת מסרים ערכיים או יהודיים. "אפשר להכניס הרבה דברים מהעולם החיצוני", אומר הרב אברהם צוקרמן בסדרה. "אבל צריך לדעת איך לגייר אותם. איך להכניס אותם באווירה יהודית". מתברר כי בסופו של דבר הסיפורים האנושיים עוברים מסך הרבה יותר טוב משיעורי אמונה שצולמו ונשארו בחדר העריכה. "מי שניגש לסדרה צריך לזכור שהוא צופה בצד החיצוני", אומר ידן כהן "הוא רואה המון אבל לא את התוכן הפנימי. לימוד התורה, שהוא עיקר חיינו לא מוצג שם". מאידך, השימוש במסגרת של סדרה מביאה גם בשורה ערכית. "אחת הבעיות בטלוויזיה היא העכשוויזם", מסביר אודי ליאון, מנהל קרן גשר לקולנוע רב תרבותי שהיתה שותפה בהפקה. "מבחינה זו יש יתרון גדול לשימוש במסגרת של סדרה שבה חוזרים לאותם גיבורים מדי שבוע ומאפשרים העמקה, התפתחות, וראיה של רבדים נוספים שלא נצפו קודם לכן".
הקרן שבראשה עומד ליאון קיימת זו השנה החמישית והצליחה בהחלט לשנות משהו בעולם התרבות בישראל. בין ההצלחות הבולטות אפשר למנות את הסרט 'האושפיזין' בכיכובו של שולי רנד שהקרן הייתה מעורבת בהפקתו, ואת סידרת הדרמה 'מעורב ירושלמי' שהופקה על ידי הקרן וזכתה להצלחה מרשימה. לפי כמות הפניות לקרן בתקופה האחרונה נראה כי גם במסדרונות הטלוויזיה מנשבות רוחות חדשות.
טיזרים:
. "ההסכמה שלנו לעשיית הסדרה נבעה מהרצון לתת חלון הצצה נקי ולא צהוב לחברה שלנו, שלגבי חלקים רבים בחברה הכללית נחשבת לחברה לא נודעת. מרגע שקיבלנו את ההחלטה לשתף פעולה, הלכתי עם זה גם כשלא תמיד היה נוח, כמו צילומים שנערכו בתוך הבית וסיטואציות אישיות לא פשוטות".
"לפני הצילומים התפללנו שה' יעזור לנו שהדברים שיצאו יהיו בעלי ערך ועניין. לי חשוב קודם כל החיבור לעם ישראל שהסדרה הזו יכולה לתת. אני מקווה שגם ציבור שלא מסכים עם דרכנו יוכל להבין ולהזדהות איתנו"
"הרבה מעולם המושגים המוצג בסדרה לא היה מוכר לי, כמו המושג "טיש".כשקבוצת נערים נפגשת ואמיר יבניאלי מספר שיש חברים בישיבה שלא יגיעו כי יש שם מפגש מעורב של בנים ובנות, זה משהו שבעולם החילוני כלל איננו עולה לדיון.
"לדעתי, זו הצלחה מדהימה. הסדרה מצליחה לגעת בהוויה המיוחדת של התלמידים. אותי זה מרגש לחוות מחדש יחד עם התלמידים את הלבטים וההווי היום יומי. אבי, הרב נריה זצ"ל, לימד אותנו להיות מסוגלים להשתנות ולהתחדש ולמצוא את האפיקים החינוכיים המתאימים למקום ולזמן. ברוח דברי הרב קוק 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'".
שמיים כחולים ועץ בודד ברקע. זוג צעירים פוסע לאיטו לאורה של שמש סתווית העומדת לשקוע. הבחורה פונה לבחור שלידה, מציעה לו להמשיך בהתכתבות אך להגביל את הפגישות ביניהם לאחת לחודש. "תחשוב", היא שואלת, "הקב"ה רוצה שניפגש יותר מפעם בחודש?"
הסצנה הזו פותחת את 'הישיבה', סידרה דוקומנטרית חדשה בת עשרה פרקים שתעלה לאוויר בערוץ 10 ביום חמישי הקרוב. הסדרה מתמקדת בישיבה התיכונית הוותיקה בכפר הרא"ה ועוקבת אחרי קבוצת שמיניסטים, ובוגרים הנמצאים במעגל הקרוב אליהם. הסדרה עוברת את המסלול המוכר, החל מטקס ההשבעה המסורתי ועד לסיום הלימודים המשותפים וההתפצלות למסגרות השונות של ישיבה, מכינה וצבא.
הסדרה צולמה לפני שלוש שנים ובוימה ע"י נעם דמסקי, בוגר 'מעלה', שעומד מאחורי כמה סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה ועניינם- הציבור הדתי. ביניהם: 'פיאות ירוקות' המתעדת את חיי הנח"ל החרדי, 'אומן - סיפור מסע' העוקב אחרי חסידי ברסלב ו'חרדים לגורלם' שמתחקה אחרי 'השבבניקים', נערי השוליים של החברה החרדית. הפקת 'הישיבה' השתרעה על פני חמישה עשר ימי צילום, בהם הושקעו עבודה רבה ותכנון מוקדם, וככל הנראה גם הרבה סייעתא דשמיא. את הרמה המקצועית הגבוהה אפשר לראות כבר מצפייה בפתיח.
"הסדרה איננה סדרה דתית אלא סדרה חברתית ישראלית", אומר דמסקי. "בסרטים ישראלים הדמות הדתית היא מאוד סטריאוטיפית. אני מנסה להציג את האנשים בסדרה ברמה האנושית. להתחיל מהסיפור האישי, ודרכו לחשוף את העולם בו הם חיים ואת הערכים המוספים שבו. לא באתי להעביר מסר אלא להבהיר את המורכבות של הנושאים, את ההתלבטויות והקשיים האנושיים". העובדה כי מדובר בסדרה, או 'דוקו-סופ' בשפה המקצועית, הציבה רף חדש לעבודתו של דמסקי. "בסדרה דוקומנטרית המתמשכת על פני כמה פרקים, מלאכת העריכה והבנייה קשה הרבה יותר. אתה חייב לבנות את הפרק כך שיהיה בו קונפליקט בנוי היטב שיהיה גם מותח, גם מצחיק, וגם יצליח לעבור אל הפרק הבא".
הבחירה בישיבה התיכונית בכפר הרא"ה נעשתה לאחר דחייה של בקשה דומה מצד ישיבת נתיב מאיר בירושלים. הרב מאיר צוקרמן, סגן ראש הישיבה בכפר הרא"ה, העומד לצידו של אביו הרב אברהם צוקרמן, התלבט עם אביו והחליט להיעתר לבקשה. "ההסכמה שלנו לעשיית הסדרה נבעה מהרצון לתת חלון הצצה נקי ולא צהוב לחברה שלנו, שלגבי חלקים רבים בחברה הכללית נחשבת לחברה לא נודעת. לא מכירים את סדר היום של החברה הדתית ואת ההתנהלות היומיומית. מרגע שקיבלנו את ההחלטה לשתף פעולה, הלכתי עם זה גם כשלא תמיד היה נוח, כמו צילומים שנערכו בתוך הבית וסיטואציות אישיות לא פשוטות". הרצון הזה התחבר גם עם התלמידים, שהתבקשו לתת את הסכמתם. "ראינו בזה דבר גדול", אומר מתניה שי, מתלמידי המחזור. "רצינו שיגלו את האדם שמאחורי הכיפה והציצית".
גם לאחר הסכמת ראש הישיבה והתלמידים, הדרך עדיין לא הייתה חלקה. לא כל המחנכים היו מוכנים ללכת בעקבות ההחלטה והיו שהעדיפו לא לשתף פעולה. העבודה עם בני הנוער שהתלהבותם הראשונה החלה לשקוע הייתה לא פשוטה: "העבודה נעשתה עם קבוצת בני נוער שנמצאים בתוך תקופת לימודים משמעותית", מסביר דמסקי. "הייתי צריך להיכנס לתוך חייהם של בני נוער שלא ממש מכירים אותי ולעיתים רואים בי גורם מפריע. לקח לי כמה חודשים כדי לרכוש את אמונם ואת שיתוף הפעולה שלהם".
:חתונה בשידור חי
אחת מדמויות המפתח של הסדרה הוא איתן אלפרט, שהקשר שלו עם מרים מורי מייצר הרבה רגעי חסד דוקומנטריים. למרות ההגבלות בתדירות הפגישות שבני הזוג מטילים על עצמם, ואולי דווקא בגללם, הקשר הולך ומתהדק. המציאות, שעולה על כל דמיון גם הפעם, מביאה את איתן לעזוב את כפר הרא"ה ולעבור ללמוד בגוש קטיף, ואת מרים לעמוד לצידו מתחת לחופה. בני הזוג אלפרט גרים היום בגן-אור. איתן לומד בישיבת 'תורת החיים' בנוה דקלים ומרים לומדת ספרות וחינוך במכללת אשקלון. בנם יהודה חוגג בקרוב את שנתו הראשונה. "למרות המיקרופונים שהיו עלינו שוחחנו באופן טבעי", משחזר איתן. "לפני הצילומים התפללנו שה' יעזור לנו שהדברים שיצאו יהיו בעלי ערך ועניין. לי חשוב קודם כל החיבור לעם ישראל שהסדרה הזו יכולה לתת. אני מקווה שגם ציבור שלא מסכים עם דרכנו יוכל להבין ולהזדהות איתנו". תגובות ראשונות בכיוון הזה כבר הגיעו לאלפרט. "מישהו חילוני שראה כמה פרקים אמר לי שאת הילדים שלו הוא ישלח לחינוך דתי. למרים אמרה מישהי שהיא מחפשת לבת שלה חתן כמו איתן". אחד הקונפליקטים הדרמטיים בסדרה מתרחש בין איתן לאביו, פרופ' פנחס אלפרט שהיה מעדיף לראות את הבן שלו מסיים את השמינית בצורה מסודרת עם בגרות ופונה לעתודה, ולא משקיע את מיטב שעותיו בלימוד תורה בישיבה גבוהה. "אל תתנתק מהחיים", מתריס כלפיו אלפרט האב במה שהיום יישמע דווקא כסיסמא מצוינת למעשיו של אלפרט הבן, שמחליט בכל זאת לעבור באמצע השנה לישיבה בגוש קטיף. למרות חילוקי הדעות נשארו יחסי האב והבן קרובים גם כשאיתן מטיל פצצה בבית, ומגלה כי על אף גילם הצעיר הוא ומרים עומדים להינשא. פרופ' אלפרט עומד בסלון ביתו ומרגיע את הצופים: "הם לא ילדים קטנים. הם יסתדרו", הוא אומר. "הוא יהיה בחור ישיבה , ראשו בעננים והיא תנהל לו את העניינים". גם אם בסדרה נראה כי מרים היא זו שדוחפת את איתן לכל החלטה הרי שהמציאות, מתברר, קצת יותר מורכבת. "איתן הגיע לדרך שלו ולאמת הפנימית באופן עצמאי", אומרת מרים. "אני מניחה שהוא היה מגיע לכך גם בלעדיי".
אמיר יבניאלי הוא ה'מורעל' בסדרה. באחד הפרקים הוא חוזר מגיבוש לקראת שירות בחיל הים וזוכה לפרגון רב מחבריו. בתום לימודיו ואחרי תקופה קצרה במכינה הקדם צבאית בעלי, הוא מתגייס לשירות בחיל הים, וכיום הוא איננו מגדיר עצמו כדתי. מצפייה בחלק מהפרקים טוען יבניאלי כי הם רחוקים מלייצג את החברה הדתית. "מעט מאוד בחורים בשמינית מתלבטים אם לעזוב את הישיבה התיכונית ולעבור לישיבה גבוהה. מאידך, כיון שמדובר בסופו של דבר בתוצר טלוויזיוני, אולי דווקא המיעוט הקטן הזה הופך למעניין יותר". את עיקר התרומה של ישיבת כפר הרא"ה לחייו הוא מוצא בחברים ובהווי. "בישיבה יש מגוון גדול של אנשים וסגנונות שמכל אחד מהם אפשר ללמוד". אחד החברים הללו הוא ידן כהן הלומד כיום בישיבת "נצר מטעי" בנצרים. "ידן כהן ואני היינו החברים הכי טובים ונשארנו כך למרות שהלכנו בכיוונים שונים", אומר יבניאלי. בסדרה אנו פוגשים את ידן כהן כחבר וועד המחזור שאחראי להשבעה, בה תלמידי החמישית מצהירים אמונים לעם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל, וכמובן גם למחזור של השמינית. כשהישיבה מחליטה לצאת להפגנה פוליטית, ימנית כמובן, ולהטיל עבודת כתיבה על מי שלא רוצה לצאת להפגנה, יוצא ידן למאבק לביטול מה שנראה בעיניו כעונש. "אני עדיין עומד מאחורי מה שעשיתי אז", אומר ידן "אך כיום זה מגיע מכיוון בוגר יותר .מה שמוצג שם הוא כן ואמיתי אבל צריך לזכור שמדובר רק בשמיניסטים. הבירורים המעמיקים נעשים מאוחר יותר". אחד הבחורים שלא יוצא להפגנה הוא ראובן אפשטיין, עולה מרוסיה שלמרות רצונו לא מצליח לשכנע את אימו להרשות לו לצאת. האוטובוס המתרחק בדרך להפגנה מעמיק את תחושת השונות והבדידות של אפשטיין. "אני רק שנתיים בארץ והם כאן כל החיים", הוא אומר.
הדמויות בסדרה מציגות אמירות פוליטיות שוודאי עוד יעוררו הדים. "אין מורשת רבין", אומר הרב אברהם צוקרמן לבנו הרב מאיר. "אינני יכול לחנך למה שאבא רוצה. אני יכול לחנך למה שאני מאמין בו ואני לא מאמין בשלום הזה". את ידן כהן האמירות הללו לא מפחידות. "אנחנו לא צריכים להתנצל על הדעות שלנו ולהיות 'דתי מחמד'", אומר ידן. "אני לא רוצה שמי שיראה את הסדרה יגיד 'החבר'ה האלה הם כמו כולם'. זה לא נכון ! כשמיניסטים גם יצאנו לבלות ולכייף אבל יש לנו גם ערכים מוספים מעבר לזה". איתן אלפרט מקווה שהסדרה תעזור גם בקידום נושא גוש קטיף, כיוון שהצופים יוכלו להכיר מקרוב את דמות המתנחל, ולנפץ כמה מהדעות הקדומות לגביה. אמיר יבניאלי שואף שהצופה החילוני ילמד להכיר דרך הסדרה את הכוח המניע של הציבור הדתי שהופך אותו לציבור נותן ומתנדב. "אצל חבר'ה דתיים גם ביומיום נכנסים מרכיבים ערכיים. החינוך לנתינה ותרומה הוא בהחלט דבר שהציבור הדתי יכול להתגאות בו, ואני מקווה שמי שיצפה בסדרה יראה את זה", אומר יבניאלי. אם דפנה פרנר, אחראית על הפקות המקור בערוץ 10 היא מקרה מבחן, הרי שהסדרה עוברת ובגדול. "עבורי זהו עולם חדש ושונה", היא אומרת. "הרבה מעולם המושגים המוצג בסדרה לא היה מוכר לי, כמו המושג "טיש". גם האווירה, המטרות, המסרים וההתנהלות היומיומית היו עבורי חדשים. כשקבוצת נערים נפגשת ואמיר יבניאלי מספר שיש חברים בישיבה שלא יגיעו כי יש שם מפגש מעורב של בנים ובנות, זה משהו שבעולם החילוני כלל איננו עולה לדיון. לדעתי התוצאה היא מוצר טלוויזיוני נדיר ומרגש. כנראה שאלוקים היה איתנו".
לפני כתשעה חודשים התקיימה הקרנת בכורה של ארבעה פרקים מהסדרה בסינמטק תל אביב. בקהל ישבו מרותקים אנשי טלוויזיה, חלקם חילונים למהדרין, לצידם של רבנים מכובדים. עידו בהט, עורך הסדרה, סיפר כי עבר שינוי במהלך עשיית הסדרה: הוא גילה שהשוני בינו לבין הציבור הדתי קטן ממה שחשב, ושזהו ציבור המחזיק בערכים שגורמים לו געגועים.
רוחות חדשות בטלוויזיה
יוזם הסדרה , יורם לוי, חוזר בתשובה חבוש כיפה סרוגה, נשמע בתום ההקרנה מרוצה למדי:
"אני כיוצר שחזר בתשובה, חיפשתי דרך להגיע אל החילונים. לא פעם נתקלתי אצלם בחוסר היכולת להבחין בגוונים השונים שיש בציבור הדתי. גיליתי חילונים שלא האמינו שדתיים קוראים את הארי פוטר. במשך הרבה זמן לא מצאתי דרך יצירתית מתאימה. חששתי ליפול לסטיגמות שטחיות. לכן הסדרה הזו כל כך טובה בעיני. היא מצליחה להציג בצורה בלתי אמצעית קבוצה מגוונת ומעניינת. אין בסדרה הזו ניסיון להוכיח את צדקת הדרך או רצון להחזיר בתשובה, אלא תיאור של סיטואציות המתרחשות בצורה טבעית בין אנשים ואגב כך נוצר, לדעתי, קירוב לבבות. מהתגובות לסדרה אני נוכח לדעת כי גם חילונים מתחברים לקונפליקטים המאוד אנושיים של הדמויות. אני חושב שגם הצלחנו להציג את הרבגוניות של הציבור הזה, שניתן למצוא בו במשפחה אחת דמויות שונות".
"אף פעם לא חלמתי שאהיה שחקן טלוויזיה", אמר הרב אברהם צוקרמן לקהל הצופים בסינמטק. הרב צוקרמן הזכיר בסוף דבריו את מייסד הישיבה, הרב נריה זצ"ל, וביקש להוסיף פרק על פועלו. בנו של הרב נריה, הרב פתחיה שהיה בקהל, מפרגן לסדרה גם כפי שהיא. "לדעתי, זו הצלחה מדהימה. הסדרה מצליחה לגעת בהוויה המיוחדת של התלמידים. אותי זה מרגש לחוות מחדש יחד עם התלמידים את הלבטים וההווי היום יומי. אבי, הרב נריה זצ"ל, לימד אותנו להיות מסוגלים להשתנות ולהתחדש ולמצוא את האפיקים החינוכיים המתאימים למקום ולזמן. ברוח דברי הרב קוק 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'".
ואולם, כמו תמיד, צפה ועולה שאלת השימוש במדיום הוויזואלי ככלי להעברת מסרים ערכיים או יהודיים. "אפשר להכניס הרבה דברים מהעולם החיצוני", אומר הרב אברהם צוקרמן בסדרה. "אבל צריך לדעת איך לגייר אותם. איך להכניס אותם באווירה יהודית". מתברר כי בסופו של דבר הסיפורים האנושיים עוברים מסך הרבה יותר טוב משיעורי אמונה שצולמו ונשארו בחדר העריכה. "מי שניגש לסדרה צריך לזכור שהוא צופה בצד החיצוני", אומר ידן כהן "הוא רואה המון אבל לא את התוכן הפנימי. לימוד התורה, שהוא עיקר חיינו לא מוצג שם". מאידך, השימוש במסגרת של סדרה מביאה גם בשורה ערכית. "אחת הבעיות בטלוויזיה היא העכשוויזם", מסביר אודי ליאון, מנהל קרן גשר לקולנוע רב תרבותי שהיתה שותפה בהפקה. "מבחינה זו יש יתרון גדול לשימוש במסגרת של סדרה שבה חוזרים לאותם גיבורים מדי שבוע ומאפשרים העמקה, התפתחות, וראיה של רבדים נוספים שלא נצפו קודם לכן".
הקרן שבראשה עומד ליאון קיימת זו השנה החמישית והצליחה בהחלט לשנות משהו בעולם התרבות בישראל. בין ההצלחות הבולטות אפשר למנות את הסרט 'האושפיזין' בכיכובו של שולי רנד שהקרן הייתה מעורבת בהפקתו, ואת סידרת הדרמה 'מעורב ירושלמי' שהופקה על ידי הקרן וזכתה להצלחה מרשימה. לפי כמות הפניות לקרן בתקופה האחרונה נראה כי גם במסדרונות הטלוויזיה מנשבות רוחות חדשות.
טיזרים:
. "ההסכמה שלנו לעשיית הסדרה נבעה מהרצון לתת חלון הצצה נקי ולא צהוב לחברה שלנו, שלגבי חלקים רבים בחברה הכללית נחשבת לחברה לא נודעת. מרגע שקיבלנו את ההחלטה לשתף פעולה, הלכתי עם זה גם כשלא תמיד היה נוח, כמו צילומים שנערכו בתוך הבית וסיטואציות אישיות לא פשוטות".
"לפני הצילומים התפללנו שה' יעזור לנו שהדברים שיצאו יהיו בעלי ערך ועניין. לי חשוב קודם כל החיבור לעם ישראל שהסדרה הזו יכולה לתת. אני מקווה שגם ציבור שלא מסכים עם דרכנו יוכל להבין ולהזדהות איתנו"
"הרבה מעולם המושגים המוצג בסדרה לא היה מוכר לי, כמו המושג "טיש".כשקבוצת נערים נפגשת ואמיר יבניאלי מספר שיש חברים בישיבה שלא יגיעו כי יש שם מפגש מעורב של בנים ובנות, זה משהו שבעולם החילוני כלל איננו עולה לדיון.
"לדעתי, זו הצלחה מדהימה. הסדרה מצליחה לגעת בהוויה המיוחדת של התלמידים. אותי זה מרגש לחוות מחדש יחד עם התלמידים את הלבטים וההווי היום יומי. אבי, הרב נריה זצ"ל, לימד אותנו להיות מסוגלים להשתנות ולהתחדש ולמצוא את האפיקים החינוכיים המתאימים למקום ולזמן. ברוח דברי הרב קוק 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'".