תחילה למספרים הזוכים: 2, 4, 8, 9, 11. לא מדובר במספרים שיכניסו מעות חנוכה לחשבונכם בבנק, אלא במספרי הרצועות ללא שירת הבנות בדיסק החדש של משפחת ואך, הידועה גם כ"משפחה-המוסיקלית-מקריית-ארבע". ראשית עדכון: ה'ואכים' מתגוררים כיום בעלי שבמזרח בנימין, לפחות חלקם. המעבר מהרי יהודה להרי בנימין לא שינה את הסגנון הייחודי של המשפחה הזאת. לחומר המוסיקלי של המשפחה הזאת התוועדתי לפני שנים רבות, כששידרנו בערוץ 7 במסגרת שידורי החג מרחבת מערת המכפלה. ילד אחד (או ילדה? מי זוכר) ניגש לעמדת השידור עם דיסק ביד והציע שאנגן למאזינים את השיר 'חברון'. אנחנו בערוץ לא מסרבים לבקשות כאלה בדרך כלל. לעתים ההשמעה מתבררת כפלופ מביך, אך לא בפעם ההיא בחברון. באותו רגע נדלקתי על השיר הזה, על העדינות שנסוכה בו ועל החום המשפחתי שנדף מאותה פיסת מוסיקה. מאז אני עוקב אחרי יבול המשפחה, ולפני כמה ימים נחת בתיבת המדור הדיסק החדש שלהם: 'פיסת חיים'. מה נגיד? יש בהרמוניה שלהם משהו מפליא. נראה כאילו ריבונו של עולם שוקל את קול נשמת הילד לפני שהוא משבץ אותו להיוולד במשפחה מסוימת. נדמה שהצניעות היא ערך מוקפד מאוד. את המילים המקוריות כולם כתבו: "משפחת ואך" ללא פירוט, בלי קרדיט למישהו אחד. הלחנים והעיבודים שייכים לגולן ואך. מעניין לשמוע כיצד מתגבש שיר במשפחה, מי מעצב את המוזיקה, מי באמת כותב את המילים (ומצטנע על העטיפה) ומי מחליט מי שר את הפראזה הזאת, ומי את הסולו הזה, אם יש ויכוחים, ואיך מוודאים ששום ילד לא יקופח? מסקרן, נו. השירים מצוינים, אחד אחד. אני מודה שמעל מרחפת תחושה לא ברורה של חוסר נוחות משירת הנשים. וזאת לא התייפייפות מצטדקת, בעוונותי כבר יצא לי לשמוע זמרות, רובן לא יהודיות (גם אם אחת מהן אימצה שם יהודי), אבל הקונטקסט כאן ברור יותר. נדמה לי שההיתכנות העסקית מצדיקה הפקה גרסה נוספת ללא נשים, אך מצד שני מדובר באנשי משפחה אחת, וזה נשמע אפעס קל יותר. הרצועה 'אל החיטה' בועטת בבטן: "אז שבתי באותה הדרך וחרב מתהפכת בבשרי, על סף דלתך נדהם עמדתי: הזו הארץ, זה שירי?" המוסיקה מרגשת, העיבוד הקולי והמוסיקלי משובחים במיוחד. אם בעיבודים עסקינן, מילה על הסגנון: הרצועה השנייה בפרט, ועוד כמה רצועות בכלל, סובלות (מידיעה או שלא) מהשפעות 'פט מת'יניות'. זה נחמד מאוד לתבל את השירים בג'אז, רק שהתוצאה מעטה מדי. הווי אומר, הג'אז מגרה את הבלוטות, ועד שאתה נכנס לזה זה נעלם. לא חבל? הרצועות הבאות נחשבות בעיני למעולות: 2 ו-3 עם ביצוע חמודי לגמרי של נכדי המשפחה, 'לכה דודי' החמישי עשוי להפוך לניגון הבית שלי, לפחות. לשלושה חודשי ניסיון. לגבי הרצועה השביעית, גרסת חידוש ל'התנערי' המצוין של אברומי פלאם כאן אני פחות שופע מחמאות. אני בעד שהחבר'ה יתמקדו בשירים המקוריים שלהם, את זה הם עושים מצוין. כמו למשל 'אחותינו', שמזכיר מאוד את ההתנהלות של מיקי רוזנבאום, אבל יותר משפחתי. שמונה שלבים בסולם יעקב. פינת משבית השמחה: הכול כל-כך מוקפד, אז למה למען השם, למה 'גלפז'? ---------------------------------------------------------------------- טענות או הזדהות אפשרות לשגר ל: kobi@a7.org
