בשנת תת"ק יצא רבי יהודה הלוי מספרד לארץ ישראל. במסעו הוא נשדד באזור סיני וכל רכושו נלקח ממנו. הדעות חלוקות בשאלה אם הצליח להגיע לארץ המובטחת. מזה מאות שנים, רבים ניסו להתחקות אחר סוד האוצר מסיני.
עד כאן ציטוט מדויק מתוך הפתיחה לסרט 'האוצר מסיני'. מבט בעטיפת הסרט מעלה אסוציאציות מידיות של 'אינדיאנה ג'ונס' (סדרת סרטי פעולה העוסקים בהרפתקאותיו של חוקר ארכיאולוגיה ברחבי העולם): אוצר שמתחבא אי שם בדרום, יהודי אמריקני שלוקח על עצמו לגלות את סוד האוצר האבוד, ובדווי מבוגר שמתלווה אליו בעל כורחו. תוסיפו לכל זה את נופי המדבר המרהיבים ודהרות הסוסים, ותקבלו תוצאה מרהיבה ביופייה.
הסרט החדש של יהודה גרובייס מעלה אותנו לרמה שכמותה לא הורגלנו לראות. בסיס הסיפור הוא אמיתי רבי יהודה הלוי יצא מספרד בדרכו לארץ ישראל, שעליה חלם וכתב במשך שנים רבות. הוא התקרב לארץ מכיוון דרום, ומכאן ואילך הדעות חלוקות.
זהו בדיוק המקום של הפנטזיה. סיפורו של 'האוצר מסיני' לוקח אותנו אל אחת מהאפשרויות של השתלשלות הסיפור. בגרסה הזו ריה"ל נשדד על-ידי שבט בדווי, וה'אוצר' שנלקח ממנו גורם להם למגיפה מסוכנת. הם מחביאים את האוצר, שנעלם למשך מאות שנים. אחד מצאצאיו של ריה"ל מחליט להתחקות אחר האוצר, ומכאן ואילך העניינים מתחילים להסתבך. למי שממש לא יכול להתאפק, אוכל לגלות כי הסוף הוא חיובי. אפשר להירגע.
ההישגים של הסרט מקיפים כמעט את כל התחומים שאליהם אני נוהג להתייחס. נתחיל בשחקנים: את דמותו של גיבור הסרט מגלם דוד אברמסון, הידוע בכינויו 'הרפו'. כן, זה הזמר הידוע מלהקת 'רבע לשבע', זה שהביא לעולם את הלהיט 'אהבת ישראל' (שמככב גם הוא בסרט). הבחירה של הרפו במקרה זה היתה אידיאלית. לא זו בלבד שהוא מעניק למשחק שלו טבעיות מבורכת, גם סיפורו האישי משתלב היטב בעלילת הסרט.
גילגוליו של אברמסון יכולים להיות בסיס לסרט בפני עצמו, ואת חלקם הוא מספר לבדווי המלווה אותו ב'אוצר מסיני'. הוא נולד לאם שאינה יהודייה, ועלה לישראל בעקבות הנס הגדול של הסקאדים מעיראק. כאן התגייר והפך לאייקון תרבותי בזכות עצמו. הרקע הצבאי שלו, עם דמותו הכל-כך יהודית, נותנים לו את ההילה ואת היכולת להחזיק על כתפיו סרט בסדר גודל כזה.
לצדו משחק חזי צדיק, שמגלם את דמותו של הבדווי בצורה מעוררת התפעלות, עד שקשה לשכנע את הצופים שמדובר ביהודי כשר (צדיק, כבר אמרנו?). את דמותו של ראש השבט הבדווי המקולל מציג שלמה סדן הנהדר, שיחד עם בנו עאדל (דוד גודיק) מכניס בסרט אותנטיות בדווית ים תיכונית, כאילו גדלו כל ימיהם באוהלי הבד הכהים.
נופי המדבר מצולמים ביד אמן, ודהרות סוסי השבט נראות כאילו נלקחו היישר מהמערבונים של טקסס והסביבה. כדי לתת לצופה הרגשה זו השתמש גרובייס באמן רכיבה ישראלי עם צוותו, כאשר גודיק עובר קורס דהירה מזורז במהלך ההכנות לצילומים. ההחלטה לצלם את הסרט בטכניקה של מסך רחב (כמו בקולנוע, להבדיל מהטלוויזיה) נכונה ואף הכרחית.
נסו לדמיין את מכתש רמון, באמצע הקיץ, כשהבמאי מבקש עוד טייק ועוד אחד, והשחקנים לבושים במיטב המסורת, ותבינו שזו היתה מסירות נפש של ממש. אחד השחקנים אף קיבל מכת חום במהלך הצילומים, אך התעקש להמשיך ולצלם (לא סתם נקרא שמו צדיק).
חידוש נוסף שנעשה בסרט זה הוא הפקת גרסה אמריקנית של הסרט תוך כדי צילום. כל משפט צולם פעמיים ויותר בעברית ובאנגלית, והשמועות מספרות שהוא כבר מופץ היטב באמריקה הרחוקה.
כיוון שתמהתי לא פעם במסגרת זו על ההחלטה של גרובייס לצלם את סרטיו בארצות העולם, הנה הגיע הזמן לציין לשבח את ההחלטה לצלם את הסרט בישראל הגדולה, ולא רק זאת, אלא אף להפיץ את נופיה של ישראל בעולם כולו.
לסיכום: 'האוצר מסיני' יכול להעביר בכיף שעתיים מרתקות מתוך חופשת הפסח.
עד כאן ציטוט מדויק מתוך הפתיחה לסרט 'האוצר מסיני'. מבט בעטיפת הסרט מעלה אסוציאציות מידיות של 'אינדיאנה ג'ונס' (סדרת סרטי פעולה העוסקים בהרפתקאותיו של חוקר ארכיאולוגיה ברחבי העולם): אוצר שמתחבא אי שם בדרום, יהודי אמריקני שלוקח על עצמו לגלות את סוד האוצר האבוד, ובדווי מבוגר שמתלווה אליו בעל כורחו. תוסיפו לכל זה את נופי המדבר המרהיבים ודהרות הסוסים, ותקבלו תוצאה מרהיבה ביופייה.
הסרט החדש של יהודה גרובייס מעלה אותנו לרמה שכמותה לא הורגלנו לראות. בסיס הסיפור הוא אמיתי רבי יהודה הלוי יצא מספרד בדרכו לארץ ישראל, שעליה חלם וכתב במשך שנים רבות. הוא התקרב לארץ מכיוון דרום, ומכאן ואילך הדעות חלוקות.
זהו בדיוק המקום של הפנטזיה. סיפורו של 'האוצר מסיני' לוקח אותנו אל אחת מהאפשרויות של השתלשלות הסיפור. בגרסה הזו ריה"ל נשדד על-ידי שבט בדווי, וה'אוצר' שנלקח ממנו גורם להם למגיפה מסוכנת. הם מחביאים את האוצר, שנעלם למשך מאות שנים. אחד מצאצאיו של ריה"ל מחליט להתחקות אחר האוצר, ומכאן ואילך העניינים מתחילים להסתבך. למי שממש לא יכול להתאפק, אוכל לגלות כי הסוף הוא חיובי. אפשר להירגע.
ההישגים של הסרט מקיפים כמעט את כל התחומים שאליהם אני נוהג להתייחס. נתחיל בשחקנים: את דמותו של גיבור הסרט מגלם דוד אברמסון, הידוע בכינויו 'הרפו'. כן, זה הזמר הידוע מלהקת 'רבע לשבע', זה שהביא לעולם את הלהיט 'אהבת ישראל' (שמככב גם הוא בסרט). הבחירה של הרפו במקרה זה היתה אידיאלית. לא זו בלבד שהוא מעניק למשחק שלו טבעיות מבורכת, גם סיפורו האישי משתלב היטב בעלילת הסרט.
גילגוליו של אברמסון יכולים להיות בסיס לסרט בפני עצמו, ואת חלקם הוא מספר לבדווי המלווה אותו ב'אוצר מסיני'. הוא נולד לאם שאינה יהודייה, ועלה לישראל בעקבות הנס הגדול של הסקאדים מעיראק. כאן התגייר והפך לאייקון תרבותי בזכות עצמו. הרקע הצבאי שלו, עם דמותו הכל-כך יהודית, נותנים לו את ההילה ואת היכולת להחזיק על כתפיו סרט בסדר גודל כזה.
לצדו משחק חזי צדיק, שמגלם את דמותו של הבדווי בצורה מעוררת התפעלות, עד שקשה לשכנע את הצופים שמדובר ביהודי כשר (צדיק, כבר אמרנו?). את דמותו של ראש השבט הבדווי המקולל מציג שלמה סדן הנהדר, שיחד עם בנו עאדל (דוד גודיק) מכניס בסרט אותנטיות בדווית ים תיכונית, כאילו גדלו כל ימיהם באוהלי הבד הכהים.
נופי המדבר מצולמים ביד אמן, ודהרות סוסי השבט נראות כאילו נלקחו היישר מהמערבונים של טקסס והסביבה. כדי לתת לצופה הרגשה זו השתמש גרובייס באמן רכיבה ישראלי עם צוותו, כאשר גודיק עובר קורס דהירה מזורז במהלך ההכנות לצילומים. ההחלטה לצלם את הסרט בטכניקה של מסך רחב (כמו בקולנוע, להבדיל מהטלוויזיה) נכונה ואף הכרחית.
נסו לדמיין את מכתש רמון, באמצע הקיץ, כשהבמאי מבקש עוד טייק ועוד אחד, והשחקנים לבושים במיטב המסורת, ותבינו שזו היתה מסירות נפש של ממש. אחד השחקנים אף קיבל מכת חום במהלך הצילומים, אך התעקש להמשיך ולצלם (לא סתם נקרא שמו צדיק).
חידוש נוסף שנעשה בסרט זה הוא הפקת גרסה אמריקנית של הסרט תוך כדי צילום. כל משפט צולם פעמיים ויותר בעברית ובאנגלית, והשמועות מספרות שהוא כבר מופץ היטב באמריקה הרחוקה.
כיוון שתמהתי לא פעם במסגרת זו על ההחלטה של גרובייס לצלם את סרטיו בארצות העולם, הנה הגיע הזמן לציין לשבח את ההחלטה לצלם את הסרט בישראל הגדולה, ולא רק זאת, אלא אף להפיץ את נופיה של ישראל בעולם כולו.
לסיכום: 'האוצר מסיני' יכול להעביר בכיף שעתיים מרתקות מתוך חופשת הפסח.