כשקיבלה את החומש הראשון שלה, בבית הספר היסודי 'בית יעקב' בבולטימור, סבתא שלה בכתה מהתרגשות. "כשאני הייתי בגיל שלך, בנות לא קיבלו חומש בכלל", הסבירה. המשפט הזה גרם לנכדה מלכה (לימים הרבנית מלכה בינה) להרהר לעומק בשאלה מדוע סבתה מסתפקת בקריאת מזמורי תהלים כל השנים, כאשר מנגד ראתה מלכה את אחיה הצעיר ואביה שוקדים ומתענגים על לימוד גמרא והלכה.


"אני לא יודעת בדיוק מה זה תנ"ך בגובה העיניים. פה לומדים תנ"ך עם פרשנות. אבל אם משהו בארכיאולוגיה יכול לפענח טוב יותר את הפסוק, אם יש איזשהו כלי עזר מדעי – משתמשים בזה. אנחנו לא מחפשים את ביקורת המקרא, אלא מה אלוקים אומר לנו בפסוק"
עד סיום התיכון היא חיה בהשלמה עם העובדה שאביה, תלמיד לשעבר בישיבת מיר בשנחאי, ימשיך ללמוד מדי יום בניגון מתוך כרך הגמרא העבה, בעוד היא תסתפק בלימוד שאר המקצועות ברמה גבוהה. עם סיום הלימודים היא החליטה לפנות ללימודי יהדות, אבל היה ברור לה ש"ללמוד תורה זה רק בארץ ישראל".

היא תכננה לשהות בארץ שנה אחת בלבד, לסייר באתרים התנ"כיים, לרכוש את השפה העברית ולהעמיק בלימודי יהדות במכללה בירושלים. לימודי התנ"ך ריתקו אותה, אך במקביל נפתח לה צוהר לעולם חדש, עולם שלימים יעמוד במוקד העשייה שלה: "במכללה למדנו גם משנה, דבר שמעולם לא למדתי. למדנו מסכת מגילה ובבא קמא, כמובן עם פירוש הברטנורא ותוספות יום טוב. שאלתי בשיעור: 'מאיפה ברטנורא יודע את זה?' והסבירו לי שמהגמרא. אמרתי לעצמי שאם כך, יש דברים יפים מאוד בגמרא. אז נפתח לי עולם תוסס וחי, התוודעתי למלחמתה של תורה", היא מספרת בעיניים נוצצות.

אקדמיה בשירות התורה

דפי גמרא רבים למדה הרבנית מלכה בינה מאז אותם שיעורי משנה במכללה. כבר 18 שנה היא עומדת בראש מדרשת 'מת"ן', שאותה ייסדה. למת"ן (מכון תורני לנשים) סניפים בירושלים, רעננה, רמת בית שמש, נתניה, חשמונאים ועוד. המוסד מקיים כמה תכניות לימוד לנשים במקביל, וכן עוסק בפעילות קהילתית-התנדבותית, כל מקום לפי עניינו.

תכניות הלימוד בבית המדרש מיועדות בעיקר לציבור הבנות והנשים הבוגר יותר, בדרך-כלל בעלות תואר אקדמי ורקע בלימודי יהדות. תכנית 'עיינות' מציעה שנת לימוד אחת המשלבת לימודי תנ"ך, גמרא והלכה, והיא כעין מכינה לתכניות הגבוהות יותר. 'רימונים' הוא בית מדרש העוסק במחשבה ואגדה, ופועל פעם בשבוע. למתמידות הותוו שני מסלולים, שהם בבחינת נושאי הדגל של המדרשה: תכנית בגמרא, שבה לומדת האישה שמונה שעות מדי יום במשך שלוש שנים, ותכנית של שנתיים בתנ"ך, שגם בה לומדים שמונה שעות ביום. בשתי התכניות יכולות הלומדות לשלב השלמות באוניברסיטה ולקבל בסיומן תואר שני.

מת"ן מעניקה מלגות קיום למתמידות, שאותן מגייסת לעתים הרבנית בינה בעצמה. בתכנית המתמידות, הגרעין הקשה של מת"ן, לומדות במחזור הנוכחי כ-10 12 תלמידות. "מדובר בנשים עם חזון ומעוף, רובן נשואות, שמוכנות להשקיע בלימוד תורה ברמה גבוהה, באופן שכרגע איננו מקובל על כולם", מסבירה הרבנית את מיעוט הלומדות. גם הצורך ברקע רחב בלימודי יהדות מסביר את מספר הנרשמות.


המטרה המוצהרת בהקמת מת"ן היא שילוב הנשים בעולם ההנהגה הרוחנית-תורנית. הרבנית בינה מביאה כמודל את דבורה הנביאה, שכל העם עלה לשמוע תורה מפיה. "העם רצה את ההנהגה וההכוונה שלה. לצערי בדורנו זה חסר. חבל שההנהגה הרוחנית הגברית לא מחפשת להכניס נשים ראויות להנהגה"
מלבד תכניות אלו, מקיימת מת"ן תכניות בת מצווה, הכוללות לימוד משותף של אמהות ובנות. מדי בוקר מתקיים גם שיעור דף יומי בבית המדרש בירושלים, שמועבר בדרך-כלל על-ידי הלומדות. מלבד זאת מתקיימים שיעורים בקהילות שונות בארץ, ופעילות התנדבותית, כמו סיוע לנשים יוצאות אתיופיה, לילדים מעוטי יכולת ועוד.

בצוות המורים והמורות קשה קצת לזהות שמות מוכרים מהמיינסטרים הרבני של הציבור הדתי-לאומי. רובם המכריע של המרצים נושאים עמם תארים אקדמיים גבוהים במקצועות חול וקודש מאוניברסיטאות שונות. מורות רבות הן גם בוגרות של מת"ן.

יש עניין מיוחד בבחירת מרצה בעל תואר אקדמי?

"הכלל שלי הוא כזה", מסבירה הרבנית בינה, "המורה צריך לתת בשיעור משהו שהתלמיד לא יכול להשיג לבד מקריאת המקור שמולו. צריך לחדש איזשהו רעיון, כיוון הלכתי, ולכן הצוות במת"ן הוא חושב עמוק, יצירתי, מכיר את המקורות ומסוגל לעשות חיבורים ולמצוא עומקים בטקסט".

המרצים אצלכם מגיעים מהעולם האקדמי. איך זה משפיע על צורת הלימוד? מבחינתך, מקובל למשל ללמד תנ"ך בגובה העיניים, או להיעזר בחשיבה של ביקורת המקרא?

"אני לא יודעת בדיוק מה זה תנ"ך בגובה העיניים. פה לומדים תנ"ך עם פרשנות. לפעמים לוקחים בפינצטה משיטת הרב ברויאר. צריך לדעת איך להשתמש בביקורת המקרא בהבנת התנ"ך על-פי האמונה באלוקים. אין מחשבה שזה לא לימוד אלוקי רוחני. אבל אם משהו בארכיאולוגיה יכול לפענח טוב יותר את הפסוק, אם יש איזשהו כלי עזר מדעי – משתמשים בזה. אנחנו לא מחפשים את ביקורת המקרא, אלא מה אלוקים אומר לנו בפסוק. לעתים לימוד פילולוגיה יכול להיות לכך לעזר. הרבה פעמים הכלים שעוזרים להגיע לאמת של הפסוק הם מדעיים". עם זאת, מדגישה הרבנית בינה, הבסיס בבחירת מרצה למדרשה הוא קודם כל היותו איש אמונה והלכה.

מנהיגות אחרת

המטרה המוצהרת בהקמת מת"ן היא שילוב הנשים בעולם ההנהגה הרוחנית-תורנית, בעיקר בתחומי החינוך וההוראה, אך גם בקהילה, ואולי אף יותר מכך: "בתחומים של חינוך ומנהיגות חברתית קהילתית, אין שאלה שנשים עם יכולות ישתלבו בתפקיד. השאלה היא לגבי מנהיגות בתחום ההלכה. מבחינת הגנים, אין סיבה שאישה לא תוכל להגיע לכך, אולם צריך שהגברים יקבלו זאת. לי יש סבלנות, ואני חושבת שזה צריך להיות בקונצנזוס. זה צריך לבוא מהרגשה שמשהו חסר בהנהגת עם ישראל בכל התחומים, כיוון שהקול הנשי לא נשמע מספיק".

הרבנית בינה מביאה כמודל את דבורה הנביאה, ששפטה את ישראל, וכל העם עלה לשמוע תורה מפיה. "העם רצה את ההנהגה וההכוונה שלה. לצערי בדורנו זה חסר. לצאת נגד הקונצנזוס הוא צעד מנוגד לטבע שלי, אבל חבל שההנהגה הרוחנית הגברית לא מחפשת להכניס נשים ראויות להנהגה".


"אני ובעלי פועלים בשותפות מלאה, והוא מעודד ותומך בדרכי", אומרת הרבנית. הרב בינה גם בא איתה לר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, על מנת לבקש את הסכמתו להקמתה של מת"ן. "שאלנו אותו על לימוד תורה שבעל-פה לנשים משכילות, שיכול לחזק את הקרבה שלהן לתורה. הרב השיב: 'לסוג נשים כאלו, אני נותן הסכמה שילמדו'
במת"ן אין כוונה מוצהרת להוציא נשים לדיינות או לתחומי עשייה אחרים בתורה והלכה, אלא לאפשר לנשים ללמוד לעומקה של תורה, לאפשר להן לחוות את בית המדרש מבפנים ולעסוק בדברי תורה תוך לימוד כל הדקדוקים. לימוד הגמרא, מספרת הרבנית בינה, מתנהל כמו בישיבה, כולל הפלפול בדברי ראשונים ואחרונים.

יש מושג של 'לימוד תורה נשי'?

"ישנה אוריינטציה נשית. כלומר, הבסיס ההלכתי הוא ודאי זהה לכולם, אך ישנה אוריינטציה נשית וגברית, לשאול ולחשוב כך או אחרת. לנשים, למשל, יש נטייה יותר ללימודי תנ"ך ומחשבת. זה העומק של בינה יתרה שיש לאישה. לגברים יש חשיבה לינארית יותר, בעוד שלנשים יש חשיבה עגולה".

אז את מקבלת את הגישה שנפש האישה מתאימה פחות ללימוד גמרא, ויותר לאמונה ואגדה?

הרבנית בינה מתקוממת: "התורה שבעל-פה היא כמו אוויר לנשימה, והגמרא היא הבסיס לכל התורה שבעל-פה. אם בכל תחומי הלימוד האחרים נשים נמצאות בחזית, למה לא בגמרא? אני אהבתי מאוד את מקצועות המתמטיקה, ובכל זאת אני חושבת שבת שלומדת טריגונומטריה בתיכון לא יוצא לה מזה כלום בחיים. אבל חס וחלילה, אם היא תראה איזה סוגיה בקידושין! זה הרי יפה כל-כך, לראות איך כל פרט בהלכה היה חשוב להם, זה כל-כך קושר אותנו למקורות, דברים נהדרים. אז את כל המקצועות של הגויים היא תלמד, אבל חס וחלילה שלא תעיין ב'חזקת הבתים'. אני לא מבינה את זה".

המתנגדים סוברים כנראה שזה לא לימוד שיביא אותה ליראת שמים.

"אני לא מבינה את מי שאומר שנערה בת 15 שתלמד 'שניים אוחזין' זה יפגע לה ביראת שמים. אם אצל גבר זה מחזק את יראת השמים בגיל 15, למה אצלה לא? מה יש אצל האישה שיפגע לה ביראת שמים? באולפנות מפחדים, אבל אני לא מבינה מה רע בכך שתלמידה תחוש יותר את המסורת, את המקורות היהודיים".

חוכמת נשים בנתה ביתה

את הלהט שאוחז בה כשהיא מדברת על לימוד גמרא, היא נושאת עמה מאז שסיימה את לימודיה במכללה. לאחר שהמשיכה ללמוד במכללה שנתיים נוספות, שבמהלכן הכירה את בעלה, הרב אהרן בינה – כיום ראש ישיבת 'נתיב אריה' ליד הכותל, ובנו של ר' אריה בינה, מייסדה המיתולוגי של ישיבת 'נתיב מאיר' – היא הבטיחה לעצמה להמשיך בלימודי הגמרא ככל שיתאפשר לה.
בשנים שהיתה עם בעלה בארה"ב, השלימה תואר שני בתנ"ך ב'ישיבה יוניברסיטי', מוסד שגם העניק לה בהמשך תואר דוקטור לשם כבוד. הלימודים כללו גם שני קורסים בגמרא, שהכניסו אותה לתחום. התיאבון, לדבריה, רק התגבר. כשחזרה לארץ לימדה משנה והלכה בתיכון, ולאחר מכן קיבלה הצעה ללמד במכון 'שאפל', המיועד לאוכלוסיית נשים מסורתיות. הנשים ביקשו ממנה ללמוד גמרא, והיא התיישבה ושקדה על לימוד והכנה של פרק עשירי במסכת פסחים.

"עברתי על זה בעברית ובאנגלית. פתחתי ספרי עזר, וראיתי שזה מדבר אלי. היה כל-כך מעניין, נהניתי מהוויכוחים בין החכמים. גם התלמידות נהנו מהלמידה הפעילה הזו, וזה נתן להן הרגשה טובה ביחס לתורה בכלל".


הרבנית בינה שוזרת לאורך הריאיון את שמות הנשים התנ"כיות שמהוות לדעתה דגם לחזון המנהיגות הנשית-רוחנית שאליה היא מייחלת. היא מזכירה את חנה, שקבעה בתפילתה את יסודות הלכות תפילה לדורות שאחריה, ואת שרה, שגיירה את הנשים יחד עם אברהם, והענן, הנר והעיסה שלה, שדווקא הם היו ליסודות בית המקדש – אש התמיד ולחם הפנים
היא המשיכה ללמוד עוד ועוד סוגיות, בעזרת קלטות ויחד עם אישה חברותא. בהמשך התגבשה סביבה קבוצה של 3-4 חברות שלמדו יחד. במקביל לימדה הרבנית בינה במדרשת 'ברוריה', חלוצת המדרשות, אך בערבים המשיכה להעמיק בלימוד ולאתר נשים שביקשו ללמוד כמוה. "כל זה תוך גידול חמשת ילדי, ואירוח תלמידים ורבנים, כרעייתו של רב. מעולם לא אמרתי שאם אני לומדת תורה אני פטורה מניהול הבית". במשך שנתיים היא לימדה קבוצת נשים את מסכתות סנהדרין וכתובות, עד שהחליטו לפתוח את החוג לקהל הנשים הרחב, ולמעשה להקים את מת"ן.

במהלך תקופה זו היא גידלה, כאמור, את חמשת ילדיה בביתה שברובע היהודי. כיום הם עצמם נשואים והורים לילדים. הבכור, משה, בוגר 'נתיב מאיר' ו'הר עציון', לומד לתואר שני במשפטים ובכולל של בר-אילן ומתגורר בגבעת שמואל. רעייתו היא ד"ר לעבודה סוציאלית. יעקב למד בישיבת ההסדר בקריית שמונה, שירת כקצין בתותחנים, לומד לתואר שני בעבודה סוציאלית ועובד כקב"ן במשמר הגבול. רעייתו מחנכת בתיכון במעלה אדומים, והם מתגוררים בנופי פרת. בתה חיה היא עורכת דין, ומתגוררת עם בעלה, יעקב כץ, בירושלים. בעלה, בוגר ישיבת הגוש, עובד כעיתונאי בג'רוזלם פוסט. צבי הוא בוגר 'נתיב מאיר', לומד ומלמד כיום בכולל של אביו ליד הכותל, ורעייתו קלינאית תקשורת. הבן הצעיר למד בישיבת 'מקור חיים' ולומד גם הוא כעת בכולל של אביו.

באישור הרב אויערבך

הרבנית בינה מצהירה שגם אישה עם הקריירה החשובה ביותר צריכה לקבל את תמיכתו של בן זוגה לכך, כמו בכל דבר אחר. "אני ובעלי פועלים בשותפות מלאה, והוא מעודד ותומך בדרכי". הרב בינה היה גם זה שבא איתה לר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, על מנת לבקש את הסכמתו להקמתה של מת"ן.

"שאלנו אותו על לימוד תורה שבעל-פה לנשים משכילות, שיכול לחזק את הקרבה שלהן לתורה. הרב השיב: 'לסוג נשים כאלו, אני נותן הסכמה שילמדו'. לשם מטרה זו הוא אישר גם לי ללמוד וללמד". רב נוסף שסמך את ידיו על המוסד הוא הרב אהרן ליכטנשטיין. הוא גם חבר במועצת הרבנים של מת"ן, יחד עם הרב אהרן בינה והרב אריאל הולנד, מורה במדרשה.

יש רבנים שאיתם את מתייעצת בשאלות הלכתיות וערכיות הנוגעות למדרשה?

"בדרך-כלל עם הרב הולנד, ובשאלות ספציפיות גם עם הרב ליכטנשטיין. אני משתמשת בשיקול הדעת שלי, של בעלי, של רבנים וגם של נשים חכמות ולמדניות".

עושה רושם שרוב הרבנים בציבור הדתי-לאומי מסתייגים מכן, או שאתן מהם.

"הרבנים המרכזיים בציונות הדתית, שיותר מזוהים עם הימין, אינם מסכימים על כל פרט אצלנו, אך מעריכים באופן כללי את המפעל של מת"ן. יש רבנים אחרים שתומכים בכל פרט". היא מציינת כדוגמה את הרב מיכאל מלכיאור מ'מימד', שמתכוון ליזום דיון בוועדת החינוך של הכנסת בנושא לימוד התורה לנשים, לכבודה של מת"ן.

כשאני מבקשת לשאול על הזיהוי האידיאולוגי של המדרשה עם הקו המתון-שמאלני בציבור הדתי, היא מתרעמת על עצם הצגת השאלה. "אני לא אוהבת לתייג דברים. אצלנו כולן רצויות, ולא מכתיבים שום קו. אנו רוצות להשפיע על כל עם ישראל", ולעצם השאלה: "יש פה גם נשים שמגיעות מיישובים, כאלה שצועדות בכל ההפגנות וכאלה שמזוהות עם 'מימד'".

לפעול בתוך הקונצנזוס

היא מבקשת להדגיש לאורך כל הריאיון שאין בכוונתה לצאת נגד רבנים בפעילותה, אך היא פועלת מתוך תחושה של כאב על החסך שנוצר בחברה הכללית והדתית: "אני חושבת שרבנים חושבים על מה טוב לעם ישראל, אבל גם לי מותר לחשוב, ואני רואה שאנחנו במצב לא טוב. הציבור החילוני בז לאנשי הדת ולממסד הדתי. חסר הרבה, והאנרגיות הנשיות לא באות לידי ביטוי ומיצוי.

"אני מנסה לחשוב מה ניתן לעשות. זה טיפשי וזה אסון לא לתת הזדמנות לכוחות שלא התנסו במנהיגות. אני מעריכה מאוד את הרבנים, וחושבת שצריך לפעול מתוך יראת שמים וענווה, אבל הפספוס הזה, לא כלפי הנשים אלא כלפי עם ישראל, כואב לי. ההנהגה הכללית של עם ישראל זקוקה לנשים".

בינתיים נראה שקבוצות הנשים הדתיות שנמצאות בחזית הציבורית והתקשורתית דווקא פוגעות ומכפישות את הממסד הדתי והרבנים, ולא מתקנות את המצב, כפי שאת מבקשת.

"זה לא כל הנשים, זו קבוצה אחת. לדעתי כל עם ישראל, כולל רבנים, גברים ויו"רים של מועצות דתיות, צריכים לבקש לעבוד עם נשים בשיתוף פעולה בצורה נחמדה. אם יש גוף שלא אוהב את הדרך הזו, הן לא כל הנשים. אנחנו רוצים לגדל נשים ששקועות בתורה, ומתוך כך תצא מנהיגות נשית של תורה לעם ישראל – אבל בתנאי שהוא ירצה, בלי לכפות עליו. הכל תלוי בהסכמה של העם.

"הקבוצה שפעלה כפי שפעלה עשתה זאת מתוך רצון לעזור למסורבות גט, ולא מתוך אינטרס אישי. אפשר לעשות את הדברים אחרת, אבל גם אצל הרבנים יש כוחניות שאפשר לעשותה בדרך אחרת. אני לא מסכימה עם הדרך שלהן, אך מבינה שזה מתוך רצון לעזור לזולת".

את הפעילות של קבוצות הנשים הדתיות הנאבקות בבתי הדין הרבניים בעניין מסורבות הגט מתרצת הרבנית בינה גם בעובדה שהן תלויות בפסיקותיהם של רבנים באופן יומיומי, בניגוד אליה, מה שגורם ללחץ כבד יותר. עוד היא מוסיפה, שהפעילות במת"ן היא לטווח ארוך בתחום החינוך, ואילו במאבק המשפטי מדובר בתוצאות לטווח מידי – מה שמקשה על התהליך.

למרות שעדיין לא הגיעה למימוש כל ציפיותיה ממת"ן, הרבנית בינה שמחה בהישגים עד כה: הנשים הרבות שלומדות, המשפחות שמתחזקות כתוצאה מכך ועצם הרחבת העיסוק בתורה. חלק מבוגרותיה כבר משולבות בהוראת התורה, המפורסמת שבהן היא הרבנית אסתי רוזנברג, מייסדת המדרשה לבנות במגדל עוז. בוגרת נוספת עומדת להקים מדרשה במכללת 'שאנן' בחיפה, אחרת משמשת בתפקיד בכיר במדרשת 'שובה' בעפרה, חלק מלמדות במדרשת 'לינדנבאום', במכללת 'אורות' ובתיכונים דתיים.

המורה, תגידי לנו

נחמה ליבוביץ' של התלמוד תצא מבית המדרש של מת"ן?

"היא באמת היתה מיוחדת מאוד. אבל לאט לאט. אצלה זה היה אחרת, כי גברים באו אליה ללמוד תנ"ך – מקצוע שהיא שלטה בו יותר מהם. בגמרא לגברים יש יותר ידע, לכן קשה יותר לגדל אישה שתגיע לרמה שבה היא השיגה אותם בתחום".

אגב נחמה ליבוביץ', ראוי לציין שהרבנית בינה רואה בחיוב מציאות שבה אישה מעבירה שיעור לגברים, כפי שכבר נעשה. "אם אישה מעבירה שיעור לקבוצה מעורבת, נניח של חילונים, ויושבים שם גם גברים, זה לא סוף העולם שגבר ישמע תורה מאישה, אם יש לה ידע".

זה בגדר שאלה הלכתית.

"תלוי את מי שואלים, את הרב אלישיב או את הרב ליכטנשטיין. מצד ההיגיון, אם הכל נעשה בצורה צנועה בתנאים מתאימים, ואישה רוצה לומר דבר תורה, יש דברים שגברים יכולים ללמוד מאישה. למעשה, זה אפילו טוב שגבר ישמע תורה מאישה, שישמע את ההסתכלות שלה, הלבטים במחשבת, שאלות בתנ"ך ובגמרא".

ואם בדברי תורה של נשים עסקינן, הרבנית בינה מציינת בגאווה את גיליונות החידושים בגמרא שהוציאו לומדות בית המדרש, "שלא היו מביישים את תלמידי ישיבות 'הר המור' והגוש", לדבריה.

הרבנית בינה שוזרת לאורך הריאיון את שמות הנשים התנ"כיות שמהוות לדעתה סמל ודגם לחזון המנהיגות הנשית-רוחנית שאליה היא מייחלת. היא מזכירה את חנה, שקבעה בתפילתה את יסודות הלכות תפילה לדורות שאחריה, את שרה, שגיירה את הנשים יחד עם אברהם, ואת הענן, הנר והעיסה שהסתלקו מאוהלה עם פטירתה, ודווקא הם היו ליסודות בית המקדש – אש התמיד ולחם הפנים. קהל הנשים גם נמנע מליטול חלק בחטא העגל וחטא המרגלים. היא מצטטת את בעלה, הרב בינה, שאומר: "הנשים היו תמיד הראשונות והמובילות, אלא שלא היו להן יחסי ציבור מספיק טובים".

בין לימוד ליראת שמים

הלימוד האינטנסיבי של גמרא והלכה גורם ללומדות גם להתחזק ביראת שמים ולהקפיד על קלה כחמורה?

"זה לא דוגמטי. יש שמתחזקות הלכה למעשה, יש שמתחזקות בידע, יש שמתחזקות בעניין המשפחה, חסד, ארץ ישראל. פה הכיוון הוא שכל אחד מחליט לעצמו. יש כאלו שהלימוד אצלן מתבטא בהלכה למעשה, אבל בעיקר זו צורת החיים, הרצון לעסוק בתורה, במהות ולא בדברים בטלים. יש שיטות שונות, רבנים שונים. כל אחת מתחזקת בתחום אחד, אבל זה בהחלט לא נשאר ברמה אקדמית בלבד".

יש תלמידות מדרשות ששוקעות בסוגיות הגמרא אך אינן מתלבשות על-פי ההלכה. אם הלימוד לא בא כדי לקיים, אולי הוא בא סתם כדי לנפנף בו כלפי העולם?

"נשים שמשקיעות כל-כך הרבה שנים בלימוד 'לשמה', ללא קבלת תואר, לא ייתכן שיעשו זאת רק כדי לנפנף בזה". והיא מוסיפה: "יש כאלו שחושבים שזה בא מטעמי פמיניזם, כדי לנגח את הממסד. נשים שנוהגות כך הן דווקא אלו שלמדו מעט. אלו שנכנסות לעומק הלימוד עושות זאת באמת כדי לחוש את הלימוד בצורה אותנטית ולהתקשר למסורת".