תגובות לכתבה 'בעיות ת"ש' מגיליון 246, שעסקה בבעייתיות של השירות הצבאי לבנות.

הרב ישראלי וגיוס הבנות/ הרב יגאל אריאל, נוב

בנוגע לתופעת התגייסות הבנות לצה"ל, יש בדרך זו סכנות רבות. יש מקומות בהם משרתים בנים ובנות יחד, במיוחד בחיל האוויר , שם נורמת ההתנהגות הבסיסית היא של סדום ועמורה. עלינו אפוא להזהיר את הבנות מפני הסכנות הללו ולהדגיש את ההבדל בין השירות לאומי, שהשירות בו הוא רצוני, ואם הבת נתקלת בבעיה קריטית לעולם היא יכולה לצאת ממנו, לעומת הצבא שהשירות בו חובה, וכל שינוי תלוי בקצונה.

אולם, גם האמירות המוחלטות שזה נגד ההלכה והחלטות הרבנות הראשית ושאין רב שהתיר לבנות להתגייס, יש בהם מן השטחיות וההטעיה.

לפיכך זו הזדמנות לתת פרסום לתשובה שהשיב לי הרב ישראלי בעניין זה לפני ארבעים ושלוש שנים. הרב ישראלי בדרכו השקולה והמדודה הבדיל בין החלטת הרבנות הראשית , שהטילה איסור על המדינה לגייס בנות בכפייה, לבין הבנות עצמן, שזכותן לבחור בהתאם לשיקול דעתן. עמדה זו היא תולדות הבירור המעמיק שערך בעת עמד בעין הסערה בעת חיקוק החוק לגיוס בנות.

"בתשובה למכתבך השאלה נידונה בהרחבה בקבצי התורה והמדינה ד' , ה'-ו'. הרבנות הראשית לא סיכמה שום דבר בנידון. והדבר נשאר להחלטת הנוגעים בדבר באופן ישיר. מה שסוכם בבירור הוא שאין לעשות לחץ באיזו צורה שהיא על הבת שתתגייס.

"העניין הוא, שזה תלוי בתנאי החינוך האינדיבידואליים של כל אחת ואחת, ומה שאצל האחת יכול להיות הדבר בגדר של אביזרייהו אם לא למעלה מזה, אצל האחרת זה לא נגע ולא פגע. משום כך אין להסתמך על דעות גדולים שהושמעו הן לכאן והן לכאן, באשר הדבר כאמור אינו כללי .

דומני שהבעיה בדרך כלל באה על פתרונה בצורה די מתקבלת על הדעת, והנח להם וכו'".

משום כך אני מציע לא להלחם בבנות שכבר בחרו בדרך זו, אלא להדריך אותן בעצה וללוות אותן באופן כזה שגם כאשר יהיו בצבא תהיה להם כתובת ואוזן קשבת לכל בעיותיהן.

יש תרבות תורנית בצה"ל/ צורית, חיילת (השם המלא שמור במערכת)

ידוע ומוכר המשפט "אל תאמינו למה שכתוב בעיתונים". אני לא מרבה לקרוא עיתונים, בעיקר לא בשבת, אך בשבת האחרונה התיישבתי לקרוא את הכתבה "בעיות ת"ש" וגיליתי כמה חשוב לזכור את המשפט. המגמתיות זעקה מבין השורות ואני חיפשתי את האיזון. נכון, הובאו בכתבה דבריהם של הרב אהד טהרלב ויפעת סלע, אך הם נבלעו בין כל דברי המחנכים, הרבנים ואולי החשוב נכל – בין תיאורי החיילות. לא חשבתי שאמצא ב'בשבע' כתבה אוהדת שתעודד בנות להתגייס, אך בשם היושר העיתונאי ציפיתי שיציגו את שני הצדדים. כשלא מצאתי זאת, החלטתי לכתוב בעצמי.

אני בת דתייה, בוגרת אולפנה ומדרשה, המשרתת באחד ממסלולי האגף לתרבות תורנית. ראשית חשוב לי להבהיר שלדעתי מקומה של בת דתית בצבא הוא מסוים מאוד. אני חושבת שלא שייך בכלל שבת דתית תתגייס לכלל צה"ל. אני גם רואה בעייתיות במסלולי הגרעינים, שאמנם מלווים את הבנות, אך כוללים חיים בבסיסים צבאיים. זו הסיבה שבגללה בחרתי לשרת דווקא במסגרת שבה אני מתגוררת בדירה 'צבאית (ולא בבסיס) ועובדת במסגרות אזרחיות.

כחיילת בתרבות-תורנית אני פטורה ממטווחים, שמירות ו'סגירת' שבתות. הזמן היחיד בו שהיתי בבסיס הוא הטירונות. גם אז זה היה בפלוגה של בנות בלבד, וידעתי שאצטרך לעבור זאת. בתחילת שירותי עברתי קורס אינטנסיבי שהכשיר אותי לתפקידי ומאז אני זוכה לליווי מקצועי ואישי המאפשר לי לבצע את תפקידי על הצד הטוב ביותר. דברי לא נועדו לעשות פרסומת לשירות באגף לתרבות-תורנית, אלא להציג את ה'תורניות' שנרמסה בכותרת הביניים "תרבות לא כל כך תורנית".

בנוסף לכך שהמסלול דואג שתנאי השירות שלי יתאימו להיותי בחורה דתייה, אני רואה את התורניות מתבטאת גם בתכנים ובערכים שאני מעבירה לתלמידים שלי ובמה שאני מייצגת. כמובן שחלק גדול מהאופי התורני נוצר על יד הבנות שמשרתות במסלול. כמו שצוטט בכתבה, גם אני נמצאת בשטח וגם אותי מעציב לראות שיש בנות שאינן מתאימות, אך ודאי שהן לא הרוב. בעיה זו קיימת גם במסגרות השירות הלאומי.

אני לא קוראת לבנות להתגייס. אני קוראת למי שבוחרת להתגייס לעשות זאת לאחר שבחנה את הדברים במסלול הספציפי שתואם את דרכה וכישוריה. חשוב לדעת לקראת מה הולכים ולעשות את ההכנה המתאימה. עצה זו יפה לכל מי שעומדת בפני בחירת שירות, כולל שירות לאומי.