"שנתיים אחרי, ההתנתקות בצפון השומרון היא פאסה", אומרים השבוע במטה 'חומש תחילה'. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, נרשמה, לראשונה מאז הגירוש, נוכחות יהודית במשך עשרה ימים ברציפות על חורבות היישוב חומש. "הדרך לחומש הפכה לאוטוסטרדה", אומר בועז העצני.


את המשפחות דחסו לתוך רכב מסחרי, שלא הספיק לכל האמהות והתינוקות. "כשהעבירו אותנו לטיולית, אמר לי מפקד הבילוש: 'הפסדתם בענק'", מספרת לימור סון-הר מלך. "אמרתי לו: 'אנשים כמונו אי אפשר לנצח. בסוף נבנה את כל היישובים, וניפגש בחומש ביחסי כוחות הפוכים שלנו מולכם'"
מלחמת ההתשה, או 'המהלך המתגלגל' כפי שמכנים אותו במטה חומש, שהתנהלה במהלך השבועיים האחרונים בין מדינת ישראל, על חייליה ושוטריה, לבין מאות הצעירים שמגמת פניהם היתה לחומש, גם בתנאי שטח בלתי אפשריים, הסתיימה בהישג מרשים ובלתי צפוי של האחרונים.

תמונות הבכי, התחנונים, השירה והחיבוקים שצפו ועלו השבוע במהלך ציון יום השנה לגירוש, התחלפו במראות חדשים, בהתאם לקו הבלתי מתפשר שנוקט מטה חומש: עקיפה מתוכננת לפרטים של מחסומי הצבא, תרגילי בלבול והטעיה, פתרונות יצירתיים לבעיות מים ותקשורת, ובפשטות: מערכה טקטית ואסטרטגית מתוכננת מול לובשי המדים, שנקבצו באלפיהם כדי לסכל את תכנית העלייה.

בדרכים לא דרכים

ביום שלישי, ב' באב, התאריך המקורי שיועד לעליה, הבינו במטה חומש כי התנגשות חזיתית מול הכמות הבלתי נתפסת של כוחות הביטחון שהתפרשו בכל האזור תהיה מהלך חסר תוחלת, ומאידך גיסא, לא היתה לאנשי המטה כל כוונה לסגת מהיעד המקורי. בתום התייעצות קדחתנית הוחלט לדחות את העלייה, תוך הבטחה שזו תתקיים עד תשעה באב. אלפי השוטרים חיכו לצועדים במשך יום תמים תחת השמש הקופחת, אך לשווא.

"התרגיל הזה כרסם בכוחות המשטרה", מסביר העצני. "זה סחט מהם משאבים. הלך להם יום לאיבוד. הם חשדו שהודעת הדחייה היא תרגיל שלנו, ולכן המשיכו לחכות". יצוין כי חטיבת שומרון לבדה, ללא הכוחות הנלווים, הוציאה סכום עתק של 8 מיליון ₪, לצורך היערכות באותו יום.

במטה הוחלט על 'מהלך מתגלגל': קבוצות שיגיעו לחומש בגלים לאורך זמן. קבוצות קבוצות נהרו לחומש בדרכים לא דרכים במהלך השבוע שעבר, וכך, למרות התעלמותה המכוונת של התקשורת ממהלך האירועים, נרשמה נוכחות מתחלפת של כמה עשרות בכל פעם, עד שבת. 

בשבת חזון נאספו ביישובים הסמוכים לחומש: קדומים, יצהר, שבי שומרון ואלון מורה, מאות צעירים וצעירות, שהגיעו על מנת להתחיל לעלות כבר במוצאי שבת, ככוח חלוץ לקראת העלייה שתוכננה ליום ראשון. את השבתות הנחו אנשי 'חומש תחילה' ורבנים. "המטרה היתה גם לקבל כוחות, להכיר את האנשים השותפים למהלך, ולתת כוחות פנימיים על מנת ליישב את הדברים על הלב לקראת יציאה למעשה", מסבירה לימור סון-הר מלך, חברת המטה.

במוצאי שבת לקראת חצות יצאו משפחות הגרעין בדרך לחומש, בליווי מאות תומכים צעירים. "צעדנו ברגל, אמהות, תינוקות וילדים קטנים", מספרת לימור. "בבוקר עצרנו בגבעה סמוכה לחומש והקמנו מחנה אוהלים, בהמתנה שהכוחות ירדו מחומש ונוכל לעלות".

הווי השיעורים, הפעילות לילדים והמורל הגבוה ששרר במחנה, נשברו עם הגעת כוחות היס"מ, שהקיפו אותם מכל הכיוונים. עקיבא סמוטריץ', חבר הגרעין, נטל פיקוד והצליח 'להנדס' גם את שוטרי היס"מ הקשוחים: הוא הורה לחבריו להתארגן לאטם, ואילץ את השוטרים לשאת את הציוד הכבד של המשפחות. "זה היה מחזה מרנין", מספר סמוטריץ'. "אנחנו צועדים, ואחרינו טור של יס"מניקים סוחב לנו את התיקים".

את המשפחות דחסו לתוך רכב מסחרי, שלא הספיק לכל האמהות והתינוקות. "כשהעבירו אותנו לטיולית, אמר לי מפקד הבילוש: 'הפסדתם בענק'", מספרת לימור. "אמרתי לו: 'אנשים כמונו אי אפשר לנצח. בסוף נבנה את כל היישובים, וניפגש בחומש ביחסי כוחות הפוכים שלנו מולכם'". 

מסירות נפש וחסד

במהלך יום ראשון התארגנו כל העת קבוצות שעלו בהדרכת סיירים לגבעה סמוכה לחומש. חלקן הגיעו למעלה ופונו, והאחרות המתינו לחשכה, ולחבירה לקבוצות נוספות שהיו בדרכן לאזור. באחת הקבוצות הללו צעדה מנורה חזני עם תינוקה.

"הרגשתי כמו בא"ש לילה בבני עקיבא", היא מספרת. "הלכנו שבע שעות בחושך, והגענו בארבע בבוקר. ההליכה שם היתה חוויה מאוד חזקה בשבילי. הלכתי על אדמה שאף פעם עוד לא הגעתי אליה, אבל המציאות היתה הזויה, כאילו אנחנו בימי הבריטים: מצד אחד מתחבאים מהערבים ומצד שני בורחים מהחיילים. המקום בעצם קרוב כל-כך, ואני לא מבינה איך לצבא אין מה לעשות חוץ מלרדוף אחרינו".

חזני, שנעקרה מביתה בחומש, התפעלה גם מהמסירות של הצועדים: "נשים, נוער, ילדים, כולם סוחבים תיקים כבדים ושקי שינה על הגב, הכול במסירות נפש מלאה. זה לא חבר'ה שבאו לחפש הרפתקאות וליהנות".

ולא רק חזני מתפעלת. כל אנשי המטה מדברים בהערצה כמעט על גדודי הנוער, שהחזיקו את הנוכחות בחומש ובדרך אליה במשך ימים ארוכים, בחום כבד, תוך מרדפים ולעתים עימותים מול שוטרים אלימים, צעידה של שעות ארוכות ברצף ומינימום שינה ואכילה. "החבר'ה פשוט מדהימים", אומרת לימור. "בסוף, כשנצליח לבנות את כל היישובים שנחרבו – כל הקרדיט יגיע להם. הם פשוט לא מפחדים מיס"מ וממכות. והם גם לא מתייאשים: היו חבר'ה שלקחתי בטרמפ; עכשיו פינו אותם מחומש, וכבר הם מתארגנים לעלות שוב". לימור התפעלה גם מגילויי העזרה והתמיכה ההדדית בתנאים הקשים שנוצרו, שמוכיחים כי "הם חיים לא רק את האידיאלים הגדולים, אלא מיישמים אותם גם בפרטים הקטנים של החיים".

משטרה נואשת ואלימה

בבוקר יום שני זרחה השמש על כאלף שוהים חדשים ביישוב חומש. כוחות הביטחון שהגיעו למקום בשעות הבוקר המאוחרות, גילו את המאות שהתפרשו בשטח, וכן מגדל עץ בדוגמת 'חומה ומגדל', שהתנשא לגובה שישה מטרים על גבעה 690 הסמוכה לחומש. הפעילים של 'חומש תחילה', מספר סמוטריץ', כוללים בוגרי סיירות מובחרות, שמרימים מבצעים מדהימים בתנאי שטח.

"הם הצליחו להגיע עם כל הציוד לבניית המגדל, עם תכנית בניין מפורטת, והרימו מגדל לתפארת בחמש לפנות בוקר". חלק מהלבנים שנרכשו ב'מבצע לבנה' הוברחו אף הן למעלה, אולם בניית בית הכנסת מהלבנים נקטעה כשהחלו כוחות יס"מ ומשטרה בפינוי אלים במיוחד.

העדויות שהתקבלו במהלך יום שני היו מחרידות: אלימות קשה שהופעלה גם כלפי הבנות, כאשר השוטרים פועלים ללא תגים או בתגים מקופלים. אחד הבנים אף פונה חסר הכרה לבית חולים כתוצאה מהמכות. שוטרים שברו מצלמות שאמורות לתעד את התנפלות השוטרים, ובראשם מפקד כוחות מג"ב ביו"ש, שהחרים את כרטיס הזיכרון ממצלמתה של לימור סון-הר מלך (הוגשה נגדו תלונה במח"ש). נצפו גם שיטות התעללות חדשות, כמו החרמת בקבוקי מים, דחיסה קיצונית של אנשים לטיוליות והשלכתם במדרגות החוצה, תוך השארתם במקומות בלתי סבירים כמו טייבה, ג'לג'וליה, צומת הפירות ועוד. 

אגב, בישיבת ועדת הפנים של הכנסת בעניין, שהתקיימה ביום רביעי, גינו נציגי האגודה לזכויות האזרח את השימוש באמצעים אלימים שנקטה המשטרה במהלך הפינוי, והודיעו כי יפנו למשטרה בעניין.   

כל זה לא הרתיע את חייליו הצעירים של מטה חומש, שהתעקשו להמשיך ולעלות למקום. בערב ט' באב היה עדיין עקיבא סמוטריץ' בדיבור עם פעילים לארגון עלייה של קבוצה נוספת. במהלך תשעה באב שהו במקום עשרות אנשים, וקבוצה נוספת עלתה באותו ערב ונשארה שם ביום רביעי. עד יום רביעי לא נראו בשטח כוחות פינוי נוספים, מלבד מילואימניקים ששוהים באזור לצורך אבטחה. 

הצלחנו להרגיז

ראשי המטה מביעים, כל אחד בדרכו, סיפוק רב מהמבצע האחרון. "המטרה היתה להגיע לחומש, ולבנות את בית הכנסת ואת המגדל. המטרה הושגה. הצלחנו להגיע ולבנות למרות המחסומים ההדוקים והאלימות הקשה נגדנו", אומרת לימור. "אנחנו רואים הרבה סיעתא דשמיא במהלכים שלנו, ומודים קודם כל לקב"ה", היא מבקשת להדגיש.

סמוטריץ' היה רוצה אמנם לראות 5000 איש בחומש, אך ביחס להחלטת המדינה שלא יהיה במקום איש בפעם הזו, והיערכות הכוחות בהתאם, "זו בפירוש היתה הצלחה. אנחנו לא חזקים יותר מהמדינה, אבל הקו שלנו הוא מאבק נגד כל החוקים המרושעים". סמוטריץ' מספר גם על מח"טים שהתחננו לדניאלה וייס: "תפסיקו, אתם קורעים אותנו". "המג"בניקים באמת היו שפוכים. ראינו אותם שוכבים בכל חור", הוא מספר.

"מבין כל העליות לחומש, זו היתה הכי משמעותית", אומר בועז העצני. "כאן היתה התנגשות של ממש, ואנחנו יצאנו טובים יותר מבחינת כוח העמידה, העקשנות והנחישות. הוכחנו שיש כאן כוח שלא יוותר על חומש לעולם, וקל וחומר לא על יישוב קיים. העלייה הנכיחה את העדר החיבוקים לנצח".

לדעת העצני, האלימות שהפעילו הכוחות מעידה על סף השבירה שאליו התקרבו כתוצאה מימי המרדף הממושכים. "הוכחנו שלציבור שלנו יש כוח התמדה גם בתנאים קשים מאוד. לנו היה אורך נשימה יותר מהם, כי להם אין די כוחות לצורך רענון ממושך, ואצלנו אנשים באו גם בלי רענון. אנשים מתים מעייפות, שישנו שעה מתוך 48 שעות, עלו וירדו חמש פעמים, וגם סחבו חומרי בניין".

המדד של העצני להצלחה פשוט: "העובדה שהמהלך שלנו מרגיז כל-כך את השלטון, מעידה שהוא מוצלח".       

הסרבנות חוזרת


העדויות שהתקבלו מהפינוי ביום שני היו מחרידות: אלימות קשה שהופעלה גם כלפי הבנות, כאשר השוטרים פועלים ללא תגים או בתגים מקופלים. אחד הבנים פונה חסר הכרה לבית חולים כתוצאה מהמכות. נצפו גם שיטות התעללות חדשות, כמו החרמת בקבוקי מים, דחיסה קיצונית של אנשים לטיוליות והשארתם במקומות בלתי סבירים, כמו כפרים ערביים
צעד משמעותי נוסף שהתחדש בפעם הזו, היה בחזית הסרבנות: עשרה טירונים שהתבקשו לאייש עמדת מג"ב באזור חברון, על מנת שהמג"בניקים יוכלו להתפנות לפעילות נגד העולים לחומש, הודיעו למפקדם, לאחר התייעצות עם רבנים, כי הם מסרבים למלא את התפקיד. בסופה של הפרשה, ולאחר איומים של מפקדיהם, ניאותו החיילים לאייש את עמדה, אולם בעקבות המקרה הוציא הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, פסק גורף נגד השתתפות חיילים נגד העולים לחומש, במעגלים השונים: "כל השתתפות חיילינו ישירות ובעקיפין למנוע התיישבות יהודית בארץ, נוגדת את השקפת תורתנו הקדושה. וכל אדם שאכפת לו מעם ישראל וארץ ישראל, אל ייתן ידו בכל צורה שהיא לביצוע משימה זו. כדי לקיים מצוות ריבונו של עולם וחובת הצבא – הכתוב אומר 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'", פסק הרב.

תופעת הסרבנות האפורה, מספר העצני, התגלתה הפעם באחוזים גבוהים. לדבריו, חיילים שעמדו במחסומים בדרך לחומש העלימו עין ואפשרו לרבים להתקדם ברכבם לכיוון היעד. מקרה אחד לדוגמא אירע במוצאי ט' באב, בשער היציאה משבי שומרון לכיוון חומש: שיירה של שמונה מכוניות, שביקשה להעלות קבוצה נוספת לחומש, קיבלה משני מילואימניקים שעמדו בשער מסר כי הם יכולים פשוט לנסוע דרך השער. כאשר גילו המפקדים את השיירה נוסעת לדרכה, פתחו אחריה במרדף במרחבי צפון השומרון. שני המילואימניקים, כך נמסר, יועמדו לדין בפני מח"ט שומרון, אמיר ברעם, שככל הנראה לקח את עניין חומש כפרויקט אישי. 

"הצבא לא מעז להביא חיילים לפינוי עצמו, כי הוא יודע שחייליו לא יתגייסו למשימה כזו. למשימה כזו הביאו רק כוחות משטרה ומג"ב, והכוח שלהם מוגבל. ראינו איך נגמר להם האוויר בשלב מסוים", אומר העצני.

עוד הוא מספר, כי החיילים היו לעזר רב לאנשי מטה חומש כבר בשלב מוקדם יותר: "אנחנו מקבלים הדלפה רחבת היקף של התכניות הצבאיות והמשטרתיות לפני כל עלייה. זה מגיע מכמה מקורות במקביל. החיילים מספרים על עמדות חדשות שהצבא הקים בגללנו, ואנחנו נערכים בהתאם".

כמו בימי המחתרות

אחד הפיתוחים המעניינים והמוצלחים של 'חומש תחילה' בפעם הזו, הוא תחנת הרדיו המחתרתית, אם ניתן לכנות זאת כך, המשדרת עדכונים לאורך כל שעות היממה בנוגע לאירועים סביב חומש. את השידורים קולטים באמצעות חיוג למספר 050-80075757, והשדרנית הרהוטה היא לא אחרת מאשר לימור סון-הר מלך. "הבדיחה שלנו במטה היא שאני דור ההמשך גאולה כהן", היא צוחקת.

המטרה בייסוד השידורים, היא  מסבירה, היתה לתת מענה לצורך בדיווחים מהשטח. "יש גם משהו בקול, באינטונציה, שמשדר כוח שאין במילה הכתובה". אלפי כניסות המאזינים לקו המיוחד הוכיחו את הצלחתו, מעל למצופה. אחוז מרשים של האזנות לשידוריה של סון - הר מלך נרשם דווקא בקרב בלשי משטרת ישראל.

על דלת ביתה של השדרנית המתחילה נתלה בשבוע שעבר זימון לחקירה במשטרה. "הגעתי לתחנה ביום שישי. החוקר הסביר לי שאני מואשמת בשידול אנשים לדבר עברה, ופירט אחד לאחד את כל השידורים שלי".

במהלך דו-שיח עיקש שהתקיים בין השניים, שבו תבע החוקר מלימור לחתום על הצהרה שהיא מכירה באישום ואילו היא מצדה שותקת, מחייכת, או קוראת תהלים, הסכימה לימור בכל זאת להכתיב משהו לחוקר: "זה היה ביום שישי שבו שחררו את המחבלים. הכתבתי לו שאני חושבת שזו בושה שביום בו משחררים את רוצחי בעלי, שפצעו אותי ביום שבו ילדתי, מאשימים אותי בעברה על חוק ההתנתקות. תוך כדי שהוא כותב, ראיתי שהידיים שלו רעדו. הוא השפיל את עיניו והיה נבוך. הוא בכלל לא הכיר את הסיפור שלי".

ההתרגשות הקלה לא הפריעה לחוקר להמשיך ולאיים עליה שתפסיק את השידורים ולזמנה לחקירה נוספת, שאליה לא התייצבה. "רבים וטובים ממך ניסו לשבור אותי ולא הצליחו", אמרה לו לימור כשעזבה את התחנה.

גם יוסי דגן ובועז העצני, אנשי המטה, זומנו לחקירה לקראת המבצע האחרון. באחת הפעמים עוכב דגן, דובר המטה, לחקירה של שלוש שעות, שבמהלכן איים עליו החוקר שלא יעז עוד להתראיין ולדבר בתקשורת. דגן מצדו אומר כי הוא אינו משתף פעולה עם חקירה פוליטית, ולדבריו החקירות הללו רק מוכיחות עד כמה השלטון מאוים מהמהלך של 'חומש תחילה'.

המשטרה לא הסתפקה ברדיפה אחר אנשי המטה עצמם. תושב קדומים שתלה מודעות בבית הכנסת אודות העלייה נעצר על-ידי שני בלשים, ונמסר לו כי הוא מואשם ב"תליית מודעה במקום ציבורי ללא היתר". בתום החקירה הוא שוחרר, סמוך לכניסת השבת.