בבית השלום בחברון לומדים לחיות חיי קיבוץ, צוחק שלמה לוינגר, אחד מבעלי המשפחות המתגורר במקום. "אנחנו זוג עם שישה ילדים. יש לנו חדר להורים, חדר לילדים, והסלון והשירותים משותפים עם משפחות נוספות". ללוינגר זכרונות ילדות דומים, כילד שגדל ביישוב היהודי הצעיר בחברון. "עכשיו הילדים שלי חוזרים על אותו מהלך. אני מקווה שהם יזכו לחיות בצורה ראויה בסופו של דבר". בינתיים, התרגלו הילדים, יחד עם עוד עשר משפחות ורווקים המתגוררים במקום מזה שנה וחצי, לחיות ללא חיבור סדיר למים וחשמל, ללא מים חמים, ועם שלג ורוח שפרצו בחורף דרך החלונות הפתוחים, שנאסר להשלים את בנייתם.

שנה וחצי של התדיינות משפטית בבג"ץ עלולה להסתיים בימים הקרובים בהכרעה שתגזור גלות על מתיישבי הבניין הגדול בחברון. ביישוב היהודי נערכים למאבק, והמשפחות מבטיחות לעשות כל שביכולתן על מנת להיאחז במקום. "אנחנו רואים בהישארות כאן קידוש ה', על כל המשתמע מכך", קובע לוינגר. "אנחנו ממשיכים לחיות כרגיל, ומאמינים שנישאר פה, אבל אם מישהו ירצה להוציא אותנו מפה – יהיה לו קשה מאוד". 

תרומה ביטחונית

'בית השלום' נרכש בשנת תשס"ד ע"י מתיישבי חברון באמצעות 'איש קש' בסכום המתקרב למיליון דולר. הבית, מבנה ענק בן 4 קומות, ממוקם על הדרך מקרית ארבע למערת המכפלה, ומשקיף על דרכי הגישה העיקריות למערה. זו הסיבה שבמשך שנים, עוד קודם לכניסת המתיישבים לתוכו, שימש גג הבניין כעמדת תצפית של צה"ל, ולכן הודיעו מפקדי צה"ל כי מגורי היהודים במקום אינם פוגעים בביטחון אלא אדרבה, תורמים לו.

עם כניסת המתיישבים לבית לפני כשנה וחצי, בדקה משטרת חברון את המסמכים ואישרה כי הקנייה בוצעה כדין, על אף גרסאותיו הסותרות של המוכר, פאיז ראג'בי. זו הסיבה שעמיר פרץ, שכיהן אז כשר הביטחון ורצה למנוע את ההתיישבות בבית, נאלץ להוציא צו פינוי מיוחד שהנימוק שלו הוא מדיני ולא משפטי - "צו בדבר שימוש מפריע".

מול הצו הפוליטי הזה מתמודדים המתיישבים בפני ועדת העררים הצבאית, אשר, בין היתר, הוציאה צו מניעה שאוסר כל שינוי במבנה. בעקבות הצו התגוררו המתיישבים במשך החורף הקר של השנה שעברה בבניין ללא חלונות וללא חימום, עד לדרישה נמרצת שהפנה השר אלי ישי בנושא, ושבעקבותיה הותר להתקין תריסים רק בחדרי המגורים.

אך סכנת הפינוי האורבת כעת לבית מקורה בצו אחר - 'צו פינוי פלישה טרייה', הנדון בפני בג"ץ. צו זה הוצא לפני כשנה, כאשר באופן מפתיע קבעו גורמים בכירים בפרקליטות כי חלק ממסמכי הרכישה מזויפים. טענת הזיוף הדהימה את המתיישבים, אך יותר מכך הכעיסה והעליבה אותם הטענה שהם-הם הזייפנים. עם טענה זו לא יכלו להשלים.

הפרקליטות, שטענה לזיופים בחלק מהמסמכים, סירבה להעמיד את אותם מסמכים לבדיקתו של מומחה מטעם המתיישבים. החומר הוגדר כחסוי, למרות שמדובר במסמכים שהמתיישבים עצמם מסרו למשטרה. רק לאחרונה הסכימה הפרקליטות לאפשר למומחה ד"ר מרדכי ורדי לעיין במסמכים כדי להכין חוות דעת מקצועית נגדית. 

המשטרה תומכת במתיישבים

חוות הדעת של ד"ר ורדי מצאה פגמים רבים בעבודת המעבדה המשטרתית לזיהוי פלילי, אך מה שחשוב יותר – היא קבעה כי גם לפי ממצאי המז"פ המשטרתי, אין שום ספק שהעסקה אכן בוצעה, ושראג'בי שיקר גם בגרסתו השנייה, לפיה הוא ביטל את העסקה. דו"ח המז"פ המשטרתי אישר כי סידרה שלמה של קבלות על סכומי כסף גדולים, שנחתמו ע"י ראג'בי במשך שנה, ממרץ 2004 עד מרץ 2005 – היא אותנטית וללא זיופים.

בעקבות חוות דעת זו, שלח עו"ד נדב העצני, המייצג את המתיישבים, הודעה מעדכנת לבג"ץ ובה ציין כי לא זו בלבד שחוות הדעת של המז"פ המשטרתי לוקה בחסר מבחינת מקצועיותה, אלא חמור מכך: הפרקליטות הציגה בפני בית המשפט את חוות הדעת של המז"פ, ממצאיה ומסקנותיה באופן מעוות ומגמתי, בניגוד לרוחה ולמסקנות המתבקשות ממנה. לדברי עו"ד העצני, דווקא חוות הדעת של המז"פ המשטרתי מאשרת ומבססת את גרסת המתיישבים ומפריכה לחלוטין את גרסתו של ראג'בי, אשר נתפס שוב כשקרן.

"לאור זאת, יותר מתמוהה העובדה שהפרקליטות בחרה להתייצב באופן כל כך בוטה, החלטי וחסר סבירות, לצידו של ראג'בי, ולדרוש במפגיע את פינוי היהודים מהבית. מסקנות דו"ח המז"פ המשטרתי עוותו באופן מגמתי, ונראה על פניו שצו הפינוי הוצא ממניעים שאינם מקצועיים אלא זרים", טען עו"ד העצני בפנייתו לבג"ץ.

ביום רביעי שעבר התקיים דיון נוסף בבג"ץ, בפני השופטים: בייניש, פרוקצ'יה וג'ובראן. שופטי בג"ץ פתחו את הדיון בהבהרה כי גם אם הבית נקנה כדין, עדיין יש מקום להוצאת צו פינוי פולשים, וזאת משום שהחזקה עליו היתה בידי המוכר הערבי, ראג'בי. החזקה, לפי שופטי בג"ץ, התבטאה בכך שהמוכר ערך שיפוצים בבית. לטענת המתיישבים, השיפוצים נעשו עבורם ותמורת תשלום, אך שופטי בג"ץ לא קיבלו זאת, והודיעו בתום הדיון כי כפי הנראה יורו לפנות את המתיישבים מהבית ולהשאירו ריק מאדם, עד לבירור שאלת הבעלות בבית המשפט המחוזי. 24 שעות ניתנו למתיישבים כדי להחליט האם יסכימו להתפנות מרצון, ואלה עמדו להסתיים בשעה 12:00 ביום חמישי שלמחרת.

אלא שאז הפתיעו המתיישבים את בג"ץ ואת הפרקליטות, והגישו ראיה חדשה ודרמטית – קלטת שמע המתעדת את המוכר, ראג'בי, בעת שיחה ידידותית עם חברו, כשהוא מודה בעובדות הבאות: שהוא מכר את בית השלום לאיוב ג'אבר (איש הקש) וקיבל את מלוא תמורתו; שהוא ביצע את השיפוצים במבנה עבור איוב ג'אבר, אשר שילם לו על  כך; ששיח' פרעון הוא שהביא לו את הכסף עבור השיפוצים; שהוא נתון ללחצים מצד המודיעין הפלשתיני.

עו"ד העצני שלח את החומר לפרקליטות ולבית המשפט, וציין שיש בכוחה של הראיה החדשה לשים קץ לוויכוח סביב שאלת הקניין וגם סביב שאלת השיפוצים והחזקה, ולהכריע את הכף בשאלות אלה, שכן מדובר בראיה שהיא בבחינת הודאת בעל דין. זו גם הגרסה הראשונה של ראג'בי שנמסרה בשיחה פתוחה מלב אל לב עם ידיד, ללא מורא ופחד, וזוהי גם הראשונה שתואמת את העובדות המוצקות שעולות מהמסמכים, ומדו"ח המז"פ.

הח"כים דורשים צדק

קלטת השמע החדשה הופצה גם בתקשורת, ובכל אתרי האינטרנט. בין הגולשים הרבים שהתרשמו ממנה היו גם מספר חברי כנסת, שהחליטו לפנות בעצמם ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש את התערבותו. חברי הכנסת אורי אריאל, גדעון סער, עתניאל שנלר ואריה אלדד פעלו במשותף והצליחו, במהלך סוף השבוע האחרון, להחתים 51 חברי כנסת על מכתב למזוז, בו נכתב בין היתר: "כנציגי ציבור אנו סבורים שהקלטת החדשה מחזקת את סימני השאלה המטרידים סביב עצם ההחלטה לפנות את הבית מיושביו-בעליו. נראה כי המתיישבים מצוידים בהוכחות כבדות משקל להוכחת טענותיהם, אך הם מנועים מלהיעזר בהוכחות אלה משום שהדיון מתקיים בבג"ץ. רק מסיבה זו, הם עלולים למצוא עצמם מחוץ למבנה שנרכש בממון רב". הח"כים קובעים כי "תוצאה כזאת תהיה עוול משווע ומנוגדת לצדק. תחושה כבדה של אפליה בוטה ואי צדק מלווה את המהלך כולו. כנציגי ציבור אנו מתריעים שהמשך ההתנהלות הנוכחית ותוצאה כאמור לעיל, עלולה לפגוע באופן משמעותי באמון הציבור במערכת המשפטית". על המכתב חתמו ח"כים בולטים מיהדות התורה, ש"ס, הליכוד, איחוד לאומי מפד"ל, קדימה, ישראל ביתנו והגימלאים.

החשש מפינוי הבית המשיך להסעיר את הח"כים גם השבוע: ביום שלישי האחרון קראו חברי הכנסת רובי ריבלין, נסים זאב ואריה אלדד מעל בימת הכנסת להימנע מהפינוי. היום, יום חמישי, מתוכנן ביקור הזדהות של מספר חברי כנסת בבית.

אולם, בפרקליטות המדינה לא התרשמו כלל מהראייה החדשה ומפניות הח"כים שבאו בעקבותיה. אנשי הפרקליטות הודיעו כי "אין בראייה החדשה כדי לשנות את הדרישה לפינוי הנכס", והוסיפו בקשה-דרישה מבג"ץ לזרז את ההחלטה שתאפשר את פינוי הבית מיושביו-רוכשיו. עו"ד נדב העצני הגיב על עמדה זו וכתב לבית המשפט: "מדובר בעמדה קיצונית בחומרתה המתעלמת מהעובדות, מתעלמת מהדין ומהפסיקה, אבל חמור בכך - מתעלמת מהצורך הבסיסי לפעול בהגינות ובאופן צודק. מדובר ברדיפה לשמה!".

מה מביא את הפרקליטות לעמדה כל כך קיצונית ובלתי סבירה? לדברי המתיישבים, ניתן להסביר עמדה זו רק במניע הזר שנחשף בדבריה של עו"ד מנדל מהפרקליטות בפני הוועדה לביקורת המדינה בדיון שהתקיים לפני קרוב לשנה. שם הודתה עו"ד מנדל שלו הסוגייה שעל הפרק היתה מתרחשת בתוך הקו הירוק, המשטרה והפרקליטות לא היו מתערבים בה. כשנשאלה עו"ד מנדל על ידי חברי הכנסת מדוע המדינה התערבה במקרה זה, הודתה: "מאחר ומדובר בפינוי פלישה שנוגעת לנכס שנמצא בחברון".

"מערכת גזענית בעליל"

בחברון ממתינים כעת להתפתחויות בציפייה דרוכה. הדיון ביום רביעי שעבר הסתיים, כאמור, ללא כל החלטה. גם מועד חדש לא נקבע, ולפיכך לא ידוע מתי תינתן החלטת בית המשפט. מה שכן ידוע הוא, שמרגע מתן ההחלטה עלול הפינוי להתבצע באופן מיידי, שכן שעון החול של 30 הימים הקצובים בחוק לפינוי "פלישה טריה" עצר – עם הגשת העתירה לבג"ץ - ביום ה-29. לרשות המדינה עומדות, אם כן, 24 שעות בלבד לביצוע הפינוי, אם וכאשר יאושר ע"י בג"ץ. זוהי הסיבה שהמתיישבים החלו כבר השבוע להיערך לקראת אפשרות של פינוי, בכל המובנים.

נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, סבור כי מאמציהם של משרד הביטחון, המשטרה, הפרקליטות ובג"ץ לטרפד את הרכישה היהודית בחברון, ראויים להכתיר את אותו ממסד בתואר "מערכת גזענית ואנטי יהודית בעליל". "מעבר לכך, זו פגיעה בזכויות אדם. גם ליהודים יש זכויות אדם של קניין ורכוש, אבל השלטון הנוכחי במדינת ישראל לא מתייחס אליהם ככאלה. את זכויותיהם וכבודם של היהודים מותר לרמוס. יש פה גזענות בוטה, אפילו אנטישמיות". ארנון מספר כי הוקם מטה מאבק שכולל את גופי הימין השונים, והמקום נערך לקליטת המונים כבר בימים אלה. הוא כמובן מקווה עדיין כי תיפול הכרעה לטובתם, אך במידה שלא הוא מבטיח מאבק שכולו מסירות נפש, שהצד האלים שבו יתבטא רק בקרב לובשי המדים, שלדבריו גילו את הברוטליות והתוקפנות שלהם בהרס חוות פדרמן ותור. "אנחנו נגן על הבית הזה ועל כל מקום במסירות נפש בלתי אלימה. את האלימות נשאיר לצד השני, שבסופו של דבר יובס בקרב המוסרי על הבית הזה".