'קיגל', 'טשולנט' ו'לחם משנה', הם רק חלק מהשמות שהוצעו לתוכנית השבועית החדשה של ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר בצהרי יום שישי בגלי צה"ל. בסוף החליטו בני הזוג העיתונאים ללכת על שם קצת פרווה - 'סופשבוע זוגי'. "ח"כים מכהנים כיום, שלא אנקוב בשמם, היו מעורבים בהליך הבחירה", מגלה ידידיה. אלא שהפערים בין עולם המושגים הדתי לחילוני מנעו מהם להסתכן בבחירה 'דוסית' מדי. "כמובן שאם היה מדובר ברדיו דתי היה נבחר שם אחר לגמרי. רצינו להציע 'ספונג'ה", נזכרת סיון, "אבל חלק מהאנשים לא הבינו מה הקשר בינה לבין יום שישי..."
התוכנית, ששודרה השבוע בפעם העשירית, החלה כיוזמה של מולי שפירא, ראש מחלקת התרבות של התחנה הצבאית. שפירא התרשם מבני הזוג רהב-מאיר לאחר שהאזין להם כשהחליפו חד-פעמית את תוכניתו הוותיקה של שלמה ארצי, 'עוד לא שבת', בעת שהזמר יצא לחופשה.
'סופשבוע זוגי' היא שילוב נינוח וקליל של יהדות, פוליטיקה רכה, זוגיות ותקשורת, יחד עם מוסיקה - כמעט תמיד עברית - וקריצה חסידית. בתוכניות האחרונות הביאו השניים מאמרותיו של הרבי מקוצק לרגל יום השנה לפטירתו, פירגנו לעמותת 'ידידים' שמסייעת בהתנדבות למי שנתקע עם פנצ'ר, וסיפרו על מכשיר הפלאפון של סא"ל משה מועלם שנהרג באסון המסוקים, והובא לאחרונה לאלמנתו שולי. לצד אלה היו גם הגיגים על הבנייה המאסיבית בירושלים ועל האמון המוחלט שאנחנו נותנים בחברות המסחריות, אפרופו פרשת המים המינרליים המזוהמים, והיו גם ציטוטים מספר ישן, 'ימי נתניהו', על ממשלת ביבי הראשונה. "אנחנו מביאים את עצמנו", אומרת סיון, "זו תוכנית אישית. מי שרוצה את ידידיה 'הכתום' יכול לקבל אותו בתוכנית ברדיו קול חי. זו תוכנית תרבות".
את קהל היעד של התוכנית מגדירה סיון כ"כל מי שיש לו אוזניים". תגובות לא מעטות מגיעות דווקא מהציבור החרדי, שיודע שמדובר בתוכנית נקייה שכל המשפחה יכולה להאזין לה. "קיבלתי גם מכתב תודה מיו"ר אחד הארגונים הערביים-ישראליים אחרי שדיברתי על צומות והזכרתי את הרמאדאן", אומרת סיון, "אנחנו יורים לכל הכיוונים".
אם לשפוט לפי המוסיקה בתוכנית, אתם מכוונים לקהל הדתי.
ידידיה מסתייג: "ממש לא. יש המון שירים שאני מת להשמיע, אבל אני מפחד שלא יבינו. כמו 'י-ה אכסוף נועם שבת' של רבי אהרן מקרלין, שאותו אני משדר בתוכניתי ברדיו קול-חי ומקבל המון תגובות. לצערי שיר מקסים כמו 'אם אשכח ירושלים' של שוויקי אפשר לשדר רק כשהתברר שהוא שיר החופה של חייל שנפצע (אהרון קרוב, ע"ג). ואני לא מאשים את גלי צה"ל". "זה עצוב, אבל מדובר בשתי תרבויות", מסבירה סיון. "לפני שהשמענו את השיר היינו צריכים להסביר מה זה שיר חופה, להזכיר שאומרים בחופה 'אם אשכחך' ולספר מי זה בכלל יעקב שוויקי".
קריירה בחסות הבייביסיטר
לפני התוכנית, המשודרת מהאולפן המיתולוגי של גל"צ ביפו, נדרשה סיון לכישוריה ככתבת ומגישה בחדשות ערוץ 2: "אנחנו פותחים במבזק מיוחד לרגל אירוע חריג שהתרחש לפני מספר דקות. אולפנת 'צביה' הרצליה וכל האנשים שהיו בתוכה נעלמו כלא היו", היא מדקלמת לבקשת שתי תלמידות מהאולפנה שמכינות סרט לפורים. כשהשתיים מסיימות את הצילומים, היא לא שוכחת להזכיר להן בחצי צחוק שבתמורה לשירות החריג היא מצפה לקבל הנחה בבייביסיטינג. "אנחנו נעזרים בהן הרבה. באופן כללי אפשר לומר שהקריירה התקשורתית שלי תלויה בלוח הבחינות של אולפנת צביה בהרצליה", צוחקת סיון.
אלא שאפילו בנות האולפנה לא תמיד יכולות להושיע. מכיוון שהתוכנית נכנסה ללוח המשדרים כמה שבועות לפני שסיון עמדה ללדת, היא נאלצה להביא איתה לאולפנים את נתנאל, התינוק הרך, כמעט מדי שבוע. עורך התוכנית אפילו המציא תקן צבאי חדש: 'שמרטפיקה' - החיילת שמפיקה את התוכנית וגם מתפקדת כשמרטפית. המאזין הצעיר קצת מאכזב את אמו: "כנראה שהתכנים לא ממש מעניינים אותו, כי הוא מקפיד לישון בזמן התכנית".
בני הזוג רהב-מאיר מתגוררים ברמת השרון. "זה התחיל כאילוץ, מסביר ידידיה, כי סיון הגישה את תוכנית הבוקר של ערוץ 2 באולפני הרצליה הסמוכים. עכשיו היא כבר לא משדרת בבוקר, אבל אנחנו נשארנו שם.
איך אתם מסתדרים ברמת השרון?
ידידיה: עברנו לכאן משכונת נחלאות, שזה באמת מקום קסום. ברמת השרון אנחנו חלק מקומץ דתיים. כשאני הולך ברחוב לא חוטפים אותי להשלים מניין. להיפך, אנחנו אלה שמארגנים את המניין. פתאום מצאנו את עצמנו בתפקיד הזקן הכורדי מנחלאות... זה הרבה יותר מחייב. כמו להיות בחו"ל. אבל יש כבר גרעין תורני במקום, ואנחנו מחוברים לרב יעקב אדלשטיין, רב העיר הוותיק".
סיון, שיצאה לחופשת לידה עם הולדת בנם (לזוג עוד בן ובת), ובנוסף לעבודתה בחדשות ערוץ 2 עושה גם דוקטורט בתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, החליטה כאמור שלא לחזור לתוכנית הבוקר. "הרבה מן התכנים שם היו מאוד בעייתיים, וזה לא רק קשור להיותי אדם דתי. מצאתי את עצמי לא פעם מקדמת תוכניות כמו כוכב נולד בכל מיני ראיונות, ואם מוסיפים לזה את ההשכמה המוקדמת בבוקר בחמש, החלטתי לוותר על זה".
כששומעים את התוכנית, לא מייד קולטים שאתם זוג נשוי.
ידידיה: "מי שרוצה לשמוע תוכנית זוגית יכול לבוא אלינו הביתה ביום שישי בצהריים... לא רצינו לעשות תוכנית דביקה. אנחנו משלבים את זה בצורה מינורית. כשהשמענו את השיר 'קח לך אישה ובנה לה בית' אני הוספתי בסוף 'לקחתי'. לפעמים יש לנו בעיה: כשסיון מספרת לי בשידור משהו על הילדים, אני כאילו שומע את זה בפעם הראשונה. זה קצת מוזר ומזכיר את הפרסומות ברדיו שבהן הבעל שואל: לאן נצא הערב, והאישה עונה 'למסעדת הבשרים החדשה, כמובן', והבעל מסיים: 'מסעדת הבשרים החדשה, צלצלו עכשיו'. אבל רגע, אם לפני שנייה לא הכרת את המקום, מה אתה מתלהב ממנו עכשיו?"
סאטירה גם מימין
בנוסף לעיסוקיו הרדיופוניים, עורך ידידה מאיר גם את המדור הסאטירי 'אפעס' במוסף השבת של 'ידיעות אחרונות'. כשהוא נשאל על גבולות הסאטירה, אפרופו המערכון של ליאור שליין שלעג לנוצרים, הוא מפתיע: "תמיד מדברים על גבולות הסאטירה, אבל מה עם גבולות הניג'וס של כל אותם נעלבים מקצועיים? אחרי התפוצצות הפרשה התקשרתי לשליין כדי להביע את קינאתי, כי זה חלומו של כל סאטיריקן שהאפיפיור וראש הממשלה מתייחסים אליו. ולמי שטוען שלא הייתי מדבר ככה על מערכונים נגד היהדות, אני משיב שהבעיה היא דווקא הדברים הרציניים שנכתבים מתוך בורות. לאחרונה התלבטתי אם לכתוב באפעס בדיחה על 'הופעתה' של רחל אימנו בעזה. שאלתי את עצמי אם מספיק קוראים מכירים אותה. אני חושש שאת יוסי בובליל מהאח הגדול מכירים היום יותר.
גם המערכון על המתנחלים ב'ארץ נהדרת' עורר הרבה מחאות. מה דעתך עליו?
"זו סאטירה, ומי שנפגע שלא יראה ולא יתלונן. התלונה רק מעצימה את התוכנית ומעלה את הרייטניג שלה. אבל רואים שמי שכתב את זה בא מהשמאל וכל נקודת המבט מגיעה משם. תמיד יצחקו על הלוחמנות של הכתב הצבאי רוני דניאל, אבל לא יצחקו על השמאלנות של גדעון לוי. וחוץ מזה, לא צריך לקחת את זה כל כך קשה. מדובר במערכון לא מוצלח שכנראה נשאר מהתקופה של 'בית המריבה', והם פשוט רצו לנקות את המדפים בתוכנית האחרונה".
אז מה, אין סאטירה בימין או לפחות בטלוויזיה?
"יש לא מעט דוגמאות של עיתונאים וסאטיריקנים דתיים שמגיעים לעולם החילוני ומושפעים ממנו מאוד, מקבלים את הכללים שם ומאבדים את תפישת העולם שלהם. אצלנו באפעס אנחנו משתדלים לשמור על איזון. יש לנו כותבים בעלי דעות שונות. אחוז גבוה מהאנשים ששולחים לי חומרים הם דתיים. אני מזהה אותם לפי העולם התרבותי והבס"ד. לעומת זאת אחת הכותבות הבכירות, נילי אושרוב, היא מאוד בשמאל. אבל השיקול הראשון שלנו בבחירת חומרים הוא תמיד עד כמה הבדיחה מצחיקה".