ב"ה
"היה לנו תקציב מאוד קטן", מגלה ויליאן "הדלק לפרסום מודעות הספיק רק לשלושה ימים אבל אף אחד לא ידע את זה. אמרנו: אם בקרן יעשו את הטעות שלהם ויגיבו - עשינו את שלנו. אם הם היו שותקים, זה היה נגמר"
שמוליק ויליאן על כעסה של נעמי חזן על ההפגנות מול ביתה: "היתה רק הפגנה אחת כזאת, שארכה 20 דקות, מול בניין נטוש שנמצא בשיפוצים, שלפי 144 היה הכתובת של נשיאת הקרן. חזן שהתה בכלל באותה עת בחו"ל. זאת היתה חותמת סופית לקמפיין מבחינתנו. אם מה שנשאר ל'קרן החדשה לישראל' זה להפוך את עצמה לקורבן, אז גמרנו"
על המאבק בהקפאת הבנייה: קלוגהפט מציע קמפיין ספירה לאחור, שייצור לחץ ציבורי, וכך ראש הממשלה ימוסמר לתקופה של 'עשרה חודשים'. בתרגום למעשה, הראש שלו כבר מתחיל לשרטט את היריעות הנפרשות על הפיגומים ומודיעות "כאן תתחיל בנייה בעוד X ימים"
בעודי מתארגנת על כתיבת שורות אלה, הצצתי בתיבת הדוא"ל והנה מסר ממנכ"לית הקרן החדשה לישראל, רחל ליאל, שנשלח לכל מכותבי הארגון. עיקרו של המכתב היה תודה על התמיכה בקרן בשעותיה הקשות, מידע על הדו"ח הסותר את מחקרה של תנועת 'אם תרצו' ומסר של חיזוק. "לצערנו, אנו צופים שזה לא יהיה הניסיון האחרון לתקוף את הקרן ואת משפחת הארגונים שפועלים בחסותה", כתבה ליאל "התמיכה שלכם בנו והעידוד, הם לנו השראה ומחויבות..." המשיכה, ולבסוף ביקשה תרומה. כן, כך סתם, מן האזרח המכותב הפשוט. למי שהיה ספק, המשמעות היא ש'הקרן החדשה לישראל' – עד לאחרונה אימפריה בינלאומית שמורגלת במתן תרומות ופילנתרופיה - מלקקת עכשיו את הפצעים.
הקרן, המפעילה בין השאר ארגונים רבים שמקדמים אג'נדה פוסט ציונית, ספגה מכה קשה לפני מספר שבועות. מי המכים? כמה אלפי סטודנטים המאוגדים תחת תנועת 'אם תרצו', ונאבקים על החזרת הציונות לבון טון האמנותי והאקדמי ועל היכולת ללבוש בגאון את צבעי הכחול והלבן. נכון, ל'אם תרצו' היתה הוכחה ניצחת על תרומת הארגונים שהקרן תומכת בהם לשליליות של דו"ח גולדסטון כלפי ישראל. אבל בעולם מתוקשר שבו מאחורי המקלדות והמיקרופונים יושבים אנשים בעלי אג'נדה ברורה - אמת היא מצרך לא הכרחי ובוודאי לא מספיק. 'אם תרצו' הבינו את העובדה הפשוטה הזאת ולכן פנו לצמד יועצי תקשורת, משה קלוגהפט ושמוליק ויליאן, שהפכו את האמת הזאת לחלק מסדר היום, לוועדת חקירה בכנסת ואפילו להצעת חוק.
בשיחה עם 'בשבע' חושפים השניים את מאחורי הקלעים של הקמפיין שהובילו, וגם מנדבים את נקודת מבטם לגבי סוגיות רלוונטיות נוספות מסדר היום של המחנה הימני, כמו תדמיתו של הציבור הדתי-לאומי, וגם המאבק נגד ההקפאה ביו"ש.
שליח הפיצה הגיע בסתר
קלוגהפט וויליאן הם ביחד 'EDK תקשורת' (ראשי תיבות של 'אין דבר כזה'). השניים, שנמצאים על סיפו של קו שלושת העשורים לחייהם, מספקים ייעוץ תקשורתי לחברות מסחריות ולאישים פוליטיים. את הקמפיין של 'אם תרצו' הם מכתירים, מטבע הדברים, כמוצלח ביותר, אך מקפידים לחלוק אחוזים ניכרים מהטפיחות על השכם עם הקרן עצמה. הם כמעט מודים לה בלב נרגש על הטעויות הרבות שעשתה. מסקנה ראשונה: גם האדמה מתחת לרגליו של ארגון גדול ומבוסס יכולה לנוע קשות. אנא, הכינו תסריטים למקרה של רעידת אדמה.
אם נחזור לרגע אל נקודת ההתחלה, נזכיר שהמחקר של 'אם תרצו' הצביע על כך ש-16 מהארגונים ש'הקרן החדשה לישראל' תומכת בהם, תרמו את עיקר המידע המפליל על ישראל ובעטיים קיבל דו"ח גולדסטון את הגוון שקיבל. לפי הממצאים, 42 אחוזים מן העדויות הישראליות יצאו מ-16 הארגונים האלה ו-92 אחוזים מן הטענות נגד ישראל, מתוך כלל הארגונים הישראליים שדיברו נגד ישראל וצה"ל, הגיעו מארגוני הקרן. כשאנשי 'אם תרצו' קיבלו לידם את התוצאות, הם הבינו שיש להם משהו גדול ביד, והזמינו את ויליאן וקלוגהפט לבנות יחד איתם מסע תקשורתי. האסטרטג של המסע היה איתן דורשב "שעשה עבודה מצוינת", מבקשים השניים להדגיש.
למה בכלל לחקור את דו"ח גולדסטון? קלוגהפט מנדב הסבר אפשרי: "משהו בדו"ח הזה היה יותר מדי מוצלח לכל 'אוהבי' ישראל. הוא היה כל כך חד צדדי וכל כך לא הגיוני, שזה החשיד".
הפגישה הראשונה עם 'אם תרצו', מתאר ויליאן, ממש לא היתה ברוח סטודנטית חופשית. "הגענו לשם אחרי שהם ציידו את המקום במצלמות נסתרות ואזעקות. היתה אווירה של חשדנות אפילו כלפינו, כי היינו פרצופים חדשים. הם רצו לדעת שדברים לא ידלפו החוצה וגם חששו שייגנבו חומרים. אפילו שליח הפיצה נאלץ להיכנס למקום בדרך עקיפה".
אבל למרות הממצאים המרשיעים והחותכים, היומרות לא היו גדולות, משחזר קלוגהפט. "היינו זבוב שתפקידו לדגדג פיל. אין שום פרופורציה בין הארגונים".
ויליאן: "המטרה היתה שיידעו קצת על הקרן החדשה. אם יהיה אפשר לעורר דיון - יופי. רצינו שהדברים ייגעו בכל האזרחים ואכן, אחד המסרים היה 'פוגעים במנהיגים שלך'. במסגרת הזאת הצגנו את הרמטכ"ל ושר הביטחון במדי אסיר. מסר אחר היה 'פוגעים בך אישית', במסגרתו פרסמנו באתר הקמפיין מחשבון 'חשב כמה תשב' - בו כל חייל היה יכול לרשום כמה זמן שירת ב'עופרת יצוקה', כמה אזרחים הציל ובאיזו יחידה שירת – והמחשב חישב כמה שנים הוא צריך לשבת בכלא לפי מדד נעמי חזן והקרן החדשה".
"הגדלנו ואמרנו", ממשיך קלוגהפט "שאם חבר כנסת, ורצוי לא מהימין, יגיש הצעת חוק שקשורה לקרן, אנחנו על הסוס. מטרה רחוקה נוספת היתה שאחד מהגופים הקשורים לקרן ועובדים איתה, יתנתק ממנה".
התוצאות, מבחינת 'אם תרצו', עלו בסופו של דבר על כל דמיון: חוץ מ-500 ידיעות באמצעי התקשורת בנושא, הוקמה ועדה מטעם ועדת חוקה של הכנסת שתפקידה לחקור את תרומות הקרן, הועלתה הצעת חוק בנושא, הכנסת קיימה דיון סוער במליאה וגם ועדת חוץ וביטחון לא משכה ידיה מתרומת ארגוני הקרן לדו"ח. קלוגהפט וויליאן מספרים שהתרומות לקרן נפגעו ושבעצם, המחקר הצליח לערער את התדמית הנקייה של הקרן ולהפוך אותה לארגון שנוי במחלוקת. לגבי נשיאת הקרן, נעמי חזן, שהקמפיין עסק לא מעט בה עצמה: השניים מונים כהישגים את ביטול הטור שלה, שפורסם ב'ג'רוזלם פוסט' במשך 14 שנה, וכן ביטול ביקורים שלה בקהילות יהודיות בעולם.
תקציב לשלושה ימים
איך כל זה קרה? שילוב של פעילות מוצלחת וגימיקית עם תגובות שגויות מצד הגוף המותקף לאורך כל הדרך.
"היה לנו תקציב מאוד קטן", מגלה ויליאן "הדלק לפרסום מודעות הספיק רק לשלושה ימים אבל אף אחד לא ידע את זה. אמרנו: אם הם יעשו את הטעות שלהם ויגיבו - עשינו את שלנו. אם הם היו שותקים, זה היה נגמר". הקרן החדשה לישראל אכן הגיבה, אבל, הוא אומר, זאת לא היתה כל הטעות. "אם אתה כבר מחליט להגיב, השאלה היא איך: עניינית או תקיפת התוקף. במקום לענות עניינית הם התחילו לתקוף את 'אם תרצו'. כשהקרן תוקפת ארגון כזה קטן, זה מראה על מצוקה מאוד קשה".
ביריית הפתיחה של הקמפיין נגד הקרן התכבד העיתונאי בן כספית, שקיבל מידע בלעדי אותו חשף בעיתון סוף השבוע של 'מעריב'. מסע הפרסום, שהיה אמור להתחיל ביום ראשון, קיבל יום לפני כן את עמוד השער וכמה עמודים נוספים בעיתונו של כספית. במוצאי שבת התקיימה הפגנה מול ביתה של נעמי חזן, שכללה מודעות בהן מאוירת קרן מודבקת לפנים שלה ומנהיגי חמאס שבאו היישר מעזה כדי לתמוך בה.
באותו ערב קיימו אנשי 'אם תרצו' פגישה עם חבר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ ישראל חסון, שהספיק לדבר עם יו"ר הוועדה, צחי הנגבי, ולדרוש דיון בנושא. את כל החבילה הזאת קיבלו העיתונאים במעטפת מנוסחת היטב, עוד באותו ערב, מה שגרם לכך שהמידע הופיע בעיתונים כבר ביום ראשון בבוקר.
ביום שני קיימה התנועה הפגנה מיוחדת מול כנס הרצליה. "התחזינו לעיתונאים, כדי להתחמק מהשב"כ שהיה שם בכניסה. הצלחנו לחדור לכנס המאובטח והפתענו שם עם המייצג של לבני, ברק ואשכנזי בכלוב כאסירי הקרן החדשה", מספר קלוגהפט ומוסיף שבו זמנית התקיימו פעולות הסחה שאפשרו את המחאה. באותו יום קיבלה תנועת 'אם תרצו' מכתב מאיים מהקרן החדשה. המכתב, שנפתח בידיים רועדות, סומן בקריאה מדוקדקת כמכיל הודאה במעשי הארגונים הקשורים לקרן ("זו היא עובדה שאין עליה מחלוקת" נכתב במפורש) וניסיון לבידול של הקרן מן הארגונים עצמם. בשורה התחתונה המכתב נשא איום לתביעה אבל באותה נשימה הבטיח כי האיום יוסר אם הקמפיין ייפסק באופן מיידי, וכן אם הקרן תפוצה בסכום לא מאוד גבוה. ב'אם תרצו' הבינו די מהר שמהמכתב הזה אין מה לחשוש, וקלוגהפט וויליאן מיהרו להוציא אותו לעיתונות, עם תגובה שלהם ותמונה מן ההפגנה. התמונה, כצפוי, ניצחה את מכתב האיום.
ההחלטה להוציא לעיתונות את מכתב האיום, מגלים השניים, לא היתה פשוטה. הרי למכתבי איום בתביעה יש אפקט על הציבור היוצר תחושה כאילו יש עילה לתביעה. "היו גם כיוונים אחרים", מסביר ויליאן "היתה מחשבה שצריך להראות כמה מנסים להשתיק אותנו ושאנחנו הקורבן, אבל זה לא נבחר כי רצינו שזה יהיה קמפיין של מנצחים, וגם כדי לא להסיט את הדיון".
ליום שלמחרת, היה מתוכנן תרגיל נוסף. ח"כ עתניאל שנלר התכוון להציע הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הקרן החדשה לישראל, והדיון על כך תוכנן לשעות הערב. קלוגהפט וויליאן דאגו שכל העיתונאים יידעו מזה, והקרן החדשה הפעילה את מלוא הכוח הלוביסטי שלה נגד. "מה שאנחנו ידענו והם לא", אומר קלוגהפט "זה שחבר הכנסת דודו רותם הולך להציע ועדת חקירה של ועדת חוקה באותו בוקר. בכוונה לא הוצאנו את זה, וכולם התמקדו בהצעה של שנלר. בבוקר הגענו לדיון בוועדת חוקה ואף אחד מהקרן החדשה לא היה שם". במהלך היום התייתרה המלחמה על הוועדה של שנלר, כי הוועדה של רותם כבר הוקמה.
ההישגים המהירים האלה הספיקו ל'אם תרצו' ובאמצע השבוע הם הוציאו הודעת ניצחון וסיום הקמפיין. "זה גמר אותם", אומר ויליאן "הם יצאו בהודעות שזה היה מחטף ואז הכל נדלק עוד יותר, בלי שנצטרך כמעט לעשות משהו". ביום חמישי עוד יצאה הודעה ולפיה 17 אלופי צה"ל ואישי ציבור בכירים הצטרפו לעצומה המגנה את 16 ארגוני הקרן שתרמו לדו"ח גולדסטון. ביום ראשון בוטל הטור של חזן ב'ג'רוזלם פוסט', ולמחרת התקיימה ישיבה על הנושא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הישגים נאים, אין ספק, מלבד כמובן סיקור תקשורתי נרחב שהגיע לכל בדל עיתון ורדיו.
ריקושטים גם במדורי פפראצי
אדם מן השורה לא הבין את אותות המצוקה ששידרה הקרן דרך אמצעי התקשורת במהלך אותם ימים. אבל קלוגהפט וויליאן, שקראו את העיתונים באותם ימים עם סטטוסקופ, קלטו גם קלטו. הנה למשל המודעה שפרסמה הקרן מייד אחרי תחילת הקמפיין. היתה זאת מין מודעת תמיכה של ארגוני הקרן שהתפרסמה ב'הארץ', שעניינה "נמשיך בפעולה ולא נירתע". למטה הופיעו שמות הארגונים. "ראינו שם משהו מדהים", אומר קלוגהפט "מכל 16 ארגוני הקרן שסייעו לגולדסטון, 15 נעלמו מהמודעה ונשארה רק האגודה לזכויות האזרח. הקרן בעצם החביאה אותם. אין לך מה להסתיר? אז אל תסתיר. הסרת אותם מהרשימה - הרי זה כמו הודאה".
שבוע אחרי תחילת הקמפיין יצאו, שוב ב'הארץ', בראיון עם נעמי חזן שלפי העיתון היתה "גאה בקרן שהודבקה לה". אחרי שבוע היא התראיינה ל'מעריב' והצטיירה כאחרונת המדוכאות עלי אדמות. מילת הקוד היתה 'עליהום' וויליאן צוחק כשהוא קורא את כותרת המשנה של הכתבה, ובמיוחד את המילים "ההפגנות מול ביתה הפכו את חייה לסיוט". אבל לא יפה לצחוק, ובכלל - זו לא חדירה לפרטיות? לא, הוא משיב. היתה רק הפגנה אחת כזאת, שארכה 20 דקות, מול בניין נטוש שנמצא בשיפוצים, שלפי 144 היה הכתובת של נשיאת הקרן. חזן שהתה בכלל באותה עת בחו"ל. "זאת היתה חותמת סופית לקמפיין מבחינתנו. אם מה שנשאר ל'קרן החדשה לישראל' זה להפוך את עצמה לקורבן, אז גמרנו".
טעות נוספת שמונים השניים, היתה ההחלטה של 'הקרן החדשה' לתקוף את המתקיפים. הקרן הודיעה שאחד מן התורמים המרכזיים ל'אם תרצו' הוא כומר אנטישמי בשם הייגי. קלוגהפט מנסה לסנגר ולהסביר שהכומר באמת אינו אנטישמי אבל מסביר שגם אם מדובר בכומר שונא ישראל, ההחלטה להתקיף איננה נכונה. "אם אתה כבר מחליט להתעסק עם התורמים, עדיף שתטען שמממן אותם ארגון ימין קיצוני. מה אתה טוען לאנטישמיות אחרי שאנחנו מאשימים אותך שבגללך קוראים לחיילי צה"ל פושעי מלחמה? אם זה מה שמצאתם - אתם בבעיה".
עד היום, אומר קלוגהפט בגאווה, יש ריקושטים לקמפיין המהיר ההוא. בליל שבת האחרון הזכירו אותו ב'ארץ נהדרת', והדברים אפילו הגיעו ל... מדור הפפרצי, לא עלינו, במגזין 'רייטינג'. "זה נמצא בשיח, גם אם עושים צחוק מהסיפור".
ובכל זאת, ביום שישי האחרון התפרסם דו"ח של חוקר מאוניברסיטת תל אביב, שאמר שהעובדות בדו"ח של 'אם תרצו' אינן מדויקות.
ויליאן: "זה לא הדו"ח הראשון. לפניו היה דו"ח של ארגון 'קשב' שגם ניסה להפריך את המחקר. אבל הדו"חות האלה נכנסים למתודולוגיה: כמה פניות היו ומתוך כמה בסך הכל וכו'. זה כבר לא רלוונטי כי הסיפור נגמר".
לא מדויק. יש אמצעי תקשורת שצמאים להחיות את הקרן החדשה והם יכולים להירתם בשמחה ולתת בולטות לערעור המחקר.
"המטרה שלנו היתה שהקרן תהיה שנויה במחלוקת, ואת זה השגנו. דו"ח כזה לא יחזיר אותם לקונצנזוס. גם אם הפרסום של הדו"ח החדש יצליח, זה יהיה ניצחון פירוס, כי כך הנושא יחזור לסדר היום - והנושא הוא הקרן".
שנייה לפני הסיכום מבקשים השניים להזכיר את הבסיס, שהוא אמת. הם מצביעים על ציטוט מפיה של חזן באחד העיתונים, לפיו היא אומרת "תראו מה עשו לגולדסטון: איש יהודי, ציוני. הוא אדם שביצע את עבודתו, זה מעשה שלא ייעשה".
טוב, עכשיו תעברו לצד השני של השולחן. לו אתם יועצי התקשורת של הקרן החדשה, ויוצאים נגדכם בכזה דבר, מה אתם עושים? הרי קשה לשתוק מול מתקפה כזאת.
השניים שותקים. "ייאמר להגנתם שהם לא ידעו שייגמר ל'אם תרצו' החמצן", מסנגר קלוגהפט "אני לא רואה משהו חוץ מלהתעלם... הדבר האחרון לעשות זה להגיב".
אגב, כרווח צדדי מכל המהלך הזה, תנועת 'אם תרצו' יצאה מאלמוניותה היחסית והחלה לקבל סיקור על נוכחות בכל מיני כנסים. ויליאן מבטיח שהדבר יעצים אותם "בעיקר לקראת משימות נוספות".
המתנחלים כלוחמים חברתיים
בתחילת פגישתנו הזכירו בני שיחי, כבדרך אגב, שגם אנשי 'אם תרצו' וגם המילואימניקים המוחים שאחרי מלחמת לבנון השנייה, היו נטולי כיפות. שתי הקבוצות, הם אומרים, קיבלו חיבוק תקשורתי, כזה שמפגינים סרוגי כיפה יכולים רק לחלום עליו.
נראה שכל מאבק שנצבע בצבעי כיפה סרוגה מתרחק מהקונצנזוס. תראו את המאבק למען פולארד, למשל. יש תחושה לא פשוטה שההתגייסות הסרוגה למענו מרחיקה אותו מן ההסכמה הלאומית.
קלוגהפט: "השאלה בסופו של דבר היא מה מייצגים אנשי הציונות הדתית מבחינה ציבורית. אם נדע לשנות את מערכת הסמלים שהמגזר מייצג, דברים יוכלו להיראות אחרת".
וממי קלוגהפט מציע ללמוד? מהקרן החדשה לישראל, לא פחות.
"עד החודש האחרון, כשאנשים שמעו 'הקרן החדשה לישראל', הם ראו לנגד עיניהם את 'תגלית' ופרויקט למניעת אלימות בספורט - דברים תמימים ונחמדים. התדמית הנקייה הזאת אפשרה לקרן לקדם את האידיאולוגיה שהם מאמינים בה".
על אותה הדרך מציע קלוגהפט לאנשי הציבור הדתי טקטיקה ארוכת נשימה שבה הם יעלו לשידור במגוון נושאים אחרים, שאינם ארץ ישראל. "ראית פעם קמפיין שיצא מהציבור הזה ועסק ברווחה? שהתנגד לאלימות בחברה הישראלית? הרי לא חסרים ערכים לדבר עליהם. ברגע שתעלה נושאים אחרים לסדר היום, כאלה שאפשר להתחבר אליהם, זה רק יעשה טוב, זה יהיה מעניין יותר ואנושי יותר". קלוגהפט מודה שזו דרך פעולה שמצריכה סבלנות, אבל עוד לפני עת הקציר, הוא אומר, יש גם רווחי ביניים. "ברגע שאתה, נציג יו"ש, עולה ומדבר על נושא אחר, ממילא הנושא של ארץ ישראל מקבל אהדה. כי יודעים שאתה משם והקישור נעשה באופן טבעי, בלי קשר לנושא שעליו אתה מדבר. זה אולי טיפה מתוחכם אבל לא כל כך מסובך".
קלוגהפט מביא את ש"ס כדוגמה לתנועה שפעלה בתחומי רווחה והזנה, ועשתה לעצמה שם של מפלגה חברתית. כשהוא מדבר על עשייה חברתית, לא קשה להיזכר בעובדה שתושבי יו"ש נושאים על שכמם פי שניים וחצי מחלקם באוכלוסייה בכל הנוגע למשפחות אומנה, שיש מאות משפחות המתגוררות באזורי פיתוח כדי לסייע לאוכלוסיה המקומית ('גרעינים תורניים' בלעז), שבני נוער דתיים רבים מתנדבים בקייטנות איל"ן ועוד ועוד. אין ספק שהפער בין המעשה לתמיכה בקלפי ובתקשורת הוא אדיר מימדים.
"כל העשייה הזאת לא ממונפת, לא תקשורתית ולא פוליטית", מסכים קלוהגפט ומחזק את הנקודה שלו כי "בסופו של דבר המנהיגים ואישי הציבור מדברים אך ורק בנושאים ימניים. צופי הטלוויזיה צריכים לראות איש ציבור שמדבר על נושאים מגוונים. בסוף כולנו אנשים שבאים מהלב, ההצבעה עוברת שם יותר מאשר בשכל".
לפי קלוגהפט צריך להתחיל לעבוד בשיטה הזאת עוד היום כי "כרגע עוד אין התנתקות שנייה. אבל כשזה יקרה, הציבור יוכל לפרוע את הקרדיט שהוא צבר מכל התקופה שלפני".
וכן, הוא חושב שאם הנהגת הציבור תנקוט בקו כזה, הציבור צריך ללכת אחריה בכל הסבלנות הנדרשת וזה לא פשוט.
טוב, אם כבר הגענו עד הלום, אני מבקשת מהשניים לדבר על הקפאת הבנייה ומה יש לעשות נגדה. אחרי שהם מסבירים שזה בעצם פאסה, קלוגהפט משחרר אמירה החלטית משהו: "אם אנשים שמקבלים החלטות עבור תושבי יו"ש היו מחליטים שלא תהיה הקפאה, היא לא היתה". לא, הוא לא מתכוון לתקוף אף אחד, אלא להבהיר שהיתה דרך פעולה לחסום את הצעד הזה, דרך שהיא בעיקרה פוליטית. הטקטיקה לדעתו היתה לעבור דרך מעגלי נבחרי הליכוד, מן השורה השנייה אל השורה הראשונה במין סידרת דומינו. "זה היה עובד, כי האנשים האלה היו מפסידים יותר מלא להתייחס לקמפיין כזה, מאשר מלתפוס צד", הוא אומר.
אתה משוכנע שזה היה עובד, עם כל המורכבות של ממשלת ביבי-ברק?
"אוקיי, אולי זו הסיבה שלא הלכו על זה, אולי הממשלה היתה נופלת. לפעמים אתה לא רוצה לנצח יותר מדי. ייתכן שכתוצאה מלחץ כזה, ביבי היה מכניס את לבני ואז היתה הקפאה ל-10 שנים".
אבל, חוזר קלוגהפט ומסביר שכאמור, ההקפאה כאן ואפילו עומדת להסתיים בעוד זמן לא ארוך, ולדעתו קמפיין נגד הצעד הזה הוא התעסקות מיותרת בעבר, שעלולה לפגוע בעתיד. "כשזה ייגמר, אם לא יתחילו לבנות, הדיבור יהיה למה לא התחילו לבנות. מעכשיו צריך לדאוג שההקפאה תיגמר בזמן".
קלוגהפט מציע קמפיין ספירה לאחור, שייצור לחץ ציבורי, וכך ראש הממשלה ימוסמר לתקופה של 'עשרה חודשים'. בתרגום למעשה, הראש שלו כבר מתחיל לשרטט את היריעות הנפרשות על הפיגומים ומודיעות "כאן תתחיל בנייה בעוד X ימים".
על עולם הדוברות ויחסי הציבור הפורח בשנים האחרונות בציבור הדתי, ויליאן וקלוגהפט לא ממש יודעים מה לומר, הם לא עובדים בתוך הציבור הדתי. אבל, חותם קלוגהפט "אם מישהו חושב שהוא יכול בלי זה, הא טועה. זה כמו שאי אפשר ולא צריך להתנגד לטכנולוגיה ולאינטרנט - אלא צריך לעשות בהם שימוש חיובי. בסופו של דבר מוכרחים להשתמש בדברים האלה. אי אפשר לברוח מזה".
מקלחת אצל שר האוצר
השידוך בין שמוליק ויליאן ומשה קלוגהפט, התרחש במסדרונות הכנסת, שם הם ייצגו ומייצגים עד היום חברי כנסת וועדות. במשך השנה עובדים השניים יחד ומפיקים, גם ללקוחותיהם המסחריים, מסעות יחסי ציבור, כאלה שמביאים עוד לקוחות אבל גם נושאים עימם ערכים. דוגמאות? הטבעת דמויות של מנהיגי הציונות על מטבעות שוקולד - לחברת ממתקים, הטבעת אזהרה על וודקה - שהשתייה אסורה למי שטרם מלאו לו 18, עוד לפני שהחוק עבר, חרם על מכירת קפה טורקי ברשת בתי קפה בעקבות התכנית הטורקית האנטישמית ועוד. חוץ מזה השניים משלמים בגאווה את חשבון המים שלהם, משום שיש להם יד בביטול מס הבצורת. הם הובילו קמפיין של אגודת עמ"י, במסגרתו נשלחו חשבונות מים הומוריסטיים לחברי הכנסת וחולקו פליירים לאזרחים בהם הם התבקשו "להתקשר לשטייניץ" (כולל הטלפון שלו) "ולבקש להתקלח אצלו".
עטם ומוחם של השניים עודם נטויים ומי שחושב שאין דבר כזה, שיביט שוב בראשי התיבות שבחרו ויליאן וקלוגהפט לעצמם.